לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מתנה ומחילה · סימן רמה
הכותב נתתי שדה פלוני לפלוני והאומר נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתת לי ובו י"א סעיפים.
א הכותב בשטר נתתי שדה פלו' לפלו' או שכתב נתתיה לו או הרי היא שלו בכל אחד מאלו הלשונות שכתב ומסר לו השטר הרי זה זוכה בשדה ע"י שטר כזה אבל בדיבור בעלמא מאחד מאלו הלשונות לא קנה אא"כ קנו מידו והא דאמרי' נמי לא קנה היינו שרוצה ליתן לו עכשיו בלשונות אלו אבל אם אמר נתתי בלשון הודאה י"א שקנה וע"ל ס' ס' סעי' ו' ואפי' אם כתב בשטר אתננו לו אע"פ שהעידו עליו עדים לא זכה המקבל שאן זה אלא שמבטיחו שיתננה לו לאחר זמן ובשטר אחר והרי עדיין לא עשה ואפי' קנו מידו לא זכה דלא הוי אלא קניין דברים בעלמא.
ב וי"א שאם קנו מידו מהני לשון אתן ומהרי"ו פסק כסברא ראשונה ולכן כתב שהכותב לאשתו בשעת השידוכין לעשות לה כתובה מרובה לא זכתה כל זמן שלא כתב לה ולכן נהגו לעשות תנאים חדשים בשעת החופה וע"ל בלבוש הארגמן סימן נ"א.
ג יש מי שאומר שאם כתב לו בשטר שדה פלו' שלי תהא נתונ' לך או תהא שלך קנה דתה' מעכשיו משמע ויש מי שאומר שאם אמר אתננו לו מעכשיו בין בשטר בין בקניין קנה לאלתר דכיון שאמר מעכשיו אין זה לשון הבטח' אלא פירושו מעכשיו אני נותן לך ובהאי שטרא או בהאי קניין אני מקנה לך גופא דארעא. שטר מתנה שכתוב בו כתבו וחתמו עלי בכל לשון ותנו לפלו' כו'. אין זה שטר מתנה שהרי לא נכתב בשטר שהוא נותן אלא צוה לעדים שיתנו.
ד האומר נתתי שדה זו לפלו' והוא אומר לא נתת לי הולכין אחר דברי הנותן דאיכא למימר זיכהו לו ע"י אחר ואין בעל חוב של הנותן גובה ממנה כל זמן שישאר ביד הנותן ממה לפרוע ממנו אבל אם לא נשאר בידו לפרוע ממנו לב"ח לא מהני הודאתו לחוב לבעל חובו כיון שבעל חובו קר' והקרקע עד עתה היתה בחזקתו לאו כל כמיניה לגרועי חזקת הב"ח.
ה ואם אמר כתבתי שדה פלו' לפלו' ונתתי לו בידו והלה אומר לא נתתי לי אם המקכל המתנה בעצמו הוא שאומ' כן הרי הודאת בעל דין כמאה עדים והנותן אוכל פירות שדהו כי הוא שלו ואם המקבל מת ובנו אומר לא נתת לאבי שדה זו לא תנתן לא לזה ולא לזה אלא מניחין את הפירות ביד שלי' עד שיתברר הדבר דשמא הבן טועה ואינו יודע הבירור אם נתן לאביו או לא נתן לו.
ו יש מי שאומר דדוקא כשהבן אומר אני הייתי במעמ' שאתה אומר שנתת לאבי וראיתי שלא נתת לו ואפי' הכי מניחין ביד שליש ולא אמרי' הודאת בעל דין כק' עדים דמי כיון שהבן לא קבל השטר בידו אלא אומר על קבלת אב שלא קבל ואיכא למימר שמא טעה וסבר שלא קבל וקבל אבל אם לא היה הבן במעמד דינו כמו נתתי שדה פלונית לפלוני והוא אומר לא נתתי דחיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר.
ז מקבל המתנה שבא בעל חובו לגבות ממנו ואמר המקבל אינה מתנה בידי אלא שומר אני עליה או שאמר בטלה היתה מתחלתה שלא קבלתיה אלא בעל כרחו, באונס או בטעות או כיוצא בזה דבריו קיימים ותחזור לבעליה ואם התובע טוען מערים אתה בזה כדי להפקיע מתחת ידי וקנוניא יש לך עם הנותן אם טוען הב"ח טענת ודאי נשבע המקבל היסת ונפטר ואם טוען שמא אין לו עליו אלא חרם התם וע"ל סעיף ו'.
ח טען הנותן ואמר למקבל מה לשלי אצלך שומ' אתה עליה או שאמר שלא מדעתי נתתי' או גזולה היא בידך וזה אומר אתה נתתי לי לדעתך אם החזיק בה שני חזקה או שהי' מתנת מטלטלין והוא מוחזק בהן נשבע המקבל שבוע' היסת ונפטר.
ט יעקב נתן שדה לראובן במתנה ונתן לו השטר מתנה עליו ואח"כ החזיר ראובן שטר המתנה ליעקב וגם עשה לו מחילה עליו שמחל לו את השדה לא נתבטלה המתנה בכך והשדה עודנו בחזקת ראובן דבחזרת השטר לא קנה יעקב כלום ולשון מחילה אינו נופל בכאן דמה מוחל לו וא"כ אין ליעקב שום קניין בשדה והוא עדיין של ראובן עד שיחזור ויקנהו לו בא' מדרכי ההקנאה.
י
המקבל שקבל המתנה ושתק הרי זכה בה הואיל ושתק וקבלה ואם אחר שזכה בה ע"י שתיקה חזר בו ואמר איני רוצה בה או איני מקבלה או הרי היא בטלה או מום זה נ"ל בה לא אמר כלום לעניין שתחזור לבעלים שכבר יצאה מרשות' אלא הרי היא הפקר ונ"ל שכל הלשונות הללו משמעות' הוא שאע"פ שכבר היתה שלו מעכשיו הוא מפקירם וכל הקוד' בה זכה בה ואם יש לו ב"ח הוא קודם לכל שגובה אותה בחובו דלאו כל במיניה להפקירם לאפקועי שיעבודיה שהרי שלו היתה שזכ"בה כבר וכל זה באומ' א' מן הלשונות הללו וכיוצה בהן שמשמעותן להבא שכבר היתה שלו ומכאן ואילך אינו רוצה בה אבל אם אמר לשון דמשתמ' שמעיקרא לא היתה שלו הרי מוד' שמעול' לא כיון לזכות בה והודאת בעל דין כק' עדים דמי ונאמן אפי' שחב לאחרים כגון שיש לו ב"ח עליו כיון שלא הית' בחזקתו עד עתה נאמן עליה ואם מתחלה לא היה שותק אלא צווח מיד שלא רצה לקבלה אפי' אמר אחד מאלו הלשונות לא קנה בע"כ והרי לא יצאת מעולם מרשות הנותן אלא נשארה שלו ותחזיר לו ואם היה שותק מתחל' ואח"כ אמר אי איפשי בה אם המתנ' מטלטלין הוולהו הפקר ואם היא קרקע מאחר ששתק תחלה אין בדבריו כלום וטעמא משו' דבמטלטלין שכבר נכנסו לרשותו אם אמ' אי אפשי בה הוי לשון הפקר שמסלק עצמו מהן וכבר יצאו מרשות הנותן והוו הפקר אבל במתנת קרקע משמע אי אפשי שתהא המתנה קיימת ולא לשון הפקר כיון שאין הקרקע כידו וכיון דאי אפשי להבא משמ' לא אמר כלום והמתנה קיימת
יא ואם זיכה לו המתנה ע"י אחר בפניו ושתק ואח"כ אמר איני רוצה בה ה"ז ספק אם זה ששתק כבר היה משום שרצה בה ומה שצווח עכשיו משו' שחו בו או נימ' מהן ששתק היה מפני שעדיין לא הגיע לידו כלום ולא משום שרצה בה וזה שצווח עכשיו מוכיח סופו על תחלתו לפיכך אם קדם אחד וזכה בה לעצמו אין מוציאין אותה מידו דשמא המקבת זכה וכיון שאמר אינו רוצה בה הרי הפקירם וזה שקדם ולקחה זכה מההפקר ואם חזרו הבעלים הראשונים ותפשו מיד זה שקדם וזכה בה אין מוציאין מידם שמא המקבל לא זכה שכיון שאמר איני רוצה הוכיח סופו על תחלתו ולא קנה אותה וברשות הבעלים היא קיימת עדיין. וי"א שקנה המקבל בכל עניין.