לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מתנת שכיב מרע · סימן רנז
הכותב נכסיו לבנו או לאחר מהיום ולאחר מיתה ומתנת בריא שכתבו בה מהיום ולאחר מיתה ובו ז' סעיפים.
א הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מותו הרי הגוף של בן מזמן השטר והפירות לאב עד שימות לפיכך האב אינו יכול למכור מפני שהם נתונים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב לאכול מהם הפירות.
ב כל זמן שהאב חי הרי הוא תולש הפירות ואוכל ומאכיל לכל מי שירצה וכשמת כל מה שהניח תלוש אפי' תלשו קודם שהגיע זמנו לתלוש או שהניח פירות מחוברין והם הגיע זמנם לתלוש וק"ל העומד לתלוש כתלוש דמי והרי חם של יורשים אבל המחוברים ולא הגיע עדיין זמנן לתלוש הרי הם של הבן המקבל המתנה בד"א כנותן לבנו לפי שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ובודאי על דעת כן נתן לו אבל הנותן נכסיו לאחר שאינו בנו או נתנן לבנו והבן המקבל מתנה מכר כחו לאחר אפילו פירות המחוברין שלא הגיע זמנן לתלוש אינם למקבל המתנה או לבא מכח הבן כלום אלא הם של היורשים ושמין כמה הם שנין עתה כשעת שמת האב וכן צריך ליתן המקבל ליורשי הנותן או יניחם בשדה עד שיגמרו והם ליורשי הנותן.
ג עבר האב ומכר מכורין עד שימות וכשימות בטלה המכירה ואפי' חזר האב ולקחן מן הבן אין במכירתו כלום דלאו דידיה מכר וחוזר ליורשיו כשימות אם חזר ולקחן מן הבן ואם לא חזר ולקחן מן הבן כשימות האב בא הבן ומוציאן מיד הלוקח מן האב ואפי מת הבן בחיי האב יורשיו עומדים במקומו לירש מתנתו ומוציאין מיד הלקוחות ואם היו שם פירות מחוברין בשר' בשעה שמת אע"פ שלא הגיע זמנן לתלוש שמין אות ללוקח וצריך הבן ליתן דמיהן ללוקח דאע"ג דאי לא מכרם האב היה הבן נוטל הפירות הללו היינו משום שדעתו קרובה אצל בנו ומסתמא מחלן לו אבל לגבי לוקח מן האב לא אמרינן הכי שהוא אינו מוחל אצל בנו של מוכר ואם היו הפירות תלושין או מחוברין והגיע זמנן לתלוש הרי הם כתלושין דמו וכולן ללוקח וי"א שדין הבן עם הלוקח כמו עם האב דלא עדיף לוקח מגברא דאתי מחמתיה.
ד עבר הבן ומכר אין ללוקח כלום עד שימות האב.
ה מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ואח"כ מת האב כשימות האב קנה הלוקח שהרי לא היו לאב בה אלא דפירות וק"ל קניין פירות לאו כקניין הגוף דמי ומה שמכר הבן גוף הקרקע הוי מכירה וקנה הלוקח מיד הגוף בלא הפירות המקדיש קרקע מהיום ולאחר מיתה או מהיום ולאחר ל'יום לא קדיש כלל דהא א"א לו' הגוף יהא קדוש מהיום והפירות לאחר זמן דהוה קאכיל פירות של הקדש מהיום וא"כ ודאי לא היה דעתו שיחול ההקדש מעכשיו לפיכך אינו חל כלל.
ו מתנת בריא בקניין שכתוב מהיום ולאחר מיתה הרי היא במתנת ש"מ לעניין זה שאינה קונה אלא לאחר מיתה שמשמע דברים אלו שמקנה לו הגוף מהיום אבל אינו מזכה לו לאכול הפירות עד לאחר מיתה ומיהו בהכי עדיפה ממתנת ש"מ דמתנת ש"מ יכול לחזור בו וליתן לאחר אבל מתנת ברי' בקניין דמהיום ולאחר מיתה אינו יכול לחזור בו ולא למכור עוד הגוף בל ימי חייו אלא הפירות והגוף קנה המקבל מיד.
ז אבל אם כתב לו מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה הרי הוא לגמרי כמתנת ש"מ ויכול לחזור בו כל ימי חייו אף מן הגוף. ומ"מ מתנת בריא אינה מתקיימת אלא בקניין ולא אמרינן בבריא דדבריו ככתובין וכמסורין דמי דלא שייך ביה טעמא דשמא תטרף דעתו כיון שיוכל לתקנו בקניין לפיכך ברי' שרוצה לחלק נכסיו בחייו מה שיעשו בהן אחרי מותו ורוצה לעשות סדר צוואה בעודו בר' כדי שלא יבאו יורשיו אחריו לידי ריב וקטט צריך להקנות בקניין ואם רוצה ליתן להם דבר שאינו באותו פעם בידו אפילו קניין לא מהני שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו ואין לו תקנה אלא שיודה דרך הודאה שמודה שחייב לכל א' מהם כפי מה שירצה וע"ל סי' כ"ו סעיף ו' הכותב בל נכסיו לאחר מהיום ולאחר מיתה ויש שם מעות או חובות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות בדין בעל בנכסי אשתו אא"כ התנה בפי' שירצה הוא להתעסק בהם כל ימי חייו כמו שירצה הכותב נכסיו לבנו והתנה שידור הוא בהן כל ימי חייו ושיהא ניזון מהן כל ימי חייו אע"פ שלא התנה אלא לו בלב' יכול לדור בהן עם אשתו ושמשים הצריכין לו ומה שכתב לו בלבד לו' שלא ידורו עמו שאר בניו אפי' הקטנים ולא הנטפלים עמו ואפי' לא היתה לו אשה כשכתב יכול ליש' אשה ולדור בהן דודאי לא עלה על דעתו שבשביל כן ישב בלא אשה ולא יהיה לו שמש לשמשו אלא כוונתו היה שידור בהן הוא ואשתו ושמשיו הצריכין לו ובן כיון שהתנה מזונות נותנים לו כל מזונות הצריכין לו אם אין לו ממקום אחר כפי הנראה לב"ד ואם מכרו לצורך מזונות ובא לו ממון אח"כ א"צ לשלם מה שלקח דהא ע"פ ב"ד ניזון והם ראו' שהיו צריך להם והיו באותו פעם שלו מכח תנאו ואין צריך לשלם.