אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות מתנה ומחילה › סימן רמח

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות מתנה ומחילה · סימן רמח

סימן רמז

הנותן מתנה לחבירו ואמר ליה ואחריך לפלוני ובו י"ג סעיפים:

א שכיב מרע שאמר נכסי לפלו' ואחריו לפלוני כל זמן שהן ביד הראשון יכול לעשות בהן מה שירצה ואין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם היה הראשון ראוי לירשו כגון שהיה בן מכלל הבנים אין לשני כלום אפי' במה שישייר הראשון ואפי' אם גם השני ראוי ליורשו שהרי כבר הנחילם לבנו הראשון וכבר אמרנו שיש רשות לאב להנחיל לבניו מה שירצה וכן אפי' אם אמר נכסי לפלוני ואחריו יהיו מוקדשין אם זה ראוי ליורשו אין להקדש אחריו כלום שכל לשון מתנה לגבי יורש הוי בלשון ירוש' וכיון שבתורת ירושה בא לידו ירושה אין לה הפסק אע"פ שאמ' אחריו יהא לפלו' או להקדש אין זה בידו דלאו כל כמיניה להוציאו מידו אבל הבריא שנתן מתנת בריא על דרך זה שכתב לאחד נכסי לך ואחריך לפלו' אע"פ שהראשון ראוי ליורשו כיון דבמתנת בריא באה לידו ויש לאחרון מה ששייר הראשון וגם בשכיב מרע אם עשה הצווא' במקום שנהגו לדון בערכאות של גוים ובאו אח"כ לדון בדיני ישראל דנין לו כדיניהם דמסתמא הש"מ ע"ד כן נתנו לו'.

ב שכיב מרע שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני והיה הראשון ראוי ליורשו ופירש הש"מ ואומר לא משום ירוש' אני נותן לך שאין לה הפסק אלא במתנה והרי הפסקתיה קנה השני מה ששייר הראשון לפיכך אם לא נתן המתנה לידו אלא נתנה ע"י שליש ואמר תנו לבני שקל בכל שבת ולא משום יורשה אני נותנה להם אלא הנשאר מהנכסים אחרי מות יורשי יהיו לפלו' אין נותנים להם אלא שקל אע"פ שאינו מספיק להם כיון שכך צוה בפירוש וע"ל סי' רנ"ג סעי' ו'.

ג אמר נכסי לפלו' ואחריו לפלו' ואחריו לפלו' ואין הראשון ראוי ליורשו מת ראשון קנה השני מת שני אחר מיתת הראשון קנה שלישי מת שני בחיי ראשון ישארו הנכסים בחזקת יורשי ראשון ואין לשלישי כלו' שהרי לא צוה שיהיו של שלישי אלא אחר שיבאו ליד שני וכיון דליד שני לא באו השלישי מנין לו וכן דין השלישי עם השני שאם באו ליד שני ומת שלישי בחיי שני ישארו הנכסים בחזקת יורשי שני. וכל היכא שאמרנו שהדין הוא שיבואו מיד ראשון לשני או מיד שני ליד שלישי אע"פ שאין לזה שלאחריו אלא מה שישייר ראשון והראשון יכול לעשות בהן בשלו מ"מ אסור לראשון למכור או ליתן גופן של נכסים לאחרים אלא אוכל הפירות עד שימות וכשימות יזכה השני בגוף הנכסים ואם עבר הראשון ומכר או נתן במתנה אין השני מוציא מיד הלקוחות או המקבל דאחריך לפלוני לאו כאומר מעכשיו דמי אלא כאילו אמר כל ימי חייך יהיו לך גוף ופירי ואין לשני לא מהגו' ולא מהפירות אלא מה שישא' הראשון והכא הא לא שייר כלו' אבל מ"מ המשיא עצה לראשון למכור או ליתן נקרא רשע וכ"ש שהוא עצמו נקרא רשע שלא עשה נחת רוחו של מי שאמר אחריך לפלוני דהוה ליה נחת רוחו שיעשה רצונו ומיהו לא הקפיד קפידא גמורה שלא יוכל הראשון למוכרו כולי האי לא קפיד אלא מה שעש' עשוי אפי' היו בהן עבדים והוציא' הראשון לחירות או כלים ועשא' תכריכים למת אע"ג דבאיסור עשה דעבד בעשה דלעולם בהם תעבודו לא אמרי' דלא יהבינהו למיעבד איסורא אי לשווינהו איסורי הנאה אלא מעשיו קיימים דשלו לגמרי היו ואם לא נתנם לראשון כל ימי חייו אלא לזמן קצוב כגון לעשר שנים ואח"כ לפלו' ומכרן הראשון תוך העשר שנים בכלות העשר שנים השני מוציאים מיד הלקוחות שכיון שלא נתנם לו אלא לזמן אין גופן קנוי' לו ולא יכול למוכרן דהוו כמו מתנה ע"מ להחזיר שצריך לקיים התנאי ואם לא קיים המתנ' בטלה למפרע.

