אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות מתנה ומחילה › סימן רמו

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות מתנה ומחילה · סימן רמו

סימן רמה

השומע שמת בנו וכתב נכסיו לאחר ובו י"ז סעיפים:

א אע"פ שהנותן מתנה נותן בסתם אנו הולכים לעולם אחר אומר דעתו שאומדים על פי האומד מה היה סוף דעתו במתנה זו אע"פ שלא פירש כיצד מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת ועמד זה וכתב כל נכסיו לאחרים במתנה גלויה וגמורה ואח"כ בא בנו אין מתנתו קיימת שהדברים מוכיחים שאילו ידע שבנו קיים לא היה כותב כל נכסיו לאחרים לפי' אם שייר מנכסיו כל שהוא בין קרקע בין במטלטלין מתנתו קיימת דאם לא ביון להקננו ליה למי שייר אותו הכל שהוא אלא משום שהיה חושב שמא בנו עדיין קיים ומשייר לו זה הכל שהוא ומה שנתן נתן.

ב יש מי שאו' שדין זה דוקא בשבי' מרע שירא שמא ימות וסובר שמת בנו לכך הוא רוצה לצוות מי יטול נכסיו אבל בבריא אפי' בא בנו מתנתו קיימת דכיון דשביק נפשיה ויהיב לאחריני לבריה נמי שביק ויש חולקין וס"ל אפי' בברי' אין מתנתו קיימת דבריה לא שביק.

ג יש מי שאומר דה"ה בריא שכתב כל נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח מפני בעל חוביו או מפני אויביו ואח"כ עשה פשרה עם בעל חוביו ואויביו או שמתו אם נתברר שלא כתב מתנה אלא מחמת כן הואיל ונדחית השעה מפניו והרי הו' צריך לנכסיו בטלה המתנ'.

ד וכן הכותב כל נכסיו לאחד מבניו בין שהוא בריא בין שהוא שכיב מרע אפילו היה הבן קטן מוטל בעריסה אמדינן דעתו שלא כיון להקנות לו כל נכסיו דלא שביק אינש כל בניו ויהיב הכל לחד ברא אלא לא עשאו אלא כאפוטרופו' על שאר בניו כלומר זהו מתנתו כדי שיכבדוהו הבנים כאפוטרופוס שכולם צריכין לו אבל אינו בכל הנכסים אלא כא' מאחיו ואפי' האריך בלשונו כדרך שופרי דשטרי ילך ויזכי ויחזק וכה"ג אומדן דעתן הוא שלא נתכוין אלא שיהו אחיו נשמעין לו מן המעם שכתבתי דלא שביק איניש בל בניו וכו' לפיכך אם שייר כל שהוא בין מקרקעי בין מטלטלין זכה הבן במתנ' דהא שייר גם לשאר בניו ואם פי' בשטר שמקנה לו הקנאה גמור' ולא בתורת אפוטרופסו' או שפי' בשטר שיהא רשאי למכור ולתת לאחרים או שכתב לו מטלמלי אגב מקרקעי או שהקנה לו בקניין בכל אלו מוכיחים הדברים דלמתנה גמורה נתכוין וקנה וכן כל הכתוב בשט' המתנ' לשון שאפשר להוכיח ממנו דלמתנה גמור נתכוין קנה י"א כל זה דוקא כשכתב לו בלשון מתנה אבל ש"מ שכתב לו בלשן ירושה קנה דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ש"מ שיש לו רשות לאב להנחיל לכל א' מבניו כל מה שירצה. ואם כתב לאחד שיהא מושל ושולט בכל אשר לו בין בבריא בין בש"פ אינו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופסות.

ה וכל היכא דאיכא לאיסתפוקי בלשון המתנה אם נתכוין למתנה גמורה או לא על המקבל להביא ראיה שהרי הוא המוציא והמע"ה.

ו בד"א שכתב כן לבן בין הבנים דהכי קים להו לחז"ל סתמא דמלתא מסברא חזקה ואמרו על זה בגמרא שזהו הלכתא בלא טעמא והסכימו קצת האחרונים כיון דאפי' חכמי התלמוד קראוה הלכתא בלא טעמא לכך לית לן אלא מה שנא' בזה בגמ' ואין לנו להוסיף עליו לפיכך אמרו דוקא בבן בין הבנים הו' דינא הכי אבל אם כתב כן לבן בין הבנות או לבת בין הבנים או לבת בין הבנות או לאח בין האחים או לאחד משאר יורשין בין שאר יורשים אע"פ שלא שייר כלו' מתנתו קיימת וי"א דאף בת בין הבנים או בת בין הבנות לא קנתה.

ז יש מי שאומר דהכותב כל נכסיו לבן בין הבנים אם נתנה לו בקניין וייפה כחו קנה ויש מי שאומר שאע"פכ לא קנה. ח אם אמר כתבו ותנו לו כל נכסי ולא ייפה כחו לומר תנו לו כל נכסי ואף כתבו אפי' אפוטרופוס לא עשאו שכיון שהתחיל בכתבו משמעות הלשון הוא שבא לעשותו אפוטרופוס בדרך הקנאה וחיישי' שמא לא גמר לעשותו אפוטרופוס אלא בשטר וכיון שהאפוטרופסות אינו מתחיל אלא לאחר מית' גם כח השטר אינו אלא לאחר מיתה וק"ל אין שטר לאחר מיתה שכבר באו הנכסים ליד היורשים.

ט כתב כל נכסיו לאחד מבניו ולאח' עמו זה האחר קנה חצי הנכסים במתנה ונשאר החצי השני לבניו והבן שכתבם לו אינו אלא אפוטרופוס על שאר אחיו לא מבעיא אם כתב החצי לאחר תחלה והשאר לבנו דהוי אפוטרופוס דבשעה שכתב לבנו הוי כל נכסיו אלא אפי' כתב לבנו ולאחר בבת אחת חשבי' ליה כותב כל נכסיו לבנו כיון שלא שייר כלום בנכסים אחר מתנת בנו.

י ודוקא שכתב כל נכסיו לבנו ולפלוני אבל אם כתב חצי נכסי לבנו וחצי נכסי לפלו' מדהוה ליה למכתב בל נכסו לבנו ולפלו' ולא עשה כן אלא הקדים לבנו במתנתו לבנו הוי מתנה וה"ל כנותן לבנו המקצת ושייר לו השאר ואח"כ נתן השאר לאחר ושניהם מתנה ואם כתב שני שלישי נכסי לבני והשליש לאחר הוי ככות' כל נכסיו בבת אחת לבנו ולאחר ואע"פ שהקדים לבנו תחלה לא עשאו אלא אפוטרופא משום דלא הוי מצי למכתב כל נכסי לבני ולפלו' דאז הוי משמע חצי לבנו וחצי לפלו' והוא לא רצ' ליתן אלא שני שלישים לבנו ושליש לפלו'.

יא ואם כתב כל נכסיו לשני בניו שניהם אפוטרופסי' ואם כתב חצי נכסי לבני פלו' וחצי נכסי לבני פלו' להראשון הוי מתנה שהרי שייר לו חצי השני והשני הוי כמו כותב לו כל נכסיו ואינו אלא אפוטרופא על החצי האחר לכל הבנים ואפי' להראשון נמי שנתן לו חצי הנכסים יש לו חלק בחצי האחר באחד משאר האחין.

יב הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא כמו שאמרנו טעמא בבן ונתבארו פרטי דין זה בלבוש הכו' וארגמן סימן ק"ו.

יג הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא נתבאר בלבוש הנזכר סי' ק"ז.

יד הכותב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר מוקדם נתבאר בלבוש הנזכר סימן ק"ז.

טו דין שטר מתנה שלא נעשה אלא להבריח בלבוש הנזכר סי' צ'.

טז דין שכיב מרע שאמר תטול אשתי באחד מהבנים בלבוש הנזכר סימן ק"ח.

יז כל הנותנים כל נכסיהם שאמרנו בהם שאין המתנ' קיימת כשתבטל המתנה ויחזרו כל הנכסים לבעלים הראשונים אין מקבל המתנה מחזיר הפירות שאכל שאין ביטול זה בא מחמת שנתן בטעות דנימא בה שהיא בטלה מעיקרא ופירות שאכל בטעות אכל ויחזיר אלא כל זמן שלא נתבטלה מתנה זו מתנה גמורה הוא וקיימא והפירות שלו דלא גרע מנותן מתנה בפירוש ע"מ להחזיר לזמן הקצוב שהמקבל אוכל הפירות עד זמן הקצוב ה"נ הכא. האומר לחבירו אכול עמי ואינו מכניסו בדרך שמכבדין לאורחים אלא מאכילו סתם צריך לשלם לו ולא אמרי' מתנה קיהיב ליה לפיכך מי שמאכיל לחתנו עם בתו יותר מזמן שקצב לו מזונות צריך החתן לשלם לו מזונותיו כשתובע ממנו ודווקא מזונותיו ולא מזונות אשתו דגבי מזונות אשתו ה"ל פורע חובו של חבירו דפטור ומזונותיו נמי לא אמרן א דווקא דליכא הוכחה שנתן לו לשם מתנה אבל היכא דמוכח שנתן לו לשם מתנה רק אח"כ נפלה קטטה ביניהם ומחמת הקמט הוא חוזר בו ותובעו א"צ לשלם לו דכבר זכה זה במתנתו ולאו כל כמיניה לחזור בו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה