אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות נזקי שכנים

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות נזקי שכנים

הלכות חזקת מטלטלין

סימן קנג

דין הוצאות זיז ומרזב והעמדת סולם ונעיצת קורות ובו כ' סעיפים.

א כבר ידעת' כמה הקפידה התורה שלא להזיק לחבירו וכשהזיקו חייב לשלם כמ"ש בדיני נזיקין בע"ה וכשראו חז"ל שהרבה דברים שאדם משתמש בתוך שלו יבא בו היזק לשכינו וגם לפעמים יבאו השכנים ע"י כך לידי מחלוקת וכתיב דרביה דרכי נועם וכל נתיבותי' שלו' לפיכך אחז"ל בהרבה דברים שחייב אדם להרחיק עצמו שלא יזיק את חבירו כמ"ש לפנינו בע"ה גם ראו חז"ל שהיזק ראיה שיראה אדם לביתו או לחצירו של חבירו ורואה עסקיי ומשאו ומתנו הוא הזיק גדול מאד עד שאין לז ערך לשלם בי אין לו קצבה וגם אין הדעת סובלת ואיפשר לבא ע"י כך לידי ריב וקטטה מאד לפיכך אחז"ל המבקש להוציא זיז מכותלו על אויר חצר חבירו אפי' כל שהו בעל החצר מעכב עליו מפני שהוא ראוי לתלות בו חפציו ובעת שתולה חפצו ומשתמש בזיז יראה לחצירו ומזיקו בראייתו ואם הוציא שלא ברשותו אסור לו להשתמש בו וכ"ש שיכול בעל החצר לעכב עליו שלא ישתמש בו שלא יזיקו' בראיי' אלא יסירנו וכל זמן שאינו מסירו אע"פ שבעל החצר שותק יש לו לבעל החצר רשות להשתמש בו ואין זה יכול למחות בו דהרי האויר הוא שלו ולמה אינו חותכו בעל הזיז.

ב ואם הוציא בעל הזיז את הזיז ובעל החצר ראה ולא מיחה בו י"א דהוי מחילה והחזיק בעל הזיז לאלתר בלא טענה ומשתמש בו ומונע בעל החצר להשתמש בו ואע"פי דלקצת פוסקים הזיק ראייה אין לו חזקה כמ"ש טעמא בע"ה היינו הזיק ראיה דמחלון לחצר דקביעה תשמישתו אבל מגג לחצר וכ"ש מן הזיז מהני בו חזקה לאלתר וי"א שגם בזה לא הוי חזקה עד ג' שנים וכל ג' שנים יכול למחות כמו בשאר חזקת דלעיל וכן בעינן שיבא בטענת לקוח ומתנה וכה"ג כמו בחזקת קרקע שנתבאר למעל' סי' קמ"ו סעי' ט' וי"א דבזיז שאין בו טפח אין בו חזק' כלל שמפני שהוא קטן ב"כ ולא הרגיש בו בעל החצר ולכך לא מיחה ויכול למחות בכל עת שירצ' ואם לא מיחה בו והניחו מרצונו בעל החצר יכול להשתמש בו ולא בעל הזיז שהניחו באיסור.

ג החזי' הזיז שיש בו טפח החזיק גם באויר החצר שתחת הזיז כנגדו ואם רצה בעל החצר לבנות תחת הזיז ולבטל תשמישו בעל הזיז מעכב עליו ואם אין בזיז טפח כיון שאין חזקה מועיל בזיז לא החזיק באויר החצר ואע"פי שהזיז עודנו קיים ולא חתכו ולא מיחה בו כל עת שירצה בעל החצר לבנות תחתיו ולבטל תשמישו של זיז אין הבעל הזיז יכול לעכב עליו

ד הי' הזיז שהוציא והחזי' בו רחבו טפח ומשוך באויר חצירו של חבירו ד' טפחים או שבולט טפח במשך ד' טפחים באורך הכותל ולא מיחה בו כבר אמרנו בהלכות שבת דד' טפחים הוא דבר חשוב להקראות רשות בפני עצמו אמרינן כיון שהניח לו אורך של מקום חשוב בזה נתרצה לו ג"כ ברוחבו והחזיק זה בד' על ד' ואם רצה זה להרחיב את הזיז עד שיעשה ד' על ד' מרחיב ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצירו תחת הזיז כלום אא"כ יניח לו תחתיו גובה אויר י' טפחים כדי שישתמש בזיז אבל אם החזיק בזיז בולט טפח במשך י' טפחים אינו יכול להשלים בו ג"כ כשיעור משכו דהיינו לעשותו י' על על י' אלא יכול לעשותו י' על ד' טפחים ולא ותרואם הוציא בזיז טפח במשך פחות מד' אינו דבר חשוב ואינו יכול להרחיבו אלא ישאר כמו שהוא ואם בעל החצר רואה לקבוע זיז בכותל חבירו בעל הכותל יכול למחות בו אפיל בזיז פחות מטפח מפני שמפסיד ומרע את כותלו.

ה יש מי שאומר שכל זה לא מיידי אלא כשרוצ' להוציא הזיז לחצר חבירו שאין לו בו כבר לא פתח ולא חלון א"כ בחצר של שותפין שיש לו עליו פתחים וחלונות אם רוצה להוציא זיז לפני חלונו להשתמש עליו אינו יכול למחות בו שהרי כבר יש לו עליו ראייה מחלונו ומה יעשה לו הזיק יותר וגם לבנות כנגדו בלא הזיז אינו יכול לבנות מפני חלונותיו הילכך יכול להוציא גם הזיז ויש מי שכותב שאותן זיזין שמוציאין מגג של רעפי' מפני קיום הכותל מן המטר אין הבעל החצר יכול למחות מפני שזה נהנה וזה אינו חסר וכיון שאינו יכול למחות ג"כ אין לו חזקה בו לבעל הכותל וכשירצה זה לבנות שם יכול לסלק לגמרי ואם הוא שותף בכותל נוטל עד חצי עובי הכותל כדינו.

ו הרוצה להוציא צינור על חצר חבירו פי' צינור שעושה מרזב קטן ונותנו בראש המזחיל המונח' על פני כל הכותל לקבל מי הגג כדי שיקלחו שם המי' למרחו' או רוצה לעשות מזחילה על כותלו כדי שיהיו המים נזחלים ויורדים לחצר חבירו בעל החצר מעכב עליו ואם ראה ולא מיחה בו מחל והחזיק זה בצינו' ומזחילה לאלתר וי"א שגם בזה בעינן חזקת ג' שנים וטענה ובלא זה לא הוי מחילה ולא מיקרי חזקה אפי' אם ראה ושתק ואם רצה בעל הצינור אח"כ לסתום הצינור בעל החצר מעכב עליו שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חבירו כך החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו של חבירו באים אצלו לרשותו שהוא צריך להם שיאמ' ע"מ כן מחלתי בתחלה מפני שהוצרכתי למים ודמי למקח וממכר מיהו אם סתמה בעל הגג וראה זה ושתק הוי מחילה מיד ואבד זכותו אבל אם נפל הכותל שתחת המזחילה ועמד כך שנים הרבה אין בזה מחילה וכשבונה אחר כך בעל הכותל יעשה מרזב ומזחילה כבתחלה ואם עשה בעל החצר מעשה שנראה שאינו רוצה במרזב הוי מחילה. גגו של ראובן היה סמוך לחצרו של שמעון והיה עשוי באופן שלא היה נוזלים מי גגו לחצירו של שמעון כי אם לצד אחר. אחר זמן תקן ראובן את גגו באופן שירדו הנוטפים מי גגו לחצרו של שמעון ושתק שמעון ולא מיחה בו ואח"כ מכ' שמעון את חצרו ללוי והלך לדרכו לארץ אחר' או מת ואח"כ בתוך שנה בא לוי הלוקח וערער על נוטפיו של ראובן לומר שיהפך אותם לצד האחר כמו שהיו מקדם כי אין לך חזקת ג' שנים לנוטפין אלו טען ראובן כבר קניתי אותה משמעון ונתתי לו המעות ולכך שתק כשראה שהייתי סותר הגג ותקנתיו באופן זה שירדו הנוטפים לכאן ולא לקחתי שטר ממנו על זה כי אמרתי ודאי פרסום כזה שסתרתי הגג בפרהסיא ותקנתיו בפני כל וזה שותק אין לך חזקה גדולה מזו ולאלתר הוי חזקה שיש עמה טענה אפי' למ"ד דבצינור בעינן חזקת ג' שנים וטענה הכא מודה והלוקח צווח שיביא ראייה שלא יאמין לו יראה לי לדין פשוט שהדין עם ראובן המחזיק חדא דודאי טענת ראובן טענת' מעלייתא היא דבר שהיה בפרסום גדול כ"כ ושתק שמעון י"ל דכ"ע מודו בזה ואפי' את"ל דלמ"ד מזחילה בעינן ג' שנים ה"נ בעי ג' שנים ה"מ גבי שמעון עצמו אם היה בא ומערער וטוען ברי לא מכרתי ונותן אמתלא לדבריו אבל היורש והלוקח שטוענין שמא הכל מודי' דנשבע המחזיק שטוען ברי ועומד בשלו ולא דמי האי שמא לשמא דלעיל סימן קמ"ה סוף סעיף ד' דהתם יכול להיות שגם האב לא ראהו בשדה מש"כ במזחילה ונוטפים שהם בפרסו' גדול דוקא ועוד אפילו את"ל דלגבי יורש טועני' לו כל מה שהיה יכול המורי' לטעון ונשבע שבועת היורשים ה"מ ליורש אבל לגבי לוקח אע"ג דק"ל ג"כ דטוענים ללוקח הכא ב"ע מודה שנשבע המחזיק שהרי חזקה הוא שהלוקח ודאי ראה כל הבית והחצר קודם שקנה אותם מוצאיו ומובאיו עליותיו וחדריו וכל מה ששיך לו והרי ראה ג"כ שהגג היה עשוי באופן שהזוחלין נוטפים לחצר זה ואפ"ה קנאו ולא התנה כלום גם המוכר לא אמר לו כלום ובודאי לא מכר לו חזקת הנוטפים מחמת שהוא כבר קבל המעות מן המחזיק וגם הלוקח לא היתה דעתו לקנות את זה אלא שעכשיו נמלך וחוזר בטענת שמא לכך נשבע המחזיק ועומד בשלו ואפי' אם יבא הרשאה מן המוכר לאו בל כמיניה דמוכר דאפי' למ"ד בצינור בעי ג' שנים הכא מודה נ"ל ברור. אח"כ טען הלוקח חצר זה של שמעון היה חורבה בעת שתיקן ראובן את גגו על אופן הזה והוא קים ליה כדע' הרא"ש דלקמן סי' קנ"ד סעיף י"ו דס"ל שאין מחזיקין בחורבה נ"ל שגם בזה אין טענתו טענה חדא דהא איכא הרשב"א והראב"ד והר"ר יונ' והרמב"ן והריב"ש דכולהו ס"ל דלא כהרא"ש ואע"ג דמסיק הרמב"ן דגם בחורבה אע"פי שיכול לעכב אם לא עיכב אפ"ה אין חזקה בזה נחזור לדברינו ה"מ במערער עצמו שטוען ברי ולא בלוקח וכמ"ש ועוד נ"ל דגם הרא"ש יודה בזה דהרא"ש לא אמר אלא בחלון והיזק ראייה דהתם כיון שאין המחזיק מזיק לבעל החורבה ואינו משתמש בשל בעל החורבה כלום רק באוירו כל זמן שהוא חורבה וה"ל מדת סדום אם היה מוחה בידו ואח"כ כשיבנה יכול לבנות כדרכו וסותם חלונו ואין מעכב בידו וגם אין לו שום הוצאה יותר מחמת חזקתו של זה לכך אין לו חזקה אבל הכא הא המחזיק משתמש בקרקעו של בעל החצר וגם מפסיד' בנוטפיו שהרי עושה מטונפ' ומשטיף ליה קרקעו ואפי' היא חורבה חרי עתיד לבנות ויצטרך לתקנה ולהוציא הרבה יותר מחמת חזקתו של זה לפיכך אפילו הרא"ש מודה שיכול לעכבו ולמחות בידו אע"פ שהיא חורבה וכיון שלא מיחה הרי החזיק וזה נ"ל לדין פשוט לכולי עלמא.

ז ואם רצה בעל הגג לעקור הצינור מצד זה ולהחזירו לצד אחר או שהיה ארוך ורוצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו מטעם שהחזיק במימי הגג בכאן שלא החזיק אלא בממי הגג סתם והרי מ"מ הם באים אצלו מיהו נ"ל דמיירי שאין בזה שום הפסד לבעל החצר ואין בו רק משום זה נהנה וזה לא חסר דכופין על מדת סדום אבל אם העיקור לצד אחר או הקיצור שמקצרו מזיקין לבעל החצר מחמת שאין מקלחין כ"ב הרבה וכיוצא בו יכול לעכב נ"ל.

ח וכן אם רצה בעל החצר לבנות תחת הצינור אין בעל הגג יכול לעכב עליו שאין הצינור עשוי להשמיש כזיז שיחזיק באויר החצר שהרי אינו עשוי אלא לקלוח המים ומאי איכפת לו אם זה יבנה תחתיו וגם הואיל ואין עליו אלא לקבל מימיו אם ירצה לקבלם בכלי או בצינור אחר הדין עמו אבל לא יוכל לומר לבעל הצינור להטותו לרוח אחרת או לשנות בו כלל ואפילו אם הוא ארוך אינו יכול לקצרו אם יש קפידא בזה לבעל הצינור מחמת שמקלחים המים בסמוך לכותלו או שאינם מקלחן יפה וכה"ג אבל בלאו הכי כופין על מדת סדום שזה נהנה וזה לא חסר.

ט ראובן שרצה להחזיר שופכי גגותיו לרשות הרבים בני רשות הרבים יכולין לעכב עליו מפני שהמים הנשפכין. דרך מרזב חוסמין הם את העוברים ועוד שפעמים יורדי' בקילוח על המשואות העוברות בר"ה ומקלקלות וכל שכן אם מקלחין לביבי' של הבעלי בתים שמא יתקלקל הביב מרוב המים שלא יכולו המים ויצופו וישטפו בתיהם לפיכך אפי' א' מבני המבוי שאצל זו המבוי ואינו מבני מבוי זו אלא שיש לו כותל סמוך לה יכול למחות אפי' אין השופכין מגיעין לכותלו שיאמר לסוף שיצופו המים ויפסידו גם כותל שלו..

י מי שהחזיק בחצר חבירו שיקבל מי גגו יכול לשנותו מענין לענין באיזה צד שירצה בין אם היו יורדין טפין טפין בלא צינור בכל אורך הגג ובא לשנותן שירדו דרך צינור למקום א' בין שהיו מקלחין דרך צינור למקום א' ובא לשנות' שירדו בכל אורך הגג טפין טפין בלא צינור אפי' אם הגג בעניין שהטפין תכופין זה על זה מאד שאין נוח לשמש תחתיהן אפ"ה אינו יכול לעכב עליו דלפעמים זה טובלו לו ולפעמים זה טוב לו ואינו מרבה בניזקו בקרקעו בשינוי ואפילו לבנות על גגו כמין צריף עד שירדו המים במהרה לחצר חבירו בונה שהרי הוחזקו מימיו של זה לירד לחצר זה וע"ל סוף סעיף ז'.

יא מי שבא להגביה המרזב כדי שהיו המים יורדין בקילוח ממקום גבוה זה ודאי מוסיף בהיזק הוא ואין שומעין לו וכן כל כיוצא בזה ויש חולקין ואם רוצה להשפיל הצינור בעל החצר מעכב עליו לכ"ע לפי שכבר היה יכול לבנות תחתיה במ"ש בסעיף ח' וכשישפילה לא יוכל לבנות תחתיה כל כך.

יב ראובן היה לו בית אצל חצר שמעון ומי גגו נוטפין לחצר שמעון ונפל ביתו של ראובן ושוב בנה שמעון בית בחצרו וקנה מראובן שיקבל מי גגו בחורבתו בכל מקום שירצה ואח"כ בנה ראובן את חורבתו והחזיר מי גגו לחצירו של שמעון כבתחלה ומי גגו של שמעון שקנה מראובן שיקבלם נוטפין על גג ראובן וראובן החזירם לחצר שמעון עם מי גגו שלו ושמעון טוען שאין לו לקבל אפי' מי גגו של ראובן כבתחלה אלא אדרבה גם מי גגו של שמעון צריך שיקלחו בחצירו ובגגו של ראובן הדין עם שמעון דנהי דמתחלה היה לו לקבל מי ראובן מ"מ כשנפל בית ראובן והתנ' עמו שמעון שיקבל מי גגו בחורבתו בכל מקום שירצה צריך לקבלם באותו מקום באופן שלא יחזרו לחצר שמעון וכ"ש שמי גגו של ראובן לא יחזרו שם באותו מקום. ראובן שמימיו יורדין על גגו של שמעון והחזיק בזה ובא שמעון להגביה גגו צריך לכנוס בתוך שלו כדי הנחת מרזב במקום ראשון שלא יפסיד חבירו. מי שהחזיק בחצר חבירו לשפוך בה מי כביסה אחת יכול למחות בידו שלא ישפוך בה מי חמש כביסות וכן אם החזיק למי גשמים לא ישפוך שם מי כביסה או איפכא אבל מי שהחזיק לשפוך שופכין לרשות חבירו דרך ביב העוברת בחצר חבירו אעפ"י שלא החזיק אלא לדבר אחד יכול לשפוך שם מה שירצה שכיון שנשתעבד עבד לו הביב לקבל מי הדיוטאות לקלח שם אין חילוק במעט או הרבה שכן דרכן שכולן נבלעין או מקלחין דרך שם.

יג סולם קטן שאין לו ד' שליבות אין לו חזקה בין שהעמידו בחצרו וסמכו על כותל חבירו בין שהעמידו בחצר חבירו לעלות בו לראש גגו אין לו חזקה שמתוך שהיא קטנה לא חש למחות וגם זה לא החזיק בנזקו וכל זמן שירצה בעל החצר בונה בצד הסולם ומבטל תשמישו ואם היה הסולם גדול שיש לו ד' שליבות או יותר החזיק ואם בא לבנות לבטלו בעל הסולם מעכב עליו עד שירחיק כשיעור שהרי מחל לו להעמיד שם סולם גדול לפיכך כשיבא בעל הגג להעמיד סולם גדול בעל החצר יכול למחות בידו כדי שלא יחזיק עליו אבל אם העמיד שם סולם קטן אינו יכול למונעו שהרי אומרים לו אין לך הפסד בזה כל זמן שתרצה תטלנו ואם קבעו במסמר אפילו קטן יכול למחות בו ואם לא המחה יש לו חזקה גם בזה י"א לאלתר הני חזקה שמחל וי"א דוקא בג' שנים ובטענה.

יד כותל שהיא בין ראובן ושמעון אם שניהם שותפין שניהם משתמשין בו זה חופר בו מצד זה ומכניס בו קורותיו וזה חופר מצד זה ומכניס בו קורותיו ואע"פ שהאחד הכניס והשני לא הכניס זמן ארוך אין זו ראייה שמחל אלא שעדיין לא הוצרך להם וכן הוא דרך השכנים לפיכך יכול גם הוא להכניס כשירצה הואיל וחצי הכותל שלו מיהו אין שום א' מהם יכול להכביד על הכותל רק כפי המנהג.

טו ואם היה הכותל של ראובן לבדו אין שמעון יכול להשתמש בו שמכביד עליה אפילו במעט ומפסידה.

טז בכותל זה שהיא ידוע שהיא של ראובן לבדו אם חפר בה ששמעון והכניס בה קורה אחת ושתק ראובן ולא מיחה בו החזיק שמעון במקום קורה זו אפי' אם היתה קטנה ורצה שמעון להחליפה בקורה גדולה ועבה מחליף ואע"פ שבודאי מכביד על הכותל יותר ממה שהיה מכביד כבר בכל מה שתוכל הכותל לסבול כפי המנהג כמ"ש לא אמרינן הרי לא החזיק בכותל זה אלא למשא קל ועתה רוצה לבנות משא כבד דקים להו לחז"ל ומסתברא להו שכל מי שקונה מחבירו ליתן לו רשות שיבנה בכתלו אינה קונה לחצאין כמה יכבד עליה אלא קונה סתם כפי כח חוז' החומ' ומנהגה ומה שהקל עליה בשכבר משום שלא הוצרך אז יותר ולא דמי למאי דאמרינן בשותפי בית זה בבית וזה בעלייה שהעליון הבא להכביד ממה שהיה כבר דאין שומעין לו התם מיירי כשלקחו בית בנוי ועלייה עליו או שירשוהו שלא זכה העליון מתחלת מקחו אלא בסיכוך קל אבל ב' שלקחו יחד ובנו זה בית וזה עלייה אע"פי שמתחלה לא סכך אלא בשקמים אם בא אח"כ לסכך בארוי' לא הפסיד דינו כיון שיש לו רשות לבנות על הכותל ואם בא אח"כ לסכך בארזים אין התחתון יכול למחות בידו אם לא התנו ביניהם מתחלה ה"נ בכותל שהחזי' כיון שיש לו רשות להני' קורה והוא הני' מתחלה קטן נאמן לטעון שקנהו סתם ויכול לחליפה אחר כך בעבה אם לא שזה מביא ראיה שהתנו מתחלה.

יז גם בחזקת נעיצת הקורות בכותל שאמרנו יש מחלוקת בין המפרשי' י"א דבעינן ג"כ הבא חזקה של ג' שנים וטענה וי"א דלאלתר הוי חזקה שכיון שראה ושת' מחל שאין דרך בני אדם לשתו' בזה אם לא מחל מיהו אפי' למ"ד לאלתר הוי חזקה אם היתה הקורה סוכת עראי כל ל' יום לא החזי' בה מן הסת' שראובן יכול לומר לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שנעשה מתחלה לסוכת עראי ולאחר ל' יום החזיק שאין זה עראי ואם סוכת החג היא כל ז' ימי החג לא החזיק שאין דרך השכנים להקפיד במצוה לאחר ז' החזיק ואם חיבר ראש הקורה בכותל בסיד או בטיט החזיק מיד והוא שיביא ראייה שסייע עמו או ראה ולא מוחה.

יח ודוקא אם החזיק בקורה קטנה יכול להחליפ' בגדולה ועבה כמ"ש בסעיף י"ו אבל מי שהחזיק בכותל זה בקורה א' לא החזיק לתת לתוכה ב' קורות או יותר שהדי לא מחל לו אלא על א' בד"א כשהודה שאין כותל זה שלו אלא של חבירו והוא מחל לו על הכנסת קורה זו אבל אם טען כותל זה אני שותף בו הואיל ונשתמש בקורה א' נאמן ומשתמש בכולה להכביד כפי המנהג אחר שישבע שבועת היסת שהיא שותף בכל הכותל. וי"א דדוקא כשאומר שמתחלה היתה הכותל שותף בין שניהם אבל אם מודה שמתחלה היתה של חבירו אין נעיצת הקורה ראייה שמחל לו על הכותל עצמה אא"כ עשה תקרה עליהם וי"א שאין לחלק והוי נעיצת הקורה חזקה גמורה שאפילו אם יפול הכותל יחלוק עמו גם באבנים אלא שבמקום הכותל אין לו חזקה שאם ידוע שהמקום היה של ראובן אין לו חצי המקום למחזיק דאע"ג שהקנה לו חצי הכו?תל לנעיצת קורותיו וחצי האבנים לא הקנה לו משום זה חצי המקום אם לא שפי' ויש לו ראייה על זה.

יט כותל שהיא ידועה שהיתה של ראובן לבדו והיו קורותיו של ראובן נעיצות בתוך הכותל מצדו של ראובן ובצד שמעון יש מקומות חפורים שם להכניס בהם ראשי הקורות לא יוכל שמעון לטעון שיש לו חזקה בכותל זו וחפירו' יוכיחו שהכנתים לי בעת הבניין להניחם שם שיוכל ראובן לטעון ולומר אני חפרתי מקומות אלו מצדך כדי שיהיו מוכנים אם תקנה ממני או תבקש ממני שאמחול לך לתת שם קורות שתכניס הקורות בלא חפירה בכותל כדי שלא יתמוטט הכותל מחמת החפירה והתקלקל.

כ ראובן החזיק בנעיצת קורות בכותל הידועה לשמעון ונפל אותו כותל וחזר שמעון ובנאו אין לראובן עוד לנעוץ באותו כותל החדש שיוכל שמעון לומר לא מכרתי או מחלתי אלא הכותל הראשונה עד שתפול וכותל זו פנים חדשות באו לכאן וכיון שכן לא זו בלבד שאין ראובן יכול לכוף את שמעון לתקנו אלא אפי' אם היה הכותל הראשונה רעוע ובא ראובן לשפצו ולתקנו חבירו יכול לעכב על ידו שתהא כלה מאליה ותפול. ראובן שבנה יסוד חומתו בחצר שמעון חבירו טפחיים יותר מעובי החומה ובא בחזקה ובטענה החזיק למעלה כל מה שהוא כנגד היסוד עד רום הרקיע ואע"ג שהחומה אינה רחבה מלמעלה איכא למימר הכניס שכונס לתוך שלו הוי ועכשיו הוא חפ' להחזיר החומה למקומה הרשות בידו וצריך לישבע שלא השיג גבול רעהו. וכתב מודי מהרמא"י ז"ל וז"ל ונ"ל דזה דוקא במקו' שאין מנהג אבל במקום שיש מנהג להרחיב היסודות כמו במדינות אלו אין לו רק היסוד שהחזיק בו עכ"ל.

סימן קנד

חזקת חלונות וכמה צריך להתרחק מהן ובו ל"ג סעיפים.

א א' מהשותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת סמוך לביתו שבחצר זו אינו רשאי לפתוח פתח לאותו בית לחצר זו מפני שמרבה עליהם את הדרך פי שהרבה בני אדם נכנסים ויוצאים עכשיו בחצר זו יותר מבתחילה וליכא צניעות כדמעיקרא וה"ה שא' מהשותפין בחצר אין לו רשות לשנות בו כלל אלא במו שבנאוהו או קנאוהו או ירשוהו יש להם לנהוג בו מפני שבשנוי מעט צריכין לשנות תשמישתן בו והוי היזק להם ולא מבעיא שאינו רשאי לפתוח פתח של בית חדש שבחצר אחר לחצר אלא אפי' לפותחו לביתו ולצאת ממנו דרך ביתו לחצר אינו רשאי עד שיסתום את הפתח שיש לו בחצר האחרת ואפי' לבנות עלייה על גג ביתו או חזר אחורי ביתו ולפותחו לתוך החצר אינו רשאי שגם בזה מרבה עליהם את הדרך וליכא צניעות כדמעיקרא דה"ל כמי שהיה לו שכן א' ונעשו שכנים הדבה אבל יכול הוא לבנות עלייה על גב ביתו או חדר אחורו ביתו ולפותחו לתוך ביתו שבחצר ואצ"ל שאם רצה לחלוק ביתו לשנים ואינו רוצה לפותחו בפתח אחר לחצר שחולק ואין יכולין למחות בידו.

ב א' מהשותפין בחצר שהביא לביתו אנשי בית אחד יכול חבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו את הדרך וליכא צניעות כדמעיקרא וכן המשכיר ביתו לבעל בית אחר ואותו בעל הבית הביא עמו קרוביו או מיודעיו לשכון עמו יחד בבית זה הרי המשכיר מעכב עליו אפי' הוא אינו דר שם עמו מפני שהרבה דיורין מפסידין הבית ומקלקלין אותו ואם הם סמוכים על שולחנו אינו יכול לעכב לא השותף ולא המשכיר דסתמא כפירושו כאלו התנ' שעל בל הסמוכין על שולחנו שכרו וכל שכן בשותף שעל דעת כן נשתתפו. ויש אומרים דשותף יכול למלאות ביתו אכנסאי' ודיורים כל שאינו מוסיף בניין חדש אע"פ שחולק ביתו מדיורים ויש להם בית הכסא אחד ביחד ולא יוכל השני למימר הם ממלאים לי את בית הכסא דכשנשתתפו מתחלה בחצר ע"מ כן נשתתפו שכל אחד יכול לעשות בביתו שדר בו כמו שהוא עושה כשחצר שלו לבדו. אבל ב' שיש להם בית בשותפות אין האחד יכול להרשות לאחרים להשתמש בחלקו אע"ג דבחצר אין מקפידין בבית בכה"ג ודאי מקפיד ואין דעתו לסובלו לדור עם אלו האחרים כמו שהוא דר עמו שדעת נוחה הימנו יותר וזה מסתבר.

ג כבר אמרנו ריש סי' קנ"ג דהזיק ראייה היזק גדול הוא מאד עד שלפעמים הוא מעוות שא"א לתקנו לפיכך אחז"ל שאין אדם רשאי לפתוח חלון לחצר חבירו ואפי' לחצר שותפו נמי לא יפתח ולא מצי למימר ליה הא בלאו הכי בעית לאצטנועי מנאי בחצר שאינו יכול לראותך דרך פתח ביתי וא"כ אין לך היזק חדש ממנו מצד פתיחת החלונות אפ"ה לא יפתח משום דא"ל אידך עד השתא בביתא לא בעינא לאצטנועי מינך השתא אפי' בבית בעינא אצטנועי מינך שתראנו דרך חלונך א"נ עד האידנא כי הוית בביתך לא בעינ' אצטנועי מינך השתא אפילו כשאתה בביתך בעינא אצטנועי מינך שתראונו דרך חלונך ואם פתח חלון שלא ברשות יסתום ואם נתנו לו בני החצר רשות לפתוח אע"פי שרשאי לפתו' לא יפת' פתחו כנגד בת' חבירו או חלונו כנגד חלון חבירו שזה הוא היזק ביותר מאוד שלא יכול חבירו לאצטנועי מפניו כלל שיראה תכף מפתחו או חלונו לפתחו או חלון חבירו אלא ירחיק משהו זה מכנגד זה שלא יסתכל כך בהדיא לשל חבירו י"א דפת' כנגד פת' וחלון כנגד חלון אפי' חזקה לא מהניא דאחרון שעשאו באחרונה מפני שאין הדעת סובלתו כלל שאפילו נאמר שלא מיחה הראשון משום שאינו מקפיד ומוחל הוי כמו מחילה בטעות שסבור היה שיוכל לסבול ועתה רואה שאין דעתו סובלו וע"ל סעיף ז' ואם באו שניהם לפתו' בבת אחת פת' כנגד פת' או חלון כנגד חלון אם אחד מהן אינו חסר וחבירו נהנה כופין על מדת סדום ואם שניהם באחד חסרים יעשו פשרה ביניהם ודוקא בחצר אחת אמרינן דסגי כשירחיק משהו זה מכנגד זה דכיון שהם שותפין כבר אין נזהרין ב"כ זה מזה אבל בחצר אחרת אפי' אם נתנו לו רשות לפתו' פת' או חלון עליהם צריך להרחיק מכנגד פת' או חלונו של חבירו עד שלא יוכל לראות בו כלל דזהירי טפי מיניה וכל זה דוקא בחצרות שאין רבים מצויין שם תמיד בחצר ואי ליכא חלון א פת' כנגדו יוכל ליזהר מלעשות מלאכתו ועסקיו בביתו כל זמן שבני החצר בחצר אבל לרה"ר אפי' רה"ר שלנו שאינם רחבים י"ו אמה ואין ס' רבוא עוברים בה פות' אדם פת' בית כנגד פת' בית וחלון כנגד חלון אם אינן גבוהים ד' אמות מן הקרקע שיוכל לומר לו בלאו הכי צריך אתה לישמר מבני רה"ר שיכולין להסתכל בגובה ד' אמות ואם פת' לרה"ד ויש בזה היזק לראייה לחצר א' שהוא בצד רה"ר והוא כנגדו יכול אותו שבחצר למחות בו ודוקא פת' בית כנגד פת' בית או חלון בית כנגד חלון בית וכן פת' בית כנגד חלון בית או חלון בית כנגד פת' בית מותר לפתו' זה כנגד זה בר"ה אבל לא יפת' אדם חנות כנגד פת' או חלון חבור אפי' בר"ה מפני שזה היזק קבוע תמיד שכני ר"ה עוברים ושבים ואינם מביטים בו תמיד וזה יושב בחנותו כל היום ומביט בפת' או בחלון חבירו תמיד לפיכך צריך להרחיק עד כדי שלא יהא יכול לראות בו כלל ומבוי י"א דינו כחצר וי"א דינו כר"ה.

ד היה לא' מן השותפין בחצר פת' קטן אינו יכול להרחיבו ששותפו אומר לו בפת' קטן אני יכול להסתר ממך בשעת תשמשי בביתי ואיני יכול להסתיר ממך בפת' גדול ואפילו אם היה פת' קטן והוא במקום זה לא יעשנו במקום אחר שאומר לו במקום זה הייתי יכול להסתר ממך ובמקום זה אינו יכול ואם היה הפת' גדול לא יעשנו ב' שאומר לו בפת' א' אני יכול להסתר ממך שכשהוא פתו' כולו פתו' ואם הוא נעול כולו נעול וכשהם ב' אתה תוכל לנעול א' ופות' א' ולא אוכל להסתר אבל מי שהיה לו פת' קטן לר"ה ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשות ממנו ב' אין חבירו שכנגדו מעכב עליו וא"צ לומר שבני ר"ה אינם יכולים לעכב עליו.

ה אחד מהשותפין בחצר שהיה לו פת' פתו' לחצר והיו לו ב' דלתות ורוצה לעשותם דלת אחת יש מי שאומר שאינם יכולין לעכב עליו אע"פ שנפתח כולו תמיד כשהוא פתוח אין ההזיק גדול כ"כ במו שהוא כשיש לו ב' דלתות שיכול לנעול א' ולפתוח א' אבל מי שהיו לו ב' פתחים כל א' ב' אמות אפילו הם זה אצל זה אפ"ה לא יוכל לעשות מהם פתח א' של ד' אמות דא"ל בפתיחא זוטרא בעינא אצטנועי מינך בפתיחא רבה לא מצינא לאצטנועי מינך דבפתח גדול יכולין להוליך הרבה משאות גדולות והתשמיש מרובה שם.

ו מי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו בין חלון גדול בין קטן בין למעלה בין למטה בעל החצר מעכב עליו שאומר לו תזיקני בראייה שאע"פ שהיא גבוה תעלה בסולם ותראה.

ז מי שפתח חלון לחצר חבירו ומחל לו בעל החצר או שגלה דעתו שהניחו ברצונו כגון שבא וסייע עמו או שידע הנזק ולא ערער תוך ג' שנים ה"ז החזיק בחלון ואינו יכול אח"כ לחזור ולערער עליו לסתום דסבר וקבל ולא דמי לב' חלונות זה כנגד זה דלעיל סעיף ג' דהתם הזיקו קבוע יותר וא"ל סבור הייתי לקבל ולא אוכל אבל הכא לא יוכל לומר כן מיהו גם בחלון אחד אע"פ שהחזיק אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר חבירו כדי שלא יזיקנו בראייתו דבזה איסורא קעביד ולא מהני ליה חזקה וזה יוכל בעל החצר למחות בו אבל כל זמן שאין לו חזקה יוכל לערער לסותמו וצריך זה לסותמו אע"פ שהמערער א"צ עכשיו לכנות בצדו. וחזקה זו אי בעינן ג' שנים וטענה או אפי' לאלתר יש בו מחלוקת בין המפרשי' כמ"ש לעיל סי' קנ"ג לעניין זיזין ושאר דברים כיוצא בו וע"ל סי' קנ"ה סעי' ל"ה. ח בד"א שיש לו חזקה בהיזק ראייה בעושה מעשה כגון פותח חלון על חצר חבירו שכיון שזה ראה ולא ערער תוך ג' שנים ודאי הוי מחילה גמורה אבל חצר השותפין אע"פ שעמדו שנים רבות בלא מחיצה ביון דממילא בלא עשיית מעשה מזיקים זה את זה בראייה אין להם חזקה וכופין זה את זה לעשו מחיצה בכל עת שירצו אפי' אחר כמה שנים דהא דשתקי עד השתא לא משום מחילה שתיק אלא שהיה מצפה שיעשנו.

ט הרי שפתח חלון לחצר חבירו וידע בעל החצר ולא ערער וזה החזיק בה כדינו ונפל הכותל שהחלון בו לא הפסיד זכותו ולא דמי לנעיצת קורות דלעיל סי' קנ"ג סעיף ב' דהתם לא החזיק אלא בכותל אבל הכא בראייה החזיק ולא בחור שבכותל כמו בזיזין וכשיבנה הכותל יחזור בו החלון.

י מי שיש לו חלון פתוח לחצר חבירו והחזיק בו כדינו למר שלש שנים ובטענה שקנה ממנו ולמר במחילה בראה פתיחתו ושתק או טענה מעליית' שנתן לו בפירוש רשות לפותחו אם הוא גדול כל כך שהאדם יכול להוציא ממנו ראשו אז יש לו חזקה בכל ענין אפי' שהוא למעלה מד' אמות שלא חשש כל כך למחות שאין הזיקו קבוע כל כך ואפילו שאינו עשוי להאיר אלא להכניס אויר שכיון שהוא גדול כ"כ שיכול להוציא ראשו ולראות בתוך חצירו וזה לא חשש לערער ודאי החזקה היא אמיתית וחזקה גמורה היא ואם אינו גדול כשיעור זה בזה יש חלוק שאם הוא למעלה מד' אמות ואינו עשוי להאיר אין לו חזקה שלא חשש למחות בו כיון שאינו קבוע ומ"מ אף שם אם ירצה למנוע אותו שלא לפותחו רשאי דלא בעי למיקם עמו בדינא ודייני כשירצה לבנות ואם הוא למטה מד' אמות אפי' אינו עשוי לאורה יש לו חזקה וכן אם עשוי לאורה יש לו חזקה אפי' הוא למעלה מד' אמות שכיון שהוא לאורה תשמישו קבוע שכל הימים צריך אדם לאורה וה"ל למחות וכיון שלא מיחה איכא למימר דברשות עשה והחזיק ושוב אין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדדיה עד שירחיק ד' אמות כמו שיתבאר כדי שלא יאפיל עליו שהרי מחל לו על האורה. ובענין איזה חלון עשוי לאורה תולה הכל בעיני הדיין ולפי עניין החלון.

יא י"א דהא דיש חזקה לחלון דוקא כשיש לה צורת הפתח או מלבן דבלאו הכי לא הוי אלא כחורן שחררוהו עכברים וי"א דהכל לפי ענין בני המדינה וכן עיקר.

יב מי שהיתה לו חלון מוחזקת ובא חבירו ובנה כנגדה או מצדדיה בלא הרחק' או סתמה וראה בעל החלון בשעת עשייה ושתק אינו יכול לחזור ולערער לפתוח החלון או להרחיק הבנין שכיון שראה ושתק מחל שאין אדם עשוי שסותמין אורו לפניו ושותק אא"כ מחל וזה לכ"ע לאלתר הוי מחילה וי"א שצריך טענה עמו שאם בעל החלון יש לו שטר או ראייה על החלון צריך שיטעון זה שקנאו ממנו וסתימתו הו' ראייה לדבריו ואם אין לבעל החלון ראייה על החלון אלא חזקה שהחזיק לבד אין זה צריך טענה אחרת רק שיאמר שחזקתו בטעות היתה והשתיקה ששתק בשעת הסתימה היא ראייה לדבריו שזה הודה שטעה מתחלה לכך שתק וכל זה כשסתם בעל החצר ושתק בעל החלון אבל כשבעל החלון בעצמו סתם חלונו לא הוי מחיל' במה שסתמו לפי צורך שעה אא"כ פרץ פצימי החלון שניכר שאינו רוצה לפותחו עוד או שבנה בנין גמור לפניו וכיוצא בזה שמעשיו מוכיחין שמוחל על האורה ואז בעל החצר זוכה מיד באורו ואין שוב לבעל החלון שום טענה עליו. ואם הם חלוקי' מי סתמו בעל החלון אומר אני כתמתיו להנאתי לשעה ולא משום מחיל' ובעל החצר אומר שהוא סתמו וזה שתק והרי הוא מחילה הסכימו ז"ל דבעל חלון נקרא מוחזק ונ"ל טעמא שהרי הוא מוחזק בחלון שיכול לפתוח החלון בכותלו בכל עת שירצה והאורה ממילא יבא ובעל החצר לא שייך למימר שהוא מוחזק באוירו כי מי יוכל לכלוא את הרוח לפיכ' על בעל החצר להביא ראייה נ"ל וע"ל סי' קנ"ה סעיף ל"ה.

יג מי שהיו לו חלונות שמוחזק בהם למטה בכותלו ובא חבירו לבנות בפניהם ואמר לו אני אפתח לך חלונות אחרות בכותל זה למעלה מאלו הרי זה מעכב עליו ואומר לו בעת שתפתח החלונות תרעיד כותלי ותקלקל אותה ואפי' אמר אני אסתיר כל הכותל ואבנה אותה לך מחדש ואעשה בו חלונות למעלה ואשכור לך בית שתדור בו עד שאבנה יכול לעכב עליו ולומר לו אין רצוני שאטרח ממקום למקום ואפילו אינו משתמש בו אלא בעצים לפיכך אם לא היה שם טורח כלל וא"צ לפנות אינו יכול לעכב עליו דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר שכופין עליו אבל בעל החלונות שרצה לשנות מקום חלונות בין למעלה בין למטה אפי' היתה גדולה ואומר אפתח אחרת קטנה מזו ואסתום את זו בעל החצר מעכב עליו שיוכל לומר במקום זה אוכל להסתר ממך ובמקום אחר איני יכול להסתר ממך וכן אינו יכול להרחיב בחלון כל שהוא כמו שנתבאר למעלה אבל כותל שבין ראובן ושמעון והכותל הוא של א' מהם יכול זה לסתור כותלו בכל עת שירצה ואין חבירו יכול לעכב עליו ואם יאמר תפתח עלי ותזיקני בראייה יאמר לו עשה לך מחיצה בשלך או יבאו לדין לעשות כותל בשל שניהם בשותפות.

יד הבא לפתוח ראשון בעלייתו שכנגדו עליית חבירו להר"ר יונה אינו יכול לפתוח אלא עד חצי עלייתו בדי שישאר השאר לשכנגדו שלא יהיה חלון כנגד חלון אם יפתח גם חבירו מיהו הברירה ביד הקודם לברור לו איזה חצי הצד שירצה נ"ל ולהרא"ש ולהרשב"א אינו יכול חבירו שכנגדו לעכב עליו בלום שאפי' ירצה לפתוח כנגד כל עלייתו אינו יכול לעכב על ידו ולומר היום או למחר אפתח גם אני ותעכב עלי משום חלון כנגד חלון שרשות הרבים הפקר הוא והראשון שפתח הוי כזוכה מן ההפקר שכל הקודם זוכה.

טו וה"מ במקום שאין רשאין להוציא זיזין וגזוזטראות נגד עלייתו לר"הר אבל במקום שרשאין להוציא זיזין וגזוזטראות וקדם אחד ופתח חלון בשלו לר' הר באופן שאם יעשה חבירו הזיזין וגזוזטראות שדרכן לעשות בעיר יאפיל על חלונו של זה אין זה האור נקרא של הפקר אלא כחצר השותפין וכשפתח זה חלונו כנגד האויר שלפני עליית' חבירו שלא כדין פתח כיון שגם הא' יכול להוציא בניינו לרה״ר ויכול האחר לבנות ולהאפיל חלונו של זה ומה שלא מיחה כבר מפני שלא היה מקפיד כיון שלא הזיק לו והוא לא היה צריך עדיין לבנות ולכך לא היה יכול למחות בו מן הדין הילכך אין חזקה לזה בחלון זה ויכול לבנות זה בכל עת שירצ' וא"צ להרחיק ואם הוא טועה בדין ומרחיק מפני שסבור שחובה עליו להרחיק מצוה לאחרים שיאמרו לו שאינו צריך להרחיק דהשבת אבידה היא.

טז לשון הש"ע מה שבירר וסילת מדעת הפוסקים ז"ל בדיני חלונות וז"ל. דעת הרא"ש שהפותח חלון לרשות חבירו למקום שעכשיו אינו מזיקו בהיזק ראייה אין שכינו יכול לעכב עליו בטענ' שהיו' או למחר יבנה הוא המקום ההוא ויזיקנו מחלון זה בהיזק ראיי' מפני שכיון שעכשיו אינו מזיקו אינו יכול לעכב עליו דזה נהנה וזה אינו חסר הוא וכיון שאינו יכול לעכב עליו גם חזקה אין לו לזה וכשיבנה הלה יכופנו לסותמו כדי שלא יזיקנו בהיזק ראיה וכן יכול לבנות כנגד אותו חלון בלא הרחקה ועל פי הדברים האלה פסק בראובן שהוצי' בליטת עלייתו לחוץ ופתח בו חלון ולסוף נמלך שכנו שכנגדו להוציא גם הוא בליטת עלייתו וטוען ראובן שירחיק בניינו מכנגד חלונו כדי שלא יאפיל עליו שהדין עם שמעון מפני שכיון שמנהג המקום שרשאי להוציא זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים הוי כחצר השותפין וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר של עליית שמעון שלא בדין פתח כיון שגם שמעון היה יכול להוציא בניינו ועד עתה לא היה שמעון מקפיד כי לא היה מזיק לו לכן לא היה יכול למחות בידו הילכך אין חזקה לראובן ויכול שמעון לבנות כנגד חלונו ומטע' זה פסק בראובן שבא לפתוח חלון לחורבת שמעון שאינו יכול למחות בו כיון שעכשיו אינו מזיקו וכיון שאינו יכול למחו' בו אין לו חזקה אם לא שיביא עדים שהחזיק בו קודם שנעשה חורבה ואדם שיש לו חלון פתו' לרשות חבירו ונחרב טוב הוא שיעמיד עדים שהחזיק בחלון זה קודם שהוחרב המקום ויכתוב עדותם להיות בידו לראייה ומטעם זה פסק בגגים שהם מכוסים רעפי' ואין עליהם תשמיש שיכול לפתוח עליו חלון ואם אחר זמן יפתח זה גגו ויכול לראות מאותו חלון לחצר כופהו לסותמו הילכך חלון הפתוח לחצר חבירו והוא במקום גבוה ובא חבירו לבנות תחתיו ולעשות על הבניין גג של רעפים ואותו הבניין מונעו מלהסתכל בחצר יכול למחות בידו מלעשות הבניין והגג כי יאמר לו היום או למחר תסתור הבניין שלך ותכופני לסתום חלוני כי תאמר לי אין לך חזקה כי היה פתוח על גגי ואני לא אוכל לסצא עדים שהחזקתי בו בעוד שהייתי יכול להסתכל בחצרך אבל הרש"בא כתב שראובן הבא לפתוח חלון על חצר שמעון במקום שאינו מזיקו עכשיו בהיזק ראייה ושמעון טוען היום או למחר יבנה הוא בשלו ויזיקנו בראייה שהדין עם שמעון לעכב על ידו דלא בעי למיקם בהדיה למחר בדינא ודיינא כשיבא לבנות ואפי' אם רצה לכתוב לו שטר הודאה בכך אין שומעין לו דנמצא זה צריך להיות שומר שטרו מהעכברים וכן דעת הראב״ד ולזה הסכים הריב״ש וכתב שכן דעת הרבה מהאחרונים וכן דעת הר"ר יונה והרמ"בן והכי נקיטינן ומיהו כתב הרמ"בן שנראה לו שגם בזה אם לא עיכב על ידו אע"פ שהיה יכול לעכב אינו יכול להחזיק עליו הואיל ואיני מזיקו עדיין לא חשש לעכב על ידו. עכ"ל הש"ע. וכתב מודי מהדר״מ איסרליש ז"ל ובמקום שיש מנהג הולכין אחר המנהג עב"ל וכתב עוד ראובן שהיו לו חלונות ביתו כנגד חצירו או גינתו של חבירו וכותל ביניהן וע"י הכותל לא יוכל לראות לחצר או לגינת ונפלה הכותל וע"י זה ראובן רואה לרשות חבירו צריך לסתום חלונותיו אע"פ שעשאם בהיתר כיון שמתחלה לא היו מזיקו מפני הכותל ועכשיו מתחילין להזיקו הוי כאלו בנה אותו עכשיו וזה מוחה בו משום דהוי גירי דיליה אע"נ שלא עשאו בידים כן כתב הרא״ש בתשובה עכ"ל מורי ז"ל ונ"ל דדין זה לפי מה שאינו מחלק בין עשאו בהיתר לעשאו שלא בהיתר הוא ג"כ אפילו לדעת הרשב"א והראב"ד והרמ"בן כמו שסיים הרמב"ן לפי מה שכתבתי שגם אם לא עיכב על ידו אע"פ שהיה יכול לעכב אינו יכול להחזיק עליו ואע"פ שלפי דברי מורי ז"ל בהגהותיו נראה שאין זה דעת הרמ"בן נ"ל פירושו כמ"ש מיהו אפי' לדעת מורי ז"ל שכתב אם היה בית מפסיק והיה ג"כ של ראובן או של אתר שהיה רואה מאותו בית לרשות חבירו ונפל וע"י כך רואה מבית אחר א"צ לסתום חלונותיו דמ"ש מבית זה או מבית אחר ויש חולקין וסבר להו דהיזק ראייה זה מיקרי היזק דממילא שע"י נפילת הכותל בא הזיק הראייה הוה ממילא ולא מעשיו גרמו לו לפיכך מאחר שעשה בהיתר על הניזק להרחיק את עצמו וע"ל סי' קנ"ה עכ"ל ואיפשר שגם הרשב״א והראב״ד והרמב״ן יודו בזה הואיל ונעשה מתחלה בהיתר נ"ל.

יז ראובן שפת' חלון לחצר השותפין שיש לו שותפות בו עם שמעון ולוי והחזיק בחלונו חזקה גמורה בפני שמעון שהיה פה אבל לוי לא היה פה וקנה ראובן החזקה משמעון והתנה עם שמעון שהוא פה לכשתחלקו החצר את' ולוי ויפול גורלך אצלי לא תוכל למחות בחזקתי זו אין בתנאי זה כלום חדא חזקתו אינה חזקה כלל דקיימ' לן האחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירא נמצא לכשיפול לו הגורל אצלו אותו חלק שנפל לו היה עד עתה של אחיו וחלק חבירו היה שלו והחליפו עתה נמצא שלא החזיק בשלו כלום אלא בשל חבירו ועוד אפי' אם מודה השותף שמכר או נתן לו האורה על תנאי זה אינו כלום דדמי לאומ' שדה זו לכשאקננה תהא קנויה לך דלא קנה דהוה ליה דבד שלא בא לעולם.

יח ראובן יש לו בית אצל שכנו גוי ופתח חלון על גנו של גוי והחזיק בו כמה שנים לאחר ימים מכר הגוי ביתו לישראל ובא הלוקח להגביה ביתו בעניין שסותם חלונו של ראובן וטען ראובן אתה מאפיל על אור' חלוני שהחזקתי בו כמה שנים י"א שאסור לו לקונה לסתום שאין לו לעשות אלא דין תורה אע"ג דשמעון בא מחמת הגוי וק"ל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי ה"מ לגריעותא דקונה מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר אף הישראל אין לו חזקה אלא בשטר אבל לא למעליותא דליה בדבר שאינו דין תורה. וי"א דה"נ הוי הקונה כמו הגוי וכיון שהגוי אלו היה רוצה לבנות בפני חלונו של ראובן לא היה ראובן יכול למחות בו דבדיני הגוים אין חזקה לאורה אלא כל אחד פות' לרשות חבירו וכשרוצה חבירו אח"כ סותם את אורו בפניו אפילו לאחר כמה שנים שהחזיק בו וכל כח וזכות שהיה לו לגוי קנה הישראל מהגוי ואין ראובן יכול למחות בו כן הו' דעת הראב"ד והרש"בא והר"ם והרא"ש וכתב מורי מהרמא"י ז"ל שכן נראה לו להורות וכ"ש במקום דאיכא דינא דמלכות' דאזלינן בתרה ובלבד שצריך הלוקח להזהר שיחזיק בקרקע הגוי קודם שיתן לגוי המעות כי אם יתן לו המעות קודם שיחזיק בה הרי נסתלק הגוי מיד שכל קניינו הוא בכסף כמ"ש בע"ה והוי נכסיו מיד כהפקר וזכה הישראל הראשון בחלונותיו קודם שיחזיק ישראל השני בקרקע ובל זה מיירי שידוע שחצירו של גוי היה קודם לחלונותיו של זה אבל אם ספק אם החלונות היו קודמי' והחזיק ישראל הראשון בשל הפקר על הלוקח הבא לסתור להביא ראייה ואין חזקה מועלת כנגד הגוי והבא מכחו אא"כ החזיק בו לאחר שלקחו מן הגוי וע"ל סי' קנ"ד.

יט ראובן שהיה לו בית אצל חצירו של גוי שיכול לפתו' בו חלונות כי כן דיניהם של גוים ועתה מכר הגוי חצירו לשמעון ואמר שמעון לראובן סתום חלונותיך הדין עמו ואפי' טען ראובן שלקחה מן הגוי אינו נאמן ואין מכאן סתירה למה שכתבתי לעיל סי' קנ"ג סעיף ו' דבבה"ג בריא עדיף דשאני הכא שהבריא גרוע הוא דכיון דבדיניהם לא היה הגוי יכול למחות למה לו ללוקחה ממנו לפיכך אינו נאמן עד שיהיה לו שטר ויש חולקין כדכתבנו בסמוך ראובן שהי' לו בית אצל גוי והיו לו לגוי חלונות לחצרו של ראובן וקנה שמעון הבית מן הגוי ובא ראובן לסתו' החלונות ומראה שטר שכן כתב לו הגוי שיוכל לסותמן ושמעון אומד כי הבית שקנה היה כבר של ישראל אחר שמכרו לגוי והוא החזיק בחלונות אלו אם הגוי היה צריך לסותמן בדיניהם או שכתוב בשטר שמראה ראובן שאין לו חזקה בחלונות כי נעשו שלא כדין או בדרך שאלה שמעון הבא מכח הגוי לא עדיף מיניה אבל אם הגוי לא היה צריך לסותמן בדין וגם לא הודה שאין לחלונותיו חזקה רק שכתב לו אני אסתום כשתרצה וחייב עצמו במה שלא היה חייב מדינא א"צ שמעון לסותמן אבל אם ידוע שהגוי פתחו והחזיק בחלונות אינו חזקה מאחר שבדיניהם אינם יכולין להחזיק בהם גם הישראל הבא מכחו אין לו חזקה.

כ ישראל שהיה לו חלון פתוח לחצר הגוי סתם אותו מבחוץ והניחו פתוח לצד פנים לאחר זמן מכר הגוי' חצרו לישראל ואותו הישראל בנה כותל ונזדמן קרן כותלו לסתום החלון וטען הישראל אני מפני הגוי סתמתיה מפני היזק ראייה שהיה לי ממנו ועתה ארצה לפותחו אינו יכול לחזור ולפותחו ביון שסתם חוצה לו ושייר הכותל כולו לפנים גלה בדעתו שעקרה מלהשתמש לאורה וזה הוי מחילה לכ"ע ועשאו בחלון שאדם עושה בתוך ביתו ועוד יכול הקונה לומר אני מצאתי חלון זו סתומה מניין שאתה סתמתה שמא הגוי סתמה ונעשית חזקה כדאמרינן ולסתום לאלתר הויא חזקה שאין אדם רואה שסותמ' אורו כו'.

כא ראובן שהחזיק בחלונו הפתוח בחצר שמעון ובא שמעון לבנות כנגדו צריך להרחיק ממנו ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו ואם הרחיק ד' אמות אע"פ שהיה מאפיל אינו צריך להרחיק יותר שכן שיערו חכמים דברוב סגי. בד' אמות ואם הרחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל ומגביה כותלו יותר מן החלון צריך שיהא גבוה ממנו ד' אמות ולא פחות שלא יעמוד על הכותל וישפיל ראשו ויציץ ויביט בתוך החלון ואם הכותל נמוך מן החלון אז א"צ להרחיק מכותלו כלים שהרי אינו מאפיל לו אבל צריך שיהא נמוך מן החלון לכל הפחות ד' אמות שלא יעמיד על הכותל ויביט בחלון וכל זה בבונה כנגד חבירו בחצר השותפין אבל חלון הפתוח לו על רה"ר אין לו חזקה כמ"ש סעיף ט"ו ולכן יוכל לבנות כנגדו בלא הרחקת ד' אמות אע"פ שמאפיל וע"ל סי' זה סעיף ל"א.

כב ואם בא לבנות כותל מצד החלון כגון שהכותל שהחלון בתוכו הולך ממזרח למערב וזה בא לבנות כנגדו מצפון לדרום אם בא לבנות מצד אחד אצל החלון די לו בהרחקת טפח מכנגדו אבל לעולם צריך שיהא הכותל גבוה מן החלון או נמוך ממנו ד' אמות וגם צריך שישפע ראש הכותל בענין שאין ראוי לעמוד עליה שאל"כ אע"פ שהוא גובה או נמוך ממנו ד"א יכול להרחק מן החלון ולהציץ כיון שהוא מן הצד.

כג ואם בא לבנות שני כותלים משני צידי החלון אחד מזה ואחד מזה צריך שיהא בין שני הכתלים ד' אמות מלבד רוחב החלון טפח מצד האחד וארבע אמות חסר טפח מצד הכותל השני ואם ירצה להרחיק שני אמות מצד זה ושני אמות מצד זה הרשות מידו או יחלוק אותם ד' אמות כפי מה שירצה רק שיהא בין שניהם ארבע אמות ולא יסכך על גביהם אא"כ ירחיק הסיכוך מהכותל שיש בו החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל עליו. כל אמות סתמא הם ששה טפחים והטפח הוא ארבע גודלים.

כד עשה גג משופע אצל חלון חבירו צריך להשפיל ממנו ארבע אמות שאע"פ שאין משתמשין עליו תשמיש קבוע גרוע הוא ממקום שתשמישו קבוע כי במקום שיש תשמיש קבוע נזהרין בני הבית לעשות תשמיש צנוע בפני החלון שמא יעלו ויראו אבל בעליית עראי אין נזהרין ואיכא היזק טפי. כה לא אמרו שצריך להרחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל אלא בחלון שמן הצד שפתיחת החלון על חצר חבירו הוא ראייה שמכר או נתן בעל החצר לחבירו בחצירו ד' אמות לשיעבוד זה שלא יבנה שם כדי שלא יאפיל אבל אם פתח בתקרת עלייתו כעין ארובה ומשם נכנס אור לביתו אם בא שכנו לבנות אין צריך להרחיק כלל שאדם בונה בתוך שלו מה שירצה ומה לו במה שיאפיל לחבירו. ראובן שעשה בביתן חדר לאוצר יין ושמן וצריך אויר לקרר היין ובא חבירו לבנות כותל כנגדו יכול ראובן למחות בו אע"פ שהרחיק ד' אמות דמאחר שהחדר מיוחד לאוצר ועשאו בביתו ברשות אין חבירו רשאי לעשות לו היזק בבניינו וע"ל סי' קנ"ה סעיף ב'.

כו א' מהשותפין שרצה להגביה הכותל המשותף ביניהם להוצאתו יתר על ד' אמות אע"פ שהוא מאפיל החצר אין חבירו יכול לעכב עליו שלא אמרו להרחיק כנגדו ד' אמות שלא יאפיל אלא בחלונות שהאורה הנכנסת לבית מהחלונות נכנסו מכנגדו וכל שהחזיק בחלון זכה באויר קרקעו של חבירו עד ד' אמות לפיכך צריך להרחיק שם שלא יאפיל אבל בחצר שהיא מגולה והאורה נכנס בה מלמעלה ולא מכנגדה לא אמרו בה שלא יאפיל אע"פ דודאי כשהכותל המפסיק היא נמוך ישוב יותר אור מכשהיא גבוה לא הקפידו על זה.

כז ב' אחים שחלקו מדעתן והגיע חצר לא' והבית או אכסדרה לשני ושמו הבניין והעצים והחצר סתם זה כנגד זה ולא השגיחו על שומת האויר שיש לזה שנפל לו הבית על חצר אחיו מחמת החלונות שבבית אם רצה בעל החצר לבנות כותל בסוף חלקו בונה בפני חלונות הבית או בפני האכסדר' ואע"פ שמאפיל עליו שהרי לא שמו האויר ואין שיעבוד האויר עליו שהרי לא שמעוהו מיהו דוקא לבנות לפניהם יכול אבל כל זמן שלא בנה בפניהם אינו יכול לומר לו סתום חלונך אע"פ שיש היזק בראייה שזה זכה בשלו כמו שמצאהו כמו שזה זכה בחצירו כמו שמצאהו ואין א' מהם יכול לכוף את חבירו שישנה את חלקו מכמו שהיה אם לא שהתנה בפי' וי"א דבאכסדר' שאורה רב אם חלקו סתם יכול לומר לו סתום קצת אורה שהוא סותר מצרכו באלו היה בית לדירה דודאי דלפחות ראוי לדירה לא חלקוהו אבל החלונות הצריכים לבית אינו יכול לבנות כנגדן וכ"ש שלא לסותמן דבית בלא אור אינו שוה כלום וכששמאוהו ודאי היה דעתו לדור בתוכו וא"כ ממילא היה אור בבית בכלל השומא. כח ראובן שנתן או מכר כא' הבית לשמעון והחצר ללוי והיו חלונות פתוחים מהבית לחצר יש להם דין אחים שחולקין שנתבאר בסעיף הקודם לפיכך אם היו חלונות פתוחות מן הבית לחצר אם רצה אותו שזכה בחצר לבנות בפניהם הרשות בידו. וכן הדין אם מכר או נתן החצר לאחר ושייר הבית לעצמו שרשאי אותו שזכה בחצר לבנות בפני החלונות משום דק"ל דמוכר או נותן בעין יפה מוכר או נותן וכשמכרו או נתנו לזה הוי כאלו אמר אני מוכרו או נותנו לך לעשות בו כל חפציך ואינו יכול למונעך למחות לך אפי' כשתאפיל עלי אם לא שפירש בהדיא שלא יאפיל עליו. ויש חולקין ואומרים שצריך להרחיק ד' אמות דאע"ג דמוכר או נותן בעין יפה מוכר או נותן אין סברא שיתן וימכור ויזיק לו במה שנשאר לעצמו ואם מכר או נתן הבית ושייר החצר לעצמו י"א שאינו יכול לבנות בפני חלונותיו דמוכר או נותן בעין יפה מוכר או נותן וי"א דמ"מ לא השאיר לעצמו דבר שמזיקו בר בראייה וע"ל סי' קנ"ה סעיף כ"ה.

כט מי שהיה מזיק את חבירו בהיזק ראייה וכשרואה שהיה חבירו תובעו נתן אותו הבית לבנו קטן אין אומרים זה יסבול הזיקו משום דאין נזקקין לנכסי קטן ונמתין עד שיגדל הקטן שידון עמו אלא מסלקין את ההיזק מיד וכשיגדל הקטן יבא ונראה ראיותיו וזכיותיו. ואם קדם ומכר הבית לגוי כופין המוכר לסלק הזיקו וכל זה משוך תיקון העולם שלא ילך כל אחד אחר שרירות לבו לאמור מי אדון לי וגו'.

מי שיש לו חלונות על חצר חבירו והן סתומים מכמה שנים אלא שלא נפרצו אם רצה לחזור ולפותחן הרשות בידו שכיון שלא נפרצו הפצימין הוא סי' שלא נסתמו משום שמחל עליהם אלא לצורך בעל החלון סתמן והיה דעתו לפותחו כשירצה.

לא כתב הרש"בא שאע"פ שהפותח חלון לרה"ר אין חבירו שכנגדו רשאי לפתו' חלון כנגד אותו חלון אם בא להגביה כותלו מגביה ואינו נמנע ואע"פ שאין ביניהם ד' אמות ובלבד שיגביה ד' אמות גבוה מן החלון שכנגדו כדי שלא יציץ ויראה וטעמא דמלתא תחלה צריך אתה לדעת שאין אדם רשאי לשעבד במעשיו קרקע חבירו שלא מדעתו ופעמים שאדם משעבד קרקע חבירו במעשיו ואין חבירו יכול לעכב עליו כיצד הבית והעלייה של שנים וקדם בעל העלייה ועשה אוצר בעלייתו אין בעל הבית יכול לפתוח תחתיו חנות של נחתומין בו' כמ"ש בסי' הסמוך סעיף ב' בע"ה נמצא שבקדימתו של זה נשתעבד ביתו של זה ולפיכך צריכים אנו לדעת ההפרש שיש בין שני עניינים אלו והוא שכל שהוא מזיק את חבירו במעשיו או שמוציא זיזיו וכיוצא בו בקרקע חבירו כדין באמת הוא אומר לו לא כל הימנך שתשתמיש בקרקע שלו ולא שתזיקני בגירי דידך והיינו זוזין ומרזב וכיוצא בו אבל כשאינו מזיקו כלל ולא משתמש בשלו כלום כל מה שהוא רוצה לעשות בשל עצמו עושה והיינו קדימת אוצר וכיוצא בו לפי שהוא יכול לומר אוצרי בשלי ואין אוצרי מזיקך ומה שאתה צריך להרחיק חנו' של נחתומין מתחת אוצרי לא מחמת שנשתעבד שלך לשלי אלא שאינך רשאי לחזיקני וכן כשקדם החנות או הרפת לאוצר אין יכול בעל העלייה לעכב על ידו בכדי שלא יפסיד עליו עלייתו שלא לעשות בה אוצרו לפי שזה יאמר לו בשלי אני עושה ועכשיו איני מזיקך ואם אתה חושש לנזקך הרחק עצמך שלא תעשה אוצר בעלייתך וא"כ יש כאן מקום שאלה אחר שהדבר כן מי שקדם ופתח חלונותיו על חצר חבירו למעלה מד' אמות ולהכניס אורה אמרינן שקדם וזכה בע"כ של חבירו וצריך חבירו להרחיק ממנו ד' אמות שהרי אינו מזיקו בפתיחת חלונותיו של מעלה מד' אמות וכשבא זה לבנות יהא חייב להרחיק כדי שלא יאפיל עליו ויזיקנו ובדרך שאמרו באוצר ורפת בקר וחנות של נחתומין ותשובת הענין הזה מפני שחלון זה לוקח מאויר חצר חבירו ומשתמש בו ואינו רשאי להשתמש בשל זה שלא מדעתו משא"כ באוצר שאינו משתמש בשל בעל הבית כלל מעתה מי שקדם ופתח חלון על רה"ר הרי זה זריז ונשכר ואין חבירו שבצד השני רשאי למונעו מפני שאינו פותח על רשותו שהדרך של מלך הוא וכך רצה המלך שכל שבא לפתו' על הדרך יפת' ואינו פות' על רשות חבירו ולא משתמש בשל חבירו כלום ולפיכך אם בא השני לפתו' חלון כנגד אותו חלון אינו רשאי שיכול לומר זה אל תזיקני בהיזק ראיותך וכדרך שבעל העלייה בעל האוצר מונע ב"ה מלעשות רפת בקראו חנות של נחתומין תחת אוצרו שקד' אבל אם בא להגביה כותלו נמצא מגביה ואינו נמנע אע"פ שאין ביניהם ד' אמות לפי שזה אומר לו כל שאתה משתמש באויר רשותי שלא מדעתי אינך רשאי ואלו היה זה רשאי למחות בידו בשעת פתיחת החלון ולא מיחה והחזיק בכך ג' שנים ובא מחמת טענה והחזיק צריך להרחיק ממנו ד' אמות אבל זה שאינו יכול למחות כל שהוא פות' על רשות הרבים וכמ"ש אין לו חזקה ולפיכך אפי' אם בא מחמת טענה אין לו חזקה וזה מגביה ואינו נמנע ובלבד שיגביה ד' אמות כדי שלא יצי' ויראה. עכ"ל הרשב"א והוא כלל גדול לכל טעמי דיני הרחקת נזקי שכנים. וע"ל סעיף כ"א.

לב ראובן שזכה בחורבה של הפקד ובנה בה בתים ועליו' בחלונות ופתחים ובא שמעון וזכה שם בחורבה ג"כ מן ההפקר ובנה בתים ועליות כנגדו ונמצא השני ניזק מהראשון מהיזק ראייה ותובע מהראשון שיסיר הזיקו אין בדברי השני כלום שכבר זכה הראשון ואין השני יכול למונעו ולא עוד אלא שאם בא השני להזיקו בהיזק ראייה גם הוא כגון שרוצה לפתוח חלון כנגד חצירו של ראשון או לחצירו ממש אינו רשאי שכבר זכה הלה בשלו.

סימן קנה

דין הרחקת נזיקין ובו ס"ד סעיפים.

א יש חזקה לניזקין שחייב אדם להרחיק אפילו בתוך שלו בענין שלא לגרום היזק לחבירו כדכתיבנא טעמא ריש סי' קנ"ג ואם לא הרחיק והחזיק בנזק מהני מטעמא שהיה לזה למחות מפני שהדין היה עמו ולא מיחה על כן אבד זכותו כמ"ש כיצד הבית והעלייה שהיה של שנים לא יעשה בעל הבית תנור בתוך ביתו אא"כ יש על גביו גובה ד' אמות בינו לתקרת העלייה שלא ישרף עלייתו וכן לא יעמוד בעל העלייה תנור עד שיה' תחתיו מעזיבה עבה ג' טפחים מלבד שיהא על גביו גובה ד' אמות ובכירה שאין משתמשין בו באש גדול כ״כ כמו בתנור אם בעל העלייה מעמיד' בעלייה צריך שיהא לו לבעל העלייה מעזיב' טפח מתחתיה ואם מעמיד תנור של נחתומין שמשתמשין בו באש גדול יותר מבשאר תנורים צריך שיהא תחתיו ד' טפחים ובכירה של נחתומין ג' טפחים וכן כל אדם בביתו צריך להרחיק בשיעורים הללו מפני השכנים שמעכבין עליו שלא להביאם לידי היזק ע"י שריפת האש מ"מ אע"פ שהרחיק כשיעור אם יצא האש והזיקה משלם מה שהזיקה. ומה שהם יכולים לעכב היינו משום שלא ירצו לירד עמו לדינא ודיינא ועוד שמא ידליק בתיהם ולא יהיה לו מה לשלם.

ב היה לבעל העלייה אוצר של תבוא' או יין או שמן בעלייתו והיה לב"ה תחתיו חנות לא יעשה בה מעשה נחתום ולא צבע ולא רפת בקר ולא יכנוס שם אספסתא וכיוצ' בהם מדברים שעול' מהם הבל הרב' מפני שהחו' מפסיד פירות האוצר וה"ה אם יש לו בית אחר אצל זה סמוך לבית שתחת האוצר ויש שם א' מדברים הללו שלא יפת' חלון מאותו הבית לחדר שיש לו תחת האוצר לפי שההבל עובר מזה לזה ומפסיד האוצר בד"א ביינות של אלו הארצות שאינם חזקים ב"כ אבל ביין שבא"י שהם חזקים מאד אין שום חום אש מזיק לו ויכול לעשות בחנות שתחתיה כל מלאכת אש שירצה אבל לא יעשה תחתיו דפת בקר מפני שמפסיד ריח היין וכן במקום שהקול והנדנוד קשים ליין צריך להרחיקם מן האוצר ואם קדם בעל הבית ועשה בחנות א' מאלו ואח"כ נמלך בעל העלייה לעשות אוצר מלמעלה אינו יכול לכוף לב"ה לסלקן שהוא זכה בבר בתוך שלו.

ג גילה בעל האוצר דעתו שחפץ לעשות בה אוצר כגון שכיבד וריב' עלייתו או שריבה בה חלונות כדרך שעושין לאוצר בדי שלא תרקב התבואה כשיש בה אויר הרבה וקדם זה ועשה תנור תחת' קודם שוכנים זה פירות לאוצר או שהתחיל לאצור שומשמין או רימונים או תמרים וכיוצא בהם שאין מכניסין לעיקר האוצר ואין אלו הדברים מזיקים להם כ"ב וקדם זה ועשה תנור קודם שאצר שם חטים או יין או שמן או שעשה בעל החנות מחיצ' ע"ג החנות להבדיל בין החנות ובין האוצר בכל אלו בעל האוצר מעכב עליו בדין שלא יעשנו ואם עבר ועשה קודם שהכניס האוצר אינו יכול לכופו להסירו.

ד היו מי העליון יורדים על התחתון ומזיקין אותו אם אין שם מעזיבה בעניין שכששופך מימיו יורדים הם מיד על התחתון ומזיקים לו הרי זה גירי דיליה שבא ההיזק מיד מכחו ומזיק אותו וחייב לסלק הזיקו ואם יש מעזיבה שהמים נבלעים שם תחלה ואינם יורדים מיד אלא לאחר מכאן מבצבצין ויורדין ומזיקין אין זה גיריה דיליה ואינו חייב לסלק הזיקו מיהו הבל לפי העניין שאם המי' מועטין כ"כ עד שכלין לאלתר אפי' בלא מעזיבה אינו חייב לסלק הזיקו ואם הם מרובין עד שמזיקין לו תדיר אפי' דרך המעזיבה חייב לסלוקיה, וכל זה במי תשמישי בעל העלייה שהי' שופך על העלייה מתשמישתו אבל אם ירדו גשמי' על העלייה ויורדין למטה לבית על הניזק להרחיק את עצמו והוא יתקן לעצמו שאין זה גירי דיליה דמשמיא קאתו עליה, מרחיקין את הנפש פירוש פסולת של זתי' שנתעצרו בבית הבד ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים והם האבנים שהאש יוצא מהם וכן חול הגם כל אלו מרחיקין מכותלו של חבירו ג"ט מפני שהם מפסידין אותו בהבל שיוצא מהם או סד בסיד והסיד מגין.

ה מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה מן הכותל ג' טפחים זרעים מפני שמחלידין הקרקע ומעלין עפר תיחוח וכן ע"י המחרישה נעשה הקרקע עפר תיחוח ומתמוטט קרקע יסוד הכותל לצדדין ומפילין אותה וסתם כותל מיירי בכותל של לבינים וכן מרחיקין הגומא שמתקב' בה מי רגלים מן הכותל ג' טפחים מפני שהמי רגלים ממסמסין את הלבנים שהם של טיט יבש ובגומא דמי רגלים אע"פ שמרחיק ג' טפחים צריך ג"כ לסוד את הכותל כסיד מפני שמי רגלים חזקי' ומפסידין וע"ל סעיף י' אפי' בלא גומא אסור לשפוך מי רגלים סמוך לכותל פחות מג' טפחים שמפסיד.

ו לא ישתין אדם בצד כותל חבירו אם היא של לבנים אא"כ הרחיק ממנו ג"ט ואם היא כותל אבני' די בהרחקת טפח אם היו האבנים של צחיח סלע משתין בצדו בלא הרחקה שקשין הם ואין מי רגלים מזיק להם.

ז מרחיקין את הריחים מן הכותל ג"ט מן הריחים התחתונה שהיא ד' טפחים מהעליונה מפני שהנדנוד הבא ע"י הריחיים קשה לכותל א"ג שלא יבהיל הכותל מקול הריחים ויפול וכל זה בריחיים קטנה כגון ריחיים של יד אבל ריחיים גדולה שבהמות מוליכות אותה צריך הרחקה טפי ואם לא הרחיק והזיק חבירו חייב לשלם לפי ראות הדייגין שישומו אם בא זה ההיזק מן הריחיים וכן בשאר, נזיקין כגון האורג המזיק לחבירו על ידי ההכאות שעושה בשעת אריגה ישומו ע"פ בקיאין ואומנין וכל היוצא בזה.

ח מרחיקין את התנור מן הכותל ג"ט מקרקעיתו שהם ארבע משפתו שהתנור הלך ומשפע למעלה וההרחק' היא משום שלא יחום הכותל ויפסיד ומודד מהשפה הפנימית שעובי כותלי התנור הוא בכלל השלשה טפחים.

ט יש מי שאומ' שכל אלו ההרחקות מהכותל דוקא בכותל של לבנים ויש מי שאומ' דאפי' בכותל של אבנים וזה דעת הרמב"ם והר"ר יונה ז"ל.

י לא יחפור אדם בור ולא שי' ולא מערה ולא יביא אמת חמים ולא יעשה בריכת מים לשרות בה בגדים לכבס בצד כותלו של חבירו אא"כ הרחיק מהכותל ג"ט ויסוד בסיד לכותל בור זה או מקוה המים זה או כותל האמה בצד חבירו כדי שלא יבליעו המים ויזוקו כותל חבירו וי"א דאפי' לא היו המים קבועי' שם תמיד כגון צנור השופכת מים מביתו לחו' אפ"ה צריך להרחיקו ויש חולקין מיהו במי רגלים לכ"ע אסור כמ"ש סעיף ח' ה"ה בור שאין בו מים כלל אסור לחפור סמוך לכותל חבירו וצריך לתקן לפי עיני אומנים הבקיאים בכך.

יא אבן שהכובס מכה בגדים עליה עד שיתלבנו צריך להרחיק אותה ארבע אמות מכותל חבירו מפני שבעת שהכובס מכה עליה המים נתזים ומזיקים לכותל.

יב הבא לסמוך כותל בצד כותלו של חבירו אע"פ שאין חלון בכותל חבירו שיהא בה דין הרחקה מחמת החלון מ"מ יש כאן דין הרחקה משום דייש פירוש שבהילוך שהולכין אצל הכותל נידוש הקרקע ומתחזק ומתקשה יסוד הכותל ואפי' היה לו כבר שם כותל זה ימים רבים ונידוש הקרקע ונפל הכותל לא אמרינן כבר נידש המקום ההוא וא"צ עוד דיישא ויכול לסמוך אלא אפ"ה לא יסמוך כדי שתידוש הקרקע תחת היסוד ושיערו חכמים דהרחקה זו צריכה להיות ד' אמות שיכולין הבריות ללכת שם בין הכתלי' ולדוש ותתחזק הקרקע ותועיל לשני הכתלים להקשו' יסודות' ולא ימומו ולדברי הרמב"ם לא נאמ' דין הרחקה זו אלא בכגון ראובן שהיה כותלו כבר סמוך לכותל שמעון כמין גאם ובא ראובן לעשות כותל שני כנגד כותל' שמעון ער שיעש' הג' כתלים כמין בית הרי שמעון מעכב עליו שירחיק מכנגדו ד"א כדי שיהיה המקום בין שני הכתלים רחב כדי שידושו בו רבים ויתחזק הקרקע כלומר דדוקא בכה"ג דעל ידי שיהיה המקום צר ליכנס בין ג' כתלים אם היה סומך ראובן לכותל שמעון צריך הרחקה ד"א אבל בין שני כתלים לבדן א"צ הרחקה זו דבלאו הכי דשין שם בני אדם ותחזק הקרקע ביניהם וכן נוהגין שאין מרחיקין בין שני כתלים וכן אם כותל ראובן הולך ממור' למערב ושמעון בא לסמוך כותל מצפון לדרום אין צריך להרחיק.

יג בד"א שצריכין הרחקה בכותל גינה שמתוך שאין דשין אותה מבפני' צריכה דישה מבחו' א"ג בכותלי בתים ובעיר חדש שהקרקע עדיין לא נידושה אבל בעיר ישנה כבר נתחזקה ובונה כנגד' בלא הרחקה ועד ג' שנה מתקריא עיר חדשה ובית העשוי לדיר' דינו בגינה שאין הרבה דשין בו מבפנים.

יד ואם לא היה באורך כותל שמעון שבונה כנגדו ד' אמות אינו מרחיק שאע"פ שמונע הרגל מלהלך שם כיון שהכות' הוא פחות מד"א אינו צריך חיזוק האר' ויש מקשין במה נשתעבד ראובן לשמעון בהרחקה זו כי זה אינו דומה לשאר דיני הרחקות דבשאר הרחקות אם לא ירחי' הוי הוא מזיק לחבירו אבל כאן אינו מזיק אם אינו מרחיק אלא גורם שלא התחזק קרקע של היסוד וע"י כן איפשר לבא היזק שתתמוטט הכותל והרי זו חששה רחוקה ובמה ישתעבד זה שיהא מחוייב לסייע לו שיתחזק יסודו לפיכך אמרו שאין דין זה נוהג אלא בשקנו הקרקע מן המלך או מן ההפקר שזכה הראשון בשלו לכל זה וכשיבא זה אח"כ ויזכה אצלו לא יוכל לזכות במה שזכה זה כבר ואם באו שניהם לזכות בבת אחת מן ההפקר זכו שניהם כל א' ד' אמו' לכותלו אבל במקום אחד אין צריכין להרחיק משום דיישא.

הכותש ריפות וכיוצא בו בתוך שלו ובעת שמכה מנדנד לחצר חבירו עד שינדנד כיסוי החבי' המונח ע"פ החבית שבחצר וי"א שאפי' אינו מנדנד כ"כ אלא שהכותל לבדו מתנדנד מחמת ההכאה ה"ז מזיק שמפסיד הכותל בחיציו וחייב להרחיק עד כדי שלא ינדנד או יבטל מלאכתו שמזקת ואם היזק בעת הנדנוד חיי' לשלם שהרי הנזק בא מכחו ממש והוי כמזיק בידי' לפיכך אפי' נבנה החצר אחר שבא המזיק לכאן לא החזיק בקדמות וצריך להרחיק נזקו ולא יזיק בידים וה"ה אם אינו מזיק לחצר עצמו אלא שיש לבעל החצר חולי הראש שקול ההבאה מזיק לו א"צ לצאת מביתו אלא צריך המזיק להרחיק עצמו.

טז מרחיקין את הסולם משובך של חבירו ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה בעת שיני' הסולם דהוי במו גירי דיליה ותעלה לשובך ותאכל הגוזלות.

יז מרחיקין את הכותל מן המזחילה של חבירו ד"א כדי שיהיה לו מקום לבעל המזחילה לזקוף סולם לתקן המזחילה שלו לנקות אותה מן העפר היורד עם המטר מן הגג הואיל והחזיק בה וי"א לעניין שאם קנה ממנו סתם מקום כדי לעלות למזחילתו אז צריך להניח לו מקום שיעור זקיפת סולם והוא ד' אמות. אבל בלא קניית מקום במה ישתעבד זה לו שיתן לו ד"א בחצרו לצורך תיקון מזחילתו.

יח מי שבא לחפור בור בסוף שדה סמוך למיצר חבירו אם שדה חבירו אינו עשוי לבורות סומך ואין חבירו יכול למחות בידו ואם ימלך חברו לחפור בו בצדו צריך להרחיק מכותל הבור ו' טפחים עד שיהיה בין חלל ב' הבורות עובי ו' טפחים ואם היתה שדה חבירו עשויה לבורות אינו סומך עד שירחיק מהמצר בתוך שלו ג' טפחים ויחפור וכשיבא חברו לחפור ירחיק גם הוא ג"ט בתוך שדהו ויחפור וגם כשמרחיק י"א שצריך ג"כ לסוד כל א' הכותל של הבור בסיד וכמ"ש סעיף י"א דבחדא מינייהו לא סגי או סד בסיד או הרחקת ג"ט. ואיזה שדה עשויה לבורות כגון בית השלחים שצריכה להשקות' תדיר.

יט החופר בור לתוך שדהו ומכר חצי השדה ובא הלוקח לחפור גם הוא בור צריך להרחיק בתוך שלו כל שיעור הרחקה דהיינו שיהא ו' טפחים בין חלל ב' הבורות אפילו אם היתה עשויה לבורות כיון שהראשון בהיתר עשה שהרי בשלו חפר. וכן הדין בכל הניזקין שיכול כל א' לעשות בתוך שלו מה שירצה כשאין ברשות חבירו דבר הניזק ובשימלך חבירו אח"כ גם הוא לעשותו צריך להרחיק כל ההרחקה בתוך שלו כדכתיבנ' טעמא בסי' קנ"ד סעיף ל"א בשם הרשב״א חוץ מחפירות בור אצל שדה העשוייה לבורות שאינו יכול לחפור סמוך למיצר אף ע"פ שחבירו עדיין לא חפר וטעמא ביון שהיא עשויה לבורות גם בזה חשבינן לי' מזיק בשעת חפירה משום דבל מרא ומרא מרע לארעא דאידך וחשיב למזיק בידים.

כ ראיבן חפר גומא בחצירו שמי גשמים יקלחו לתוכ' וכשרבו המים בוקעין ועובדים דרך חומות מרתף שמעון חייב ראובן לסלק הזיקו ואע"ג דהיזק זה לאו גירי דיליה הוא דהא מיא מן שמיא קאתו הכ' כיון דנפיש הזיקו של שמעון וגם תשמיש שמעון תשמיש קבועה הוא וא"א לו לסלק את עצמו שאין דירה בלא מרתף לכך חייב ראובן לסלקו ושיעור ההרחקה בזה הו' שישומו בקיאין לפי ראות עיניה' בכדי שלא יזיק עוד.

כא יש מי שאומר שלא אמרו דבהרחקת ו' טפחים בין בור לבור סגי אלא בארץ הרים וסלעים שהקרקע קשה אבל במקום דרפיא ארעא צריך להרחיק יותר שהמים מלחלחין ומרטיבין הארץ ותפול הכותל לפיכך צריך להרחיק בי' הכסא מבור חבירו עד שיכירו בני אדם שאינו עובר ליחות בית הכס' לבור ולרווח' דמילתא נתנו קצת שיעור נ' אמה כדין בורסקי כל מקום שהמזיק צריך להרחיק עצמו אפי' היה רה"ר מפסיק בין הבתים כגון שתי חצרות בשתי צדי רה"ר אפ"ה צריך להרחיק דמאיזה טעם יגין ר"ה שלא להרחיק.

כב מרחיקין את גורן קבוע מן העיר נ' אמה כדי שלא יוליך הרוח התבן בעת שזורה ויזיק לבני העיר ואם הגורן קודם לעיר מסלקו ובני העיר נותנין לו דמיו ואם ספק איזה קודם מסלקו בלא דמים דעל בעל הגורן להביא ראייה שהגורן קדם וכיון שהוא ספק המע"ה. וכן לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אא"כ היה לו נ' אמה לכל רוח כדי שלא יזיק התבן לנטיעת חבירו או לנירו ומה שאחז"ל כאן שאם הגורן קודם צריך לסלקו אע"פ שאינו כדין אלא שבני העיר נותנין לו דמיו משא"כ ביחיד ש"מ שרבים יש להם רשות לעשות היזק לאחרי' לתועלתם ולשלם אח"כ לזה את הזיקו ולמדו מזה על דוכוס גדול שכל המדינ' שלו ויש לו שרים תחת ממשלתו והוא גוזר על קהל יהודי' הדרים תחתיו שיעשו עם היהודים הדרים תחת השרים קטנים שידורו כולם תחתיו ואם לאו יגרש את כולם צריכים אות' היהודים לקיים דברי הדוכוס כדי לסלק היזק הרבים וליסע תחת הדוכוס תחלה ומה שיבא להם היזק מזה ידונו אחר כך עם הרבים.

כג מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי ואת הכבשונות והדבורים מן העיר נ' אמה ואפי' כשמרחי' לא עשה הורסקי אלא למזרח העיר מפני שרוח מזרחית חמה היא וממעטת היזק עיבוד העורות.

כד מרחיקין השובך מן העיר נ' אמה שלא יפסידו זרעוני גינות שסביב לעיר וטעם נ' אמה דוקא דבהכי שיערו חכמים מליא כריסייהו. וכן לא יעשנו בתוך שלו אא"כ יש לו נ' אמה לכל רוח ואם לקחו כמו שהוא אפי' היא בתוך רובע הרי הוא בחזקתו ואף אם יפול יכול לחזור ולבנותו שטוענין ללוקח לומר הראשון עשאו ברשות ל"ש נגד יחיד ל"ש נגד רבים.

כה מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או שאר אילנות ויש לו שדה אצל זו ובא הוא ג"כ לנטוע גפנים אצל גפני חבירו ושאר אילנות אצל אילני חבירו צריך להרחיק בשיעור אורך המחרישה שהיה דרב' לחרוש בין האילנות וגפנן כ"מ ומקום כפי אורך המחרישה שעושים שם כדי שלא ישתמש בידי' בקרקע חבירו בשיסבב מחרישתו ואמרו ז"ל שיעור אורך המחרישה בא"י כיון שהיא אר' הרים וגבעות ארכו ד' אמות ובבבל שאינה הרים וגבעות סגי בשתי אמות ואח"כ כל מקום ומקום לפי מנהגו ובמקום שאין דרך לחרוש בין האילנות אין צריך להרחיק כלל ובמקום שצריכין להרחיק ובאין שניהם לנטוע בבת אחת מרחיק כל א' חצי השיעור ובכל מקום אם יש גדר בנתים זה סומך לגדר מצד זה וזה סומך לגדר מצד זה דכיון שיש גדר לא יוכל לסבב שם במחרישה. וא"כ הרחקה ל"ל וי"א דבין גפנים לאילנות בעינן להרחיק בפי אומד הדעת בכדי שלא יפרחו העופות מן האילנות אל הגפנים בשיטה אחת קודם שינוחו כלומר שיפרחו מן האילן לגפנים בשיטה אחת יש אומרים דוקא כשנוטע אילנות גבוהים אבל כשנוטע גרעין מותר מ"ט דממילא קא רבו ולאו גירי דיליה הוא וע"ל סעיף ל"א. ראובן שמכר ביתו לא' וגינתו לאחר אין בעל הגינה צריך להרחיק אילנותיו אף על פי שכבר מכר הבית תחלה שאין אומרים בזה מוכר בעין יפה הוא מוכר ועיין לעיל סימן קנ"ד סעיף ב"ח.

כו מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו קוצ' כמלא מרדע על גבי מחרישה כדי שלא יעכבוהו מלהוליך מחרישתו לשם ובחרוב ושקמה שצילתם מרובה וקשה לשדה קוצ' כל הנוטה עד שיהיה שוה כנגד המצר שלא יהא שם צל ממנו על השדה וכן אם היה על בית השלחין של חברו או על שדה האילן אפי' בשאר אילנות קוצ' את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר שהצל רע להם.

כז אילן שהוא נוטה לר"ה קוצ' ענפיו כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו. וה"ה אם רוצה להוציא זיז צריך לעשותו למעלה מגמל ורוכבו ואפילו בר"ה אינן יכולין למחות בידו וכ"ש במבוי שאין יכולין למחות בו אבל אינו יכול לעשות גשר מבית לבית אפילו גובה הרבה מפני שמאפיל על בני ר"ה או על בני המבוי ואפילו זיז א' אם מאפיל או שופך מים שופכין לאמצע הדרך מוחין בידו.

כח ראובן יש לו תאנה בחצירו ונופו נוטה על עלייהו של לוי ומעכבו מלהטיח גגו יכול לוי לקו' הנוף המעכבו. ואין ראובן יכול לומר ללוי אתה גרמת הזיקך שהגבהת' את גגך ולא בל הימנך שתגבי' את גגך לקו' תאנתי שכל אדם יש לו רשות להגביה את גגו כמו שירצה.

כט אילן העומד על המיצר אע"פ שהוא נוטה לשדה של אחד מהם שניהם חולקין בפירותיו שהרי עומד על קרקע של שניהם ויונק מקרקע שניהם.

ל לראובן שהיה חופר בתוך שלו ומוצא שרשי אילן של חברו שהשרישו בתוך שלו הרי חופר וקוצ' ואינו נמנע והשרשי' שקוצ' אם הם קרובים לאילן בתוך ט"ז אמות הרי הן של בעל האילן ואם הם רחוקים יותר הם שלו ודוקא שהיה חופר בור שצריך לבור יכול לקו' בבל עומק הבור אבל אם לא היה חופר בור אלא חורש ופגע בשרשי אילן של חברו אינו קוצ' אלא עד בדי עומק ג"ט שלא יעכב המחרישה וכל שורש שמצא בתוך ג' טפחים קוצצו ואינו חושש שמא ייבש האילן שזה בתוך שלו הוא חופר לצרכו אבל מה שאינו צריך לו לחפור אינו קוצ' דה"ל זה נהנה וזה אינו חסר וכופין על מדת סדום.

לא היה לחבירו ירק בגינתו אצלו מותר לו לעשות אצלו בסוף שדהו משרה אע"פ שהמשרה נבלע בקרקע ומזיק לירק אין הניזק בא לידי היזק מיד כשעושה ממשר' אלא לאחר זמן לפיכך צריך הניזק להרחיק את עצמו ולא דמי לגפנים ואילנות דסעיף כ"ה דאע"ג דהתם ג"כ לא בא ההיז' אלא לאחר זמן כשיחרוש דהתם שאני האיסור הוא החרישה שהוא עושה אח"כ בידים היזק לחבירו וזה הוא שיכול למחות בידו שמלמדין אותו בתחלה שירחיק שידע שלסוף ימנעוהו מלחרוש ולפיכך במקום שאין דרך לחרוש אינו מרחיק ולפי הי"א ג"כ דטעמ' בכדי שלא יפרחו העופות צריך לחוש שהעופו' יבאו מיד בעת הנטיעה ויפרחו לגפן אבל הכא ההיזק אינו בא לאחר זמן בידים אלא מעצמו לכך א"צ מתחלה להרחיק מ"מ אמרו ז"ל שצריך להרחיק ג' טפחים שלא יהא נרא' כמזיק בידים והוי גירי דיליה וכן כל כיוצא בזה שאין ההיזק שעושה בא בשעת המעשה כגון שהיה לחבירו אצלו בצלי' זרועים מותר לסמוך לו כרישין אע"ג שמזיקין לבצלים אח"כ כשגדלו הכרישין וכן אם היו לחבירו אצלו כוורת של דברים מותר לסמוך לו חרדל אע"פ שמזיק לדבורי' אחר זמן כשגדל החרדל שבאין הדבורי' ואוכלין העלין ומפסידין הדבש כל אלו וכיוצא בהן אינו צריך להרחיק בכדי שלא יזיק שעל הניזק להרחיק את עצמו כדפי' טעמא במשרה ומ"מ צריך להרחיק ג"ט או יותר מעט כדי שלא יהיה היזק בידים וכן כל כיוצא בזה.

לב וכן אם היה לחבירו בור אצל שדהו מותר ליטע לו אילן סמוך לו ואין זה יכול לומר לו שרשי אילנך מפסידן את בורי שמחלידין את הקרקע שאין זה הנזק בא לו מיד אלא לאחר זמן כשיגדיל בא הנזק מאיליו ובעת שנטע אינו מזיקו וכשם שזה חופר בתוך שלו זה נוטע בתוך שלו וכשיגדיל השרשים יכול לקצוץ השרשים כדכתבנו סעיף ל'.

לג סמך בא' מאלו שאמרנו שהי' לו להרחיק' וגרם היזק לחבירו יש מי שפוטר מלשלם משום דחשיב ליה גרמא בניזקין ויש מי שמחייב דחשיב ליה מדינא דגרמי.

לד מי שעשה גורן בתוך שלו או קבע בית הכסא או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצ' בהם צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח ב"ה או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו אפי' היתה הרוח הוא שמסייעו אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהם ומגיעתן לחבירו ה"ז חייב להרחיק בדי שלא יגיעו ולא יזיקו ואפי' ע"י רוח מצוייה שכל אלו כמי שהזיקו בחיציו הן ואע"פ שהיא חייב להרחיק כ"כ אם הוליכה הרוח המצוייה המוץ והעפר והזיקה בהן פטור מלשלם דלא כחו וממונו לבדו שהזיק אלא הרו' שסייע אותו ואין כאן אלא גרמתו וגרמא בניזקין פטור.

לה כל התרחקו' שאטרנו י"א שאם לא הרחיק אין לו חזקה עד ג' שנים וטענה עמה וי"א דמיד שלא הרחיק ורא' חבירו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו להרחיק והוא שראו ממנו שמחל כגון שסייע עמו מיד או שאמר לו לעשות או שראוהו בשעת עשייה שעשה בצדו בלא הדחק ושתק ולא מיחה ולא הקפיד על זה זכה וכתב מורי מהרמא"י ז"ל שראוי להורות כסברא אחרונה דמסתמא בדברי' אלו אין אדם רואה בשעת עשייה ושותק אא"כ מחל וע"ל סי' קנ"ד סעיף י"ב.

לו בד"א בשאר ניזקין חו' מארבע והם העשן וריח בית הכסא והאבק וכיוצא בו ונדניד הקרקע שכל א' מאלו אין לו חזקה ואפי' שתק כמה שנים ה"ז חוזר וכופהו להרחיק שאין הדעת סובלתן ויכול לומר סבור הייתי לקבל ולא אוכל לסבול ואפילו סמך זה קודם שבא לשם דבר הניזיק צריך להסירו מידו אם זכו שניהם בשל הפקר כל הקודם זכה ואין השני הבא אחריו יכול למחות בו ואפי' בנה חבירו סמוך לו וזכה ג"כ מן ההפקר אצל זה בעניין שניזוק מן הקודם אינו יכול למחות בו ואע"ג דגיריה דיליה הן השני הוא דאפסיד אנפשיה שסמך ב"כ והביא גירי על עצמו וכן היזק ראייה במקום שצריך מחיצה כגון חצר השותפין שיש בה דין חלוקה יש לכל א' מהן לכיף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו ומאחר שממילא הם מזיקים זה את זה בלא עשיית שום מעש' אין להם חזקה אע"פ שעמדו כך שני' רבית בלא מחיצ' כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה ולמה שינו נזיקין אלו משא' נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלתן וחזקתן שאינו מוחל ועוד שיכול לומר סבור הייתי לקבל ולא אוכל שהזיקו הזיק קבוע ומיהו אם קנו מידו שמחל אפי' בנזקים אלו או שמכר או נתנן לו אינו יכול לחזור בו שאין לאחר קניין כלום.

לז עשן שאמרו דוקא בעשן תדיר כגון כבשונו' של נחתומין ושל יוצרים וכיוצא בהם אבל תנור שיחיד אופה בו פת וכן בירה כיון דלא שהי קוטרא רובא דיומא לאו תדיר הוא ואי חזא ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות אבל אי שהי רובא די דיומא מיקרי עשן תדיר ודינו כשל נחתומין ויוצרים ומיהו לכתחלה מצי מעכב אפי' בעשן שאינו תדיר וי"א דבעשן שאינו תדיר אפי' לכתחלה לא יובל למחות וכתב מורי מהרמא"י וכן נ"ל להורות. ולמ"ד דיובל למחות נמי דוקא היכא דמטו לרשות דחבריה ברוח מצויה אבל אי לא מטי ליה אלא ברוח שאינה מצוייה לא מחייב לסלוקי שכן הוא דדך דירת השכנים א"א ל זהר מזה ואפי' ברוח מצויה נמי דוקא דמזיק לאיניש אבל אי לא מזיק לאיניש אע"ג דמטי לביתו ומשחיר לאשיתיה אם ראה ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות אבל לכתחלה מצי לעכב.

לח בית הכסא שאמרו דוקא כעין בתי כסאו' שלהם שהיו ע"ג קרקע ומגולים אבל שלנו שהם מכוסים בחפירות אם ראה ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות אבל לכתחלה מצי מעכב ראובן ושמעון היו להם בית הכסא בשותפות והחפירה הולכת לתוך חצירו של לוי ועכשיו ראובן ושמעון רוצים לחלוק ולעשות שני בתי כסאות באמרם שאין הנזק מתרבה בכך דמה לי אם שניהם משתמשין דרך בית הכסא א' או ב בתי כסאות לוי יכול למחות שאומר דודאי מתרבה הנזק בכך שאם אין כאן אלא א' אין ראוי להשכיר מחלקו לאחרים להשתמש בו שאין כל הדיורין עשויין לה להשתמש בבית הכסא אחד ועכשיו שיחלוקו ויכת' עוד פת' אחד לבית הכסא ראוי לרבות עליו המשתמשין ומרבה הנזק.

לט מי שהרחיק מרשות חבירו כדינו משום שמלאכתו לעסוק במלאכת נבילות או דם וכיוצא בהם ושם במקום שעושה מלאכתו נכנסין עורבים ועופות וכיוצא בהם מחמת הדם והנבילות שמוצאים שם ואוכלין והרי הם מצירין את חבירו בקולם וצפצופם או בדם שברגליהם שיושבין על אילנו ומכלין פירותיהן אם חבירו זה שבאים לחצירו או לגינתו הוא איסטנס וקודן שאין דעתו סובלן או שהיה חולה והציפצוף הזה מזיקו או שפירות שלו נפסדים מהדם חייב לבטל אותה מלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו נזק מחמתו שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו לחזקה וה"ה על נזק גדול שאין אדם יכול לסובלו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה