אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות נזקי שכנים › סימן קנה

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות נזקי שכנים · סימן קנה

סימן קנד

דין הרחקת נזיקין ובו ס"ד סעיפים.

א יש חזקה לניזקין שחייב אדם להרחיק אפילו בתוך שלו בענין שלא לגרום היזק לחבירו כדכתיבנא טעמא ריש סי' קנ"ג ואם לא הרחיק והחזיק בנזק מהני מטעמא שהיה לזה למחות מפני שהדין היה עמו ולא מיחה על כן אבד זכותו כמ"ש כיצד הבית והעלייה שהיה של שנים לא יעשה בעל הבית תנור בתוך ביתו אא"כ יש על גביו גובה ד' אמות בינו לתקרת העלייה שלא ישרף עלייתו וכן לא יעמוד בעל העלייה תנור עד שיה' תחתיו מעזיבה עבה ג' טפחים מלבד שיהא על גביו גובה ד' אמות ובכירה שאין משתמשין בו באש גדול כ״כ כמו בתנור אם בעל העלייה מעמיד' בעלייה צריך שיהא לו לבעל העלייה מעזיב' טפח מתחתיה ואם מעמיד תנור של נחתומין שמשתמשין בו באש גדול יותר מבשאר תנורים צריך שיהא תחתיו ד' טפחים ובכירה של נחתומין ג' טפחים וכן כל אדם בביתו צריך להרחיק בשיעורים הללו מפני השכנים שמעכבין עליו שלא להביאם לידי היזק ע"י שריפת האש מ"מ אע"פ שהרחיק כשיעור אם יצא האש והזיקה משלם מה שהזיקה. ומה שהם יכולים לעכב היינו משום שלא ירצו לירד עמו לדינא ודיינא ועוד שמא ידליק בתיהם ולא יהיה לו מה לשלם.

ב היה לבעל העלייה אוצר של תבוא' או יין או שמן בעלייתו והיה לב"ה תחתיו חנות לא יעשה בה מעשה נחתום ולא צבע ולא רפת בקר ולא יכנוס שם אספסתא וכיוצ' בהם מדברים שעול' מהם הבל הרב' מפני שהחו' מפסיד פירות האוצר וה"ה אם יש לו בית אחר אצל זה סמוך לבית שתחת האוצר ויש שם א' מדברים הללו שלא יפת' חלון מאותו הבית לחדר שיש לו תחת האוצר לפי שההבל עובר מזה לזה ומפסיד האוצר בד"א ביינות של אלו הארצות שאינם חזקים ב"כ אבל ביין שבא"י שהם חזקים מאד אין שום חום אש מזיק לו ויכול לעשות בחנות שתחתיה כל מלאכת אש שירצה אבל לא יעשה תחתיו דפת בקר מפני שמפסיד ריח היין וכן במקום שהקול והנדנוד קשים ליין צריך להרחיקם מן האוצר ואם קדם בעל הבית ועשה בחנות א' מאלו ואח"כ נמלך בעל העלייה לעשות אוצר מלמעלה אינו יכול לכוף לב"ה לסלקן שהוא זכה בבר בתוך שלו.

ג גילה בעל האוצר דעתו שחפץ לעשות בה אוצר כגון שכיבד וריב' עלייתו או שריבה בה חלונות כדרך שעושין לאוצר בדי שלא תרקב התבואה כשיש בה אויר הרבה וקדם זה ועשה תנור תחת' קודם שוכנים זה פירות לאוצר או שהתחיל לאצור שומשמין או רימונים או תמרים וכיוצא בהם שאין מכניסין לעיקר האוצר ואין אלו הדברים מזיקים להם כ"ב וקדם זה ועשה תנור קודם שאצר שם חטים או יין או שמן או שעשה בעל החנות מחיצ' ע"ג החנות להבדיל בין החנות ובין האוצר בכל אלו בעל האוצר מעכב עליו בדין שלא יעשנו ואם עבר ועשה קודם שהכניס האוצר אינו יכול לכופו להסירו.

ד היו מי העליון יורדים על התחתון ומזיקין אותו אם אין שם מעזיבה בעניין שכששופך מימיו יורדים הם מיד על התחתון ומזיקים לו הרי זה גירי דיליה שבא ההיזק מיד מכחו ומזיק אותו וחייב לסלק הזיקו ואם יש מעזיבה שהמים נבלעים שם תחלה ואינם יורדים מיד אלא לאחר מכאן מבצבצין ויורדין ומזיקין אין זה גיריה דיליה ואינו חייב לסלק הזיקו מיהו הבל לפי העניין שאם המי' מועטין כ"כ עד שכלין לאלתר אפי' בלא מעזיבה אינו חייב לסלק הזיקו ואם הם מרובין עד שמזיקין לו תדיר אפי' דרך המעזיבה חייב לסלוקיה, וכל זה במי תשמישי בעל העלייה שהי' שופך על העלייה מתשמישתו אבל אם ירדו גשמי' על העלייה ויורדין למטה לבית על הניזק להרחיק את עצמו והוא יתקן לעצמו שאין זה גירי דיליה דמשמיא קאתו עליה, מרחיקין את הנפש פירוש פסולת של זתי' שנתעצרו בבית הבד ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים והם האבנים שהאש יוצא מהם וכן חול הגם כל אלו מרחיקין מכותלו של חבירו ג"ט מפני שהם מפסידין אותו בהבל שיוצא מהם או סד בסיד והסיד מגין.

ה מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה מן הכותל ג' טפחים זרעים מפני שמחלידין הקרקע ומעלין עפר תיחוח וכן ע"י המחרישה נעשה הקרקע עפר תיחוח ומתמוטט קרקע יסוד הכותל לצדדין ומפילין אותה וסתם כותל מיירי בכותל של לבינים וכן מרחיקין הגומא שמתקב' בה מי רגלים מן הכותל ג' טפחים מפני שהמי רגלים ממסמסין את הלבנים שהם של טיט יבש ובגומא דמי רגלים אע"פ שמרחיק ג' טפחים צריך ג"כ לסוד את הכותל כסיד מפני שמי רגלים חזקי' ומפסידין וע"ל סעיף י' אפי' בלא גומא אסור לשפוך מי רגלים סמוך לכותל פחות מג' טפחים שמפסיד.

ו לא ישתין אדם בצד כותל חבירו אם היא של לבנים אא"כ הרחיק ממנו ג"ט ואם היא כותל אבני' די בהרחקת טפח אם היו האבנים של צחיח סלע משתין בצדו בלא הרחקה שקשין הם ואין מי רגלים מזיק להם.

ז מרחיקין את הריחים מן הכותל ג"ט מן הריחים התחתונה שהיא ד' טפחים מהעליונה מפני שהנדנוד הבא ע"י הריחיים קשה לכותל א"ג שלא יבהיל הכותל מקול הריחים ויפול וכל זה בריחיים קטנה כגון ריחיים של יד אבל ריחיים גדולה שבהמות מוליכות אותה צריך הרחקה טפי ואם לא הרחיק והזיק חבירו חייב לשלם לפי ראות הדייגין שישומו אם בא זה ההיזק מן הריחיים וכן בשאר, נזיקין כגון האורג המזיק לחבירו על ידי ההכאות שעושה בשעת אריגה ישומו ע"פ בקיאין ואומנין וכל היוצא בזה.

ח מרחיקין את התנור מן הכותל ג"ט מקרקעיתו שהם ארבע משפתו שהתנור הלך ומשפע למעלה וההרחק' היא משום שלא יחום הכותל ויפסיד ומודד מהשפה הפנימית שעובי כותלי התנור הוא בכלל השלשה טפחים.

ט יש מי שאומ' שכל אלו ההרחקות מהכותל דוקא בכותל של לבנים ויש מי שאומ' דאפי' בכותל של אבנים וזה דעת הרמב"ם והר"ר יונה ז"ל.

י לא יחפור אדם בור ולא שי' ולא מערה ולא יביא אמת חמים ולא יעשה בריכת מים לשרות בה בגדים לכבס בצד כותלו של חבירו אא"כ הרחיק מהכותל ג"ט ויסוד בסיד לכותל בור זה או מקוה המים זה או כותל האמה בצד חבירו כדי שלא יבליעו המים ויזוקו כותל חבירו וי"א דאפי' לא היו המים קבועי' שם תמיד כגון צנור השופכת מים מביתו לחו' אפ"ה צריך להרחיקו ויש חולקין מיהו במי רגלים לכ"ע אסור כמ"ש סעיף ח' ה"ה בור שאין בו מים כלל אסור לחפור סמוך לכותל חבירו וצריך לתקן לפי עיני אומנים הבקיאים בכך.

יא אבן שהכובס מכה בגדים עליה עד שיתלבנו צריך להרחיק אותה ארבע אמות מכותל חבירו מפני שבעת שהכובס מכה עליה המים נתזים ומזיקים לכותל.

יב הבא לסמוך כותל בצד כותלו של חבירו אע"פ שאין חלון בכותל חבירו שיהא בה דין הרחקה מחמת החלון מ"מ יש כאן דין הרחקה משום דייש פירוש שבהילוך שהולכין אצל הכותל נידוש הקרקע ומתחזק ומתקשה יסוד הכותל ואפי' היה לו כבר שם כותל זה ימים רבים ונידוש הקרקע ונפל הכותל לא אמרינן כבר נידש המקום ההוא וא"צ עוד דיישא ויכול לסמוך אלא אפ"ה לא יסמוך כדי שתידוש הקרקע תחת היסוד ושיערו חכמים דהרחקה זו צריכה להיות ד' אמות שיכולין הבריות ללכת שם בין הכתלי' ולדוש ותתחזק הקרקע ותועיל לשני הכתלים להקשו' יסודות' ולא ימומו ולדברי הרמב"ם לא נאמ' דין הרחקה זו אלא בכגון ראובן שהיה כותלו כבר סמוך לכותל שמעון כמין גאם ובא ראובן לעשות כותל שני כנגד כותל' שמעון ער שיעש' הג' כתלים כמין בית הרי שמעון מעכב עליו שירחיק מכנגדו ד"א כדי שיהיה המקום בין שני הכתלים רחב כדי שידושו בו רבים ויתחזק הקרקע כלומר דדוקא בכה"ג דעל ידי שיהיה המקום צר ליכנס בין ג' כתלים אם היה סומך ראובן לכותל שמעון צריך הרחקה ד"א אבל בין שני כתלים לבדן א"צ הרחקה זו דבלאו הכי דשין שם בני אדם ותחזק הקרקע ביניהם וכן נוהגין שאין מרחיקין בין שני כתלים וכן אם כותל ראובן הולך ממור' למערב ושמעון בא לסמוך כותל מצפון לדרום אין צריך להרחיק.

יג בד"א שצריכין הרחקה בכותל גינה שמתוך שאין דשין אותה מבפני' צריכה דישה מבחו' א"ג בכותלי בתים ובעיר חדש שהקרקע עדיין לא נידושה אבל בעיר ישנה כבר נתחזקה ובונה כנגד' בלא הרחקה ועד ג' שנה מתקריא עיר חדשה ובית העשוי לדיר' דינו בגינה שאין הרבה דשין בו מבפנים.

יד ואם לא היה באורך כותל שמעון שבונה כנגדו ד' אמות אינו מרחיק שאע"פ שמונע הרגל מלהלך שם כיון שהכות' הוא פחות מד"א אינו צריך חיזוק האר' ויש מקשין במה נשתעבד ראובן לשמעון בהרחקה זו כי זה אינו דומה לשאר דיני הרחקות דבשאר הרחקות אם לא ירחי' הוי הוא מזיק לחבירו אבל כאן אינו מזיק אם אינו מרחיק אלא גורם שלא התחזק קרקע של היסוד וע"י כן איפשר לבא היזק שתתמוטט הכותל והרי זו חששה רחוקה ובמה ישתעבד זה שיהא מחוייב לסייע לו שיתחזק יסודו לפיכך אמרו שאין דין זה נוהג אלא בשקנו הקרקע מן המלך או מן ההפקר שזכה הראשון בשלו לכל זה וכשיבא זה אח"כ ויזכה אצלו לא יוכל לזכות במה שזכה זה כבר ואם באו שניהם לזכות בבת אחת מן ההפקר זכו שניהם כל א' ד' אמו' לכותלו אבל במקום אחד אין צריכין להרחיק משום דיישא.

הכותש ריפות וכיוצא בו בתוך שלו ובעת שמכה מנדנד לחצר חבירו עד שינדנד כיסוי החבי' המונח ע"פ החבית שבחצר וי"א שאפי' אינו מנדנד כ"כ אלא שהכותל לבדו מתנדנד מחמת ההכאה ה"ז מזיק שמפסיד הכותל בחיציו וחייב להרחיק עד כדי שלא ינדנד או יבטל מלאכתו שמזקת ואם היזק בעת הנדנוד חיי' לשלם שהרי הנזק בא מכחו ממש והוי כמזיק בידי' לפיכך אפי' נבנה החצר אחר שבא המזיק לכאן לא החזיק בקדמות וצריך להרחיק נזקו ולא יזיק בידים וה"ה אם אינו מזיק לחצר עצמו אלא שיש לבעל החצר חולי הראש שקול ההבאה מזיק לו א"צ לצאת מביתו אלא צריך המזיק להרחיק עצמו.

טז מרחיקין את הסולם משובך של חבירו ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמייה בעת שיני' הסולם דהוי במו גירי דיליה ותעלה לשובך ותאכל הגוזלות.

יז מרחיקין את הכותל מן המזחילה של חבירו ד"א כדי שיהיה לו מקום לבעל המזחילה לזקוף סולם לתקן המזחילה שלו לנקות אותה מן העפר היורד עם המטר מן הגג הואיל והחזיק בה וי"א לעניין שאם קנה ממנו סתם מקום כדי לעלות למזחילתו אז צריך להניח לו מקום שיעור זקיפת סולם והוא ד' אמות. אבל בלא קניית מקום במה ישתעבד זה לו שיתן לו ד"א בחצרו לצורך תיקון מזחילתו.

יח מי שבא לחפור בור בסוף שדה סמוך למיצר חבירו אם שדה חבירו אינו עשוי לבורות סומך ואין חבירו יכול למחות בידו ואם ימלך חברו לחפור בו בצדו צריך להרחיק מכותל הבור ו' טפחים עד שיהיה בין חלל ב' הבורות עובי ו' טפחים ואם היתה שדה חבירו עשויה לבורות אינו סומך עד שירחיק מהמצר בתוך שלו ג' טפחים ויחפור וכשיבא חברו לחפור ירחיק גם הוא ג"ט בתוך שדהו ויחפור וגם כשמרחיק י"א שצריך ג"כ לסוד כל א' הכותל של הבור בסיד וכמ"ש סעיף י"א דבחדא מינייהו לא סגי או סד בסיד או הרחקת ג"ט. ואיזה שדה עשויה לבורות כגון בית השלחים שצריכה להשקות' תדיר.

יט החופר בור לתוך שדהו ומכר חצי השדה ובא הלוקח לחפור גם הוא בור צריך להרחיק בתוך שלו כל שיעור הרחקה דהיינו שיהא ו' טפחים בין חלל ב' הבורות אפילו אם היתה עשויה לבורות כיון שהראשון בהיתר עשה שהרי בשלו חפר. וכן הדין בכל הניזקין שיכול כל א' לעשות בתוך שלו מה שירצה כשאין ברשות חבירו דבר הניזק ובשימלך חבירו אח"כ גם הוא לעשותו צריך להרחיק כל ההרחקה בתוך שלו כדכתיבנ' טעמא בסי' קנ"ד סעיף ל"א בשם הרשב״א חוץ מחפירות בור אצל שדה העשוייה לבורות שאינו יכול לחפור סמוך למיצר אף ע"פ שחבירו עדיין לא חפר וטעמא ביון שהיא עשויה לבורות גם בזה חשבינן לי' מזיק בשעת חפירה משום דבל מרא ומרא מרע לארעא דאידך וחשיב למזיק בידים.

כ ראיבן חפר גומא בחצירו שמי גשמים יקלחו לתוכ' וכשרבו המים בוקעין ועובדים דרך חומות מרתף שמעון חייב ראובן לסלק הזיקו ואע"ג דהיזק זה לאו גירי דיליה הוא דהא מיא מן שמיא קאתו הכ' כיון דנפיש הזיקו של שמעון וגם תשמיש שמעון תשמיש קבועה הוא וא"א לו לסלק את עצמו שאין דירה בלא מרתף לכך חייב ראובן לסלקו ושיעור ההרחקה בזה הו' שישומו בקיאין לפי ראות עיניה' בכדי שלא יזיק עוד.

כא יש מי שאומר שלא אמרו דבהרחקת ו' טפחים בין בור לבור סגי אלא בארץ הרים וסלעים שהקרקע קשה אבל במקום דרפיא ארעא צריך להרחיק יותר שהמים מלחלחין ומרטיבין הארץ ותפול הכותל לפיכך צריך להרחיק בי' הכסא מבור חבירו עד שיכירו בני אדם שאינו עובר ליחות בית הכס' לבור ולרווח' דמילתא נתנו קצת שיעור נ' אמה כדין בורסקי כל מקום שהמזיק צריך להרחיק עצמו אפי' היה רה"ר מפסיק בין הבתים כגון שתי חצרות בשתי צדי רה"ר אפ"ה צריך להרחיק דמאיזה טעם יגין ר"ה שלא להרחיק.

כב מרחיקין את גורן קבוע מן העיר נ' אמה כדי שלא יוליך הרוח התבן בעת שזורה ויזיק לבני העיר ואם הגורן קודם לעיר מסלקו ובני העיר נותנין לו דמיו ואם ספק איזה קודם מסלקו בלא דמים דעל בעל הגורן להביא ראייה שהגורן קדם וכיון שהוא ספק המע"ה. וכן לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אא"כ היה לו נ' אמה לכל רוח כדי שלא יזיק התבן לנטיעת חבירו או לנירו ומה שאחז"ל כאן שאם הגורן קודם צריך לסלקו אע"פ שאינו כדין אלא שבני העיר נותנין לו דמיו משא"כ ביחיד ש"מ שרבים יש להם רשות לעשות היזק לאחרי' לתועלתם ולשלם אח"כ לזה את הזיקו ולמדו מזה על דוכוס גדול שכל המדינ' שלו ויש לו שרים תחת ממשלתו והוא גוזר על קהל יהודי' הדרים תחתיו שיעשו עם היהודים הדרים תחת השרים קטנים שידורו כולם תחתיו ואם לאו יגרש את כולם צריכים אות' היהודים לקיים דברי הדוכוס כדי לסלק היזק הרבים וליסע תחת הדוכוס תחלה ומה שיבא להם היזק מזה ידונו אחר כך עם הרבים.

כג מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי ואת הכבשונות והדבורים מן העיר נ' אמה ואפי' כשמרחי' לא עשה הורסקי אלא למזרח העיר מפני שרוח מזרחית חמה היא וממעטת היזק עיבוד העורות.

כד מרחיקין השובך מן העיר נ' אמה שלא יפסידו זרעוני גינות שסביב לעיר וטעם נ' אמה דוקא דבהכי שיערו חכמים מליא כריסייהו. וכן לא יעשנו בתוך שלו אא"כ יש לו נ' אמה לכל רוח ואם לקחו כמו שהוא אפי' היא בתוך רובע הרי הוא בחזקתו ואף אם יפול יכול לחזור ולבנותו שטוענין ללוקח לומר הראשון עשאו ברשות ל"ש נגד יחיד ל"ש נגד רבים.

כה מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או שאר אילנות ויש לו שדה אצל זו ובא הוא ג"כ לנטוע גפנים אצל גפני חבירו ושאר אילנות אצל אילני חבירו צריך להרחיק בשיעור אורך המחרישה שהיה דרב' לחרוש בין האילנות וגפנן כ"מ ומקום כפי אורך המחרישה שעושים שם כדי שלא ישתמש בידי' בקרקע חבירו בשיסבב מחרישתו ואמרו ז"ל שיעור אורך המחרישה בא"י כיון שהיא אר' הרים וגבעות ארכו ד' אמות ובבבל שאינה הרים וגבעות סגי בשתי אמות ואח"כ כל מקום ומקום לפי מנהגו ובמקום שאין דרך לחרוש בין האילנות אין צריך להרחיק כלל ובמקום שצריכין להרחיק ובאין שניהם לנטוע בבת אחת מרחיק כל א' חצי השיעור ובכל מקום אם יש גדר בנתים זה סומך לגדר מצד זה וזה סומך לגדר מצד זה דכיון שיש גדר לא יוכל לסבב שם במחרישה. וא"כ הרחקה ל"ל וי"א דבין גפנים לאילנות בעינן להרחיק בפי אומד הדעת בכדי שלא יפרחו העופות מן האילנות אל הגפנים בשיטה אחת קודם שינוחו כלומר שיפרחו מן האילן לגפנים בשיטה אחת יש אומרים דוקא כשנוטע אילנות גבוהים אבל כשנוטע גרעין מותר מ"ט דממילא קא רבו ולאו גירי דיליה הוא וע"ל סעיף ל"א. ראובן שמכר ביתו לא' וגינתו לאחר אין בעל הגינה צריך להרחיק אילנותיו אף על פי שכבר מכר הבית תחלה שאין אומרים בזה מוכר בעין יפה הוא מוכר ועיין לעיל סימן קנ"ד סעיף ב"ח.

כו מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו קוצ' כמלא מרדע על גבי מחרישה כדי שלא יעכבוהו מלהוליך מחרישתו לשם ובחרוב ושקמה שצילתם מרובה וקשה לשדה קוצ' כל הנוטה עד שיהיה שוה כנגד המצר שלא יהא שם צל ממנו על השדה וכן אם היה על בית השלחין של חברו או על שדה האילן אפי' בשאר אילנות קוצ' את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר שהצל רע להם.

כז אילן שהוא נוטה לר"ה קוצ' ענפיו כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו. וה"ה אם רוצה להוציא זיז צריך לעשותו למעלה מגמל ורוכבו ואפילו בר"ה אינן יכולין למחות בידו וכ"ש במבוי שאין יכולין למחות בו אבל אינו יכול לעשות גשר מבית לבית אפילו גובה הרבה מפני שמאפיל על בני ר"ה או על בני המבוי ואפילו זיז א' אם מאפיל או שופך מים שופכין לאמצע הדרך מוחין בידו.

כח ראובן יש לו תאנה בחצירו ונופו נוטה על עלייהו של לוי ומעכבו מלהטיח גגו יכול לוי לקו' הנוף המעכבו. ואין ראובן יכול לומר ללוי אתה גרמת הזיקך שהגבהת' את גגך ולא בל הימנך שתגבי' את גגך לקו' תאנתי שכל אדם יש לו רשות להגביה את גגו כמו שירצה.

כט אילן העומד על המיצר אע"פ שהוא נוטה לשדה של אחד מהם שניהם חולקין בפירותיו שהרי עומד על קרקע של שניהם ויונק מקרקע שניהם.

ל לראובן שהיה חופר בתוך שלו ומוצא שרשי אילן של חברו שהשרישו בתוך שלו הרי חופר וקוצ' ואינו נמנע והשרשי' שקוצ' אם הם קרובים לאילן בתוך ט"ז אמות הרי הן של בעל האילן ואם הם רחוקים יותר הם שלו ודוקא שהיה חופר בור שצריך לבור יכול לקו' בבל עומק הבור אבל אם לא היה חופר בור אלא חורש ופגע בשרשי אילן של חברו אינו קוצ' אלא עד בדי עומק ג"ט שלא יעכב המחרישה וכל שורש שמצא בתוך ג' טפחים קוצצו ואינו חושש שמא ייבש האילן שזה בתוך שלו הוא חופר לצרכו אבל מה שאינו צריך לו לחפור אינו קוצ' דה"ל זה נהנה וזה אינו חסר וכופין על מדת סדום.

לא היה לחבירו ירק בגינתו אצלו מותר לו לעשות אצלו בסוף שדהו משרה אע"פ שהמשרה נבלע בקרקע ומזיק לירק אין הניזק בא לידי היזק מיד כשעושה ממשר' אלא לאחר זמן לפיכך צריך הניזק להרחיק את עצמו ולא דמי לגפנים ואילנות דסעיף כ"ה דאע"ג דהתם ג"כ לא בא ההיז' אלא לאחר זמן כשיחרוש דהתם שאני האיסור הוא החרישה שהוא עושה אח"כ בידים היזק לחבירו וזה הוא שיכול למחות בידו שמלמדין אותו בתחלה שירחיק שידע שלסוף ימנעוהו מלחרוש ולפיכך במקום שאין דרך לחרוש אינו מרחיק ולפי הי"א ג"כ דטעמ' בכדי שלא יפרחו העופות צריך לחוש שהעופו' יבאו מיד בעת הנטיעה ויפרחו לגפן אבל הכא ההיזק אינו בא לאחר זמן בידים אלא מעצמו לכך א"צ מתחלה להרחיק מ"מ אמרו ז"ל שצריך להרחיק ג' טפחים שלא יהא נרא' כמזיק בידים והוי גירי דיליה וכן כל כיוצא בזה שאין ההיזק שעושה בא בשעת המעשה כגון שהיה לחבירו אצלו בצלי' זרועים מותר לסמוך לו כרישין אע"ג שמזיקין לבצלים אח"כ כשגדלו הכרישין וכן אם היו לחבירו אצלו כוורת של דברים מותר לסמוך לו חרדל אע"פ שמזיק לדבורי' אחר זמן כשגדל החרדל שבאין הדבורי' ואוכלין העלין ומפסידין הדבש כל אלו וכיוצא בהן אינו צריך להרחיק בכדי שלא יזיק שעל הניזק להרחיק את עצמו כדפי' טעמא במשרה ומ"מ צריך להרחיק ג"ט או יותר מעט כדי שלא יהיה היזק בידים וכן כל כיוצא בזה.

לב וכן אם היה לחבירו בור אצל שדהו מותר ליטע לו אילן סמוך לו ואין זה יכול לומר לו שרשי אילנך מפסידן את בורי שמחלידין את הקרקע שאין זה הנזק בא לו מיד אלא לאחר זמן כשיגדיל בא הנזק מאיליו ובעת שנטע אינו מזיקו וכשם שזה חופר בתוך שלו זה נוטע בתוך שלו וכשיגדיל השרשים יכול לקצוץ השרשים כדכתבנו סעיף ל'.

לג סמך בא' מאלו שאמרנו שהי' לו להרחיק' וגרם היזק לחבירו יש מי שפוטר מלשלם משום דחשיב ליה גרמא בניזקין ויש מי שמחייב דחשיב ליה מדינא דגרמי.

לד מי שעשה גורן בתוך שלו או קבע בית הכסא או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצ' בהם צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח ב"ה או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו אפי' היתה הרוח הוא שמסייעו אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהם ומגיעתן לחבירו ה"ז חייב להרחיק בדי שלא יגיעו ולא יזיקו ואפי' ע"י רוח מצוייה שכל אלו כמי שהזיקו בחיציו הן ואע"פ שהיא חייב להרחיק כ"כ אם הוליכה הרוח המצוייה המוץ והעפר והזיקה בהן פטור מלשלם דלא כחו וממונו לבדו שהזיק אלא הרו' שסייע אותו ואין כאן אלא גרמתו וגרמא בניזקין פטור.

לה כל התרחקו' שאטרנו י"א שאם לא הרחיק אין לו חזקה עד ג' שנים וטענה עמה וי"א דמיד שלא הרחיק ורא' חבירו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו להרחיק והוא שראו ממנו שמחל כגון שסייע עמו מיד או שאמר לו לעשות או שראוהו בשעת עשייה שעשה בצדו בלא הדחק ושתק ולא מיחה ולא הקפיד על זה זכה וכתב מורי מהרמא"י ז"ל שראוי להורות כסברא אחרונה דמסתמא בדברי' אלו אין אדם רואה בשעת עשייה ושותק אא"כ מחל וע"ל סי' קנ"ד סעיף י"ב.

לו בד"א בשאר ניזקין חו' מארבע והם העשן וריח בית הכסא והאבק וכיוצא בו ונדניד הקרקע שכל א' מאלו אין לו חזקה ואפי' שתק כמה שנים ה"ז חוזר וכופהו להרחיק שאין הדעת סובלתן ויכול לומר סבור הייתי לקבל ולא אוכל לסבול ואפילו סמך זה קודם שבא לשם דבר הניזיק צריך להסירו מידו אם זכו שניהם בשל הפקר כל הקודם זכה ואין השני הבא אחריו יכול למחות בו ואפי' בנה חבירו סמוך לו וזכה ג"כ מן ההפקר אצל זה בעניין שניזוק מן הקודם אינו יכול למחות בו ואע"ג דגיריה דיליה הן השני הוא דאפסיד אנפשיה שסמך ב"כ והביא גירי על עצמו וכן היזק ראייה במקום שצריך מחיצה כגון חצר השותפין שיש בה דין חלוקה יש לכל א' מהן לכיף את חבירו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חבירו בשעה שמשתמש בחלקו ומאחר שממילא הם מזיקים זה את זה בלא עשיית שום מעש' אין להם חזקה אע"פ שעמדו כך שני' רבית בלא מחיצ' כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה ולמה שינו נזיקין אלו משא' נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלתן וחזקתן שאינו מוחל ועוד שיכול לומר סבור הייתי לקבל ולא אוכל שהזיקו הזיק קבוע ומיהו אם קנו מידו שמחל אפי' בנזקים אלו או שמכר או נתנן לו אינו יכול לחזור בו שאין לאחר קניין כלום.

לז עשן שאמרו דוקא בעשן תדיר כגון כבשונו' של נחתומין ושל יוצרים וכיוצא בהם אבל תנור שיחיד אופה בו פת וכן בירה כיון דלא שהי קוטרא רובא דיומא לאו תדיר הוא ואי חזא ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות אבל אי שהי רובא די דיומא מיקרי עשן תדיר ודינו כשל נחתומין ויוצרים ומיהו לכתחלה מצי מעכב אפי' בעשן שאינו תדיר וי"א דבעשן שאינו תדיר אפי' לכתחלה לא יובל למחות וכתב מורי מהרמא"י וכן נ"ל להורות. ולמ"ד דיובל למחות נמי דוקא היכא דמטו לרשות דחבריה ברוח מצויה אבל אי לא מטי ליה אלא ברוח שאינה מצוייה לא מחייב לסלוקי שכן הוא דדך דירת השכנים א"א ל זהר מזה ואפי' ברוח מצויה נמי דוקא דמזיק לאיניש אבל אי לא מזיק לאיניש אע"ג דמטי לביתו ומשחיר לאשיתיה אם ראה ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות אבל לכתחלה מצי לעכב.

לח בית הכסא שאמרו דוקא כעין בתי כסאו' שלהם שהיו ע"ג קרקע ומגולים אבל שלנו שהם מכוסים בחפירות אם ראה ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות אבל לכתחלה מצי מעכב ראובן ושמעון היו להם בית הכסא בשותפות והחפירה הולכת לתוך חצירו של לוי ועכשיו ראובן ושמעון רוצים לחלוק ולעשות שני בתי כסאות באמרם שאין הנזק מתרבה בכך דמה לי אם שניהם משתמשין דרך בית הכסא א' או ב בתי כסאות לוי יכול למחות שאומר דודאי מתרבה הנזק בכך שאם אין כאן אלא א' אין ראוי להשכיר מחלקו לאחרים להשתמש בו שאין כל הדיורין עשויין לה להשתמש בבית הכסא אחד ועכשיו שיחלוקו ויכת' עוד פת' אחד לבית הכסא ראוי לרבות עליו המשתמשין ומרבה הנזק.

לט מי שהרחיק מרשות חבירו כדינו משום שמלאכתו לעסוק במלאכת נבילות או דם וכיוצא בהם ושם במקום שעושה מלאכתו נכנסין עורבים ועופות וכיוצא בהם מחמת הדם והנבילות שמוצאים שם ואוכלין והרי הם מצירין את חבירו בקולם וצפצופם או בדם שברגליהם שיושבין על אילנו ומכלין פירותיהן אם חבירו זה שבאים לחצירו או לגינתו הוא איסטנס וקודן שאין דעתו סובלן או שהיה חולה והציפצוף הזה מזיקו או שפירות שלו נפסדים מהדם חייב לבטל אותה מלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו נזק מחמתו שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו לחזקה וה"ה על נזק גדול שאין אדם יכול לסובלו.

מ בני מבוי או בני חצר שנעשה א' מהם אומן בהקיז דם ולא מיחו בידו ואח"כ רוצי' למחות בידו יתבאר בסי' שאחר זה.

מא כל דבר שידוע שאין המערער יכול לסובלו אע"פ ששאר בני אדם סובלין אותו אין לו חזקה כנגד מערער. מב הא דקוטרא ובית הכסא אין להם חזקה דוקא דעביד להו מזיק ברשות דנפשיה אבל אי אחזיק בגופא דארעא דחבריה כגון דעביד בית הכסא בגופא דארעיה דחבריה ופתוח לבית' דמזיק א"נ דעביד בית הכסא ברשותה דנפשיה ועוקא דיליה אזיל לביתיה דחבריה כיון דבגופא דארעא קא מחזיק אית ליה חזקה ואי טעין דזבנה ניהליה נאמן בשב עה ומ"מ אית ליה לכסויי לההוא בית הכסא או לההוא עוקא כי היכא דליסתלק מיניה ריחא אע"ג דאחזיק ביה בהכי בלא כיסוי ואי לא מסלק ליה לריחא לא הוי חזקה כלל אפי' אם אמר מסליקנא ליה לבית הכסא ומשתמשנא ביה במילתא אחריתי לאו כל כמיניה דלבית הכסא אחזיק וכיון דלא הוי חזקה לגופיה לא הוי חזקה למילתא אחריתי ויש מי שאומר שכיון שהחזיק בגוף הקרקע הרי היא שלו לאיזה תשמיש שירצה ובלבד שלא יגיע לחבירו ממנו שום נזק.

מג מי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה כגון שפתח חלוון או העביר את המים או שלא הרחיק מה שראוי להרחיק והרי המחזיק טוען אתה אמרת לי לעשות או מחלת לי אחר שראית או הוכר הנזק ושתקת ולא מחית בי והניזק אומר עכשיו הוא שראיתי ולא ידעתי מקודם או שאמר כשראיתי מחיתי בך ואתה אמרת עתה ארחיק או אסתים ואתה מדחה אותי מיום אל יום כדי שתקבע הזיקך בכל אלו וכיוצא בהם על הניזק להביא ראייה ואם לא הביא ישבע המזיק ויפטר.

מד החזיק בנזק שאין לו חזקה כגון עשן ובית הכסא וכיוצא בהם וטען המזיק שקנה מידו של ניזק על המזיק להביא ראייה שקנה מידו שהרי דניזק הוא מוחזק ואם לא הביא ישבע הניזק היסת שלא קנו מידו על כך ויסלק הזיקו לעיל סימן קנ"ד נתבאר בסעיף י"ט שהבא בכח הרי הוא כגוי לענין נזיקין דאתו ממילא אבל בניזקין אלו שנתבארו בסימן זה שצריך להרחיק עצמו משום דהוי כמזיקו בידים אין חזקת גוי מהני לזה שיזיקנו בידים. ב' שכנים הדרים ביחד וביתו של אחד נפרץ וע"י זה באים גנבים לבית השני ואמר השני גדור ביתך או מכור אותו לאחרים כי אתה גורם לי היזק י"א שהדין עמו וצריך לתקן הזיקו ויש חולקין כיון דלא הוי גירי דיליה וכן אם לא גדרה ונעשה לו הזיק פטור מלשלם לדברי הרא"ש עכ"ל לשון מורי מהרמא"י ז"ל.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה