לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מתנת שכיב מרע · סימן רנא
דין מתנת ש"מ או בריא ובו ב' סעיפים:
א הנותן מתנה וכתב בה בחיים ובמות או מחיים ובמות אם הוא שכיב מרע מלת במות הוא עיקר ואם הוא בריא מלת מחיים הוא עיקר כיצד אם נותן המתנה כשהוא שכיב מרע וכתב בה מתנה זו אני נותן בחיים ובמות או מחיים ובמות הרי זו מתנת ש"מ ואם עמד חוזר בין מתנה בכל בין מתנה במקצת ואפילו בקנין דהואיל והזכיר בה מות לא נתן אלא מחמת מיתה ומה שכתב בה מחיים לאו דוקא אלא לסימן טוב בעלמא הזכירו כי לפי שהזכיר מיתתו ולא לא רצה לפתוח פיו לשטן כלומר המקום יצילני מחולי זה שלא אמות ואם אמות תהיה מתנתי זו מתנה. אבל בריא שנתן מתנה וכתב בשטר בחיים ובמות הרי זו מתנה גמורה מחיים ומה שכתוב בה ובמות הוא כמי שאומר מעתה ועד עולם וכמו שופרי דשטר הוא זה.
ב מתנת שכיב מרע שמת ואין כתוב בה שמתוך אותו החולי שצוה בו מת מקבל המתנה אומר שמתוך אותו החולי מת והיורשים אומרים נתרפא מתוך אותו החולי ומחמת חולי אחר מת והעדים אינם בפנינו לשאול אותם הרי מתנה זו בטלה שאף על פי שמת אין מיתתו ראיה דשמא נתרפא מן החולי שצוה בו ואחר כך חלה חולי אחר ומת לפיכך הנכסים בחזקת היורשים עד שיביא ראייה שמתוך חולי זה שנתן בו מתנה זו מת ומיהו העדים שהיו אצלו בחוליו כשצוה בפניהם יכולין לסמוך על עצמו או על משמשיו כשאומרים שהכביד עליו אותו החולי ונפטר מתוכו ויכולין להעיד על כך ואם אין העדים בפנינו ותפש המקבל מטלטלין בלא עדים מתוך שיכול לומר שלי הן נאמן לומר שמחולי הראשון נפטר וכן הדין אם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו ואומר שמתנת ש"מ נתן והמקבל אומר שבריא היה ולא יכול לחזור בו על המקבל להביא ראייה.