לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזקי ממון · סימן שצא
שן באיזה מקום ובאיזה אכילה משלם מה שהזיקה או מה שנהנית ובו יב' סעיפים:
א כבר אמרנו בתחלת סימן ש"ץ דפשטיה דקרא דושלח את בעירה וגומ' מיירי ברגל מ"מ בלישנא דובער שהיא מלשון כאשר יבער הגלל וגו' דרשו דמיירי ג"כ בשן ואיצטריך למכתב רגל ואצטריך למכתב שן דאי כתב רחמנא רגל הוה אמינ' משום דהזיקו מצוי חייב תמנא אבל שן לא ואי כתב רחמנא שן הוה אמינ' משום דיש הנאה להזיקו אבל רגל לא לכך כתב שניהם והרי שן שהוא כתוב בתורה הוא אב והדומין לו הן תולדותיו כיצד בהמה שאכלה פירות חבירו דברים הראויין לה לאכילה שנהנית באכילתן ה"ז עיקר שן הנאמ' בתורה וחייב נזק שלם ומדהקיש הכתוב שן לרגל ילפינן דלאו דוקא שאכלן והפסידתן לגמרי שחייב משום שן כדרך אכילה אלא דומיא דרגל דמה רגל לא הפסידן לגמרי אלא דרסה עליהם והפסידת' חייב הכי נמי שן אפילו לא אכלתן והפסידתן לגמרי אלא הפסידתן להנאת' ולא כלתן לגמרי חייב לפי שכל מה שהיא מזקת בדבר שהיא נהנית כגון נתחככ' בכותל להנאתה והזיקה או שטינפה כלים ופירות להנאתה כגון שנתגלגלה עליהן חייבת משום שן.
ב בד"א שאכלה דבר הראוי לה לאכילה אבל אכלה דבר שאין ראוי לה כגון כסות וכלים שינוי הוא ותולדה דקרן הוא ואינו משלם אלא חצי נזק בין שאכלה אותה בחצ' הניזק בין שאכלה אותה בר"ה כמו בקרן.
ג אכלה דבר שאין דרכה לאכול אלא ע"י הדחק כגון פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינן וכלב שלקק את השמן וחזיר שאכל חתיכת בשר וחתול שאכל תמרים חשוב שפי' אכילה כי אורחה ומשלם נזק שלם אבל בהמה שאכלה בשר או תבשיל לאו אורחה הוא ותולדה דקרן הוא ומשלם חצי נזק אכלה פת הוי אורחה ודוקא בהמה אבל חיה לאו אורחי' לא בפת ולא בתבשיל.
ד בהמה שראתה לחם בסל ושברה הסל ואכלה הלח' משלם נזק שלם גם על הסל שכך דרכה לשבר הסל כדי לאכול הלחם אבל אם אכלה הלחם תחלה שכבר בלה הזיק דשן ואח"כ שברה הסל ה"ז משונה ואינו משלם על הסל אלא חצי נזק דהוי קרן ואינו משלם אלא מגופו.
ה וכן ראתה אוכלין ע"פ החבית ונסתבכ' בחבית לעלות כדי לאכול האוכלין ושברתו משלם גם על החבית נזק שלם שבן דרבה לעלות כדי לאכול האוכלים.
ו חיה שטרפה בקמה ואכלתה או שאכלה בשר חי אורחה היא ומשלם נזק שלם אבל כלב שהמית כשב ואבלו וחתול שהמית תרנגולי' גדולים ואכלן משונה הוא ואינו משלם אלא חצי נזק ודוקא בפחת שפחתה המיתה משלם חצי נזק שזה הוא השינוי שאין דרכה להמית אבל דמי הנבילה שאכלה משלם ברשות הניזק נזק שלם ובר"ה מה שנהנית כדין שן שהאכילה אינו שינוי, שאין דרכו לאכול נבילות אפי' של בהמות גדולות.
ז אין השן חייב לשלם נזק שלם אא"כ אוכלת ברשות הניזק דכתיב ובער בשדה אחר שיהא הביעור שהוא האכיל' בשדה אחר אבל אם לקחה בחצירו של ניזק ולא אכל' שם אלא הוציאה משם ואכלה בר"ה או בחצר של אחר פטור מלשלם נזק שלם דהא הביעור לאו בשרה אחר הוה אבל מה שנהנית מיהא משלמת כמ"ש בסעי' הסמוך ואם לקחה בר"ה והלכה ואכלה ברשות הניזק יש מחייבים לשלם נזק שלם דזה ג"כ ובער בשדה אחר קרינן ביה. ק"ל דפי פרה חמזקת בחצר הניזק דמי ונ"מ שאפי' במקום שאין לחייבה על הנטילה כגון שהיו הפירות מונחים בחצר הניזק במקום שא"א לפרה ליטלם משם ונכנסה הפרה לחצר הניזק שהוא שמעון ובא ראובן והושיט פירות של שמעון שבחצר שמעון לפי פרת לוי חייב לוי אם המושיט חרש או שוטה או קטן או שאין לו לשלם שאם היה איפשר להשתלם מן המושיט היה הוא חייב ובעל הפרה פטור.
ח אע"פ שהתורה לא חייבה על השן ברה"ר לא פטרו אלא מלשלם נזק שלם אבל ממה שנהנית אין סברא לפוטרו דהא מ"מ נהנה הבעל שא"צ להאכילה כנגד מה שאכלה ולמה לא ישלם לפיכך אמרו ז"ל שן שהזיקה בר"ה משלמת מה שנהנית כיצד אינה צריכה לשלם בל מר ששוה אותו הדבר שאכלה אלא מה שהיה בעלה מאכילה כגון אם אכלה שעורים יכול בעלה לומר אני לא הייתי מאכילה אלא תבן או קשים ואינו משלם אלא דמים שהיה צריך ליתן בעד תבן או קשין להאכיל וי"א שצריך לשלם שעורין בזול דהיינו שליש פחות ממה ששוה שעורים שאכל ומשלם שני שלישים וכיון שאינה משלם אלא מה שנהנית אם אכלה דברים הרעים לה כגון חיטין פטורה דלא נהנית אלא מזיקין לה.
ט צידי רחבה חשיבה לכל א' מה שהוא כנגד פתח ביתי כשלו ורה"י חשיב שכל אחד יש לו רשות להניח פירותיו כנגד פתח ביתו בצידי הרחבה לפיכך אם היו הפירות מונחים בצידי הרחבה והפרה עומדת בתוך הרחבה אע"פ שאינה יכולה ליטול הפירות אא"כ תחזור ראשה לצידי הרחבה והחזירה ראש' ונוטלת' ואכלתם ברחבה בין דרך הילוכה בין שעמדה שם ואכלתם אינה משלמ' אלא מה שנהני' דהא גופה בר"ה היא וה"ל שן בר"ה אבל אם יצא מן הרחבה לצידי רחבה ואכלה שם הוי כולה כחצר הניזק ומשלמת מה שהזיקה פתח החנות והן תריסי החנויות שמניחין אותן לפני החנות וכשפותחין אותן נותנין שם פירו' והן שובי כר"ה שהכל באין לשם לקנו' אם אכלה משם אינ' משלמת אלא מה שנהני' מתוך החנות משלמ' מה שהזיקה.
י הקצה מקום מרשותו לרשות הרבים והניחה שם פירותיה ואכלם שם חשוב כרשות הרבים.
יא היתה מהלכת בר"ה ופשטה צואר' ואכלה הפירות מעל גבי חבירתה חשוב כרה״ר ואפי' עמדה ואכלה אינה משלמת אלא מה שנהנית שכן דרך הבהמות לאכול זו מע"ג זו והוו הפירו' המונחי' על גבי חבירתה לגבה כיון שתוכל להגיע בלא קפיצה כמונחים ע"ג קרקע אבל אם אינה יכולה להגיע וליקח הפירות מעל גבי חבירתה אא"כ תקפוץ עליה ותקחם אז חשובים הפירות שעל גבי חברתה כמונחים בחצר הניזק שאין לה רשות לקפוץ עליה ולאכול ואם קפצה ואכלה בעודה עליה הוי כנכנסה לחצר הניזק ואכלה שם ומשלם נזק שלם וכן כל היוצא בזה כגון שהיו הפירות מונחין בר"ה במקום שא"א לה ליטלם אלא אם כן תקפוץ חשוב כחצר הניזק ואם אפשר לה ליטלם בלא קפיצה חשוב כר"ה אע"פ שקפצה עליה ואכלה על גבה וי"א אפי' איפש' לה ליטלם בלא קפיצה כיון שקפצה ועמדה על גבה ואכל' הויא כנכנס' לחצר הניזק ואכלה שם וחייבת נזק שלם דגבה של חבירתה חשוב כחצר הניזק וכן הדין אם קופתו של חבירו מופשלת לאחריו בר"ה ופשטה צוארה ואכלה פירות שבקופה פטורה דאע"ג דקופתו חצר הניזק הוא כיון שיכולה לאכול ממנ' דרך הילוכה בלא קפיצ' הוו הפירות כמו שמונחים ע"ג קרקע בר"ה ופטור' ואם קפצ' עליה ואכלה שם הוי בנכנסה לחצר הניזק ואכלה שם שמחייבת נזק שלם.
יב מה שכתבתי בסעיף ז' שאם לקחה בר"ה ואכלה ברשות הניזק שחייבה נזק שלם הוא דעת הרמב"ם אבל לשאר הפוסקים ס"ל דבין לקחה ברשות הניזק והוציא' לר"ה ואכלה שם בין לקח' ברשות הרבים והכניסה לרשות הניזק ואכלה שם מבעיא בגמרא אי בתר לקיחה אזלינן ולא איפשיטא ונשאר בספק לפיכך בין אם הבהמה עומדת בר"ה ונטלה האוכל מרשות הניזק ואכלה בר"ה בין שהיתה עומדת ברשות הניזק ותלשה לפירות מר"ה ואכלתן ברשות הניזק הוי הדבר ספק ואינה משלמת אלא מה שנהנית דהמע"ה ואם תפש הניזק כנגד מה שהזיקה אין מוציאין אותה מידו וכבר נתבאר ג"כ בסי' ש"ץ שיש חולקין וס"ל דבספיקא דדינא לא מהני תפיסה ואפי' אם תפש הניזק מוציאין מידו מיהו דוקא כה"ג שהיה המאכל כולו מונח ברשות אחר והבהמה גלגלה המאכל לרשות האחר מספקינן אבל אם המאכל הוא דבר ארוך ומונח מקצתו בפני' ומקצתו בחוץ והבהמה עומדת בצד א' מבפנים או מבחוץ וכשהיא מושכת ראש א' מן המאכל ראש השני נגרר אחריה למקום שהיא עומדת ומתדלת למושכו עד שנגרר המאכל כו' לתוך פיה חשבינן ליה כאילו היה כולו שם במקום שהתחילה למושכה בין ברה"י בין בר"ה