אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות מתנת שכיב מרע › סימן רנ

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות מתנת שכיב מרע · סימן רנ

הלכות מתנת שכיב מרע

דין מתנת שכיב מרע במקצת או בכולה בלא קניין ובקניין ובו כ"ו סעיפים:

א בד"א שמתנה צריכה קניין או אחד מדרכי ההקנאות במתנת בריא אבל במתנת שכ"מ אינה צריכה כלו' דחכמים חשו שמא ידאג שלא יקיימו דבריו אחר מותו ומתוך כך תטרוף דעתו לכך תקנו שדברי שכ"מ יהיו ככתובין וכמסורין בין אם כתב או אמר נכסי לפלני לכשימות יקנה אות' אפי' בלא קניין ואין חילוק בין צוה לתת מיד אי צוה לתת לאחר מותו או שצוה ליורשיו שיתנו לאחר זמן בכל דבריו מאלו יהיו ככתובין וכמסורין יקיימו אותם אפי' מיד ואם לא צוה לתת דבר רק מינה אפטרופוס ונתן להם רשות לחלוק נכסיו כפי מה שירצו ועשייתם יהיה כעשייתו י"א שבזה אין דבריו קיימין שאינו חושש כ"כ בכי האי גוונא הואיל והוא עצמו אינו חותך דבריו ומיד שימות יפלו נכסיו קמי יורשיו ויתבטלו מעצמן וי"א שגם בזה דבריו קיימין.

ב שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחרים ולא שייר כלום אע"פ שקנו מידו אם עמד ונתרפא לגמרי המתנה בטלה דבידוע שלא צוה אלא מחמת שהיה סבור שימו' וכיון שנתרפא בטלה ממילא כאילו התנה ואין צריך לומר בפירוש כשיעמוד חוזרני בי אלא בטלה מעצמה מן הסתם ואפילו אמר בפירוש בשעת הצואה אפילו אתרפא לגמרי ואחיה כמה שנים תהא מתנה זו קיימת כל זמן שלא אחזור בי או אפילו אמר לא אוכל לחזור בו אפ"ה יכול לחזור בו דכיון דמתנת שכיב מרע היא מתנה דרבנן כדאמרן והם לא אמרו שתהא מתנתו קיימת אלא כדי שלא תטרוף דעתו עליו לפיכך לא קיימו דבריו אלא אחד שימות אבל זה שעמד ונתרפא לגמרי הרי יש לו זמן לחזור וליתן ואין חוששין לו שמא תטרוף דעתו מעתה לפיכך כשעמד נתבטלה מתנתו לגמרי והרי זה כאלו צוה בבריאתו בל' מצוה מחמת מיתה שאין בדבריו כלום בלא קניין ואם נתרפא לגמרי אלא ניתק מחולי לחולי אם לא עמד ולא הלך נשען על מקלו בשוק מתנתו מתנה אע"ג שהלך בביתו על משענתו עדיין ש"מ מיקרי ואם עמד בין החולי שצוה בו ובין החולי שמת בו והלך בחו' נשען על מקלו אומרין אותו על פי רופאים אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו קיימת ואם לאו אינה מתנה ואם הלך בשוק בלא משענת והוא נקרא נתרפא לגמרי ואינו צריך אומד אלא בטלו מתנותיו הראשונות.

ג בד"א שיכול לחזור בו בנותן מתנה דבידוע שלא נתן אלא אם ימות אבל אם הודה על נכסיו שהם של פלו' קנה הלה ואפילו אם יעמיד זה אינו יכול לחזור בו דהודאת בעל דין כמאה עדים דמו ואע"פ שהוא שכ"מ הודאתו קיימת ולא יוכל לחזור בו וא"צ לומר אתם עדי שאין אדם משטה בשעת מיתה וכיצד הוא לשון הודאה אם אמר רוצה אני שיהיו מטלטלי לשמעון ה"ז לשון מתנה אבל אם אמר מטלטלין אלו של שמעון או שיש לו לשמעון בידי כך וכך זהו לשון הודאה ואם הקדיש כל נכסיו ולא שייר כלום או הפקירם או חלקם לעניים אם עמד נתבטל הכל כמו נתן במתנה דחד טעמא הוא דמילתא דפשיטא הוא שאין אדם מקדיש או מפקיר או מחלק לעניים כל אשר לו בלא שום שייר אם היה יודע שלא ימות והוא יחזור על הפתחים ואם מכר נכסיו כשהיה שכ"מ אם מקצתן מכר ממכרו קיים כדין בריא ואם כולם מכר אם המעות עצמם קיימים אם עמד יכול לחזור בו שיש הוכחה שעל דעת כן מכרם ועל מנת כן הצניע המעות ולא הוציאם כדי שיחזור בו כשיבריא ואם הוציא המעות הרי גמר והקנה ואינו יכול לחזור.

