לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזקי שכנים · סימן קנג
דין הוצאות זיז ומרזב והעמדת סולם ונעיצת קורות ובו כ' סעיפים.
א כבר ידעת' כמה הקפידה התורה שלא להזיק לחבירו וכשהזיקו חייב לשלם כמ"ש בדיני נזיקין בע"ה וכשראו חז"ל שהרבה דברים שאדם משתמש בתוך שלו יבא בו היזק לשכינו וגם לפעמים יבאו השכנים ע"י כך לידי מחלוקת וכתיב דרביה דרכי נועם וכל נתיבותי' שלו' לפיכך אחז"ל בהרבה דברים שחייב אדם להרחיק עצמו שלא יזיק את חבירו כמ"ש לפנינו בע"ה גם ראו חז"ל שהיזק ראיה שיראה אדם לביתו או לחצירו של חבירו ורואה עסקיי ומשאו ומתנו הוא הזיק גדול מאד עד שאין לז ערך לשלם בי אין לו קצבה וגם אין הדעת סובלת ואיפשר לבא ע"י כך לידי ריב וקטטה מאד לפיכך אחז"ל המבקש להוציא זיז מכותלו על אויר חצר חבירו אפי' כל שהו בעל החצר מעכב עליו מפני שהוא ראוי לתלות בו חפציו ובעת שתולה חפצו ומשתמש בזיז יראה לחצירו ומזיקו בראייתו ואם הוציא שלא ברשותו אסור לו להשתמש בו וכ"ש שיכול בעל החצר לעכב עליו שלא ישתמש בו שלא יזיקו' בראיי' אלא יסירנו וכל זמן שאינו מסירו אע"פ שבעל החצר שותק יש לו לבעל החצר רשות להשתמש בו ואין זה יכול למחות בו דהרי האויר הוא שלו ולמה אינו חותכו בעל הזיז.
ב ואם הוציא בעל הזיז את הזיז ובעל החצר ראה ולא מיחה בו י"א דהוי מחילה והחזיק בעל הזיז לאלתר בלא טענה ומשתמש בו ומונע בעל החצר להשתמש בו ואע"פי דלקצת פוסקים הזיק ראייה אין לו חזקה כמ"ש טעמא בע"ה היינו הזיק ראיה דמחלון לחצר דקביעה תשמישתו אבל מגג לחצר וכ"ש מן הזיז מהני בו חזקה לאלתר וי"א שגם בזה לא הוי חזקה עד ג' שנים וכל ג' שנים יכול למחות כמו בשאר חזקת דלעיל וכן בעינן שיבא בטענת לקוח ומתנה וכה"ג כמו בחזקת קרקע שנתבאר למעל' סי' קמ"ו סעי' ט' וי"א דבזיז שאין בו טפח אין בו חזק' כלל שמפני שהוא קטן ב"כ ולא הרגיש בו בעל החצר ולכך לא מיחה ויכול למחות בכל עת שירצ' ואם לא מיחה בו והניחו מרצונו בעל החצר יכול להשתמש בו ולא בעל הזיז שהניחו באיסור.
ג החזי' הזיז שיש בו טפח החזיק גם באויר החצר שתחת הזיז כנגדו ואם רצה בעל החצר לבנות תחת הזיז ולבטל תשמישו בעל הזיז מעכב עליו ואם אין בזיז טפח כיון שאין חזקה מועיל בזיז לא החזיק באויר החצר ואע"פי שהזיז עודנו קיים ולא חתכו ולא מיחה בו כל עת שירצה בעל החצר לבנות תחתיו ולבטל תשמישו של זיז אין הבעל הזיז יכול לעכב עליו
ד הי' הזיז שהוציא והחזי' בו רחבו טפח ומשוך באויר חצירו של חבירו ד' טפחים או שבולט טפח במשך ד' טפחים באורך הכותל ולא מיחה בו כבר אמרנו בהלכות שבת דד' טפחים הוא דבר חשוב להקראות רשות בפני עצמו אמרינן כיון שהניח לו אורך של מקום חשוב בזה נתרצה לו ג"כ ברוחבו והחזיק זה בד' על ד' ואם רצה זה להרחיב את הזיז עד שיעשה ד' על ד' מרחיב ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצירו תחת הזיז כלום אא"כ יניח לו תחתיו גובה אויר י' טפחים כדי שישתמש בזיז אבל אם החזיק בזיז בולט טפח במשך י' טפחים אינו יכול להשלים בו ג"כ כשיעור משכו דהיינו לעשותו י' על על י' אלא יכול לעשותו י' על ד' טפחים ולא ותרואם הוציא בזיז טפח במשך פחות מד' אינו דבר חשוב ואינו יכול להרחיבו אלא ישאר כמו שהוא ואם בעל החצר רואה לקבוע זיז בכותל חבירו בעל הכותל יכול למחות בו אפיל בזיז פחות מטפח מפני שמפסיד ומרע את כותלו.
ה יש מי שאומר שכל זה לא מיידי אלא כשרוצ' להוציא הזיז לחצר חבירו שאין לו בו כבר לא פתח ולא חלון א"כ בחצר של שותפין שיש לו עליו פתחים וחלונות אם רוצה להוציא זיז לפני חלונו להשתמש עליו אינו יכול למחות בו שהרי כבר יש לו עליו ראייה מחלונו ומה יעשה לו הזיק יותר וגם לבנות כנגדו בלא הזיז אינו יכול לבנות מפני חלונותיו הילכך יכול להוציא גם הזיז ויש מי שכותב שאותן זיזין שמוציאין מגג של רעפי' מפני קיום הכותל מן המטר אין הבעל החצר יכול למחות מפני שזה נהנה וזה אינו חסר וכיון שאינו יכול למחות ג"כ אין לו חזקה בו לבעל הכותל וכשירצה זה לבנות שם יכול לסלק לגמרי ואם הוא שותף בכותל נוטל עד חצי עובי הכותל כדינו.
ו הרוצה להוציא צינור על חצר חבירו פי' צינור שעושה מרזב קטן ונותנו בראש המזחיל המונח' על פני כל הכותל לקבל מי הגג כדי שיקלחו שם המי' למרחו' או רוצה לעשות מזחילה על כותלו כדי שיהיו המים נזחלים ויורדים לחצר חבירו בעל החצר מעכב עליו ואם ראה ולא מיחה בו מחל והחזיק זה בצינו' ומזחילה לאלתר וי"א שגם בזה בעינן חזקת ג' שנים וטענה ובלא זה לא הוי מחילה ולא מיקרי חזקה אפי' אם ראה ושתק ואם רצה בעל הצינור אח"כ לסתום הצינור בעל החצר מעכב עליו שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חבירו כך החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו של חבירו באים אצלו לרשותו שהוא צריך להם שיאמ' ע"מ כן מחלתי בתחלה מפני שהוצרכתי למים ודמי למקח וממכר מיהו אם סתמה בעל הגג וראה זה ושתק הוי מחילה מיד ואבד זכותו אבל אם נפל הכותל שתחת המזחילה ועמד כך שנים הרבה אין בזה מחילה וכשבונה אחר כך בעל הכותל יעשה מרזב ומזחילה כבתחלה ואם עשה בעל החצר מעשה שנראה שאינו רוצה במרזב הוי מחילה. גגו של ראובן היה סמוך לחצרו של שמעון והיה עשוי באופן שלא היה נוזלים מי גגו לחצירו של שמעון כי אם לצד אחר. אחר זמן תקן ראובן את גגו באופן שירדו הנוטפים מי גגו לחצרו של שמעון ושתק שמעון ולא מיחה בו ואח"כ מכ' שמעון את חצרו ללוי והלך לדרכו לארץ אחר' או מת ואח"כ בתוך שנה בא לוי הלוקח וערער על נוטפיו של ראובן לומר שיהפך אותם לצד האחר כמו שהיו מקדם כי אין לך חזקת ג' שנים לנוטפין אלו טען ראובן כבר קניתי אותה משמעון ונתתי לו המעות ולכך שתק כשראה שהייתי סותר הגג ותקנתיו באופן זה שירדו הנוטפים לכאן ולא לקחתי שטר ממנו על זה כי אמרתי ודאי פרסום כזה שסתרתי הגג בפרהסיא ותקנתיו בפני כל וזה שותק אין לך חזקה גדולה מזו ולאלתר הוי חזקה שיש עמה טענה אפי' למ"ד דבצינור בעינן חזקת ג' שנים וטענה הכא מודה והלוקח צווח שיביא ראייה שלא יאמין לו יראה לי לדין פשוט שהדין עם ראובן המחזיק חדא דודאי טענת ראובן טענת' מעלייתא היא דבר שהיה בפרסום גדול כ"כ ושתק שמעון י"ל דכ"ע מודו בזה ואפי' את"ל דלמ"ד מזחילה בעינן ג' שנים ה"נ בעי ג' שנים ה"מ גבי שמעון עצמו אם היה בא ומערער וטוען ברי לא מכרתי ונותן אמתלא לדבריו אבל היורש והלוקח שטוענין שמא הכל מודי' דנשבע המחזיק שטוען ברי ועומד בשלו ולא דמי האי שמא לשמא דלעיל סימן קמ"ה סוף סעיף ד' דהתם יכול להיות שגם האב לא ראהו בשדה מש"כ במזחילה ונוטפים שהם בפרסו' גדול דוקא ועוד אפילו את"ל דלגבי יורש טועני' לו כל מה שהיה יכול המורי' לטעון ונשבע שבועת היורשים ה"מ ליורש אבל לגבי לוקח אע"ג דק"ל ג"כ דטוענים ללוקח הכא ב"ע מודה שנשבע המחזיק שהרי חזקה הוא שהלוקח ודאי ראה כל הבית והחצר קודם שקנה אותם מוצאיו ומובאיו עליותיו וחדריו וכל מה ששיך לו והרי ראה ג"כ שהגג היה עשוי באופן שהזוחלין נוטפים לחצר זה ואפ"ה קנאו ולא התנה כלום גם המוכר לא אמר לו כלום ובודאי לא מכר לו חזקת הנוטפים מחמת שהוא כבר קבל המעות מן המחזיק וגם הלוקח לא היתה דעתו לקנות את זה אלא שעכשיו נמלך וחוזר בטענת שמא לכך נשבע המחזיק ועומד בשלו ואפי' אם יבא הרשאה מן המוכר לאו בל כמיניה דמוכר דאפי' למ"ד בצינור בעי ג' שנים הכא מודה נ"ל ברור. אח"כ טען הלוקח חצר זה של שמעון היה חורבה בעת שתיקן ראובן את גגו על אופן הזה והוא קים ליה כדע' הרא"ש דלקמן סי' קנ"ד סעיף י"ו דס"ל שאין מחזיקין בחורבה נ"ל שגם בזה אין טענתו טענה חדא דהא איכא הרשב"א והראב"ד והר"ר יונ' והרמב"ן והריב"ש דכולהו ס"ל דלא כהרא"ש ואע"ג דמסיק הרמב"ן דגם בחורבה אע"פי שיכול לעכב אם לא עיכב אפ"ה אין חזקה בזה נחזור לדברינו ה"מ במערער עצמו שטוען ברי ולא בלוקח וכמ"ש ועוד נ"ל דגם הרא"ש יודה בזה דהרא"ש לא אמר אלא בחלון והיזק ראייה דהתם כיון שאין המחזיק מזיק לבעל החורבה ואינו משתמש בשל בעל החורבה כלום רק באוירו כל זמן שהוא חורבה וה"ל מדת סדום אם היה מוחה בידו ואח"כ כשיבנה יכול לבנות כדרכו וסותם חלונו ואין מעכב בידו וגם אין לו שום הוצאה יותר מחמת חזקתו של זה לכך אין לו חזקה אבל הכא הא המחזיק משתמש בקרקעו של בעל החצר וגם מפסיד' בנוטפיו שהרי עושה מטונפ' ומשטיף ליה קרקעו ואפי' היא חורבה חרי עתיד לבנות ויצטרך לתקנה ולהוציא הרבה יותר מחמת חזקתו של זה לפיכך אפילו הרא"ש מודה שיכול לעכבו ולמחות בידו אע"פ שהיא חורבה וכיון שלא מיחה הרי החזיק וזה נ"ל לדין פשוט לכולי עלמא.
ז ואם רצה בעל הגג לעקור הצינור מצד זה ולהחזירו לצד אחר או שהיה ארוך ורוצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו מטעם שהחזיק במימי הגג בכאן שלא החזיק אלא בממי הגג סתם והרי מ"מ הם באים אצלו מיהו נ"ל דמיירי שאין בזה שום הפסד לבעל החצר ואין בו רק משום זה נהנה וזה לא חסר דכופין על מדת סדום אבל אם העיקור לצד אחר או הקיצור שמקצרו מזיקין לבעל החצר מחמת שאין מקלחין כ"ב הרבה וכיוצא בו יכול לעכב נ"ל.
ח וכן אם רצה בעל החצר לבנות תחת הצינור אין בעל הגג יכול לעכב עליו שאין הצינור עשוי להשמיש כזיז שיחזיק באויר החצר שהרי אינו עשוי אלא לקלוח המים ומאי איכפת לו אם זה יבנה תחתיו וגם הואיל ואין עליו אלא לקבל מימיו אם ירצה לקבלם בכלי או בצינור אחר הדין עמו אבל לא יוכל לומר לבעל הצינור להטותו לרוח אחרת או לשנות בו כלל ואפילו אם הוא ארוך אינו יכול לקצרו אם יש קפידא בזה לבעל הצינור מחמת שמקלחים המים בסמוך לכותלו או שאינם מקלחן יפה וכה"ג אבל בלאו הכי כופין על מדת סדום שזה נהנה וזה לא חסר.
ט ראובן שרצה להחזיר שופכי גגותיו לרשות הרבים בני רשות הרבים יכולין לעכב עליו מפני שהמים הנשפכין. דרך מרזב חוסמין הם את העוברים ועוד שפעמים יורדי' בקילוח על המשואות העוברות בר"ה ומקלקלות וכל שכן אם מקלחין לביבי' של הבעלי בתים שמא יתקלקל הביב מרוב המים שלא יכולו המים ויצופו וישטפו בתיהם לפיכך אפי' א' מבני המבוי שאצל זו המבוי ואינו מבני מבוי זו אלא שיש לו כותל סמוך לה יכול למחות אפי' אין השופכין מגיעין לכותלו שיאמר לסוף שיצופו המים ויפסידו גם כותל שלו..
י מי שהחזיק בחצר חבירו שיקבל מי גגו יכול לשנותו מענין לענין באיזה צד שירצה בין אם היו יורדין טפין טפין בלא צינור בכל אורך הגג ובא לשנותן שירדו דרך צינור למקום א' בין שהיו מקלחין דרך צינור למקום א' ובא לשנות' שירדו בכל אורך הגג טפין טפין בלא צינור אפי' אם הגג בעניין שהטפין תכופין זה על זה מאד שאין נוח לשמש תחתיהן אפ"ה אינו יכול לעכב עליו דלפעמים זה טובלו לו ולפעמים זה טוב לו ואינו מרבה בניזקו בקרקעו בשינוי ואפילו לבנות על גגו כמין צריף עד שירדו המים במהרה לחצר חבירו בונה שהרי הוחזקו מימיו של זה לירד לחצר זה וע"ל סוף סעיף ז'.
יא מי שבא להגביה המרזב כדי שהיו המים יורדין בקילוח ממקום גבוה זה ודאי מוסיף בהיזק הוא ואין שומעין לו וכן כל כיוצא בזה ויש חולקין ואם רוצה להשפיל הצינור בעל החצר מעכב עליו לכ"ע לפי שכבר היה יכול לבנות תחתיה במ"ש בסעיף ח' וכשישפילה לא יוכל לבנות תחתיה כל כך.
יב ראובן היה לו בית אצל חצר שמעון ומי גגו נוטפין לחצר שמעון ונפל ביתו של ראובן ושוב בנה שמעון בית בחצרו וקנה מראובן שיקבל מי גגו בחורבתו בכל מקום שירצה ואח"כ בנה ראובן את חורבתו והחזיר מי גגו לחצירו של שמעון כבתחלה ומי גגו של שמעון שקנה מראובן שיקבלם נוטפין על גג ראובן וראובן החזירם לחצר שמעון עם מי גגו שלו ושמעון טוען שאין לו לקבל אפי' מי גגו של ראובן כבתחלה אלא אדרבה גם מי גגו של שמעון צריך שיקלחו בחצירו ובגגו של ראובן הדין עם שמעון דנהי דמתחלה היה לו לקבל מי ראובן מ"מ כשנפל בית ראובן והתנ' עמו שמעון שיקבל מי גגו בחורבתו בכל מקום שירצה צריך לקבלם באותו מקום באופן שלא יחזרו לחצר שמעון וכ"ש שמי גגו של ראובן לא יחזרו שם באותו מקום. ראובן שמימיו יורדין על גגו של שמעון והחזיק בזה ובא שמעון להגביה גגו צריך לכנוס בתוך שלו כדי הנחת מרזב במקום ראשון שלא יפסיד חבירו. מי שהחזיק בחצר חבירו לשפוך בה מי כביסה אחת יכול למחות בידו שלא ישפוך בה מי חמש כביסות וכן אם החזיק למי גשמים לא ישפוך שם מי כביסה או איפכא אבל מי שהחזיק לשפוך שופכין לרשות חבירו דרך ביב העוברת בחצר חבירו אעפ"י שלא החזיק אלא לדבר אחד יכול לשפוך שם מה שירצה שכיון שנשתעבד עבד לו הביב לקבל מי הדיוטאות לקלח שם אין חילוק במעט או הרבה שכן דרכן שכולן נבלעין או מקלחין דרך שם.
יג סולם קטן שאין לו ד' שליבות אין לו חזקה בין שהעמידו בחצרו וסמכו על כותל חבירו בין שהעמידו בחצר חבירו לעלות בו לראש גגו אין לו חזקה שמתוך שהיא קטנה לא חש למחות וגם זה לא החזיק בנזקו וכל זמן שירצה בעל החצר בונה בצד הסולם ומבטל תשמישו ואם היה הסולם גדול שיש לו ד' שליבות או יותר החזיק ואם בא לבנות לבטלו בעל הסולם מעכב עליו עד שירחיק כשיעור שהרי מחל לו להעמיד שם סולם גדול לפיכך כשיבא בעל הגג להעמיד סולם גדול בעל החצר יכול למחות בידו כדי שלא יחזיק עליו אבל אם העמיד שם סולם קטן אינו יכול למונעו שהרי אומרים לו אין לך הפסד בזה כל זמן שתרצה תטלנו ואם קבעו במסמר אפילו קטן יכול למחות בו ואם לא המחה יש לו חזקה גם בזה י"א לאלתר הני חזקה שמחל וי"א דוקא בג' שנים ובטענה.
יד כותל שהיא בין ראובן ושמעון אם שניהם שותפין שניהם משתמשין בו זה חופר בו מצד זה ומכניס בו קורותיו וזה חופר מצד זה ומכניס בו קורותיו ואע"פ שהאחד הכניס והשני לא הכניס זמן ארוך אין זו ראייה שמחל אלא שעדיין לא הוצרך להם וכן הוא דרך השכנים לפיכך יכול גם הוא להכניס כשירצה הואיל וחצי הכותל שלו מיהו אין שום א' מהם יכול להכביד על הכותל רק כפי המנהג.
טו ואם היה הכותל של ראובן לבדו אין שמעון יכול להשתמש בו שמכביד עליה אפילו במעט ומפסידה.
טז בכותל זה שהיא ידוע שהיא של ראובן לבדו אם חפר בה ששמעון והכניס בה קורה אחת ושתק ראובן ולא מיחה בו החזיק שמעון במקום קורה זו אפי' אם היתה קטנה ורצה שמעון להחליפה בקורה גדולה ועבה מחליף ואע"פ שבודאי מכביד על הכותל יותר ממה שהיה מכביד כבר בכל מה שתוכל הכותל לסבול כפי המנהג כמ"ש לא אמרינן הרי לא החזיק בכותל זה אלא למשא קל ועתה רוצה לבנות משא כבד דקים להו לחז"ל ומסתברא להו שכל מי שקונה מחבירו ליתן לו רשות שיבנה בכתלו אינה קונה לחצאין כמה יכבד עליה אלא קונה סתם כפי כח חוז' החומ' ומנהגה ומה שהקל עליה בשכבר משום שלא הוצרך אז יותר ולא דמי למאי דאמרינן בשותפי בית זה בבית וזה בעלייה שהעליון הבא להכביד ממה שהיה כבר דאין שומעין לו התם מיירי כשלקחו בית בנוי ועלייה עליו או שירשוהו שלא זכה העליון מתחלת מקחו אלא בסיכוך קל אבל ב' שלקחו יחד ובנו זה בית וזה עלייה אע"פי שמתחלה לא סכך אלא בשקמים אם בא אח"כ לסכך בארוי' לא הפסיד דינו כיון שיש לו רשות לבנות על הכותל ואם בא אח"כ לסכך בארזים אין התחתון יכול למחות בידו אם לא התנו ביניהם מתחלה ה"נ בכותל שהחזי' כיון שיש לו רשות להני' קורה והוא הני' מתחלה קטן נאמן לטעון שקנהו סתם ויכול לחליפה אחר כך בעבה אם לא שזה מביא ראיה שהתנו מתחלה.
יז גם בחזקת נעיצת הקורות בכותל שאמרנו יש מחלוקת בין המפרשי' י"א דבעינן ג"כ הבא חזקה של ג' שנים וטענה וי"א דלאלתר הוי חזקה שכיון שראה ושת' מחל שאין דרך בני אדם לשתו' בזה אם לא מחל מיהו אפי' למ"ד לאלתר הוי חזקה אם היתה הקורה סוכת עראי כל ל' יום לא החזי' בה מן הסת' שראובן יכול לומר לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שנעשה מתחלה לסוכת עראי ולאחר ל' יום החזיק שאין זה עראי ואם סוכת החג היא כל ז' ימי החג לא החזיק שאין דרך השכנים להקפיד במצוה לאחר ז' החזיק ואם חיבר ראש הקורה בכותל בסיד או בטיט החזיק מיד והוא שיביא ראייה שסייע עמו או ראה ולא מוחה.
יח ודוקא אם החזיק בקורה קטנה יכול להחליפ' בגדולה ועבה כמ"ש בסעיף י"ו אבל מי שהחזיק בכותל זה בקורה א' לא החזיק לתת לתוכה ב' קורות או יותר שהדי לא מחל לו אלא על א' בד"א כשהודה שאין כותל זה שלו אלא של חבירו והוא מחל לו על הכנסת קורה זו אבל אם טען כותל זה אני שותף בו הואיל ונשתמש בקורה א' נאמן ומשתמש בכולה להכביד כפי המנהג אחר שישבע שבועת היסת שהיא שותף בכל הכותל. וי"א דדוקא כשאומר שמתחלה היתה הכותל שותף בין שניהם אבל אם מודה שמתחלה היתה של חבירו אין נעיצת הקורה ראייה שמחל לו על הכותל עצמה אא"כ עשה תקרה עליהם וי"א שאין לחלק והוי נעיצת הקורה חזקה גמורה שאפילו אם יפול הכותל יחלוק עמו גם באבנים אלא שבמקום הכותל אין לו חזקה שאם ידוע שהמקום היה של ראובן אין לו חצי המקום למחזיק דאע"ג שהקנה לו חצי הכו?תל לנעיצת קורותיו וחצי האבנים לא הקנה לו משום זה חצי המקום אם לא שפי' ויש לו ראייה על זה.
יט כותל שהיא ידועה שהיתה של ראובן לבדו והיו קורותיו של ראובן נעיצות בתוך הכותל מצדו של ראובן ובצד שמעון יש מקומות חפורים שם להכניס בהם ראשי הקורות לא יוכל שמעון לטעון שיש לו חזקה בכותל זו וחפירו' יוכיחו שהכנתים לי בעת הבניין להניחם שם שיוכל ראובן לטעון ולומר אני חפרתי מקומות אלו מצדך כדי שיהיו מוכנים אם תקנה ממני או תבקש ממני שאמחול לך לתת שם קורות שתכניס הקורות בלא חפירה בכותל כדי שלא יתמוטט הכותל מחמת החפירה והתקלקל.
כ ראובן החזיק בנעיצת קורות בכותל הידועה לשמעון ונפל אותו כותל וחזר שמעון ובנאו אין לראובן עוד לנעוץ באותו כותל החדש שיוכל שמעון לומר לא מכרתי או מחלתי אלא הכותל הראשונה עד שתפול וכותל זו פנים חדשות באו לכאן וכיון שכן לא זו בלבד שאין ראובן יכול לכוף את שמעון לתקנו אלא אפי' אם היה הכותל הראשונה רעוע ובא ראובן לשפצו ולתקנו חבירו יכול לעכב על ידו שתהא כלה מאליה ותפול. ראובן שבנה יסוד חומתו בחצר שמעון חבירו טפחיים יותר מעובי החומה ובא בחזקה ובטענה החזיק למעלה כל מה שהוא כנגד היסוד עד רום הרקיע ואע"ג שהחומה אינה רחבה מלמעלה איכא למימר הכניס שכונס לתוך שלו הוי ועכשיו הוא חפ' להחזיר החומה למקומה הרשות בידו וצריך לישבע שלא השיג גבול רעהו. וכתב מודי מהרמא"י ז"ל וז"ל ונ"ל דזה דוקא במקו' שאין מנהג אבל במקום שיש מנהג להרחיב היסודות כמו במדינות אלו אין לו רק היסוד שהחזיק בו עכ"ל.