לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזקי ממון · סימן שצב
דין כלב שנטל חררה ואכל החררה והדליק את הגדיש ובו סעיף אחד:
א כלב שנטל את החררה וגחלת דבוקה בה והלך לגדיש של בעל החררה ואכל את החררה והדליק את הגדיש משלם על החררה נזק שלם דשן הוא דהא נטלו ברשות הניזק ואכלו ברשות הניזק ועל הגדיש משלם חצי נזק כדין צרורות שהשלהבת כמו צרורות הוא ואם הניח החררה עם הגחלת על הגדיש משלמ' גם על מקום הגדלת נזק שלם שאותו היזק עשה הכלב בגופו ואורחיה הוא ועל שאר הגדיש מהלך השלהבת מאליה ודלק משלם חצי נזק משום צרורות ואם זרק הגחלת על הגדיש משלם על כל הגדיש חצי נזק אפי' על מקום שזרק הגחלת שגם במקום הגחלת אינה אלא צרורת בד"א כששמר בעל הגחלת את גחלתו שסגר הדלת בפניה אלא שבא הכלב וחתר בדלת ונטל את החררה מעל האש עם הגחלת אבל אם פשע בעל הגחלת ולא שמר את אשו בעל הגחלת חייב על שריפת הגדיש ובעל הכלב חייב על אכילת החררה ועל מקום הגחלת שעשה בידים שהניח שם וי"א שאם לא שמר בעל הגחל' את אשו אז על מקום הגחלת משלם כל אחד החצי בעל הכלב החצי ובעל הגדלת החצי דהא שניהם ביחד עשו אותו ההיזק זה כלבו וזה אשו ועל שאר הגדיש בעל הכלב נותן רביע דהא צרורו' הוא ואם לא היה לו שותף כגון ששימר זה את גחלתו או שהיה הגדלת של בעל הכלב לא היה משלם אלא החצי משום צרורות והשתא שיש לו שותף שלא שימר בעל הגחלת את גחלתו אין בעל הכלב משלם אלא רביע ובעל הגחלת ג' חלקים דקי"ל כרבי נתן היכא דליכא להשתלם מהאי משתלם מהאי ואם זרקה על הגדיש אז אין משלם בעל הכלב אלא רביע אפי' על מקום הגחלת ובעל הגחלת משלם כל המותר מדר' נתן.