לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נחלות · סימן רעז
הבכור נוטל פי שנים ואיזו הוא בכור לנחלה וספק בכור ובו ט"ו סעיפים.
א הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו כדכתיב את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים ואז"ל יכול פי שנים בנכסים כלומ' שיטול ב' שלשים בנכסים בין אם לא הניח אלא ג' בנים אחד בכור ואחד פשוט בין אם הניח הרבה בנים אפי' עשר' לעולם יטול הבכור ב' שלישים הנכסים והאחים שליש אחד כמו בפשוט א' ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו וגומר רבתה התורה נחלה אצל אחין לומר שאינו נוטל אלא פי שנים כא' מהם כיצד הניח ה' בנים וא' מהם בכור מחשבין הבכור כב' ועושין ששה חלקים מן הנכסים ונוטל הבכור ב' חלקים דהיינו שליש הממון וכל א' מן מארבעה פשוטים נוטל שתות ובין אם הניח ט' בנים מחשבין הבכור לב' והרי הם י' בנים וחולקין הנכסים לעשרה חלקים ונוטל הבכור ב' חלקים שהם חמשית הנכסים וכל אחד מהשמנה פשוטים נוטל עשירית הממון וכן על דרך חלוקה זאת חולקין לעולם.
ב ואלו שני החלקים חשובין לו כחלק אחד שזהו חלקו וצריכין ליתנם לו שניהם ביחד במצר אחד וע"ל סימן קע"ד סעיף י"ב.
ג אין הבכור נוטל פי שנים אלא כשנולד בחיי האב שג' יכיר כלומר צריכים שהאב יכירנו דהיינו שראהו בחייו אבל אם נולד אחר מיתת האב כגון שמת והניח אשתו מעוברת וילדה תאומים א' בכור ואחד פשוט או שהיו לו שתי נשים ומת והניחן מעוברות אין הבכור נוטל פי שנים שהרי לא הכירו אביו מיהו לאו דוקא שראוהי והכירהו אלא אפי' לא הכירהו רק שהיה ראוי להכירו אין הבירא מעכבת בו דהא ק"ל בכל התורה כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו לפי' אם יצא רוב פדחתו בחיי האב הרי הוא כילוד ונוטל פי שנים אע"פ שלא יצא כל ראשו לאויר העולם עד לאחר מיתת האב שהרי היה ראוי להכירו י"א שאם נולד בשהוא גוסס אין זה נקרא ראוי להכירו ואינו נוטל פי שנים.
ד בכור שנולד טומטום ואח"כ נקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים דבעינן שיהא זכר משעת לידה דכתיב והיה הבכור שיהא בן משעת הויה דהיינו משעת לידה וכן הטומטום אינו ממעט בחלק בכורה שנ' וילדו לו בנים שיהיו בנים משעת לידה כיצד אינו ממעט בחלק בכורה הרי שהיה לו בן בכור ושני פשוטי' וזה הטומטום שנקרע נמצא זכר הרי יש כאן ארבע בנים בשעת מיתה אין אומרים יטול הבכור ב' חמישיות הממון כיון שיש כאן ג' בנים בלא הוא אלא נוטל הבכור תחלה רביעית הממון בחלק הבכורה שלו כאלו לא היו עמו אלא ב' פשוטים בלבד ואח"כ השלשה רביעים הנשארים חולקין אותו לארבע חלקים ונוטל הבכור חלק א' בעד חלק פשיטותו וכן כולם שני הפשוטים עם הטומטום הנקרע כל אחד חלק אחד בשוה עם הבכור וכ"ש בן הנולד לאחר מיתת האב שאינו ממעט חלק בכורה דוילדו לו בנים בעי והא ליכא
ה קטן בן יום א' ממעט בחלק הבכור' אבל לא העובר דהא וילדו לו בנים כתיב שנולדו לו בחייו משמע.
ו בכור שילדה אמו נפל תחלה אפי' יצא רוב הנפל חי לאויר העולם כגון שהיו תאומים בבטנה א' נפל וא' כלו' לו חדשיו והוציא הנפל ראשו חי והחזירו ובא חבירו וקדמו ויצא זה האחרון הוא בכור לנחלה דראשון לא הפסידו אע"ג דראשו שהוציא חשיב ליר' מעליא אפ"ה הוי השני בכור לנחלה מ"ט דגבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אם מת יצא נפל שהוציא ראשו ראשון אע"ג דהוי כילוד לאו בר קיימא הוא ואין לבו דוה עליו ואינו בכור אלא השני הבא אחריו וכן בן ט' שיצא ראשו מת והחזירו ויצא אחיו הבא אחריו הוא בכור לנחלה דהא ראשון לא חשיב שאין הלב דוה עליו אבל בן ט' חדשים שיצא ראשו חי הבא אחריו אינו בכור לנחלה שהרי לב אביו דוה על הראשון שהיה בן ט' חי.
ז יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינם בכורים הראשון לפי שלא נולד ממקום לידה והכתוב אמר וילדו לו בני' ממקום לידה והשני אינו בכור שהרי קדמו אחר שהיה לב אביו דוה עליו ואין השני ראשית אונו.
ח הבכורה באב תלייה רחמנא ולא באם כדכתיב כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה ודאי לו אאב קאי לומר לו משפט הבכורה ולא לה לפיכך אם אין לאב בנים ונושא אשה אפי' יש לה כבר כמה בנים מאי' אחר וילדה לו הוא בכור לנחלה לתת לו פי שנים אבל אם היו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה כבר וילדה לו אינו בכור לנחלה.
ט גוי שהיה לו בנים בגיותו ונתגיי' ונולדו לו בנים אין לו בכור לנחלה דבנים שהיו לו בגיותו אית להו יחס אחריו דכתיב בלאדן בן בלאדן לפיכך אין הבא אחריו בניותו נקרא ראשית אונו אבל ישראל שהיה לו בן מהשפחה או מהגויה הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מן הישראלית הוא נקרא ראשית אונו ונוטל פי שנים.
י היה הבכור ממזר אפ"ה נוטל פי שנים שנא' כי את הבכור בן השנואה יכיר שפירושו אפי' שנואה בנישואוה כלומר אפי' עשה איסור בנישואה שלא היה לו לישאנה מחמת איסור כגון אחת מכל העריות והולידה לו בן אפ"ה יכיר אותו לתת לו פי שנים ואצ"ל אם היה בן גרושה או בן חלוצה.
יא מדכתיב והיה הבן הבכור אחז"ל דמשמע שיהא בן הבכור ודאי ולא ספק בכור לפיכך אמדו מי שנסתפק לנו אם הוא בכור או פשוט כגון שילדו שתי נשיו ביחד ואין ידוע איזה ילדה תחלה אם הוכרו בשעת לידה דהוה ליה בכור ודאי באותה שעה ולבסוף נתערבו ואין מכירין איזה הוא בכו כותבין הרשאה זה לזה ותובע את האחי' אם אני בכור תנו לי חלק בכורתי ואם אחי בכור תנו לי ג"כ שהרי נתן לי חלקו והם חולקין יחד חלק בכורה ואם נתערבו מיד ולא הוכרו מעול' לא מהני להו הרשאה זה לזה שהפסוק מיעטם מלתת להם חלק בכורה דבכור ודאי אמר רחמנא ולא בכור ספק שלא נודע מעולם. אשה שלא שהתה אחר מיתת בעלה ג' חדשים ונשאת לאחר וילדה לסוף שבעה חדשי' ואין ידוע אם הוא בן ט' חדשים לראשון או בן ז' לאחרון אין לו כלום בנחלות שניהם ואפי' כפשוט אינו נוטל שכל א' ידחה אותו אצל שני לומר לאו אחינו את והמוציא מחבירו עליו הראייה והנולד אחריו נוטל בנכסי שני כפשו' אבל חלק בכורה אין לו אפי' יכתבו הרשאה זה לזה דהא לא נתברר מעולם איזה מהן בכור והתורה מיעט' לומר בכור ודאי ולא בכור ספק.
יב אחז"ל שלשה נאמנים לומר שהוא בכור חיה אמו ואביו חיה נאמנת מיד אחר שנולד לומר זה יצא ראשונה ומשיצא מתחת ידה שוב אינה נאמנת אמו נאמנת עליו כל ז' שעדיין אין אביו מכיר בו שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך הוטל על אביו להכניסו בברית ומאז והלאה הוא נאמן עליו לעולם דכתיב יכיר יכירנו לאחרי' התורה האמינתו עליו לומר זה בני בכור ואפי' אמר האב על מי שלא הוחזק שהוא בנו ואמר עליו בני הוא ובכור הוא נאמן ונוטל פי שנים וכן אם אמר על המוחזק לנו שהוא בכורו שאינו בכור נאמן מיהו אם אמר פעם אחת על אחד שהוא בכור לא יוכל אח"כ לומד על אח' שהוא בכור דכל היכא שהתור' האמינתו אמרינן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כמו בעדים.
יג שמעו עדים שאמר פלוני בני בכורי הוא נוטל פי שנים פלוני בני בכור הוא אינו נוטל פי שנים שמא בכור לאמו הוא דקאמר ואם אמר דברי' שמוכיחי' שנתכוין לומר שהוא בכור לאב נוטל פי שנים כגון שאמר פלו' בני בכור הוא ורוקו מרפ' חולי העינים ה"ז בכור לאב קאמר דאמירי דרוק של בכור לאב מרפא ולא רוק של בכור לאם והוא הדין אם מת הבכור והזכיר עליו בהספדו הוי על במי בכור ג' מוכיח דבכור לאב קאמר ונוטלין בניו פי שנים בנכסי אביו.
יד האב שנשתתק בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין ע"ל (בלבוש הבוץ סימן קכ"א אם רמז או כתב שזה בכורו בוטל פי שנים.
טו מי שהיה לו שני בנים בכור ופשוט ומתו שניהם בחייו והניחו בנים הבכור הניח בת והפשוט הניח בן כל א' עומד במקום אביו והרי בן הבן הפשוט יורש בנכסי הזקן שליש שהוא חלק אביו ובת הבכור יורשת שני שלישים שהוא חלק אביה שהיורש עומד במקום המוריש אפי' לחלק הבכור' ולמדו דבר זה מג"ש שהיתה קבלה בידם נאמר משפט לגבי בכורה לו משפט הבכורה ונאמר משפט גבי ירושת חלק פשיטות והיתה לכם לחקת משפט מה משפט האמו' גבי יורשת פשיטות אתה רואה הבן כאלו אביו קיים ליטול חלק פשיטות אביו אף משפט הנאמ' גבי בכורה אתה רואה את הבן כאלו אביו קיי' ליטול חלק בכורת אביו.