אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות נזקי ממון › סימן שפט

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות נזקי ממון · סימן שפט

הלכות נזקי ממון

דין ממון האדם שהזיק וחילוק שבין תם למועד ובאיזה מקום חייב קרן ושן ורגל ובו כ' סעיפים:

א כתיב כי יגח שור את איש או כי גוף שור את איש וגומר חייב לשלם ש"מ כשם שאסור לאדם שיזיק את חבירו ואם הזיק דייב לשלם כמ"ש למעלה כן צריך לשמור ממונו שלא יזיק ואם הזיק חייב לשלם ל״ש יש בו רוח חיים לשלם ל"ש אין בו רוח חיים דאע"ג דכתיב שור לאו דוקא שור אלא ה"ה כל בהמה חיה ועוף וכל דבר חי שאין בו דעת ולא דבר הכתוב אלא בהוה שכבר רבתה התורה כסף ישיב לבעליו לרבות בין במזיק בין בניזק כל שיש לו בעלים חייבים בו שכיון שאין בהם דעת חייבה התורה לבעליה לשומרם וגם הואיל ויש בו כח לשומר' אבל ממונו שיש בו רוח חיים וישנו בן דעת כגון עבד לא חייבתו התורה שאין כח ביד בעליו לשומרו שלא יזיק שאם היה חייב על נזקיו אם יקניטנו רבו ילך ויזיק אחרים כדי לחייב את רבו לכך פטרתו התור' לרבו ובממונו שאין בו רוח חיים ג"כ חייבה התורה כגון בור ואש ותולדותיהן כמ"ש בע"ה.

ב ואין הדין בבעלי חיים שוה בכולם כי יש שמועדין לכתחלה בכל מה שיעשו ויש שיש בהן דברי' שמועדין בהן מתחלתן ויש דברים שהם תמין בו מתחלתן ואח"כ נעשו מועדין ודין המועד שישלם נזק שלם בכל מה שיזיק ותם אינו משלם אלא חצי נזק שכן כתוב בפי' בתורה לפיכך דבר שהוא תם מתחלתו ונעשה מועד בעוד שהוא תם משלם חצי נזק ולאחר שנעשה מועד משלם נזק שלם ועוד יש חילוק בין תם למועד מועד שהזיק חייב לשלם הנזק ההוא כל ההיזק מנכסיו ומהיפה שבנכסים דכתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ותם אין החיוב על נכסי בעליו אלא על גוף הדבר המזיק דכתיב ומכרו את השור החי ודצו את כספו וגו' הכתוב מדבר בששני השוורי' הניזק והמזיק שווים אבל אם המזיק אינו שוה הרבה והניזק שוה הרבה אפי' שור ששוה דינר שהמית שור ששוה אלף דינרין אין דבעל המזיק משלם מנכסיו כלום אלא נוטל את השור המזיק בעד הנזק ואם מת השור המזיק ואין הנבלה שוה כלום יפסיד הניזק הכל וכן אם השור המזיק שוה הרבה והניזק אינו שוה הרבה אינו משלם מגוף המזיק אלא חצי שווי הנזק.

ג כיצד אם הזיקה בדברים שדרכה לעשות תמיד כמנהג ברייתה כגון בהמה שאכלה תבן או עמיר או הזיקה ברגליה או בדרך הילוכ' חייב לשלם נזק שלם מהיפה שבנכסיו אבל אם שינה ועשה מעשי' שאין דרכה לעשות' תמיד וחזיקה בהם כגון שור שנגח או נשך זהו תם וחייב לשלם חצי נזק מגוף המזיק עצמו כיצד שור שוה מנה שנגח לשור שוה כ' והמיתו והרי הנבלה שוה ד' והיא של הניזק והרי הנזק אינו אלא ששה עשר בעל השור המזיק אינו חייב לשל' אלא שמנה שנא' וגם את המת יחצון ואותם השמנה אינו חייב לשלם אלא מגוף השור שהזיק שנ' ומכרו את השור החי.

ד ואם המית השור שוה עשרים לשור שוה מאתים והנבלה שוה מנה אין בעל הנבלה יכול לומר לבעל החי תן לי חמשים אלא אומר לו הרי שור שהזיק לפניך קחהו ולך אפילו אינו שוה אלא דינר וכן כל היוצא בזה.

ה העושה מעשה שדרכו לעשותו תמיד כמנהג ברייתו הוא הנקרא מועד והמשוה ועשה מעשה שאין דרך כל מינו לעשותו כן תמיד כמנהג ברייתו כגון שנגח או נשך הוא הנקרא תם וזה המשנה אם הרגיל בו בשינויו ג"פ נעשה מועד לאותו דבר שהרגיל בו שנ' או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום וגו'.

ו חמשה מעשה תמים יש בבהמה ואם הועדה לאחד מהם נעשית מועדות לאותו מעשה ואלו הם. הבהמה אינה מועדת מתחלתה לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבו' על כלים גדולים ולא לבעוט ואם הועד לאחד מהם הרי זו מועדת אבל השן מועדת מתחל' לאכול את הראוי לה והרגל מועדת מתחלה לשבר בדרך הילוכה:

ז לרבוץ על כלים קטנים י"א שהיא מועדת מתחלתה לרבוץ עליהם ולמעוך אותם ויש חולקין.

ח חמשה מיני חיה הם מועדים מתחלת ברייתן להזיק בכל מיני הזיקות מפני שדרכן להזיק בכולן אפי' הם בני תרבות לפיכך אם הזיקו או המיתו בנגיחה או בנשיכה או בדריסה וכיוצא בהם חייבים בעליהם לשלם נזק שלם ואלו הם הזאב והארי והדוב והנמר והברדליס וכן הנחש שנשך אע"ג שאין נהנה מנשיכתן כיון דאורחיה בהכי הרי זה מועד ואפילו היה בן תרבות וי"א דוקא הנחש מועד' לכל מיני היזק אבל האחרים אינו מועדים לכתחלה אלא במה שדרכן בכך כגון ארי לדרוס וזאב לטרוף אבל איפכא לא. כבר כתבתי שהתורה חייבה בפירוש שהמועד ישלם נזק שלם מהיפה שבנכסים וכל תם משלם חצי נזק מגופו.

י בד"א כשנכנסה הבהמה לרשות הניזק והזיקתהו שם אבל אם נכנס הניזק לרשות המזיק והזיקהו בהמתו של ב"ה פטו' מכל וטעמא דמסתבר הוא שיאמר לו המזיק אילו לא נכנסת לרשותי לא היה שורי מזיקך וכיון דטעמא דפטור ברשות המזיק הכי הוא אינו פטור אלא כשנכנס לרשות המזיק שלא ברשות אבל אם נכנס ברשות כגון פועלים הנכנסים לתבוע שכרם ונגחן שורו של ב"ה חייב ולא אמרינן לא היה לו לפועל ליכנס בו היה לו להמתין עד שימצא את הב"ה בשוק ויתבענו שבזמן זה ברוב פעמים אין לאדם מצוי מעות אצלו בשוק ודרכו לדחותו לומ' בא לתוך ביתי ואתן לך לפיכך אפי' אם הב"ה רגיל להיות בשוק יכול הפועל ליכנס בתוך ביתו לתבוע שכרו.

יא קרן חייבה התורה סתם כי יגח וגומ' ומשמעו בכל מקום שיגח אפי' ברה"ר וכ"ש ברשות הניזק. ועוד ריבתה התורה וכתבה יחצון יתירה דכתיב ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון דהאי יחצון מיותר הוא דלא הוה ליה לכתוב אלא וגם את המת והיה קאי על וחצו הקודם לו בפסוק אלא אתא לחייבו אפי' ברשות הרבים תם ח"נ ומועד נ"ש ושן ורגל הוקשו להדדי דכתיב ושילח את בעיר' וביער בשדה אחר ודרשו ז"ל ושילח זה הרגל דכתיב משלחי רגל השור והחמור וביער זה השן דכתי' כאשר יבער הגלל עד תומו וגלל היינו הרעי הבא ע"י השן שהשן מבער המאכל ונעשה גלל גללי אדם וגללי בהמה וכתיב בשדה אחר פירוש בשר' של ניזק וש"מ דשן ורגל אינן חייבים אא"כ הזיקו ברשו' הניזק אבל כרה"ר פטורין וכ"ש ברשות המזיק כדכתבנו טעמא בסעיף הקודם לפיכך אם הזיקה הבהמה בר"הר או בחצ' שאינה של שניהם שאין חלק בה לא למזיק ולא לניזק או בחצ' שהיא של שניהם והיא מיוחדת לשניהם להניח בה פירות ולהכניס לה בהמה כגון הבקעה וכיוצא בה או שהיא של שניהם להכניס בה בהמה ואין שום אחד מהם רשאי להכניס בה פירות אם בשן ורגל הזיק' כדרכה הרי זה פטור דבכל אלו לא קרינן בהו בשדה אחר דבאינה של שניה' שאין לשום אחד מהם חלק בה כגון ראובן שהכניס פירותיו לחצר שמעון שלא בידיעת שמעון ונכנס שורו של לוי ואכלתן פשיטא שפטור דלאו בשדה אחר הוא אלא אפי' כשהוא של שניהם אע"ג דיש לניזק רשות להניח שם פירות כיון שיש למזיק ג"כ רשות להכניס שם פירות ובהמות הוה ליה כמו רה"ר כיון שדרך הבהמה להלך לכאן ולכאן ולאכול כדרכה ולשבר בדרך הילוכה לאו שדה אחר הוא ופטור ואם בקרן ותולדותיה הזיקה כגון נגחה או נגפה או רבצה או בעטה או נשכה דומין כל אלו ג"כ לר"הר לפיכך אם תמה היא משלם חצי נזק ואם מועדת משלם נזק שלם.

יב ואם היה החצר של שניהם ומיוחדת להם לפירות ולא להכניס בה בהמה והכניס שם אחד מן השותפין בהמה והזיקו לחבירו חייב אפי' על השן ועל הרגל דלגבי שן ורגל שדה אחר הוא דהא בלא רשות הכניס שם בהמתו.

יג וכן אם היתה מיוחדת לשניהם לבהמ' והיה רשות לאחד מהם בלבד להכניס לה פירות והזיקה בהמתו של זה את פירותיו של זה אע"פ ששור המזיק נכנס שם ברשות קרינן ביה חצר הניזק וחייב אף על השן ועל הרגל דלגבי שן ורגל הויא ליה חצר הניזק כיון שלמזיק אין רשות להניח שם פירות אלא לניזק ה"ל שדה אחר לגבי שן ורגל ולגבי קרן ה"ל רשות הרבי' שהרי ברשו' הכניס לשם שורו כמו לר"ה וחייב גם על הקרן תם חינם ומועד נזק שלם.

יד ואם היא של א' מהם לפירות ולא לשוורים ולשני לשוורים ולא לפירות והזיקה בהמתו של אותו שמיוחד' לו לשוורי' ולא לפירות לאותו שמיוחד' לו לו לפירות בשן ורגל חייב דלגבייהו ה"ל חצר הניזק בקרן פטור דלגבי דידיה הוה ליה חצר המזיק. ואם הזיק' בהמתו של אותו שמיוחד' לו לפירות לאותו שמיוחדת לו לשוורים בקרן חייב דלגבי דידיה ה"ל חצר הניזק כשן ורגל פטור דלגבייהו הוי חצר המזיק.

טו כבר אמרנו דשן ורגל אינן חייבין אלא א"כ הזיקו ברשו' הניזק אכל בד"ה פטורים וא"צ לומר ברשו' המזיק כמו שכתבנו טעמא בסעיף י' מיהו אם התיז אבנים בר"ה והלכו והזיקו ברשות הניזק או עץ ארוך מקצתו בר"ה ומקצתו ברשות הניזק ודרכה עליו בר"ה ושברה כלים ברשות הניזק חיי' דאע"ג דגבי דרסה על הכלי ונתגלגל למקום אחר ונשבר ק"ל דבתר מעיקרא אזלי' הכא לא אזלינן בתר מעיקרא אלא אחר המקום שנעשה בו הנזק דגלי קרא ברגל וביער בשדה אחר והרי הביעור היה בחצר הניזק. הניזק.

טז ראובן שהכניס פירותיו לחצר שמעון שלא ברשות שמעון ונכנס שורו של לוי שם והזיקו פטור כמו שכתבתי בסעיף י"א אבל אם הכניס ראובן פירותיו ברשות שמעון ונכנס שורו של לוי שלא ברשות חייב דכיון שהכניס ראובן ברשות הוה ליה שורו של לוי גבוה וביער בשדה אחר ממש דהא רשותו של ראובן הוא ששמעון השאיל לו רשותו.

יז חצר שהיא של שניהם לשוורים ולאחד מהם לשאר דברים והכניס בה זה טליתו וחבירו שמיוחדת לו לשוורים הכניס בה שורו והזיק השור לטלית וגם הטלית הזיק לשור א"א כיון שיש לזה רשות להכניס שם שורו ולזה יש לו רשות להכניס שם טליתו יצא זה בזה שהיה לכל א' להשמר עצמו שלא יוזק אלא שמין הניזקין בבית דין וכל מי שהזיק יותר ישלם דק"ל על המזיק להרחיק עצמו וליזהר שלא יזיק את אחרי' וכאן שיש לשניהם רשות מוטל על כל א' לשמור שלא יזיק.

יח שלשה אבות נזיקין הם בשור ולהן תולדות ונקראו אלו אבות מפני שהם כתובים בפסוק ונקראו האחרי' תולדות שכל דבר הדומה לאלו האבות נקרא תולדה ודינו כמוהו חו' מנזק צרורות כמ"ש בע"ה.

יט כיצד שור האמור בתורה הוא שיגח בקרן וסתם שור אין דרכו בכך אלא דרך מקרה ובהזיקו זה אין לו הנא' ואמרינן זהו האב וכל הדומה לו דינו כמותו כגון שנגפ' בגופה או שנשבה בשיניה או בעטה ברגליה או רבצה על הכלים ושברתן וכן אם אכלה דבר שאין דרכה לאכול כגון כסות או כלים דינה כקרן שהרי אין לה הנאה מאכילה זו ואינו משלם בתחלה אלא חצי נזק בין בר"ה בין ברשות הניזק כמו בקרן ועוד יש נזק שמזק' ברגלה או בפיה ודינה כקרן ויתבארו בסי' ש"ץ בע"ה.

כ פרה שרבצה בר"הר ופרה אחרת הלכה דרך עליה ובעטה בה חייבת אע"פ שזאת שרבצה שינת' שאין דרך בהמה לרבו' בר"הר הבועטת חייבת שאין למהלכת רשות לבעוט ברבוצ' אב אם הזיקה דרך הילוכ' פטור' שהרי היא הלכה ברשות וזו שרבצה שלא ברשות רבצה ושינת'.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה