לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזקי שכנים · סימן קנו
דין מי שירד לאומנתו של חבירו ומי שמביא סחורה לעיר אחרת ובו ז' סעיפים:
א אחד מבני המבוי שאינו מפולש דלא דרסי בה רבים רק בני אותה המבוי וכן אחד מבני חצר השותפין שבקש לעשות רופא פירוש מוהל או אומן המקיז דם או גרדי או סופר שטרות או מלמד תינוקות לימוד שאינו של תורה בני החצר או המבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאים ואפי' נתרצו לו כולם חוץ מאחד אותו אחד מעכב עליו וכן הדין כל היכא דאמרינן מעכבין עליו אפילו יחיד יכול לעכב אפי' על רבים וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לאחד מאלו אבל למוכרו י"א שאין יכולין למחות ביד המוכר ואחר כך יבאו לדין עם הלוקח ובלבד שלא ימכרנו לגוי דלא ציית דינא.
ב חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאים אלא עושה מלאכתי בחנותו ומוכר בשוק אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הריחיים אם שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו אבל לכתחלה גם זה יכולין למחות וי"א דכל שעושה בביתו או בחנותו עושה אפילו לכתחלה ואינו יכולין למחות בו ודוקא בני אדם בריאים אבל חולים והקול מזיק להם יכולין למחות.
ג אחד מבני המבוי שאינו מפולש או מבני חצר השותפין שבא ליעשות מלמד תעוקת של ישראל התורה אין השכנים יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן דאדרבה מצוה עליהם להושיבן והוא הדין לכל מילי דמצוה שאינם יכולין למחות בידו כגון לחלק שם צדקה או להתפלל בי'. ונ"ל דוקא בני המבוי או בני החצר שדרים יחד במבוי אחת או בחצר אחד ואינם דרים יחד בחדר אחד או בבית החורף אחת אבל אותם הדרים בבית חורף אחת כנהוג בהרבה מקומות במדינו' אלו מחמת שיש להם דוחק דירה נראה לי ודאי שכל אחד יכול למחות חבירו אפילו להיות מלמד תינוקות של ישראל תורה באותו בית החורף שהוא דר שם עמו שזה ודאי אין דעת רוב העלם סוכלתי ועל דעת זה לא נשתתף עמו בדירה זו אם לא שרתנו מתחלה נ"ל.
ד בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהם אומן אחד מן המלאכות שאמרנו שיכולין למחות בידו והם לא עיכבו ולא מיחו בידו והחזיק בו ימים רבים והיו העם נכנסין ויוצאין לקנות יכולין לעכב עליו בכל עת שירצו ולומר אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסין והיוצאין אע"פ שהחזיק אין מועיל לו שהיזק זה הוא כמו העשן והאבק שאין להם חזקה.
ה כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בירסיק ולא א' מבעלי אומניות מפני שמרבה עליהם דרך הנכנסים והיוצאים היה שם במבוי א' מבני המבוי אומן ולא מיחו בו או שהיתה שם מרחץ או חנות או ריחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו או טחון אחרת כנגדו אינו יכול למונעו ולומר לו אתה פוסק חיי כיון שהוא מבני מבוי זה בל אחד יכול להחיות עצמו במה שיכול וירצה ואפי' היה מבני מבוי אחר אינ' יכולים למונעו מטעם שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאין שהרי יש ביניהם כבר אותו האומנות והואיל ולא הקפידו כבר גם ביה לא יקפידו הואיל והוא שייך בכרגא דהאי מתאו אבל בן אומנתו מטעם דפסיק חיותו יכול למחות בבן מבוי אחר וי"א דבני חצר ובני מבוי שאינו מפולש אפילו בכה"ג יכולין למחות ודוקא בני המבוי שנותנים טעם דמרבה עליהם נכנסים ויוצאין יכולין למחות אבל האומן אשר הוא כבר שם אם רוצה למחות מטעם דפוסק חותאי אין שומעין לו הואיל והוא מהאי מתא וחייתו עמהם אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה או מרחץ בצד מרחצאו של זה יכולין למונעו ואם היה נותן מס עמהם מנת המלך אע"פ שהוא ממדינה אחרת אינם יכולין למונעו כיון דשייך בכרגא שלהם ורבים אומרים דאפ"ה אין לו רשות ליכנס למבוי שיש שם בני אומנתו דבעל אותו האומנות יכול לעכב עליו שלא ליכנס למבוי שלו לפסיק חיותו הואיל והוא מעיר אחרת אבל במבוי אחר אינו יכול למחות בו הואיל ונותן מס עמהם כמו שאין יכול למחות בבן מבוי אחרת למכור בזו ובני העיר יכולין למחות בכל ענין שיכולין לומד אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסין והיוצאין אע"פ שיש להם כבר אותו אומנות בעיר או במבוי מ"מ בשנים יש יותר ריבוי נכנסין ויוצאין ובאחד ואם לא נתן מס כבר עד עכשיו ובא לעסוק במלאכתו ולתת מס י"א דבני אומנותו יכולין לעכב העיר מיד או ילך לדרכו ויש מי שחולק גם בזה שכשהוא אינו משום פוסק חיותא עד שישכור לו בית במקום אחר כן הוא בב"י ונ"ל שר"ל ל' יום ואז יהיה כשאר בני העיר במסים ובשאר עניינים וי"א דלא מיקרי נתינת מס במה שנותן מנת המלך אלא עד שיתן מס שלו למושל העיר הזאת דסמך לגבול שלהן ואין חלוק בכל זה בין ת"ח לאחר שאין לחלק ביניהם אלא ברוכלין כמ"ש בסמוך. וי"א שאם בני העיר צריכין לתורתו אינן יכולין למחות בידו אע"פ שיש ת"ח אחר בעיר דקנאת סופרים תרבה חכמה. ת"ח המביא סחורה לעיר אחז"ל חייבין ראשי העיר למנוע לכל אדם למכור עד שהוא ימכור תחלה וטעמא הוא כדי שימכור סחורתו מהרה ולא ישהה הרבה בשוק כדי שיחזור לביתו ללמוד ואי איכא גוים דמזבני דליכא רוחא לת"ח במה שמונעין הישראלים למכור שילכו הקונים לקנות מן הגוים אין מונעין שום אדם למכור דאפסידו מהנך לא מפסדינן ועיין בע"ז סי' רמ"ג, אדם שיש לו גוי במערופ"יא יש מקומו' שדנין לו שאסור לאחרים לירד לחיותו ולעסוק עם הגוי ההוא ויש מקומות שאין דנין דמה יש לו לזה חזקה והתקרבות לגוים יותר מזה שהרי דגוי בן דעת הוא וכל הקודם אצלו זוכה ויש מתירין אפי' להדיא לישראל אחר לילך לבית הגוי ההו' להלוות לו ולעסוק עמו ולסחור ליה ולאפוקי מיניה דנכסי הגוי הם הפקר וכל הקודם בהן זוכה ויש אוסרין וישראל שעושה מלאכה אצל גוי ורגיל בכך אסור לישראל אחר ליכנס שם ולהוזיל המלאכה ואם רוצה לעשות גוערין בו מיהו אם עבר ועשה אין מוציאין מידו וע"ל סי' רי"ז. ב' בני אדם הדרים ביחד והא' רצה להוזיל בהלוואת הריבית לגוים אין חבירו יכול למחות בו וה"ה דכל כיוצא בזה שהוא משום חיותיה דזה אין ספק אם היה מוציא להלוות ביוקר היה מלוה וכיון שאינו מוציא במקום אחד למה נמנעהו מלהלוות דמה יעשה וע"ל סימן רכ"ח סעיף י"ח.
ו רוכלין המחזירין בעיירות למכור בשמים ותכשיטים לנשי' להתקשט בהם אע"ג דלא שייכי בכרגא דהכא אין בני העיר יכולין לעכבן אפי' לחזר ולסבב במבואות העיר ובבתים על בל הרוצה לקנות ואח"כ לשוב לעירו ולא מדינא אלא שתקנת עזרא הוא שיהיו הרוכלין מחזירין כדי שיהיו בשמים ותכשיטין מצוין לבנות ישראל ודוקא למכור בשמים ותכשיטין אבל שאר דברים אין לו רשות לחזר במבואות יותר מאשר בני האדם וגם אינם רשאים לקבוע מקים בעיר לישב בה אלא מדעת בני העיר ואם ת"ח הוא שרבי' צריכין לו או תורתו אומנתו יכיל לקבוע בכל מקים שירצה דלא לאטרודי מגירסי' ומלמד תינוקות דינו כת"ח לקבוע בכל מקום משום קנאת סופרים תרבה חכמה כלומר שמתוך כך יוזהרו המלמדים ליזהר באומנותם אבל בשאר בעלי אומניות אין חולקין בין ת"ח לאחר.
