אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות נזקי שכנים › סימן קנד

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות נזקי שכנים · סימן קנד

סימן קנג

חזקת חלונות וכמה צריך להתרחק מהן ובו ל"ג סעיפים.

א א' מהשותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת סמוך לביתו שבחצר זו אינו רשאי לפתוח פתח לאותו בית לחצר זו מפני שמרבה עליהם את הדרך פי שהרבה בני אדם נכנסים ויוצאים עכשיו בחצר זו יותר מבתחילה וליכא צניעות כדמעיקרא וה"ה שא' מהשותפין בחצר אין לו רשות לשנות בו כלל אלא במו שבנאוהו או קנאוהו או ירשוהו יש להם לנהוג בו מפני שבשנוי מעט צריכין לשנות תשמישתן בו והוי היזק להם ולא מבעיא שאינו רשאי לפתוח פתח של בית חדש שבחצר אחר לחצר אלא אפי' לפותחו לביתו ולצאת ממנו דרך ביתו לחצר אינו רשאי עד שיסתום את הפתח שיש לו בחצר האחרת ואפי' לבנות עלייה על גג ביתו או חזר אחורי ביתו ולפותחו לתוך החצר אינו רשאי שגם בזה מרבה עליהם את הדרך וליכא צניעות כדמעיקרא דה"ל כמי שהיה לו שכן א' ונעשו שכנים הדבה אבל יכול הוא לבנות עלייה על גב ביתו או חדר אחורו ביתו ולפותחו לתוך ביתו שבחצר ואצ"ל שאם רצה לחלוק ביתו לשנים ואינו רוצה לפותחו בפתח אחר לחצר שחולק ואין יכולין למחות בידו.

ב א' מהשותפין בחצר שהביא לביתו אנשי בית אחד יכול חבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו את הדרך וליכא צניעות כדמעיקרא וכן המשכיר ביתו לבעל בית אחר ואותו בעל הבית הביא עמו קרוביו או מיודעיו לשכון עמו יחד בבית זה הרי המשכיר מעכב עליו אפי' הוא אינו דר שם עמו מפני שהרבה דיורין מפסידין הבית ומקלקלין אותו ואם הם סמוכים על שולחנו אינו יכול לעכב לא השותף ולא המשכיר דסתמא כפירושו כאלו התנ' שעל בל הסמוכין על שולחנו שכרו וכל שכן בשותף שעל דעת כן נשתתפו. ויש אומרים דשותף יכול למלאות ביתו אכנסאי' ודיורים כל שאינו מוסיף בניין חדש אע"פ שחולק ביתו מדיורים ויש להם בית הכסא אחד ביחד ולא יוכל השני למימר הם ממלאים לי את בית הכסא דכשנשתתפו מתחלה בחצר ע"מ כן נשתתפו שכל אחד יכול לעשות בביתו שדר בו כמו שהוא עושה כשחצר שלו לבדו. אבל ב' שיש להם בית בשותפות אין האחד יכול להרשות לאחרים להשתמש בחלקו אע"ג דבחצר אין מקפידין בבית בכה"ג ודאי מקפיד ואין דעתו לסובלו לדור עם אלו האחרים כמו שהוא דר עמו שדעת נוחה הימנו יותר וזה מסתבר.

ג כבר אמרנו ריש סי' קנ"ג דהזיק ראייה היזק גדול הוא מאד עד שלפעמים הוא מעוות שא"א לתקנו לפיכך אחז"ל שאין אדם רשאי לפתוח חלון לחצר חבירו ואפי' לחצר שותפו נמי לא יפתח ולא מצי למימר ליה הא בלאו הכי בעית לאצטנועי מנאי בחצר שאינו יכול לראותך דרך פתח ביתי וא"כ אין לך היזק חדש ממנו מצד פתיחת החלונות אפ"ה לא יפתח משום דא"ל אידך עד השתא בביתא לא בעינא לאצטנועי מינך השתא אפי' בבית בעינא אצטנועי מינך שתראנו דרך חלונך א"נ עד האידנא כי הוית בביתך לא בעינ' אצטנועי מינך השתא אפילו כשאתה בביתך בעינא אצטנועי מינך שתראונו דרך חלונך ואם פתח חלון שלא ברשות יסתום ואם נתנו לו בני החצר רשות לפתוח אע"פי שרשאי לפתו' לא יפת' פתחו כנגד בת' חבירו או חלונו כנגד חלון חבירו שזה הוא היזק ביותר מאוד שלא יכול חבירו לאצטנועי מפניו כלל שיראה תכף מפתחו או חלונו לפתחו או חלון חבירו אלא ירחיק משהו זה מכנגד זה שלא יסתכל כך בהדיא לשל חבירו י"א דפת' כנגד פת' וחלון כנגד חלון אפי' חזקה לא מהניא דאחרון שעשאו באחרונה מפני שאין הדעת סובלתו כלל שאפילו נאמר שלא מיחה הראשון משום שאינו מקפיד ומוחל הוי כמו מחילה בטעות שסבור היה שיוכל לסבול ועתה רואה שאין דעתו סובלו וע"ל סעיף ז' ואם באו שניהם לפתו' בבת אחת פת' כנגד פת' או חלון כנגד חלון אם אחד מהן אינו חסר וחבירו נהנה כופין על מדת סדום ואם שניהם באחד חסרים יעשו פשרה ביניהם ודוקא בחצר אחת אמרינן דסגי כשירחיק משהו זה מכנגד זה דכיון שהם שותפין כבר אין נזהרין ב"כ זה מזה אבל בחצר אחרת אפי' אם נתנו לו רשות לפתו' פת' או חלון עליהם צריך להרחיק מכנגד פת' או חלונו של חבירו עד שלא יוכל לראות בו כלל דזהירי טפי מיניה וכל זה דוקא בחצרות שאין רבים מצויין שם תמיד בחצר ואי ליכא חלון א פת' כנגדו יוכל ליזהר מלעשות מלאכתו ועסקיו בביתו כל זמן שבני החצר בחצר אבל לרה"ר אפי' רה"ר שלנו שאינם רחבים י"ו אמה ואין ס' רבוא עוברים בה פות' אדם פת' בית כנגד פת' בית וחלון כנגד חלון אם אינן גבוהים ד' אמות מן הקרקע שיוכל לומר לו בלאו הכי צריך אתה לישמר מבני רה"ר שיכולין להסתכל בגובה ד' אמות ואם פת' לרה"ד ויש בזה היזק לראייה לחצר א' שהוא בצד רה"ר והוא כנגדו יכול אותו שבחצר למחות בו ודוקא פת' בית כנגד פת' בית או חלון בית כנגד חלון בית וכן פת' בית כנגד חלון בית או חלון בית כנגד פת' בית מותר לפתו' זה כנגד זה בר"ה אבל לא יפת' אדם חנות כנגד פת' או חלון חבור אפי' בר"ה מפני שזה היזק קבוע תמיד שכני ר"ה עוברים ושבים ואינם מביטים בו תמיד וזה יושב בחנותו כל היום ומביט בפת' או בחלון חבירו תמיד לפיכך צריך להרחיק עד כדי שלא יהא יכול לראות בו כלל ומבוי י"א דינו כחצר וי"א דינו כר"ה.

ד היה לא' מן השותפין בחצר פת' קטן אינו יכול להרחיבו ששותפו אומר לו בפת' קטן אני יכול להסתר ממך בשעת תשמשי בביתי ואיני יכול להסתיר ממך בפת' גדול ואפילו אם היה פת' קטן והוא במקום זה לא יעשנו במקום אחר שאומר לו במקום זה הייתי יכול להסתר ממך ובמקום זה אינו יכול ואם היה הפת' גדול לא יעשנו ב' שאומר לו בפת' א' אני יכול להסתר ממך שכשהוא פתו' כולו פתו' ואם הוא נעול כולו נעול וכשהם ב' אתה תוכל לנעול א' ופות' א' ולא אוכל להסתר אבל מי שהיה לו פת' קטן לר"ה ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשות ממנו ב' אין חבירו שכנגדו מעכב עליו וא"צ לומר שבני ר"ה אינם יכולים לעכב עליו.

ה אחד מהשותפין בחצר שהיה לו פת' פתו' לחצר והיו לו ב' דלתות ורוצה לעשותם דלת אחת יש מי שאומר שאינם יכולין לעכב עליו אע"פ שנפתח כולו תמיד כשהוא פתוח אין ההזיק גדול כ"כ במו שהוא כשיש לו ב' דלתות שיכול לנעול א' ולפתוח א' אבל מי שהיו לו ב' פתחים כל א' ב' אמות אפילו הם זה אצל זה אפ"ה לא יוכל לעשות מהם פתח א' של ד' אמות דא"ל בפתיחא זוטרא בעינא אצטנועי מינך בפתיחא רבה לא מצינא לאצטנועי מינך דבפתח גדול יכולין להוליך הרבה משאות גדולות והתשמיש מרובה שם.

ו מי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו בין חלון גדול בין קטן בין למעלה בין למטה בעל החצר מעכב עליו שאומר לו תזיקני בראייה שאע"פ שהיא גבוה תעלה בסולם ותראה.

ז מי שפתח חלון לחצר חבירו ומחל לו בעל החצר או שגלה דעתו שהניחו ברצונו כגון שבא וסייע עמו או שידע הנזק ולא ערער תוך ג' שנים ה"ז החזיק בחלון ואינו יכול אח"כ לחזור ולערער עליו לסתום דסבר וקבל ולא דמי לב' חלונות זה כנגד זה דלעיל סעיף ג' דהתם הזיקו קבוע יותר וא"ל סבור הייתי לקבל ולא אוכל אבל הכא לא יוכל לומר כן מיהו גם בחלון אחד אע"פ שהחזיק אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר חבירו כדי שלא יזיקנו בראייתו דבזה איסורא קעביד ולא מהני ליה חזקה וזה יוכל בעל החצר למחות בו אבל כל זמן שאין לו חזקה יוכל לערער לסותמו וצריך זה לסותמו אע"פ שהמערער א"צ עכשיו לכנות בצדו. וחזקה זו אי בעינן ג' שנים וטענה או אפי' לאלתר יש בו מחלוקת בין המפרשי' כמ"ש לעיל סי' קנ"ג לעניין זיזין ושאר דברים כיוצא בו וע"ל סי' קנ"ה סעי' ל"ה. ח בד"א שיש לו חזקה בהיזק ראייה בעושה מעשה כגון פותח חלון על חצר חבירו שכיון שזה ראה ולא ערער תוך ג' שנים ודאי הוי מחילה גמורה אבל חצר השותפין אע"פ שעמדו שנים רבות בלא מחיצה ביון דממילא בלא עשיית מעשה מזיקים זה את זה בראייה אין להם חזקה וכופין זה את זה לעשו מחיצה בכל עת שירצו אפי' אחר כמה שנים דהא דשתקי עד השתא לא משום מחילה שתיק אלא שהיה מצפה שיעשנו.

ט הרי שפתח חלון לחצר חבירו וידע בעל החצר ולא ערער וזה החזיק בה כדינו ונפל הכותל שהחלון בו לא הפסיד זכותו ולא דמי לנעיצת קורות דלעיל סי' קנ"ג סעיף ב' דהתם לא החזיק אלא בכותל אבל הכא בראייה החזיק ולא בחור שבכותל כמו בזיזין וכשיבנה הכותל יחזור בו החלון.

י מי שיש לו חלון פתוח לחצר חבירו והחזיק בו כדינו למר שלש שנים ובטענה שקנה ממנו ולמר במחילה בראה פתיחתו ושתק או טענה מעליית' שנתן לו בפירוש רשות לפותחו אם הוא גדול כל כך שהאדם יכול להוציא ממנו ראשו אז יש לו חזקה בכל ענין אפי' שהוא למעלה מד' אמות שלא חשש כל כך למחות שאין הזיקו קבוע כל כך ואפילו שאינו עשוי להאיר אלא להכניס אויר שכיון שהוא גדול כ"כ שיכול להוציא ראשו ולראות בתוך חצירו וזה לא חשש לערער ודאי החזקה היא אמיתית וחזקה גמורה היא ואם אינו גדול כשיעור זה בזה יש חלוק שאם הוא למעלה מד' אמות ואינו עשוי להאיר אין לו חזקה שלא חשש למחות בו כיון שאינו קבוע ומ"מ אף שם אם ירצה למנוע אותו שלא לפותחו רשאי דלא בעי למיקם עמו בדינא ודייני כשירצה לבנות ואם הוא למטה מד' אמות אפי' אינו עשוי לאורה יש לו חזקה וכן אם עשוי לאורה יש לו חזקה אפי' הוא למעלה מד' אמות שכיון שהוא לאורה תשמישו קבוע שכל הימים צריך אדם לאורה וה"ל למחות וכיון שלא מיחה איכא למימר דברשות עשה והחזיק ושוב אין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדדיה עד שירחיק ד' אמות כמו שיתבאר כדי שלא יאפיל עליו שהרי מחל לו על האורה. ובענין איזה חלון עשוי לאורה תולה הכל בעיני הדיין ולפי עניין החלון.

יא י"א דהא דיש חזקה לחלון דוקא כשיש לה צורת הפתח או מלבן דבלאו הכי לא הוי אלא כחורן שחררוהו עכברים וי"א דהכל לפי ענין בני המדינה וכן עיקר.

יב מי שהיתה לו חלון מוחזקת ובא חבירו ובנה כנגדה או מצדדיה בלא הרחק' או סתמה וראה בעל החלון בשעת עשייה ושתק אינו יכול לחזור ולערער לפתוח החלון או להרחיק הבנין שכיון שראה ושתק מחל שאין אדם עשוי שסותמין אורו לפניו ושותק אא"כ מחל וזה לכ"ע לאלתר הוי מחילה וי"א שצריך טענה עמו שאם בעל החלון יש לו שטר או ראייה על החלון צריך שיטעון זה שקנאו ממנו וסתימתו הו' ראייה לדבריו ואם אין לבעל החלון ראייה על החלון אלא חזקה שהחזיק לבד אין זה צריך טענה אחרת רק שיאמר שחזקתו בטעות היתה והשתיקה ששתק בשעת הסתימה היא ראייה לדבריו שזה הודה שטעה מתחלה לכך שתק וכל זה כשסתם בעל החצר ושתק בעל החלון אבל כשבעל החלון בעצמו סתם חלונו לא הוי מחיל' במה שסתמו לפי צורך שעה אא"כ פרץ פצימי החלון שניכר שאינו רוצה לפותחו עוד או שבנה בנין גמור לפניו וכיוצא בזה שמעשיו מוכיחין שמוחל על האורה ואז בעל החצר זוכה מיד באורו ואין שוב לבעל החלון שום טענה עליו. ואם הם חלוקי' מי סתמו בעל החלון אומר אני כתמתיו להנאתי לשעה ולא משום מחיל' ובעל החצר אומר שהוא סתמו וזה שתק והרי הוא מחילה הסכימו ז"ל דבעל חלון נקרא מוחזק ונ"ל טעמא שהרי הוא מוחזק בחלון שיכול לפתוח החלון בכותלו בכל עת שירצה והאורה ממילא יבא ובעל החצר לא שייך למימר שהוא מוחזק באוירו כי מי יוכל לכלוא את הרוח לפיכ' על בעל החצר להביא ראייה נ"ל וע"ל סי' קנ"ה סעיף ל"ה.

יג מי שהיו לו חלונות שמוחזק בהם למטה בכותלו ובא חבירו לבנות בפניהם ואמר לו אני אפתח לך חלונות אחרות בכותל זה למעלה מאלו הרי זה מעכב עליו ואומר לו בעת שתפתח החלונות תרעיד כותלי ותקלקל אותה ואפי' אמר אני אסתיר כל הכותל ואבנה אותה לך מחדש ואעשה בו חלונות למעלה ואשכור לך בית שתדור בו עד שאבנה יכול לעכב עליו ולומר לו אין רצוני שאטרח ממקום למקום ואפילו אינו משתמש בו אלא בעצים לפיכך אם לא היה שם טורח כלל וא"צ לפנות אינו יכול לעכב עליו דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר שכופין עליו אבל בעל החלונות שרצה לשנות מקום חלונות בין למעלה בין למטה אפי' היתה גדולה ואומר אפתח אחרת קטנה מזו ואסתום את זו בעל החצר מעכב עליו שיוכל לומר במקום זה אוכל להסתר ממך ובמקום אחר איני יכול להסתר ממך וכן אינו יכול להרחיב בחלון כל שהוא כמו שנתבאר למעלה אבל כותל שבין ראובן ושמעון והכותל הוא של א' מהם יכול זה לסתור כותלו בכל עת שירצה ואין חבירו יכול לעכב עליו ואם יאמר תפתח עלי ותזיקני בראייה יאמר לו עשה לך מחיצה בשלך או יבאו לדין לעשות כותל בשל שניהם בשותפות.

יד הבא לפתוח ראשון בעלייתו שכנגדו עליית חבירו להר"ר יונה אינו יכול לפתוח אלא עד חצי עלייתו בדי שישאר השאר לשכנגדו שלא יהיה חלון כנגד חלון אם יפתח גם חבירו מיהו הברירה ביד הקודם לברור לו איזה חצי הצד שירצה נ"ל ולהרא"ש ולהרשב"א אינו יכול חבירו שכנגדו לעכב עליו בלום שאפי' ירצה לפתוח כנגד כל עלייתו אינו יכול לעכב על ידו ולומר היום או למחר אפתח גם אני ותעכב עלי משום חלון כנגד חלון שרשות הרבים הפקר הוא והראשון שפתח הוי כזוכה מן ההפקר שכל הקודם זוכה.

טו וה"מ במקום שאין רשאין להוציא זיזין וגזוזטראות נגד עלייתו לר"הר אבל במקום שרשאין להוציא זיזין וגזוזטראות וקדם אחד ופתח חלון בשלו לר' הר באופן שאם יעשה חבירו הזיזין וגזוזטראות שדרכן לעשות בעיר יאפיל על חלונו של זה אין זה האור נקרא של הפקר אלא כחצר השותפין וכשפתח זה חלונו כנגד האויר שלפני עליית' חבירו שלא כדין פתח כיון שגם הא' יכול להוציא בניינו לרה״ר ויכול האחר לבנות ולהאפיל חלונו של זה ומה שלא מיחה כבר מפני שלא היה מקפיד כיון שלא הזיק לו והוא לא היה צריך עדיין לבנות ולכך לא היה יכול למחות בו מן הדין הילכך אין חזקה לזה בחלון זה ויכול לבנות זה בכל עת שירצ' וא"צ להרחיק ואם הוא טועה בדין ומרחיק מפני שסבור שחובה עליו להרחיק מצוה לאחרים שיאמרו לו שאינו צריך להרחיק דהשבת אבידה היא.

טז לשון הש"ע מה שבירר וסילת מדעת הפוסקים ז"ל בדיני חלונות וז"ל. דעת הרא"ש שהפותח חלון לרשות חבירו למקום שעכשיו אינו מזיקו בהיזק ראייה אין שכינו יכול לעכב עליו בטענ' שהיו' או למחר יבנה הוא המקום ההוא ויזיקנו מחלון זה בהיזק ראיי' מפני שכיון שעכשיו אינו מזיקו אינו יכול לעכב עליו דזה נהנה וזה אינו חסר הוא וכיון שאינו יכול לעכב עליו גם חזקה אין לו לזה וכשיבנה הלה יכופנו לסותמו כדי שלא יזיקנו בהיזק ראיה וכן יכול לבנות כנגד אותו חלון בלא הרחקה ועל פי הדברים האלה פסק בראובן שהוצי' בליטת עלייתו לחוץ ופתח בו חלון ולסוף נמלך שכנו שכנגדו להוציא גם הוא בליטת עלייתו וטוען ראובן שירחיק בניינו מכנגד חלונו כדי שלא יאפיל עליו שהדין עם שמעון מפני שכיון שמנהג המקום שרשאי להוציא זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים הוי כחצר השותפין וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר של עליית שמעון שלא בדין פתח כיון שגם שמעון היה יכול להוציא בניינו ועד עתה לא היה שמעון מקפיד כי לא היה מזיק לו לכן לא היה יכול למחות בידו הילכך אין חזקה לראובן ויכול שמעון לבנות כנגד חלונו ומטע' זה פסק בראובן שבא לפתוח חלון לחורבת שמעון שאינו יכול למחות בו כיון שעכשיו אינו מזיקו וכיון שאינו יכול למחו' בו אין לו חזקה אם לא שיביא עדים שהחזיק בו קודם שנעשה חורבה ואדם שיש לו חלון פתו' לרשות חבירו ונחרב טוב הוא שיעמיד עדים שהחזיק בחלון זה קודם שהוחרב המקום ויכתוב עדותם להיות בידו לראייה ומטעם זה פסק בגגים שהם מכוסים רעפי' ואין עליהם תשמיש שיכול לפתוח עליו חלון ואם אחר זמן יפתח זה גגו ויכול לראות מאותו חלון לחצר כופהו לסותמו הילכך חלון הפתוח לחצר חבירו והוא במקום גבוה ובא חבירו לבנות תחתיו ולעשות על הבניין גג של רעפים ואותו הבניין מונעו מלהסתכל בחצר יכול למחות בידו מלעשות הבניין והגג כי יאמר לו היום או למחר תסתור הבניין שלך ותכופני לסתום חלוני כי תאמר לי אין לך חזקה כי היה פתוח על גגי ואני לא אוכל לסצא עדים שהחזקתי בו בעוד שהייתי יכול להסתכל בחצרך אבל הרש"בא כתב שראובן הבא לפתוח חלון על חצר שמעון במקום שאינו מזיקו עכשיו בהיזק ראייה ושמעון טוען היום או למחר יבנה הוא בשלו ויזיקנו בראייה שהדין עם שמעון לעכב על ידו דלא בעי למיקם בהדיה למחר בדינא ודיינא כשיבא לבנות ואפי' אם רצה לכתוב לו שטר הודאה בכך אין שומעין לו דנמצא זה צריך להיות שומר שטרו מהעכברים וכן דעת הראב״ד ולזה הסכים הריב״ש וכתב שכן דעת הרבה מהאחרונים וכן דעת הר"ר יונה והרמ"בן והכי נקיטינן ומיהו כתב הרמ"בן שנראה לו שגם בזה אם לא עיכב על ידו אע"פ שהיה יכול לעכב אינו יכול להחזיק עליו הואיל ואיני מזיקו עדיין לא חשש לעכב על ידו. עכ"ל הש"ע. וכתב מודי מהדר״מ איסרליש ז"ל ובמקום שיש מנהג הולכין אחר המנהג עב"ל וכתב עוד ראובן שהיו לו חלונות ביתו כנגד חצירו או גינתו של חבירו וכותל ביניהן וע"י הכותל לא יוכל לראות לחצר או לגינת ונפלה הכותל וע"י זה ראובן רואה לרשות חבירו צריך לסתום חלונותיו אע"פ שעשאם בהיתר כיון שמתחלה לא היו מזיקו מפני הכותל ועכשיו מתחילין להזיקו הוי כאלו בנה אותו עכשיו וזה מוחה בו משום דהוי גירי דיליה אע"נ שלא עשאו בידים כן כתב הרא״ש בתשובה עכ"ל מורי ז"ל ונ"ל דדין זה לפי מה שאינו מחלק בין עשאו בהיתר לעשאו שלא בהיתר הוא ג"כ אפילו לדעת הרשב"א והראב"ד והרמ"בן כמו שסיים הרמב"ן לפי מה שכתבתי שגם אם לא עיכב על ידו אע"פ שהיה יכול לעכב אינו יכול להחזיק עליו ואע"פ שלפי דברי מורי ז"ל בהגהותיו נראה שאין זה דעת הרמ"בן נ"ל פירושו כמ"ש מיהו אפי' לדעת מורי ז"ל שכתב אם היה בית מפסיק והיה ג"כ של ראובן או של אתר שהיה רואה מאותו בית לרשות חבירו ונפל וע"י כך רואה מבית אחר א"צ לסתום חלונותיו דמ"ש מבית זה או מבית אחר ויש חולקין וסבר להו דהיזק ראייה זה מיקרי היזק דממילא שע"י נפילת הכותל בא הזיק הראייה הוה ממילא ולא מעשיו גרמו לו לפיכך מאחר שעשה בהיתר על הניזק להרחיק את עצמו וע"ל סי' קנ"ה עכ"ל ואיפשר שגם הרשב״א והראב״ד והרמב״ן יודו בזה הואיל ונעשה מתחלה בהיתר נ"ל.

יז ראובן שפת' חלון לחצר השותפין שיש לו שותפות בו עם שמעון ולוי והחזיק בחלונו חזקה גמורה בפני שמעון שהיה פה אבל לוי לא היה פה וקנה ראובן החזקה משמעון והתנה עם שמעון שהוא פה לכשתחלקו החצר את' ולוי ויפול גורלך אצלי לא תוכל למחות בחזקתי זו אין בתנאי זה כלום חדא חזקתו אינה חזקה כלל דקיימ' לן האחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירא נמצא לכשיפול לו הגורל אצלו אותו חלק שנפל לו היה עד עתה של אחיו וחלק חבירו היה שלו והחליפו עתה נמצא שלא החזיק בשלו כלום אלא בשל חבירו ועוד אפי' אם מודה השותף שמכר או נתן לו האורה על תנאי זה אינו כלום דדמי לאומ' שדה זו לכשאקננה תהא קנויה לך דלא קנה דהוה ליה דבד שלא בא לעולם.

יח ראובן יש לו בית אצל שכנו גוי ופתח חלון על גנו של גוי והחזיק בו כמה שנים לאחר ימים מכר הגוי ביתו לישראל ובא הלוקח להגביה ביתו בעניין שסותם חלונו של ראובן וטען ראובן אתה מאפיל על אור' חלוני שהחזקתי בו כמה שנים י"א שאסור לו לקונה לסתום שאין לו לעשות אלא דין תורה אע"ג דשמעון בא מחמת הגוי וק"ל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי ה"מ לגריעותא דקונה מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר אף הישראל אין לו חזקה אלא בשטר אבל לא למעליותא דליה בדבר שאינו דין תורה. וי"א דה"נ הוי הקונה כמו הגוי וכיון שהגוי אלו היה רוצה לבנות בפני חלונו של ראובן לא היה ראובן יכול למחות בו דבדיני הגוים אין חזקה לאורה אלא כל אחד פות' לרשות חבירו וכשרוצה חבירו אח"כ סותם את אורו בפניו אפילו לאחר כמה שנים שהחזיק בו וכל כח וזכות שהיה לו לגוי קנה הישראל מהגוי ואין ראובן יכול למחות בו כן הו' דעת הראב"ד והרש"בא והר"ם והרא"ש וכתב מורי מהרמא"י ז"ל שכן נראה לו להורות וכ"ש במקום דאיכא דינא דמלכות' דאזלינן בתרה ובלבד שצריך הלוקח להזהר שיחזיק בקרקע הגוי קודם שיתן לגוי המעות כי אם יתן לו המעות קודם שיחזיק בה הרי נסתלק הגוי מיד שכל קניינו הוא בכסף כמ"ש בע"ה והוי נכסיו מיד כהפקר וזכה הישראל הראשון בחלונותיו קודם שיחזיק ישראל השני בקרקע ובל זה מיירי שידוע שחצירו של גוי היה קודם לחלונותיו של זה אבל אם ספק אם החלונות היו קודמי' והחזיק ישראל הראשון בשל הפקר על הלוקח הבא לסתור להביא ראייה ואין חזקה מועלת כנגד הגוי והבא מכחו אא"כ החזיק בו לאחר שלקחו מן הגוי וע"ל סי' קנ"ד.

יט ראובן שהיה לו בית אצל חצירו של גוי שיכול לפתו' בו חלונות כי כן דיניהם של גוים ועתה מכר הגוי חצירו לשמעון ואמר שמעון לראובן סתום חלונותיך הדין עמו ואפי' טען ראובן שלקחה מן הגוי אינו נאמן ואין מכאן סתירה למה שכתבתי לעיל סי' קנ"ג סעיף ו' דבבה"ג בריא עדיף דשאני הכא שהבריא גרוע הוא דכיון דבדיניהם לא היה הגוי יכול למחות למה לו ללוקחה ממנו לפיכך אינו נאמן עד שיהיה לו שטר ויש חולקין כדכתבנו בסמוך ראובן שהי' לו בית אצל גוי והיו לו לגוי חלונות לחצרו של ראובן וקנה שמעון הבית מן הגוי ובא ראובן לסתו' החלונות ומראה שטר שכן כתב לו הגוי שיוכל לסותמן ושמעון אומד כי הבית שקנה היה כבר של ישראל אחר שמכרו לגוי והוא החזיק בחלונות אלו אם הגוי היה צריך לסותמן בדיניהם או שכתוב בשטר שמראה ראובן שאין לו חזקה בחלונות כי נעשו שלא כדין או בדרך שאלה שמעון הבא מכח הגוי לא עדיף מיניה אבל אם הגוי לא היה צריך לסותמן בדין וגם לא הודה שאין לחלונותיו חזקה רק שכתב לו אני אסתום כשתרצה וחייב עצמו במה שלא היה חייב מדינא א"צ שמעון לסותמן אבל אם ידוע שהגוי פתחו והחזיק בחלונות אינו חזקה מאחר שבדיניהם אינם יכולין להחזיק בהם גם הישראל הבא מכחו אין לו חזקה.

כ ישראל שהיה לו חלון פתוח לחצר הגוי סתם אותו מבחוץ והניחו פתוח לצד פנים לאחר זמן מכר הגוי' חצרו לישראל ואותו הישראל בנה כותל ונזדמן קרן כותלו לסתום החלון וטען הישראל אני מפני הגוי סתמתיה מפני היזק ראייה שהיה לי ממנו ועתה ארצה לפותחו אינו יכול לחזור ולפותחו ביון שסתם חוצה לו ושייר הכותל כולו לפנים גלה בדעתו שעקרה מלהשתמש לאורה וזה הוי מחילה לכ"ע ועשאו בחלון שאדם עושה בתוך ביתו ועוד יכול הקונה לומר אני מצאתי חלון זו סתומה מניין שאתה סתמתה שמא הגוי סתמה ונעשית חזקה כדאמרינן ולסתום לאלתר הויא חזקה שאין אדם רואה שסותמ' אורו כו'.

כא ראובן שהחזיק בחלונו הפתוח בחצר שמעון ובא שמעון לבנות כנגדו צריך להרחיק ממנו ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו ואם הרחיק ד' אמות אע"פ שהיה מאפיל אינו צריך להרחיק יותר שכן שיערו חכמים דברוב סגי. בד' אמות ואם הרחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל ומגביה כותלו יותר מן החלון צריך שיהא גבוה ממנו ד' אמות ולא פחות שלא יעמוד על הכותל וישפיל ראשו ויציץ ויביט בתוך החלון ואם הכותל נמוך מן החלון אז א"צ להרחיק מכותלו כלים שהרי אינו מאפיל לו אבל צריך שיהא נמוך מן החלון לכל הפחות ד' אמות שלא יעמיד על הכותל ויביט בחלון וכל זה בבונה כנגד חבירו בחצר השותפין אבל חלון הפתוח לו על רה"ר אין לו חזקה כמ"ש סעיף ט"ו ולכן יוכל לבנות כנגדו בלא הרחקת ד' אמות אע"פ שמאפיל וע"ל סי' זה סעיף ל"א.

כב ואם בא לבנות כותל מצד החלון כגון שהכותל שהחלון בתוכו הולך ממזרח למערב וזה בא לבנות כנגדו מצפון לדרום אם בא לבנות מצד אחד אצל החלון די לו בהרחקת טפח מכנגדו אבל לעולם צריך שיהא הכותל גבוה מן החלון או נמוך ממנו ד' אמות וגם צריך שישפע ראש הכותל בענין שאין ראוי לעמוד עליה שאל"כ אע"פ שהוא גובה או נמוך ממנו ד"א יכול להרחק מן החלון ולהציץ כיון שהוא מן הצד.

כג ואם בא לבנות שני כותלים משני צידי החלון אחד מזה ואחד מזה צריך שיהא בין שני הכתלים ד' אמות מלבד רוחב החלון טפח מצד האחד וארבע אמות חסר טפח מצד הכותל השני ואם ירצה להרחיק שני אמות מצד זה ושני אמות מצד זה הרשות מידו או יחלוק אותם ד' אמות כפי מה שירצה רק שיהא בין שניהם ארבע אמות ולא יסכך על גביהם אא"כ ירחיק הסיכוך מהכותל שיש בו החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל עליו. כל אמות סתמא הם ששה טפחים והטפח הוא ארבע גודלים.

כד עשה גג משופע אצל חלון חבירו צריך להשפיל ממנו ארבע אמות שאע"פ שאין משתמשין עליו תשמיש קבוע גרוע הוא ממקום שתשמישו קבוע כי במקום שיש תשמיש קבוע נזהרין בני הבית לעשות תשמיש צנוע בפני החלון שמא יעלו ויראו אבל בעליית עראי אין נזהרין ואיכא היזק טפי. כה לא אמרו שצריך להרחיק ד' אמות כדי שלא יאפיל אלא בחלון שמן הצד שפתיחת החלון על חצר חבירו הוא ראייה שמכר או נתן בעל החצר לחבירו בחצירו ד' אמות לשיעבוד זה שלא יבנה שם כדי שלא יאפיל אבל אם פתח בתקרת עלייתו כעין ארובה ומשם נכנס אור לביתו אם בא שכנו לבנות אין צריך להרחיק כלל שאדם בונה בתוך שלו מה שירצה ומה לו במה שיאפיל לחבירו. ראובן שעשה בביתן חדר לאוצר יין ושמן וצריך אויר לקרר היין ובא חבירו לבנות כותל כנגדו יכול ראובן למחות בו אע"פ שהרחיק ד' אמות דמאחר שהחדר מיוחד לאוצר ועשאו בביתו ברשות אין חבירו רשאי לעשות לו היזק בבניינו וע"ל סי' קנ"ה סעיף ב'.

כו א' מהשותפין שרצה להגביה הכותל המשותף ביניהם להוצאתו יתר על ד' אמות אע"פ שהוא מאפיל החצר אין חבירו יכול לעכב עליו שלא אמרו להרחיק כנגדו ד' אמות שלא יאפיל אלא בחלונות שהאורה הנכנסת לבית מהחלונות נכנסו מכנגדו וכל שהחזיק בחלון זכה באויר קרקעו של חבירו עד ד' אמות לפיכך צריך להרחיק שם שלא יאפיל אבל בחצר שהיא מגולה והאורה נכנס בה מלמעלה ולא מכנגדה לא אמרו בה שלא יאפיל אע"פ דודאי כשהכותל המפסיק היא נמוך ישוב יותר אור מכשהיא גבוה לא הקפידו על זה.

כז ב' אחים שחלקו מדעתן והגיע חצר לא' והבית או אכסדרה לשני ושמו הבניין והעצים והחצר סתם זה כנגד זה ולא השגיחו על שומת האויר שיש לזה שנפל לו הבית על חצר אחיו מחמת החלונות שבבית אם רצה בעל החצר לבנות כותל בסוף חלקו בונה בפני חלונות הבית או בפני האכסדר' ואע"פ שמאפיל עליו שהרי לא שמו האויר ואין שיעבוד האויר עליו שהרי לא שמעוהו מיהו דוקא לבנות לפניהם יכול אבל כל זמן שלא בנה בפניהם אינו יכול לומר לו סתום חלונך אע"פ שיש היזק בראייה שזה זכה בשלו כמו שמצאהו כמו שזה זכה בחצירו כמו שמצאהו ואין א' מהם יכול לכוף את חבירו שישנה את חלקו מכמו שהיה אם לא שהתנה בפי' וי"א דבאכסדר' שאורה רב אם חלקו סתם יכול לומר לו סתום קצת אורה שהוא סותר מצרכו באלו היה בית לדירה דודאי דלפחות ראוי לדירה לא חלקוהו אבל החלונות הצריכים לבית אינו יכול לבנות כנגדן וכ"ש שלא לסותמן דבית בלא אור אינו שוה כלום וכששמאוהו ודאי היה דעתו לדור בתוכו וא"כ ממילא היה אור בבית בכלל השומא. כח ראובן שנתן או מכר כא' הבית לשמעון והחצר ללוי והיו חלונות פתוחים מהבית לחצר יש להם דין אחים שחולקין שנתבאר בסעיף הקודם לפיכך אם היו חלונות פתוחות מן הבית לחצר אם רצה אותו שזכה בחצר לבנות בפניהם הרשות בידו. וכן הדין אם מכר או נתן החצר לאחר ושייר הבית לעצמו שרשאי אותו שזכה בחצר לבנות בפני החלונות משום דק"ל דמוכר או נותן בעין יפה מוכר או נותן וכשמכרו או נתנו לזה הוי כאלו אמר אני מוכרו או נותנו לך לעשות בו כל חפציך ואינו יכול למונעך למחות לך אפי' כשתאפיל עלי אם לא שפירש בהדיא שלא יאפיל עליו. ויש חולקין ואומרים שצריך להרחיק ד' אמות דאע"ג דמוכר או נותן בעין יפה מוכר או נותן אין סברא שיתן וימכור ויזיק לו במה שנשאר לעצמו ואם מכר או נתן הבית ושייר החצר לעצמו י"א שאינו יכול לבנות בפני חלונותיו דמוכר או נותן בעין יפה מוכר או נותן וי"א דמ"מ לא השאיר לעצמו דבר שמזיקו בר בראייה וע"ל סי' קנ"ה סעיף כ"ה.

כט מי שהיה מזיק את חבירו בהיזק ראייה וכשרואה שהיה חבירו תובעו נתן אותו הבית לבנו קטן אין אומרים זה יסבול הזיקו משום דאין נזקקין לנכסי קטן ונמתין עד שיגדל הקטן שידון עמו אלא מסלקין את ההיזק מיד וכשיגדל הקטן יבא ונראה ראיותיו וזכיותיו. ואם קדם ומכר הבית לגוי כופין המוכר לסלק הזיקו וכל זה משוך תיקון העולם שלא ילך כל אחד אחר שרירות לבו לאמור מי אדון לי וגו'.

מי שיש לו חלונות על חצר חבירו והן סתומים מכמה שנים אלא שלא נפרצו אם רצה לחזור ולפותחן הרשות בידו שכיון שלא נפרצו הפצימין הוא סי' שלא נסתמו משום שמחל עליהם אלא לצורך בעל החלון סתמן והיה דעתו לפותחו כשירצה.

לא כתב הרש"בא שאע"פ שהפותח חלון לרה"ר אין חבירו שכנגדו רשאי לפתו' חלון כנגד אותו חלון אם בא להגביה כותלו מגביה ואינו נמנע ואע"פ שאין ביניהם ד' אמות ובלבד שיגביה ד' אמות גבוה מן החלון שכנגדו כדי שלא יציץ ויראה וטעמא דמלתא תחלה צריך אתה לדעת שאין אדם רשאי לשעבד במעשיו קרקע חבירו שלא מדעתו ופעמים שאדם משעבד קרקע חבירו במעשיו ואין חבירו יכול לעכב עליו כיצד הבית והעלייה של שנים וקדם בעל העלייה ועשה אוצר בעלייתו אין בעל הבית יכול לפתוח תחתיו חנות של נחתומין בו' כמ"ש בסי' הסמוך סעיף ב' בע"ה נמצא שבקדימתו של זה נשתעבד ביתו של זה ולפיכך צריכים אנו לדעת ההפרש שיש בין שני עניינים אלו והוא שכל שהוא מזיק את חבירו במעשיו או שמוציא זיזיו וכיוצא בו בקרקע חבירו כדין באמת הוא אומר לו לא כל הימנך שתשתמיש בקרקע שלו ולא שתזיקני בגירי דידך והיינו זוזין ומרזב וכיוצא בו אבל כשאינו מזיקו כלל ולא משתמש בשלו כלום כל מה שהוא רוצה לעשות בשל עצמו עושה והיינו קדימת אוצר וכיוצא בו לפי שהוא יכול לומר אוצרי בשלי ואין אוצרי מזיקך ומה שאתה צריך להרחיק חנו' של נחתומין מתחת אוצרי לא מחמת שנשתעבד שלך לשלי אלא שאינך רשאי לחזיקני וכן כשקדם החנות או הרפת לאוצר אין יכול בעל העלייה לעכב על ידו בכדי שלא יפסיד עליו עלייתו שלא לעשות בה אוצרו לפי שזה יאמר לו בשלי אני עושה ועכשיו איני מזיקך ואם אתה חושש לנזקך הרחק עצמך שלא תעשה אוצר בעלייתך וא"כ יש כאן מקום שאלה אחר שהדבר כן מי שקדם ופתח חלונותיו על חצר חבירו למעלה מד' אמות ולהכניס אורה אמרינן שקדם וזכה בע"כ של חבירו וצריך חבירו להרחיק ממנו ד' אמות שהרי אינו מזיקו בפתיחת חלונותיו של מעלה מד' אמות וכשבא זה לבנות יהא חייב להרחיק כדי שלא יאפיל עליו ויזיקנו ובדרך שאמרו באוצר ורפת בקר וחנות של נחתומין ותשובת הענין הזה מפני שחלון זה לוקח מאויר חצר חבירו ומשתמש בו ואינו רשאי להשתמש בשל זה שלא מדעתו משא"כ באוצר שאינו משתמש בשל בעל הבית כלל מעתה מי שקדם ופתח חלון על רה"ר הרי זה זריז ונשכר ואין חבירו שבצד השני רשאי למונעו מפני שאינו פותח על רשותו שהדרך של מלך הוא וכך רצה המלך שכל שבא לפתו' על הדרך יפת' ואינו פות' על רשות חבירו ולא משתמש בשל חבירו כלום ולפיכך אם בא השני לפתו' חלון כנגד אותו חלון אינו רשאי שיכול לומר זה אל תזיקני בהיזק ראיותך וכדרך שבעל העלייה בעל האוצר מונע ב"ה מלעשות רפת בקראו חנות של נחתומין תחת אוצרו שקד' אבל אם בא להגביה כותלו נמצא מגביה ואינו נמנע אע"פ שאין ביניהם ד' אמות לפי שזה אומר לו כל שאתה משתמש באויר רשותי שלא מדעתי אינך רשאי ואלו היה זה רשאי למחות בידו בשעת פתיחת החלון ולא מיחה והחזיק בכך ג' שנים ובא מחמת טענה והחזיק צריך להרחיק ממנו ד' אמות אבל זה שאינו יכול למחות כל שהוא פות' על רשות הרבים וכמ"ש אין לו חזקה ולפיכך אפי' אם בא מחמת טענה אין לו חזקה וזה מגביה ואינו נמנע ובלבד שיגביה ד' אמות כדי שלא יצי' ויראה. עכ"ל הרשב"א והוא כלל גדול לכל טעמי דיני הרחקת נזקי שכנים. וע"ל סעיף כ"א.

לב ראובן שזכה בחורבה של הפקד ובנה בה בתים ועליו' בחלונות ופתחים ובא שמעון וזכה שם בחורבה ג"כ מן ההפקר ובנה בתים ועליות כנגדו ונמצא השני ניזק מהראשון מהיזק ראייה ותובע מהראשון שיסיר הזיקו אין בדברי השני כלום שכבר זכה הראשון ואין השני יכול למונעו ולא עוד אלא שאם בא השני להזיקו בהיזק ראייה גם הוא כגון שרוצה לפתוח חלון כנגד חצירו של ראשון או לחצירו ממש אינו רשאי שכבר זכה הלה בשלו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה