לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזקי ממון · סימן תיט
כיצד נפרעין לניזקין מהמזיק ומיורשיו ובו ג' סעיפים:
א כתיב בניזקין מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ומשמעות פשטיה דקרא משמע דהיאך דקא משלם דהיינו המזיק ישלם מיטב שדהו שיש לו וכיון שאמרה התורה לתת לניזק מן המוטב שבנכסי המזיק אמרו חז"ל דאי בעי הניזק מטלטלי צריך המזיק ליתן לו דכל מידי דמקרב לזוזי טפי וניחא ליה לניזק צריך ליתן לו והיינו מטלטלים דמטלטלי מיטב הוא דאי לא מזדבן בהאי מתא מודבן במתא אחריתי משא"כ בקרקע לפיכך כשהב"ד נזקקין להגבות לניזק מנכסי המזיק רואין אם יש לו מטלטלין אין יורדין לנכסיו למכור קרקעותיו אלא יתן לו מטלטלין ואם לא היו לו מטלטלין כלל או שלא היו לו מטלטלין כנגד כל הנזק גובין השאר מן הקרקע מן המעולה שבנכסי המזיק דמיטב שדהו כתוב בל זמן שימצא מטלטלין ואפילו שובין אין נזקקין לקרקע מיהו במטלטלין ואפילו יש לו מטלטלי של כסף יבול לפורעו אפי' בסיבין דבמטלטלי בל מילי מיטב הוא ושמין אותו כמו שיכול למוכרו מיד ובמקומו. ובשמשלם לו מן הקרקע אפילו היתה זיבורית של מזיק טובה בעידית של ניזק אינו מקבל ממנו הזיבורית אלא מגבין לו מעידית שבנכסי המזיק.
ב אם יש למזיק שני עידית אין הניזק יכול לומר לו תן לי מעידית פלוני אלא זה תלוי ברצון המזיק לתת לו איזה שירצה שיכול לומר זו חביבה עלי ואיני רוצה למוכרו אבל אם המזיק חפץ ליתן לו עידית שבקש אלא שהיא עתה בזול וממתין ליה שתתייקר ואומר אם תרצה אותה קח אותה מה שהיא עתידה להתייקר אין שומעין לו אלא כיון שגילה דעתו שאינו חפץ להעמידה לעצמו אלא דעתו למוכרה ג"כ צריך ליתנה לו כפי מה שהיא שוה עתה כן הוא לשון הטור והש״ע ונ"ל שלא נאמרו דברים הללו א"א בשיש למזיק עידית ובינונית ואומר הניזק תן לי בינוני' טפי פורתא אם המזיק ד צה להעמידה לעצמו יכול לומר בינונית זו חביבה עלי ואיני רוצה למוכרה ואם גילה דעתי שרוצה למוכרה רק שיאמר לניזק אי שקלת עידות כדיניך שקול ואם תרצה בינונית שקול ביוקר' דלקמיה בהא אמרינן כיון שגילה דעתי שאינו ריצה להעמידה לעצמו צריך ליתנה לו כזולא דהשתא דכיון שהתירה יופה כחו דניזק למשקל מעידות כזולא דהשתא כ"ש שיופה כחו בבינוני' למשקל כזולא דהשתא כיון שגלה דעתו שרוצה למוכרה אבל כששניהם עידית אפילו אם גלה דעתו שאינו רוצה להעמיד' לעצמו אותו עידית שביקש הניזק אינו צריך ליתנה לו ארא כיוקרא דלקמיה או יטול הניזק את האחר כזולא דהשתא דמ"ש זה מכשיש לו כסף וסיבין דאמרי' בסעיף א' שיכול ליתן לו סובין משום דמטלטלי כל מילי מיטב הוא ויכול ליתן לו איזה שירצה ה"נ הא שניהם מיטב הן ויכול ליתן לו איזה שירצה נ"ל זרתומא שרטוד גם ר״י זל בש"ע לא דקדקו בזה וצ״ע.
ג מת המזיק קודם שיפרע מנכין לניזק מהמטלטלין של היתומים שירשו מאביהם דק"ל האידנא מתקנת הגאונים מטלטלי דיתמי משעבדי לבעל חוב והוא הדין לניזקין ואם לא הניח מטלטלים מנכון לו מזיבורית שבנכסים שהניח להם אביהם דק"ל דמתקנת חכמים גם כן כל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא מהזיבורית.