ז יכולין בני העיר אחת למנוע בני עיר אחרת שאינן פורעין מס עמהם שלא יביאו סחורתם למכור בעירם. בד"א למכור על יד על יד כדרך חנוונים אבל בבת אחת אין יכולין לעכב וכן למכור ביום השו' אין יכולין למנוע אותם והוא שימכרו בשו' אבל לא יחזרו על הפתחים אפי' ביום השו' ואם יש להם הקפות בעיר יש להם רשות לעמוד שם ומוכרים שם כדי פרנסתם אפי' בלא יום השוק עד שיפרעו חובם וילכו להם. וכן לעניין הלוואות ריבית לגוים יכולין בני העיר לעכב על ידם אבל אם באים ביום השוק להלוות בריבית לבני עיירות המתקבצים שם לבא לשי' אין יכולין לעכב על ידם. ואם יש להם מלוה בעיר יכולין ללוות עד שישתכר כדי פרנסתו עד שיגבה חובותיו י"א הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת היינו דוקא בדליכא פסידא ללקוחות שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתן אינה טובה יותר משל בני העיר אבל אם נותנים יותר בזול או שסחורתן יותר טובה שאז נהנין בני ישראל הדרים שם הלוקחין מהם אין מוכרי סחורות מבני העיר יכולין למחות בידן וכשמביאין סחורה אחרת שאין לבני העיר הזו אע"פי דלא מוזלי במק' ואינה טובה אין יכולין למחות שהרי אין מזיקין למוכרים ויש הנאה לקונים שימצאוה בני העיר שברחו לישוב מפני חשש סכנה אין בני היישוב יכולין לעכב בידן מלהרויח כשיעור חיותן עד שיעבור זעם וכפי מיעוט עכקם שנושאין ונותנין ישאו בעול עמהם ואם שייכין במס העיר אין יכולין לעכב כלל וכן מי שבאו להוציאו מן העיר מפני שאין לו חזקת יישוב אין יכולין להוציאו עד שיגבה חובותיו ויכול להרויח בדי חייתו שם עד שיגבה חובותיו וי"א דאינו צריך לתת מס רק כפי עסקיו היינו כשאינו רוצים להתיר לו הישוב אבל אם רוצים להתיר לו הישוב לגמרי צריך לתת מס כמו אחד מבני מבקש לדור שם רק לזמן שישתדל יישוב אחר אינו צריך לתת שם מס רק כפי מיעוט משאו ומתנו ונותנין לו זמן קבוע כך וכך נ"ל. בני העיר שעוסקין בסחורה בעיר אחרת אין בני אותה העיר כופין אותן לתת מס כפי רצונם אלא אומרים להם תנו כך וכך או לא תתעסקו עוד בסחורה בעירינו וזה יש להם רשות למחות מלסחור בעירם עד שיתנו מה שמטילין עליהם. בני עיר אחרת שבאין לפזר ממונם בעיר ואין מרויחין אין בני העיר יכולין למחות בהם אע"פי שמייקרי' השער וכל וכל זה לא מיירי אלא כשבאים אחרים לעסוק בעיר שאינן דרים שם ולכן יכולין למחות בידם אף על פי שרוצים ליתן מס הואיל ולא היו שייכין במס עד הנה אבל אם רוצים לדור במקום ההוא וליתן מס ולהיות כאחד מבני העירדיש אומרים שהרשות בידם שיוכל אדם לדור בכל מקום שירצה שהראשונים לא קנו העיר בחזקה והמושל רוצה שישב שם מי שירצה שיתיישב מדינתו ויש חולקין ואומרים שבני העיר יכולין למחות וכן נוהגין בפרט בזמן הזה שדרים תחת האומות ויש לחוש שאם יתוספו הדיורין שיבא להם קילקול על ידי זה מן הגוים והוי הכא כמו רודף ויכולין למחות על ידו ולכולי עלמא אם יכולין בני העיר לסגור הדלת בפניו להשתדל עם המושל שימחה לו לבא שמה לגור אתם או למונעו על ידי מכה אחרת הרשות בידם. ויש מקומות שנוהגין לעשות תקנה וחרם לחזקת הישוב ואז יכולין לכוף ולא מדינא רק שרואין לתקן שלא יבואו לידי הזיקות וקילקול על ידי הבאים ויכולין לגזור אדם שלא לישא וליתן עם הבאים לדור שם בלי רשותם ואם יש רב בעיר והבא לדור שם הוא תלמידו יכול לגזור עליו שלא יבא לדור שם. י"א שאין חרם חזקת ישוב חל על תלמיד חכם בי הוא יכול לדור בכל מקום שירצה אם רבים צריכים לו או תורתו אומנת'. ואם התירו לאחד החרם על זמן ונתנו לו רשות לדור שם לא אמרינן הותר כולו ויכולין לגרשו אחר כך. ראובן ובניו שהיו דרין בישוב אחד וטוענין חזקה שיש עמה טענה כלומר שטוענין שקנו אותה כן ממושל העיר או כה"ג שהתנו כן מתחלה עם מושל העיר וכה"ג חזקתן חזקה אע"פי שאין להם כתב ממנו על זה כדין שאר חזקות ויכולין למחות בשמעון הבא לגור שם ואם שמעון טוען שהיה ירא למחות משום שהיה ירא שראובן ובניו היו מוסרין אותו ויש לו רגלים לדבר אין חזקתן חזקה. ואם ראובן נחשד למסור ובניו אינם מוסרים יש לבניו חזקה דהא ק"ל בן גזלן יש לו חזקה וכן דנין בחזקת ישוב כמו בחזקת קרקע לעניין שאר דברים. נהגו הקדמונים שאם הלך א' מן העיר ועקר דירתו י"ב חדש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור אבד חזקתו אבל אם לא גילה דעתו בכך לא אבד חזקתו עד ג' שנים ואם גילה שדעתו לחזור לא אבד חזקתו אפי' בג' שנים. וי"א דאפי' בסתם לא אבד חזקתו. בני העיר שהיה להם חזקת ישוב אם נתייאשו פעם א' מן העיר שעקרו דירתן ואח"כ חזרו מקצתן והשתדלו היישוב אין לאחרים עליהם מי שהחזיק במצוה עם הקהל ע"ל סוף סי' קמ"ט.