ד בד"א שאין השני מוציאים מיד הלקוחו' או מיד המקבל מתנה מן הראשון כשמכר הראשון או נתנם במתנה לאחרים אבל אם מכרם או נתנם הראשון לאחד מיורשיו לא עשה ולא כלום אלא השני מוציאים ממנו וטעמא מפני שכוונת הנותן כשאמר ואחריך לפלוני לא היה בדעתו שיוכל המקבל הראשון לתתם לבניו או ליורשיו שאם כן לא עשה ולא כלום בשיור דמסתמא כל מה שיש לאדם הוא נותן לבניו או ליורשיו אבל כשאינו יכול לתתם לבניו או ליורשיו אע"פ שיכול לתתם לאחרים הא אמרינן דמ"מ רשע הוא ואין אדם חוטא ונותן לאחרים וכן אם נתנם הראשון במתנת שכיב מרע אפי' לאחרים לא עשה כלום והשני מוציאם ממנו וטעמא שאין מתנת שכ"מ קונה אלא לאחר מיתה וכשימות יקדים זכותו של השני קודם מקבל המתנת שכיב מרע.

ה היה על הראשון חוב או כתובת אשה ובאו לב"ד ליפרע מנכסים אלו אע"פ שהראשון קודם אין הבית דין מגבין אותם מגוף הנכסים אלא מהפירות בלבד שמין להם שאם יגבו אותם מגוף הנכסים יבא השני ויטרוף מהם אחר מיתת הראשון דלא דמי למכר דהתם כיון שאי איפשר לסלק הקונה או המקבל במעות הרי נסתלק הראשון לגמרי מן הנכסים ואין כאן שיור לגבי שני אבל בשומת חוב או כתובה שיכולין לסלק אותו במעות הרי הגוף עדיין משוייר ביד הראשון וכשימות יזכה בו השני.

ו ולאחר שימות הראשון ולא מכרן נוטלן השני ואפילו עשאן הראשון אפותיקי לבעל חובו או שיחדן לאשתו בכתובתה אין גובין מנכסים אלו כלום אלא הם של שני.

ז אין כל הדברים הללו אמורים אלא באומ' ואחריך לפלוני ולא אמר מהיום אבל אם אמר לו ואחריך מהיום לפלוני ומכרן הראשון השני מוצי' מיד הלקוחות דמיד שמת הראשון זכה הוא בנכסים למפרע מהיום והרי הוא קודם להם וכן מהאי טעמא אם מת שני בחיי ראשון אחר שמת הראשון ינתנו ליורשי שני ואם הם שלשה ואמר לראשון ואחריך מהיום לפלו' ואחריך מהיום לפלוני ראשון ושני לא קנו בגוף הקרקע כלום אלא הפירות כל ימי חייהם והשלישי קנה הגוףמהיו' והפירות לאחר מיתת השני והוא שבאו ליד השני תחלה שלא הקנס לא אלא כשיבואו לידו מכח השני הלכך אם מת שני בחיי ראשון ואח"כ מת הראשון יחזרו הנכסים ליורשי נותן דהא השלישי לא קנאם והראשון לא היה לו בו כ"א הפירות כל ימי חייו ואחר שמת ממילא חזרו לנותן. וכל הדברים הללו אינם אמורים אלא כשאמר אחריך לפלוני שהוא אחר שאינו יורשו אבל אם אמר אחריך לי או ליורשי אם מכרן הראשון הנותן או היורש מוציאין מיד הלוקח דבכי האי גוונא הוי שיור ששייר לעצמו הגוף ולא הקנה לראשון אלא הפירי דכל לגבי עצמו או יורשיו בעין יפה משייר ואפי' לא אמר ואחריך לי או ליורשי שהוא לשון שייר ממש אלא אמר נכסי נתונים לך כל ימי חייך לא למתנה גמורה אכוין ולא נתן לו רק הפירות כל ימי חייו ואחריו יחזרו לו ואם מכרן הנותן או היורש מוציאין מיד הלוקח. ואם אמר אחריך ליורשי והיה לו בת ומתה או בן ומת בחיי המקבל והניחו זרע זרעם עומד במקומם ליטול כשימות המקבל אבל אם אין להם זרע אין שאר יורשיהם כגון אחי אביהם או בני אחי אביהם עומדין במקומם ואע"ג דרבינו יוסף הקשה על סברא זו ז"ל יש לתמו' על זה דהא כע דנותן אמר ואחריך ליורשי בי לית לבריה או לברתיה זרע מאי הוה הרי אחיו ובני אחיו יורשין הם והוא אמר ואחריך ליורשי אם כן יחזרו הנכס' להם ע"כ נראה לי דאינה קושיא דכיון שהיתה לו בת או בן כשאומר סתם יורשי אין כוונתו אלא על בנו ובתו ולא אסיק אדעתיה שימותו ויפלו הנכסים אשאר יורשיו נ"ל ואם אמר ואחריך מעכשיו ליורשי אז זכו הבן או הבת מעכשיו כשימות המקבל ואז אפי' שאר יורשים עומדים במקומם ליטול הנכסים ואם אמר נכסי לך ואחריך ליורשי ולא היתה לו בשעת נתינה אלא בת ואחר כך נולדו לו בנים י"א כשימות הראשון זכתה בהן הבת דמסתמא לא היתה כונתו רק על היורשים שהיו בשעת נתינת המתנה וכתב מורי ז"ל וכן נ"ל ואם אמר נכסי לך ואחריך ליורשיך י"א הואיל ואמר אחריך ליורשיך שלא היה צריך לאומרו שהרי גם אם לא אמרו ודאי לא היה נוטלים אותם אלא יורשיו של המקבל ארי' דלא אמר כן אלא לגרועי כחן של יורשי המקבל שיש לו עכשיו וכוונתו שלא יהיו היורשים של עכשיו אלא כאילו אמר ואחריך לפלו' שהוא אחר שאינו יורשו ונפקא מינה שאם לא אמר אחריך ליורשיך אלא נכסי לך סתם והיה למקבל זה בן או בת ולבן ולבת יש להם ג"כ בנים ומתו הבן והבת בחיי המקבל היו בניהם יורשין אלו הנכסים מן המקבל בכח שהוא אבי אביהם ואמם הם יורשיו אבל השתא שאמר ואחריך ליורשיך אם מתו הבן או הבת בחייו אע"פ שהניחו בני' אין בניהם יורשין מתנת המקבל שכיון שאמר הנותן ואחריך ליורשיך הרי התנה שיורשי המקבל של עכשיו דהיינו בנו ובתו לא יזכו במתנה זו מכח המקבל בתורת ירושה אלא מכח נותן וכיון שמתי הבן או הבת בחיי המקבל ולא זכו בנכסי' אף בניהם לא יזכו דהא הנותן שויא להו כאחר וכיון שאחר כשמת בחיי ראשון אין יורשיו זוכין גם בניהם של אלו אינם זוכין אלא חוזרין הנכסים לשאר יורשי המקבל כדאמרינן לעיל סעיף ג' מת שני בחיי ראשון ישארו הנכסים בחזקת יורשי ראשון אלא א"ב אמר ואחריך מעכשיו ליורשיך אי נמי יש לומר שאמר ואחריך ליורשיך לטובת היורשין של עכשיו כשלא מתו בחייו דאילו לא אמר ואחריך ליורשיך היו הנותן רשאי למוכרה לכתחלה אבל עכשיו אסור לו למוכרו לכתחלה כדי להניחם ליורשיו כמו שאמר לו הנותן כל כדאמרינן לעיל וכן אין בעל חוב נפרעין מהם וכן אם נתנה במתנת שכיב מרע יורשיו אילו קודמים ואם כן ייפה הנותן כח יורשיו במה שאמר ואחריך ליורשיך וכל הדברים הללו לא נאמרו אלא בנותן שאמר ואחריך כמ"ש אבל אין ללמוד ממנו לאותם שכותבין בשטרי מקח ומתנה לך ליורשיך ולבאים מכחך שיהא הדין נוהג כמ"ש כאן שאינו כן דהתם אין כותבין אלא לשופרי דשטרי לומר שהמכר או המתנה יתקיימו לעולם ולא יהיה להם הפסק כמו שכותבין שיהא לו כח למכור ולהשכין ולהנחיל כו' ושאר שופרי דשטרי ראובן שנתן מתנה ללוי ודתנה עמו איזו תנאי ושאם יעבור התנאי יהיו הנכסי' של שמעון מעכשיו ואח"כ נתן שמעון ללוי מעכשיו כל זכות שיש לו במתנה זו ומת אע"פ שלוי עובר על תנאי שהתנה עמו ראובן זוכה בנכסים מכח שמעון אע"ג שלא באת המתנה מעולם ליד שמעון כיון שראובן כתב בתנאי של לוי מעכשיו יהיו של שמעון אם יעבור לוי ושמעון כתב ללוי ג"כ מעכשיו הוי כאילו באו לידו כשנתן כל זכיותיו ללוי וזכה בהן לוי באותו פעם.

ח שכיב מרע שאמר לאשה פנויה נכסי לך ואחריך לפלוני ולא אמר מהיום ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין השני מוציא מיד הבעל ואם אמר לה כן כשהיא נשואה ומתה השני מוציא מיד הבעל שכיון שיזכה בנכסים זה בשעת שהיא נשואה הוי כאלו אמר לה בפירוש אחריך יקנה פלו' ולא הבעל לפיכך אם מכרה נכסים אלו כשהית' תחת בעלה ומתה תחת בעלה יעמדו הנכסים ביד הלוקח.

ט האומר נכסי לך ואחריך ליורשי והיתה לו בת נשוא' ומתה הבת בחיי בעלה ובחיי המקבל אין הבעל יורש אותם נכסי' דהוי להו ראוייה לאשתו שהרי לא זכתה בהם האשה אלא אחר מיתת המקבל שמת אחר מיתתה ואין הבעל נוטל בראוי אבל אם הניחה הבת בן או בת הם יורשים את הנכסים דכשאומר הנותן ליורשי יורשין קאמר ואם אמ' הנותן למקבל ואחריך ליורשי מעכשיו הוה הבעל יורש אותם אחר מיתת אשתו דהא כשימות המקבל שזכה בהן האשה למפרע מעכשיו בעודה חיה ולא הוי ראוי' לגבי בעל אלא מוחזקים.

י קנה מתנה ואמר מטלטלין שיש יהיו לפלו' נוטל כל כלי תשמישו אבל לא חטים ושעורים ושאר סחורו' שיש לו דסת' מטלטלין כלי תשמישיו משמע ואם אמר כל המטלטלין שלי יטול נוטל הכל וגם עבדים בכלל המטלטלין אע"ג דלשאר מילי הם בקרקעות הינו לדינייהו דהא הוקשו לקרקעות אבל בלשון בני ארם בכלל מטלטלין הם דהא מיטלטלי וניידי אבל ריחים העלינה וכיוצא בה אע"ג דניידי אינם בכלל מטלטלין דהא מחוברי' לקרקע ואם אמר כל המטלטל משמעו כל דבר שיכולין לטלטלו אע"פ שאין דרך לטלטלו גם הריחיים העליונה ואפי' התחתונה כל דבר ביוצא בה בכלל.

יא אמר נכסי לפלוני נוטל כל המטלטלין וכל הקרקעות והבגדים והעבדים והבהמות והעופות ואפילו התפילין עם שאר ספרים הכל בכלל נכסים הן שכל דבר שדרך בני אדם למכור כשיצטרך למעות נקרא נכסי אבל ספר תורה מבעיא בגמרא אם הוא בכלל נכסים מי אמרינן כיון דאסור לזבוני לאו נכסי היא או דילמא כיון דמזדבני ללמוד תורה ולישא אשה בכלל נכסי היא ולא איפשיט' ונשארה בספק לפיכך אם תפשה אין מוציאין מידו אם אמר בגדי לפלוני כל מה דמיקר' בגד הוא בכלל בין בגדי חול בין בגדי שבת.

יב בהכותב לחבירו שנתן לו ד' אמות קרקע ואגבן כל המטלטלין שיש לו בין זהב וכסף בין שאר כל כלים גדולים וקטנים ובגדי פשתן וצמר ומשי וכל מה ששמו ממון וכל מה ששמו נכסים קנה הכל חוץ מקרקעות שהרי לא הקנה לו אלא באגב ואין קרקע נקנה באגב וחוץ מן העבדים שהוקשו לקרקעות ואינם נקנים באגב. וחו' מס"ת דמספקא לן אם היא בכלל ממון ונכסי כיון דאסורא למיזבנא אם לא ללמוד תורה ולישא אשה לפיכך אם תפשה אין מוציאין ממנו כדאמרי' לעיל.

יג הנותן לחבירו כל נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי ולא שייר ליורשין אלא ה' זהובים והיו לו בביתו שטרי חובות אם מתנת שכ"מ היתה קנה דשטרות בכלל נכסים הם ואע"ג דבעו כתיבה ומסירה הא ק"ל דברי שכ"מ ככתובים וכמסורין דמי ואין צריכין קניין לפיכך הוו בל דבריו כבריא שכתב שטר על השטרות בכל יפוי לשון של שטר דהיינו קני לך אינהו וכל שיעבודייהו וגם כאלו מסר השטרות ליד המקבל אבל אם מתנת בריא היא שאינו יכול להקנות השטרות כי אם בכתיב' קני לך אינהו וכל שיעבודייהו ומסירה אע"פ שהקנה לו השטרות בקניין לא קנה השטרות אלא היורשי' יזכו בכל השטרות ולא אמרי' כיון שלא שייר ליורשים אלא חמשה זהובים הרי סילק אותם לגמרי מכל נכסיו וגם השטרות אינם שלהם וגם המקבל המתנה לא זכה בהם וא"כ נשארו השטרות בהפקר וכל הקודם זכה בהם דליכא למימר הכי דודאי מילתא דפשיטא היא שלא היה בדעתו להפקירם אלא סילק היורשים מהם אדעתא דהכי שיקנס מקבל המתנה ואם המקבל לא קנאם ממילא נשארו השטרות בחזקת היורשין ואפי' אם היה המקבל עצמו חייב לנותן בשטר גם אותו השטר לא קנה וחייב לשלם ליורשין דמאחר שלא מחל לו הנותן החוב רק הקנה לו השטרות וכיון שהשטר לא קנה גם החוב לא נמחל

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה