לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נזקי ממון · סימן שצ
נזקי רגל ותולדותיו ודיני צרורות וכלב ותרנגול שקפצו ובו י"ב סעיפים:
א רגל הוא אב דושלח את בעירה דכתיב בקרא פירושו כפשוטו הוא שהבהמה הולכת ברגליה והזיקה בדרך הילוכה והוא דבר שדרכה בכך ואין לה בו הנאה וכל הדומה לדברים הללו הוא תולדותיו כיצד כגון שהזיקה בגופה דרך הילוכה בשערה שנדבקו בהם כלי' וגררתן ושברתן או בשליף שעליה או בפרומבי שבפיה או בזוג שבצואר' או במשוי שעליה ותרנגולים שהיו פורחים ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהם או שהיו מרקדין על גבי עיסה או פירות וטנפום או נקרו בהם ברטומיהם וכן אם הזיק' בדבר המחובר בגופ' כגון עגלה המושכ' בקרון והוליכתו על גבי כלים ושברתו כל אלו תולדות הרגל הם ודינם כמוהו.
ב כשכש' בזנבה כדרך כל הבהמות זהו ודאי אורח' הוא ותולד' דרגל הוא שפטור בר"הר אבל אם כשכשה בזנב' כשכוש רב שאין דרכה לעשות תמיד מבעיא בגמרא אי הוי נמי תולדה דרגל דאורחיה ופטור בר"הר או אי הוי שינוי כיון דלאו אורחיה הוא ותולדה דקרן הוא וחייב ברה"ר להרא"ש איפשיטא דרגל הוא ופטורה מדינא. ולהרמב״ם לא איפשיטא ונשאר בספק אם הוא רגל או קרן וכן אם כשכשה בגיר שלה ג"כ מבעי' בגמר' אי קרי אורחא ותולדה דרגל היא או אי קרי לאו אורחא ותולדה דקרן הוא ולא איפשיטא וכיון דספק הוא אם הזיקה בר"ה פטור דשמא רגל הוא והמע"ה ואם תפש הניזק את גוף המזיק אין מוציאין מידו דשמא קרן הוא וגובה חצי נזק מגופו ואם תפש דבר אחר מוציאין מידו שאם רגל הוא הא פטור בר"הר ואם קרן הוא הא אינו משתלם אלא מגופו ואם הלכה ברשות הניזק והזיקה בין שתפש גוף המזיק בין שתפש דבר אחר גובה ממנו נזק שלם דשמא רגל הוא וכיון שתפס לא מפקינן מיניה וי"א דבכל ספק דינא לא מהני תפיסה ואפי' אם תפש גופו מפקינן מיניה אם הזיק ברה"ר דשמא רגל הוא ואם הזיק ברשות הניזק בין אם הוא קרן בין אם הוא רגל חייב אלא שאם הוא קרן תם אינו משלם אלא חצי נזק ומגופו ואם הוא רגל חייב נזק שלם אפי' מן העלייה לפיכך אם תפש דבר אחר שהוא של מזיק מפקינן מיניה דשמא קרן הוא ואינו משלם מן העלייה ואם תפש גוף המזיק מגבין לו ממנו חצי נזק ממ"נ דאם קרן תם הוא הרי גובה חצי נזק מגופו וכ"ש אם הוא רגל שמשתלם ממנו ומ"מ אינו משתלם אלא החצי דשמא קרן היא ואפי' אם הזיק לאדם אחד בר"ה וברשות הניזק הוי דינא הכי ולא יוכל לומר לו ממ"נ אתה חייב לי אם הוא קרן ת לי החצי שבר"ה וברשות הניזק ואם הוא רגל תשלם לי כולי' נזק שברשות הניזק דלעולם אם תפש דבר א' יאמר לו קרן הוא ואינו משלם אלא מגופו ומפקינן מיניה האי דתפש ואם תפש גוף המזיק אינו משלם לו אלא חצי נזק שעשה לו ברשות הניזק ועל הנזק שברשות הרבים יאמר לו שמא רגל הוא ופטור עליו.
ג בכל התולדות קי"ל שדיניהם כמו באבות שלהם חוץ מברגל שיש בו תולדה אחת שאינה כמוהו ואיזו זו נזק צרורות ופירו' צרורות כל מה שמזיק בכחה ולא בגופ' קרי צרורות ויש לנו בה קבלה חל"מ דאע"ג דאורחה הוא כמו הרגל אינו משלם אלא חצי נזק כיצד בהמה שהלכה ברה״ר והתיזה ברגליה אבנים או צרורות ושברה כלים ה"ז תולדה דרגל דאורחה הוא ופטורה בר"ה כמו רגל ואפ"ה אינה חייבת ברשות הניזק אלא חצי נזק ואותו חצי נזק משלמת מן העלייה דודאי תולדה דרגל הוא אלא שהלכה למשה מסיני הוא שלא תשלם ברשות הניזק אלא חצי נזק וכן הדין בכל מה שהוא אורחה ובא ההיזק מכחה ולא מגופה חייבת חצי נזק.
ד ואם היתה מהלכת בר"ה ונתזו צרורות מתחת רגליה לרשות הניזק ושברו את הכלים משלם ג"כ חצי נזק אע"ג דהתיזה הצרורות ברה"ר ורגל בר"ה פטורה ה"מ כשנעשה הנזק בר"ה אבל הכא הא נעשה הנזק ברה"י ובשדה אחר קרינן ביה וכן הדין בתרנגולים שהדסו והעלו עפר או צרורות ושברו כלי' וכן חזיר שהיה נוחר באשפה והתיז צרורות ה"ז ג"כ בכלל צרורות הוא דצרורו' דשן הוא דמכחו הוא בא ואם הזיק משלם ח"נ.
ה דרסה על הכלי ברשות הניזק ושברתו ונפל על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם דרגל הוא ועל השני משלם חצי נזק דכחו הוא וצרורות הן ויש מי שאומר דה"ה כח כחו בכלל צרורות הוא ומשלם חצי נזק כגון אם נתז שבר מן הכלי שנשבר ע"י התזה על כלי אחר ושברו חייב חצי נזק גם על אותו הכלי האחר ואם דרסה על כלי א' ולא נשבר תחתיה מיד מן הדריסה אלא נתגלגל הכלי למקום אחר ונשבר שם אין זה צרורות אלא בגופה עשתה נזק זה וחשבינן ליה כאילו שברתו בשעה שדרסה עליו דבתר מעיקרא אזלינן וחייב נזק שלם.
ו כיון דק"ל דנזק הבא ע"י צרורות הל"מ הוא שאינו משלם אלא חצי נזק וכבר אמרנו בסי' הקודם סעיף י"ט דבהמה שבעטה ברגליה והזיקה תולדה דקרן הוא דשינוי הוא ולא דרכה בכך וכל שינוי תולדה דקרן הוא לפיכך מבעיא לן בגמרא צרורות הבאות ע"י שינוי כגון בהמה שהיתה מהלכת בר"ה ובעטה והתיזה צרורות ע"י הבעיטה והזיקה בר"ה אי הוה תולדה דקרן וחייבת בר"ה או תולדה דרגל כשאר צרורות ופטורה בר"ה ולא איפשיטא לפיכך אם הזיק בצרורות ע"י בעיטה בר"ה פטור מספק דשמא תולדה דרגל הוא ופטורה בר"ה ואם תפש הניזק גובה רביע הנזק ולא יותר דהא אם תולדה דרגל היא פטורה לגמרי ואם תולדה דקרן הוא אינו משלם אלא החצי ממה שהית' משלמ' אם הזיקה בגוף הבעיטה בלא צרורות והיינו רביע והוא שתפש גוף המזיק שאם תפש דבר אחד אינו גובה כלום דתם אינו משלם אלא מגופו. וע"ל סעי' ב'.
ז בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה צרורות מחמת הבעיטה והזיקו שם אונו משלם אלא רביע נזק דשמא תולדה דקרן הוא וצרורות הקרן משלמין החצי ממה שהיה משלם אם היה מזיק בגוף הקרן שהוא החצי בתם כמ"ש וזהו בזמן שדנין דיני קנסות אבל האידנא אינו גובה כלום דשמא קרן הוא וקרן קנס הוא ואין דנין דיני קנסות ואם תפס הניזק אפי' עד חצי נזק אין מוציאין מידו ואפי' לא תפס גוף המזיק אלא דבר אחר גובה חצי נזק ממה שתפש דהא ספק דצרורות הרגל הם וגובה חצי נזק מן העלייה וכיון שתפש אין מוציאין מידו. ולפי דעת הי"א שכתבתי בסעיף ב' דתפיסה לא מהני בספיקא דדינא בין בר"ה בין ברה"י אם תפש דבר אחר מוציאין מידו דשמא קרן הוא וקרן אינו גובה אלא מגופו ואם תפס גוף המזיק אינו גובה אלא רבע נזק שיאמר לו המזיק שמא קרן הוא וצוורות דקרן רביע נזק הוא דמשלם ואפי' אם הלכה הבהמה במקום שא"א לה שתלד ולא תתיז ובעטה והתיזה מבעיא לן ג"כ במרא כיון דא"א לה לילך בלא התזה הוי לה אורחה וצרורות דרגל הוא ומשלם פלגא או נאמר כיון דמ"מ מחמת בעיטה מתיזה הצרורות ובעיטה שינוי הוא וצרורות דקרן הוא ואינו משלם אלא רביע ולא איפשיטא והוי דינא כמו בסתם צרורות ע"י בעיטה שכתבנו.
ח בהמה שהתיזה גללים לעיסה וקלקלה היינו צרורות והוא דדחיק לה עלמא שלא היה לה לנטות אנה ואנה והוי לה גללים אורחה ותולדה דרגל הוא ואי לאו הכי הוי שינוי שאין דרך בהמה להטיל גללים לעיסה ותולדה דקרן הוא.
ט כשם שחייב על כח שיש בו ממש דהיינו כשהתיז צרורות כך חייב על כח שאין בו ממש כגון סוס שצנף וחמור שנוע' ושברו כלים בכח קולם ותרנגול ששבר כלים ברוח כנפיו או שהושיט דאשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו מכח הקול כל אלו דומין לצרורות ומשלמין חצי נזק בד"א שחייב כשתקע התרנגול ובכלי זכוכית דוקא שיש בו זרעונים דהכי ארחיה כשיש בזרני בכלים מכניס ראשו לאכול ואורחיה נמי לצעוק בתוכו והוי צרורות דשן שמשלם על הזרעונים נ"ש ועל הכלים ח"נ אבל אם אין בו זרעונים שינוי הוא ותולדה דקרן הוא שהוא קנס ולא דיינינן ליה השתא ואם תפש גוף המזיק גובין ממנו רביע כדלעיל. י
י התרנגולים מיעדים להלך כדרכן ולשבר כלים לפיכך תרנגול שהיה הולך ושיבר כלים דרך הילוכו אורחיה הוא ומשלם נזק שלם היה חוט או רצועה קשור ברגליו ושבר בה את הכלים אם גררם ושברם דרך הילוכו בין הם של בעל התרנגול בין הם של הפקר משלם נזק שלם דכיון דמחוברים בו ובגרירה דרך הילוכו שברם הוי כגופו ורגל הוא ומשלם נ"ש אבל אם זרקן ושבר בה את הכלים אם החוט או הרצועה הם של הפקר ונקשרו בו מלאה הוי צרורות וחצי נזק הוא דמשלם אבל אם הם של בעל התרנגול ולא הצניען אעפ"י שנקשרו ברגל התרנגול מאליהם חיי' נזק שלם אע״פ דבזריקה שכרן אין זה צרורות דהלכתא דחצי נזק צרור' אינה אלא בהתיזה צרורות של הפקר אבל אם התיזה דבר שיש לו בעלים ולא הצניעו חייב נזק שלם דאורחיה הוא שהי' לו לשמור תקלותיו שלא יזיק לאחרי' ואם הצניעו הבעל ונקשר בתרנגול מאליו הרי אנוס הוא דהא הצניעו והוי כמו הפקר ואינו משלם אלא חצי נזק. ואם היה התרנגול של הפקר והחוט של אחרים שלא הצנועוהו ונקש' ברגל התרנגול אע"פ שנקשר בו מאליו בין הזיק התרנגולים בו דרך גרירה או דרך זריקה בעל החוט חייב לשלם שהיה לו לשמור תקלותיו ולהצניע' ואם גם התרנגול יש לו בעלי' אם הזיק בו דרך גרירה שניהם משלמים ביחד ואם דרך זריקה הזיק ה"ל צרורות לגבי בעל התרנגול ואם היה הוא לבדו כגון צרורות של הפקר היה משלם חצי נזק ועכשיו שיש לו שותף בהזיקו אינו משלם אלא רביע נזק ובעל החוט משלם הג' חלקים דהיכא דליכא להשתלם מזה משתלם מזה ואם הזיק החוט אחר שנח יש לו דין בור שיתבאר לקמן סי' תי"א בע"ה לפיכך אם אין לחוט בעלי' כגון שהוא של הפקר או שיש לו בעלי' והצניעוהו בעל התרנגול פטור דהאי בור התרנגול כרהו וכתי' כי יכרה איש בור ודרשינן איש בור ולא שור בור אבל אם יש לחוט בעלי' ולא הצניעוהו פטור בעל התרנגול מטעמא דאיש בור ולא שור בור ובעל החוט חייב הכל שהיה לו להצניעו אע"פ שגם לתרנגול יש לו בעלים הא אמרינן דק"ל היכא דליכא להשתלם מהאי משתלם מהאי וכל זה בנקשר החוט מאליו אבל אם קשר אדם החוט ברגל התרנגול הקושר חייב בכל ל"ש יש לו בעלים ולא הצניעוהו ול"ש אם הוא של הפקר אע"פ שלא נתכוין לזכות בו חייב הקושר שלא היה לו לקושרו שהרי ידוע שדרך התרנגול לילך כדרכו ולהזיק בו. וכן הדין אם היה החוט מונח במקום מוצנע ולקחו אדם והניחו במקום התורפה פי' במקום מגולה ועל ידי זה נקשר ברגל התרנגול הוי כאלו קשרו בידים ואם היזק חייב.
יא תרנגול שהיה מחטט בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי עם עיסה דבוקה בחבל דהשתא אורחיה הוא או אפי' אין בו עיסה והוא בלוי שדרכו ליפסק ע"י חטיטת התרנגול זה גם כן אורחיה הוא וחייב בין על החבל בין על הדלי נזק שלם דבגופה הזיקה כאורח' ואם החבל חדש ואין עיסה דבוקה בו אין זה אורחיה לחטט בו ומשונה הוא ותולדה דקרן הוא ואינו חייב אלא חצי נזק בין על החבל בין על הדלי ואם התרנגול הולך אחר הדלי ודוחפו ומגלגלו עד המקום שנשבר שם ה"ז ג"כ אורחיה הוא ובגופו הזיק וחייב נזק שלם.
יב הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ממעל' למטה בין בקפיצה בין בסריכה ושברו את הכלים ה"ז אורחייהו שדרכם לדלג מלמעלה למטה ותולדה דרגל הוא ומשלמין נזק שלם וכן אפילו אם נפלו מלמעלה למטה והזיקו משלמין נזק שלם אע"ג דלגבי נפילה אנוסים הם עלייתן פשיע' הוא שהיה על הבעלים לשומרן שלא יעלו שהיה לו להעלות על דעתו כשיעלו יקפצו למטה שכן דרכן והוי תחילתו בפשיעה וכל שתחילתו בפשוע' וסופו באונס ק"ל דחייב. וממטה למעלה דרך הכלב לעלות בסריכה פירוש לנעוץ ציפורניו בכותל ולעלות והגדי דרכו לדלג בקפיצה ממטה למעלה כמו ממעלה למטה לפיכך אם קפצו ממטה למעלה ושינו דרכיהם שדלג הכלב בקפיצה והגדי בסריכה והזיקו בדרך עלייתן הרי זה משונה ותולדה דקרן הוא ומשלמין חצי נזק. אבל אם הכלב נסרך והגדי דלג וקפץ הכי אורחיה ובין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבים נזק שלם. וכן התרנגול שדלג בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה והזיק אור היה הוא כך ומשלם נזק שלם וכן האדם בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה דרכו לדלג ונפק מיניה מו שמסר ביתו לחבירו לשומרו והיו בו חש"ו צרי' לשומר' שלא ידלגו בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה וי"א הא דגבי קפצו מראש הגג חייב דוקא שקפצו כדרכם דהיינו הכל' בסריכה והגדי בקפיצ' ודלוג אבל אם הכל' קופץ בדילוג והגדי נסדק דהוי שינוי גבייהו אין משלמין אלא חצי נזק אפי' מלמעלה למטה ובכדרכ' נמי אם היו הכלי' סמוכים לכותל דלגבי קפיצה אינם ראוים לשבר שהקופץ קופץ מרחוק ולגבי נפילה ראויים לשכר שהנופל מן הכותל נופל בסמוך לכותל אם נפלו ושברו את הכלי' פטורים דאנוס הוא דלא הוה ליה לאסיק אדעתיה שמא יפלו ואם הכלי ארוך וראשו א' קרוב לכותל וראש השני רחוק בענין שראוי לשבר ע"י קפיצה ולא קפצו ונפלו קרוב לכותל ושברו הכלים דאע"ג דלגבי נפילה אונס הוא לגבי קפיצה פושע הוא והוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ואם הכותל צר אפי' הם קרובים לכותל ואינם ראויים לשבר ע"י קפיצה ונפלו חייב דכיון שהכותל צר הוה ליה פשיעה אפילו לגבי נפילה.