ד אין כל הדברים הללו אמורים בשכיב מרע אלא כשנותן כל נכסיו ולא שייר כלו' אבל אם שייר לעצמו כלום שלא נתן במתנה דינו כמתנת ברי' שאינה נקנית אפי' אם מת אלא בקניין באחד מדרכי ההקנאי' ואם עמד אינו חוזר וטעמ' במתנ' שכיב מרע בכולה שחוזר בו אם יעמוד משום דאמדינן דעתיה ודאי מחמת דאנת מיתה הוא נותן דלא יהיב איניש כל מאי דאית ליה ומיית הוא ברעב וכיון שהוא נותן משום דאגת מיתה תקנו חכמים שאין צריך קניין כדי שלא תטרו' דעתו אם ידאג שלא יקיימו דבריו ומטעם זה אם עמד חוזר שלא היה דעתו אלא אם ימות אבל כשמשייר אזלא האי טעמא ולא הוי אלא כמתנת בריא שצריכה קניין ולא יוכל לחזור בו וכמה הוא השיור י"א אפי' כל שהוא בין מטלטלין בין קרקע וי"א דבעינן שיור כדי פרנסתו והכי מסתבר לפום האי טעמא שכתבתי שכל זמן שלא שייר כדי פרנסתו עדיין איתא לטעמא שהיא מתנה שכ"מ שאם לא ישאר כדי פרנסתו לכשיתרפא יצטרך לחזור על הפתחים או ימות ברעב וא"כ יש לה דין מתנת שכ"מ ושיעור כדי פרנסתו הוא פרנסה לשנים עשר חדשים.

ה הסומא אי הפיסח או הגידם והחושש בראשו או בעינו או בידו או ברגלו וכיוצא בהם הרי הם כבריאים לכל דבריהם במקחן וממכרן ומתנותיהם אבל החולה שתשש כחו בכל הגוף וכשל כחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק והרי היא נופל על המטה הוא הנקרא שכ"מ וחולה כזה אע"פ שלא אמר שמצוה מחמת החולי חוליו מוכיח עליו שמחמת חולי ודאגת מיתה הוא מצוה שמא ימות וי"א דוקא ג' ימים הראשונים שאע"פ שאדם דואג על מיתתו אינו מתייאש לגמרי שימות אלא מצפה שיחיה ואז דינו כשכיב מרע אבל לאחר ג' ימים היא כמעט מתייאש למות ואין לו דין שכ"מ אלא דין מצוה מחמת מיתה שיתבאר לקמן בסעיף ז' וסעי' י"ז וכן מי שקפץ עליו החולי פתאום אפילו תוך ג' ימים הוא נבהל למות פתאום ואז מסתמא כל צוואתו מחמת מיתה היא.

ו מי שנשתתק ואינו יכול לדבר ורמז ליתן מתנה בודקין אותו כדרך שבודקין אותו לגיטין שנתבאר בלבוש הבוץ וארגמן סי' קכ"א ואם השיב על לאו לאו ועל הן הן מתנתו מתנה ואם לאו אין מתנתו מתנה וגוסס מתנתו מתנה שדעתו עמו.

ז בד"א שמתנת שכ"מ שיש בה שיור אינו נקנה אלא בקניין ואם עמד אינו חוזר כשנתן סתם אבל אם פירש שהוא נותן מחמת מיתה או אפי' לא פירש אלא שנראה מתוך דבריו שהוא נותן מחמת מיתה כגון שמתאונן על מיתתו וכיוצא בזה בכוון זה ודאי יש לחוש יותר שמא תטרף דעתו ומפני שהוא נוטה למות אם ידאג שלא יתקיימו דבריו לפיכך תקנו בו אפילו כשיש בו שיור תהא נקנית באמירה בלא קניין לכשימות ואם עמד חוזר אפי' יש בה קניין במקצת דהא בידוע בבירור שלא נתן אלא מדאגת המיתה לפיכך כשיתרפא ממילא נתבטלה המתנה.

ח המפרש לים והיוצא בשיירא למלחמה והיוצא בקולר ליהרג למלכות והמסוכן והו' מי שקפץ עליו חולי פתאום והכביד עליו חליו כל אחד מארבעתם אלו הוא טרוד ובהול מאד מפחד מיתה כי קרובה הוא עליו לפיכך סתם צוואתו ודבורו כמצוה מחמת מיתה והרי דבריו ככתובים וכמסורים דמו ומקיימין אותם אם מת ואם ניצל ובא או עמד אפי' במקצת ואפילו קנו מידו חוזר כדין כל מצוה מחמת מיתה.

ט

הא דמתנת שכ"מ במקצת צריך קניין היינו בסתם אבל אם נתן מקצת נכסיו בפירוש במתנת שכ"מ שלא יקנה אלא לאחר מיתה א"צ קניין ואם עמד חוזר ואם לא עמה קונה זה המקצת ואם יש בו קניין אינו קונה אא"כ במייפה את כחו וטעמא יתבאר לקמן בסעיף י"ז בע"ה וכן אם כתב כל נכסיו ומפר' שנותן הכל מעכשיו ומקנה לו מחיים אין זה דרך מתנת ש"מ אלא מתנת בריא והרי הוא כשאר מתנת בריא שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואין יכול לחזור בו ואם לאו לא קנה. וכתב מורי מהרמא״י ז"ל וזה לשונו ולכן יש ליזהר בצווא' שכ"מ שלא לבתובה שנתן במתנת בריא או מהיו' אם לא צוה כך ואם צוה כך אסור לשנו' ואז יש לו דין מתנת בריא ואינו נקנה רק בקניין ולא אמרינן ביה שטעות סופר היה ואם לא היה קניין המתנה בטלה בן נ"ל עכ"ל.

י שכיב מרע שנתן נכסיו לאחרים אע"ג שהדבר גלוי שהם בל נכסים שיש לו שלא נמצא בו שום שיור אינה אלא במתנה במקצת וצריכה קניין ואם קנו מידו ועמ' אינו חוזר בו שאנו חוששין שמא נשארו לו עוד נכסים אחרים במדינת הים ואין אלו מקצת נכסים והרי אין זו מתנת ש"מ בכולה יכול לחזור בו ואין להקשות היאך מפקינן ממונא מספיקא דמשום דחיישי' שמא יש לו נכסים במדינת הים אמרינן שלא יוכל לחזור בו והרי הנכסים כבר היו בחזקתו ומספיקא מוקמינן להו ביד המקבל ומוציאין מחזקתו דהיינו מעמא משום שיש כאן מתנה גמורה בקניין אלא דאי הוה ידעינן בבירור שאין לו עוד נכסים הוה אמדינן באומדנא שלא נתן אלא על דעת כשימות וכשיעמוד יחזור וכיון דמשום אומדנא דידן אמרינן דיכול לחזור לא אמדינן הך אומדנא אלא היכא דבריר לן בודאי דהוי מתנה בכל נכסיו שיש כאן אומדנא חזקה אבל היכא דמספקא לן אם נתן בל נכסיו אין כאן אומדנא חזקה והמתנה בקניין מתנה מעליתא היא וקיימת וכ"ת א"כ מתנה בכולה היכא משכחת לה כגון שיאמר כל נכסים שהם אלו דהרי גלי דעתיה שאין לו עוד נכסים אחרים וכ"ש אם אמר נכסי סתם או שיהיה מוחזק שאין לו נכסים אלא אלו ואז תהיה המתנה בכולה.

יא אין חילוק במתנת שכיב מרע בכולה בין אם נתן לאחד בין אם נתן לשנים כאחד לפיכך שכיב מרע שחילק כל נכסיו לשנים או לשלשה בני אדם אם לא הפסיק בין אחד לחבירו אלא אמר חלק זה לפלוני וזה לפלוני וזה לפלוני ומת קנו כולם אפילו בלא קניין ואם עמד חוזר בכולם אפי' בקניין דכולה חדא מתנה היא בלא שיור ואם הפסיק בין אח' לחבירו דהשתא הוי כל חדא מתנה בפני עצמה אז כל הראשונים חוץ מהאחרון יש להם דין מתנת שכיב מרע במקצת שצריכה קניין אפילו אם מת דכיון שהפסיק הוי כנמלך כאילו מתחלה לא היה בדעתו לחלק כל נכסיו ולכך אחר שנתן לאחד או לשנים שתק ולא רצה לחלוק עוד ואח"כ חזר ונמלך בעצמו לחלק הנותר ולפי' אם היה קניין אם עמד אינו חוזר ואם לא היה קניין לא יקנו אפילו אם ימות. האחרון הוי מתנת שכיב מרע בכולה וקונה אם מת אפילו בלא קניין ולפיכך אם עמד חוזר.

יב ש"מ שנתן כל נכסיו וחזר במקצתם מסתמא חזר בכל לפיכך אם נתן כל נכסיו לאחד וחזר ונתן מקצתן לשני הראשון לא קנה אפי' אם ימות הנותן דהא בנתינתו אח"כ מקצתן לשני חזר ממקצת שנתן לראשון וכיון שחזר במקצתו חזר בכולו והשני יש לו דין מתנת ש"מ במקצ' שהרי שייר לעצמו מה שחזר בו מן הראשון המותר שלא נתן לשני לפיכך אם יש בה קניין קונה אפי' אם לא מת ואם אין בה קניין אפי' אם מת אינה קונה נתן מקצתן לראשון בקניין והמותר לשני ראשון קונה אפי' לא מת דהא יש יש בו קניין והשני הוא מתנת ש"מ בכולה שאם מת קונה אפי' בלא קניין ואם עמד יכול לחזור בו אפי' היה בקניין ואם חזר בשני אם פיר' בהדיא שאינו חוזר רק במקצתו קנה הראשון הנשאר אפי לא היה בקניין אע"ג דהוי מתנה במקצת שצריכה קניין מ"מ כיון שבשעה שנתן לו הוה מתנה בכולה ולא היה צריך קניין גם עכשיו קיימת בלא קניין י וי"א דוקא שחזר ונתן אותו מקצת לאחרים דסוף סוף נשארו כל נכסיו נתונים אבל אם שייר לעצמו אותו מקצת שחזר בו גם המקצת הנשאר ביד הראשון בטל עד שקנו ממנו. כתב נכסיו מקצתן לאחרים וקצתן ליורשיו וחזר בחלק היורשין לא נתבטלה המתנה של אחרים דשל יורשים אינה אלא כירושה בעלמא ואינה בכל מתנה ולא הוי המקצת של אחרים אלא במתנה במקצת.

יג ש"מ שנתן כל נכסיו דכבר אמרנו שיכול לחזור בו אפי' כתב לו שטר ומסרו לידו יכול לחזור בו ואפי' כתב לו שטר לידו וזיכה בו המתנה ע"י אחר כגוי ומטלטלין ונתנן ליד אחר שיזכה בהן למקבל ואם הוא קרקע ואמר לאחר לך חזק וקני לפלוני אפ"ה יכול לחזור בו אם אין בו קניין לפיכך אם שנים הוציאו כל אחד שטרו אפילו אם כתב שטר ומסרו לו וזיכה לזה על יד אחר ואח"כ כתב ומסר וזיכה לזה ג"כ על ידי אחר השני קונה שהרי חזר בו מהראשון ודוקא במייפה כחו דשני כמ"ש בסמוך סעיף י"ז דאי לאו הכי לא קנה דאין שטר לאחר מיתה אבל אם כתב לו ומסרו לידו וגם זיכה לו המתנה ע"י אחר ולקח בקניין קנה ואינו יכול לחזור בו בין לעצמו בין לאחר בין בכולה בין במקצתה דכולי האי לא הוה עביד אם לא הקנה מיד בקניין גמור ובמתנת בריא שויא.

יד ומצוה מחמת מיתה אם פי' בהדיא שנתן במתנת בריא במעכשיו וקנו מידו אז קנה ולא יוכל לחזור בו אבל אם לא פי' בהדיא אפי' כתב וזיכה וקנו מידו בכל מיני הקנאות יכול לחזור בו דהא משמע לשונו דמחמת מיתה הוא נותן וכל זמן שלא ימות הוא בידו לחזור בו. ויש מי שאומר דדוקא בשפירש בהדיא שמחמת מיתה הוא נותן אבל סתם מצוה מחמת מיתה כגון דקאמד ווי דקא מייתי דינו בשכיב מרע.

טו שכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד שהרי יודע האדון שמיד יצא עליו קול שהוא בן חורין ואין בן חורין חוזר ונעשה עבד לפיכך אמרינן ודאי זיכהו לעצמו מעכשיו אבל אם כתב בפירוש מהיום אם ימות ודאי מצי למיהדר ביה ביון שהתנה בפירוש.

טז ראובן ואשתו שהתנו ביניהם שאם ימות הוא בחייה שירשו אחיו שני שלישי הממון והיא תיטול שליש הממון ונכתב ונחתם והגיע השטר ליד האחין וחלה ראובן וצוה ליתן מהשני שלישי הממון גם לאחרים ומת ובאו אחיו לבטל הצואה שאומרים שכבר זכו בשני שלישי הממון בקניין שהקנה להם כבר וכבר בא השטר לידם בחייו ולא היה לו כח למעט חלקם וליתן לאחרים כי הם כבר קדמו לזכות בשני שלישי הממון מיד אחר מותו אין בדבריהם כלום כי לא זכו הם בחייו כלום שלא זיכה להם בחייו כלום אלא כונתו היה בקנין ההוא להחזיק התנאי עם האשה שלא תיטול בכתובתה יותר משליש ממונו כדי שישארו שני שלשים ליורשיו אבל מה שצוה ליתן לאחדים קיים.

יז כבר אמרנו דמתנת ש"מ לא בעי קניין ואדרבה אם היה בה קניין גרועי גרעה למתנה דשמא לא גמר הוא להקנות לו אלא בקניין והרי המתנה אינה מתחלת אלא לאחר מיתה ואין קניין לאחר מית' שאין כאן מי שקנה לפיכך ל"ש אם כתב לו שטר ופירש בו הקניין ל"ש נתן לו על פה גרע ולא קנה אפילו אם מת ואפילו אם מסר לו השטר מחיים לא קנה הטעם שכתבתי ואם פירש שלא הקנה הקניין אלא כדי לייפות כחו קנה לפיכך הא דאמרינן לעיל דמתנת ש"מ בכולה אע"פי שיש בה קניין ומת קנה היינו שכתב הקניין או עשאהו במייפה כחו כיצד הוא מייפה כחו כגון שכתב לו וקנינא מיניה מוסיף על מתנתה דא כו' דמשמע שמתנה התקיים בלא הקניין אלא שעושה הקניין לייפות כחו וכן אם כתב בשטר דשטר זה יהיה בכל אופן המועיל זה הוי ג״כ לישנא דייפוי כח וקנה י"א דה"ה נמי מצוה מחמת מיתה בקניין דינו במתנת ש"מ בקניין שהקניין מגרע כחו וי"א שאם הנותן לא בקש הקניין רק המקבל הרי זה קנה דהא הנותן הקנוהו לו סתם במתנה בלא קניין והא שבקש אותו המקבל לא בקש אלא ליפת כח ובן אף על פי שהנותן בקשו אם אמ' אחר הקניין שהמתנה תהא קיימת הוי כמו ייפוי כח. ואם כתב לו שנותן לו קרקעותיו ואגבן שאר נכסיו מטלטליו לא קנה המטלטלין דכיון דגם הקרקעות אינו נותן אלא לכשימות והרי גם קניין האגב אינו מתחיל אלא לאחר מיתה ואם כן אין כאן קניין כלל דבשעה שמקנה לו המטלטלין באגב הקרקעות כבר הם קנויים לו מכח שנתן לו בצוואתו שהרי אינו מקנם עכשיו לו שכבר הוא מת וה"ל כמקנה לחבירו מטלטלין אגב קרקע של המקבל שאין זה קניין אגב ואפילו אם יאמר במתנת המטלטלין והרי אני נותן לו מטלטלין אגב מקרקעי במייפה כחו אינו כלום אלא אם יאמר והריני נותן לו מטלטלי ואף אגב מקרקעי שלשון זה משמעו שהוא נותן לו המטלטלין במתנת ש"מ ועוד ליפוי כח מוסיף לו קניין אגב כלומר שאף אם האגב בטל המתנה לא תהיה בטלה מצד מתנת ש"מ וכ"ש אם בפירוש אמר לו לייפוי כח אני נותן לו אגב קרקע שקנה וכן אם קנו מידו שמקנה לו מעכשיו ומהיום אע"פי שפירש שהמתנה לא תהא קיימת רק לאחר מיתה דבריו קיימין ואין צריך יפוי כח. ש"מ שצוה להיות פלוני ופלוני אפטרופסים על כל נכסיו אע"פי שקנו מידו דבריו קיימין ואין צריך בזה יפוי כח דלא שייך למימר שמא לא זיכה להן אלא בקניין אלא גבי מתנה שצריכה הקנאה אבל מינוי אפטרופסות מה מזכה להן אינם אלא דברים ואנו הולכים באומדן דעתינו לקיים רצונו בכל מה שאנו רואים שהיה דעתו לעשות כך וכך.

יח וכמו שקניין מגרע כח מתנת שכיב מרע כן שטר מגרע כחה כיצד ש"מ שצוה שיתנו למקבל שטר עם המתנה על מתנתו ומת אין כותבין ואין נותנין דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אא"כ ייפה כחו בכתיבה כגון שאמר תנו אף כתבו לו ואם לא ייפה כחו אפי' אם נכתב השטר מחיים אין נותנין לו לאחר מיתה

יט והא דאמרינן שאפי' הגיע השטר ליד המקבל לא קנה אא"כ יופה כחו דוקא בשאין השטר כתוב בלשון צוואה אלא בלשון מתנה שכתוב בו שדי נתונה לך ומסר השטר לידו דאז הוי מסירת השטר כמו קניין דקרקע נקנית בשטר וצריך יפוי כח אבל אם השטר כתוב בלשון צוואה כדרך שמצו' אל ביתו שאז אינו עומד אלא לראייה אם הגיע ליד המקבל מחיים קנה דאיכא למימר שהי' בדעתו שתתקיי' צואתו ע"י מסירת השטר ולא אמרינן שלא גמר להקנות אלא בשטר רק כשלא מסר השטר לידו מחיים וכן אם כתב בכתב ידו שדי נתונה לך אינו אלא כצוואה בעלמא וקנה בלא יפוי כח.

ד ואם כתב לאחד והקנה לו וחזר וכתב קרקע זו גם לשני והקנה לו יש מי שאומר שהשני קונה אפי' בלא יפוי כח ואפי' לא הגיע השטר לידו מחיים דבכה"ג לא אמרי' דהאי קניין דשני לגרוע אתא אלא תלינן למימר כיון שכתב והקנה לראשון היה סבור שאם יפחות לשני ממה שעשה לראשון שלא יקנה ולהכי הקנה ולא לאחר הקניין עד לאחר מיתה וכן הדין אם כתב ומסר וזיכה לזה וחזר וכתב ומסר וזיכה גם לשני דשני קונה אף בלא יפוי כח דקניין דשני לאו לגרועי אתא אלא היה קסבור שלא קנה אם פחת לו מן הראשון.

כא והא דאמרינן שאם צוה הש"מ שיכתבו שטר למקבל עם הנתינה דחוששין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דוקא בכה"ג כדאמרן אבל ש"מ שמסדר עניינו וגומר צוואתו ומצו' לכותבה אינו מצוה לכותב' אלא לזכרון בעלמא אבל ודאי גמר להקנות לו מיד וא"צ יפוי כח וכבר אמרינן בסעיף י"ט דבעינן שבא' הצוואה ליד המקבל מחיים וצוואה שכתוב בה קניין הוי כשאר שטר מתנה ובעינן יפוי כח ובמקום שנהגו שכולן מקנין בצוואה בעלמ' ואין מכוונין להקנות בשטר א"צ יפוי כח מי שמבקש מיורשיו שיעשו כד וכך בנכסיו מיקרי צוואת ש"מ כי מה שבקש לא עשה רק לחזק הדברים.

כב יש מי שאומר שאין חילוק בין אומר כתבו ותנו לו לאומר תנו וכתבו לו לעולם בעי' יפוי כח ויש מי שאומר דהא דבעינן יפוי כח דוקא באומר כתבו ותנו מנה לפלוני דמשמעו כתבו מנה לפלוני ותנו לו את השטר ולכך חיישינן שמא לא גמר להקנות לו אלא בשטר אבל כשאומר תנו מנה לפלוני וכתבו לו את השטר כיון שאינו מזכיר שיתנו לו את השטר לא נתכוין בצוואת כתיבת השטר אלא לזכרון דברים בעלמא ולא להקנות לו בשטר וכן ש"מ שאמר תנו מנה לפלוני ואחר כדי דבור אמר כתבו ותנו לו את השטר מסתמא לא לחזור בו ממתנה ראשונה נתכוין אלא ליפות כחו שיהא לראייה והעדים כותבין מה שצוה בפניהם ואין כותבין ואמר לנו כתבו ותנו לפי שנמצאו מבטלין בכך המתנה שהיה משמע בשעה שאמר להם תנו מנה לפלוני אמר להם ג"כ כתבו ותנו ולא כיון להקנות אלא בשטר.

כג בריא שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני מחיי' פשיטא דאין נותנין דלא קנה באמיר' ולא בכתיבה אלא בקניין אלא אפי' אם מת אין נותנין אפי' במיפה כחו ולא אמרי' מצוה לקיים דברי המת בבריא ויש מי שאומר דהיינו משום דאמר כתבו ותנו דמשמע שאין מקנה לו אלא ע"י כתיבה ואין שטר למטלטלין אבל אם אמר תנו ולא אמר כתב נותנין אע"ג דליכא אלא דבור בעלמא משום מצוה לקיים דברי המת אפי' בבריא וי"א דלא אמדינן מצוה לקיים דברי המת אלא היכא דאתפסוה ביד שליש וע"ל סימן רנ"ב.

כד בד"א כשאמר כתבו ותנו מנה לפלוני וה"ה שאר מטלטלין דאין שטר קונה במטלטלין אבל היכא דאמר כתב ותנו שדה זו לפלוני אפי' בבריא נמי איכא לפלוני אם מחייב כותבין ונותנין אי לא הדר קמי דמטא שטרא לידיה דמרכל דכל כמה דלא הדר מסתמא קיים הוא במאמרו להקנות בשטר אבל לאחר מיתה אין כותבין ונותנין שאין שטר לאחר מיתה ואי קנו מיניה ואמר להו כתבו ותנו בכל עניין כותבין ונותנין אפי' לאחר מיתה דכיון דקנו מיניה סתם קניין הוא במעכשיו ומשעת קניין הוא קנוי לו ומה שכותבין אינו אלא לראייה.

כה מי שמת ונמצא קשור על יריכו שטר צוואת מתנה ש"מ שאינה חלה עד לאחר מיתה או שמפורש בו מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה שגם בזה לא נגמר הקניין עד לאחר מיתה שהרי כל ימיו יכול לחזור בו ואע"פ שהוא בעדים וקנו מידו כדי לייפות כח המקבל אפ"ה אינו כלום שאני אומר כתבה ונמלד וחזר בו קודם מותו ואם זיכה בה לאחד ממקבלי המתנות כגון שכתובים בשטר זה מתנות רבות שנתן לשנים או לשלשה או יותר וזוכה לאחד ממקבלי המחנות את חלקו בין שהוא אחד מן היורשין או אינו מן היורשין כל המתנות שבה קיימים ככל מתנות ש"מ דכיון דגלי דעתו באחד שהוא רוצה לקיים שטר זה הרי הוא מקויים לכולם וכן מי שכתב ש"ח על עצמו בשם אחר או בשם אחד מבניו ונתן אותו ביד שליש ואמר לו יהי זה אצלך ולא פירש לו כלום מה יעשה בו או שאמר לו הניחהו אצלך עד שאומר לך מה תעשה בו ומת הרי זה אינו כלום בד"א בש"ח לפי שכותבין שטר ללוה אף ע"פ שאין מלוה עמו ושמא כתב ללוות ולא לוה אבל אם הוא מתנת ברי' בקניין כשהקנה קנה המקבל ונותנין לו.

כו הנותן מטלטלין סתם לאחר מעכשיו ולאחר מותו ואחר שמת טוענין היורשים הביא ראייה שמטלטלין אלו היו לו בשעת המתנה דשמא לאחר מכאן לקחן אין בדבריהם כלום דמסתמא כאן נמצאו וכאן היו וע"ל סימן ס' סעי' ו'.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה