לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מתנה ומחילה · סימן רמב
דין מתנה באונס ומסירת מודעא ומתנה טמירתא ובו י' סעיפים:
א מתנה אינה מתנה אלא כשנותנה מדעתו וברצונו הטוב אבל אם נותנה מחמת אונס שאנסוהו ליתן אינה מתנה ואפילו החזיק המתנה שקבל עליה ק"ס וגם קבל עליו אחריות נכסים בשטר ובק"ס אינו כלום דהא לא גמר ומקני אלא מתיך אונס ואפילו אי לא מסר מודעא אי ידעינן באונס אינה מתנה דלא דמי למכר דאע"ג דידעינן באונס אי לא מסר מודעא חוי מכר היינו משום דאגב דקביל זוזי גמר ומקני אפילו אנסוהו אבל במתנה שאינו מקבל כלום בעד' באונס לא גמר ומקנה לפיכך המוסר מודע' על המתנה כתבינן ליה אע"ג דלא ידעינן באונסיה דלמאי ניחוש לה דילמא אינו אנוס מודעא זו למה צריך לה אם אינו אנוס לא יתן ולא ימסור מודעא אלא ודאי ע"י מסירת המודעא הוא מגלה לנו שאינו נותן ברצונו אלא באונס וא"כ כיון שגילה בדעתו שאינו חפץ במתנה הרי בטלה אע"ג דלא ידעינן אונסיה ואפילו אם הדבר ידוע שהאונס שהוא מוסר עכשיו במודעא שלו לעדים הוא דבר שקר אפ"ה הוי מודעא והמתנה בטלה דע"י מודעא זו הוא מגלה לנו שיש לו איזה אונס במתנה זו יהיה האונס מה שיהיה שאם אינו אנוס למה נותן ומוסר מודעא לא יתן ולא ימסור מודעא.
ב והיכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא וחזר ובטלה לא מהני הביטול דהא ידעינן דאנוס הוא ואפי' אי לא הוה מסר המודעא הוי המתנה בטלה אבל אי מסר מודעא ולא הוה ידעינן באונסיה ואח"כ בטלה מדעתו הוי ביטול דכיון שלא הכרנו באינסיה כשמסר המודעא ואח"כ חזר ובטלה אימור דהאונס אזל ליה ומשום שנתרצה לתת ברצון טוב בטלה ולכך נהגו לכתוב ביטול מודעא משום מודעא כזו.
ג מתנה טמירתא כלומר שנותן אותה בסתר כדי שלא ידעו אחרים שנתן מתנה זו אינה מתנה דאמרינן משום שלא נתן אותה מדעתו אלא מחמת שום אונס נתנה לו ולא רצה לפרסמה כי אמר אולי אח"כ אמצא אמתלא לחזור כי מחמת שנתתי בסתר מה שלא היה כן אם היה נותן אותה בפרסום ובגלוי לפיכך כל מתנה בין של בריא בין של ש"מ צריך שתהא גלוי ומפורסמת ל"מ אם אמר לעדים התחבאו וכתבו שאינה מתנה ואפילו תפש המקבל מפקינן מיניה דהא זו מתנה טמירתא ממש היא אלא אפי' אמר סתם כתבו לו אינו כלום דשמא משום יראת האונס לא היה יכול לומר התחבאו אא"כ אמר בפירוש כתבוה בשוקא וחתמוהו בברא וכיוצא בזה לפיכך כל שטר מתנה שאין כתוב בו ואמר לנו הנותן שבו בשווקים וברחובות וכתבו לו מתנה גלוייה ומפורסמת וכיוצא בעניין זה חוששין לה שמא מתנה מסותרת היא ולא זכה בה המקבל אפי' אי קנו מיניה ואפי' תפש המקבל והחזיק במתנה מוצאין אותם מידו מיהו אם החזיק אותו במתנה מיד או שאמר לו מעכשיו אפי' מתנה טמירתא הוה מתנה לפיכך אם כתב ליה בשטר מתנה לך וחזק ביה מעכשיו ה"ל כאלו כתב כתבוהו בשוקא כו' וע"ל סימן זה סעי' ז'.
ד עיקר הפרהסיא דבעינן לא אמרן אלא בעדים דעדים מפרסמין לקלא אבל הכתיבה אינו צריכה להיות בפרהסיא לפיכך אם לא צוה לכתוב בפרהסיא וצוה לחתמו בפרהסיא ואע"פי פי שלא צוה ליתנו בעדי מסירה בפרהסיא כשר וה"ה אם לא צוה על המסירה כלל אלא צוה על החתימה בפרהסיא כשר ואם צוה ליתנו בעדי מסירה בפרהסיא אע"פ שלא צוה כן על החתימה כשר דהא ק"ל עדי מסירה כרתי.
ה יש מי שאומר דהאידנא לא חיישינן לאומר כתבו סתם ולא אמר כתבוהו בשוקא כו' משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנות אע"ג דלא צוה הילכך האידנא כשמצוה לכתוב שטר מתנה סתם ודאי דעתו שיכתבו כמנהג הסופרים הילכך הוי כאלו אמר כתבוהו בשוקא וחתמו בפרהסיא. ומ"מ לכתחלה טוב לפרש בהדיא.
ו ש"מ שצוה ואמר לא תגלו מתנה זו ולא תודיעו בה אדם אלא לאחר מיתה ה"ז מתנה קיימת שהרי בעת שמתחיל קניין המתנה דהיינו לאחר מותו אמר גלו אותה והרי היא מתנה מפורסמת וכן מצוה מחמת מיתה אצ"ל גלו את המתנה אלא אע"פי שהיא כתובה סתם אין חוששין לה שמא מסותרת היא דסתם מצוה מחמת מיתה אינו נותן להחניף משום יראת אדם ופשיטא שאינו אנוס.
ז יש אומרים דמתנה טמירתא אם החזיקו הנותן בנכסים או שהחזיק הוא בהם בפני הנותן ולא מיחה בו קנאה שחזקתו שמחזיק בה עושה אותה מפורסם דממת דמסתמא נודע לרבים שזה מחזיק בה וע"ל סעיף ג'.
ח מתנה טמירתא לא חשיבה אפי' כמודעא לבטל מתנה גלויה שאחריה כיצד כגון אם נתן שדה אחת לאחד במתנה טמירתא או בסתם שלא אמר כתבוהו בשוקא ואח"כ נתן אותה שדה לאחר במתנה גלויה השני קנה ולא אמרינן כיון שנתן אותה שדה קודם למתנה שנייה לאחר גילה בדעתו שמפני שהוא ידע בעצמו אונסיה דאנסיה מקבל השני לכך הקדים ליתנה לזה במתנה טמירתא שלא יקנו לא זה ולא זה הראשון משום שהיא טמירתא והשני משום גילוי דעת אונמיה שאין זה חשיב גילוי דעת דמה ענין זה לזה. לזה לא רצה לנותנה לכך כתב ליה מתנה טמירתא ולזה רצה ליתנה בלב שלם לכך כתב לו מתנה מפורסמת.
ט בד"א שאין כאן הוכחה אחרת שהיה דעתו לבטל השנייה אבל יש כאן הוכחה אחרת שאין דעתו ליתן שרה זו במתנה לשום אחד מהם אע"פ שנתן השנייה גלויה ומפורסמת שתיהן בטלית הראשונה משום שהיתה טמירתא והשנייה מפני שהדבר מוכיח שלא רצה בה מתחלה והויא הראשונה שקדמה לה כמו מודעא לשנייה. י
י כיצד כמעשה שהיה בא' שהיה חפץ לישא אשה אחת אמרה לו איני נשאת לך עד שתכתוב לי כל נכסיך שמע בנו הגדול וצווח על שמניחו ריקן אמר לעדים לכו והחביאו וכתבו לו נכסי במתנה ואח"כ כתב לה לאשה כל נכסיו ונשאת לו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו הבן לא קנה והאשה לא קנתה שאר הדברים מוכיחים שלא כרצונו כתב לה וכאונס בדבר הוא שהרי גלה דעתו במתנה הראשונה אע"פ שגם היא בטלה מפני שהיא מסותרות מ"מ גילוי דעת הויא מודעא לשנייה וכ"ת בלא גילוי דעת בראשונה הוה ידעינן בשנייה שהוא אנוס שהרי לא רצתה להנשא לו עד שיכתוב לה כל נכסיו ההוא אונס לאו אונס הוא לבטל בו המתנה דלא אמרי' דאונס מבטל המתנה אלא דוקא באונס הבא לו מאחרים דאמרי' כיון דאנוס היה לא גמיר ומקנה אבל, באונס הבא לו מעצמו כגון הכא דע"י שהיה יצרו תוקפו לישא אותה כתב לה כל נכסיו ואם היה הוא כובש את יצרו לא היה כותב לה לפיכך כשכתב לה אמרי מסתמא אגב אונס יצרו גמר והקנה לה הואיל והקנה לה בלא מסירת מודעא דודאי אם היה מוסר מודעא היתה המתנה בטלה והכא שלא מסר מודעא אלא שכתב שדה זו לבנו קודם לה במתנה טמירתא מוכיחי' הדברים שכיון כדי שלא יקנו לא הבן ולא האשה וחשובה אותה מתנה טמירת' כמודעא לשנייה.