לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר · סימן רכ
המוכר את הספינה וקרון וצמד בקר ופרה וחמור ושפחה ובו י"ח סעיפים:
א המוכר את הספינה מכר לו את התורן והוא אילן גבוה שפורסין עליו הוילון ומכר הוילון והעוגין והם הברזלין שמעמידין אותה בה ובכלל זה החבלים שמושכים בהן הספינות לנחל ומכר את הכבש והאסקלא שעולין בהן לספינה ויורדין עליה ואת בית המום שבתוכה אבל לא מכר את הביצית והו' הספינה הקטנה שהולכין בה ליבשה ולא מכר את הדוגית שהי' ספינה קטנה שהיא עשויה לצוד בה'דגים לא מכר את העבדים המשמשין בה ולא את המרצופים ולא את הסחורה שבתוכה שכל אלו יש להם שם בפני עצמו ואינם נמכרים עמה ואם אמר ליה היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך הרי כל אלו מכורים.
ב המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות אם אינן קשורין בו ואם הם קשורין זה בזה מכר את הקרון מכר את הפרדות שכשהם קשורין כולן נקראים בשם קרון אבל אם מכר את הפרדות לא מכר את הקרון אפילו הם קשורין בו שאין הקרון נגרר אחר פרדות.
ג י"א בד"א במוכר אבל במשכיר את הקרון השכיר גם הפרדות עמו אע"פ שאינן קשורין בו שאין דרך לשכור עגלה מאחד ופרדות מאחר לפיכך מסתמא שכר הכל בבת אחת.
ד וכן מכר את הצמד לא מכר את הבקר לא מבעיא במקום שהכל קורין לצמד צמד ולבקר בקר ואין שום א' קורא לבקר צמד דאין בקר בכלל צמד אלא אפילו יש מקצת שקורין לצמד צמד לבקר בקר ויש מקצת שקורין לבקר צמד אפ"ה לא מכר את הבקר בכלל צמד דמסתמא אין הבקר נגררין אחר הצמד ואפי' משך הלוקח הצמד והבקר ונתן המעות מוציאין ממנו הבקר והמעות הם בעד הצמד ואין הדמים ראייה לומר הא ודאי אין הצמד שוה כ"כ בלא הבקר וא"כ ודאי לקח הבקר עמו לא אמרינן הכי אלא לעולם לא מכר את הבקר בכלל צמד ואם טעה בכדי שהדעת טוע' כגון שוה ה' בו' או ו' בה' יש בו אונאה או ביטול מקח כדין כל לוקח כמ"ש בהלכות אונאה ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה כגון שקנה שוה פרוטה במנה או שוה מנה בפרוטה ודאי המותר לשם מתנה נתן לו בד"א כשאינן קשורין ביחד בשמכר אבל אם קשורין ביחד הכל נמכר בכלל צמד. ואם הכל קורין לבקר צמד לא מבעיא אם אין קורין לצמד לבדו צמד עד שיפרשו צמד לבדו והוא מכר לו צמד סתם פשיטא שהכל מכור אפילו בלא הודעת דמים אלא אפילו אם הכל קורין לצמד לבדו גם כן צמד סתם כיון שהכל קורין ג"כ לבקר צמד אמרי' הדמים מודיעי' ודוקא שהבל קורין לבקר צמד אבל אם אין הכל קורין לבקר צמד אפילו אם הרוב קורין לבקר צמד א"א הדמים מודעים וי"א אפי' אם אין הכל קורין לבקר צמד אלא הרוב קורין לבקר צמד שהדמים מודיעים כיון דאיכא רוב והודעת דמים אזלינן בתרייהו והא דאמרינן שאין הדמים מודיעים היינו דוקא היכא שהרוב קורין לצמד צמד ולבקר בקר והמיעוט קורין לבקר צמד או פלגא ופלגא ואם מכר את הבקר לא מכר את הצמד דאין צמד בכלל בקר אפילו במקום שקורין לצמד בקר וה"מ בסתמא דאיכא למימר לשחיט' זבניה והמ"עה אבל אם פירש להדיא מכד את הבקר מכר את הצמד כשקונה הבקר קונה הצמד עמו שאין דרך לקנות הבקר מאחד והצמד מאחר.
ה י"א אע"ג דבקר אינם בכלל צמד ה"מ פדנא דתורא שדרך לחרוש בשנים אבל פרה אחת לבדה היא בכלל עול לפיכך מכר את העול מכר את הפרה מכר את הפרה לא מבר את העול ויש חולקין ואומרים דגם כשמכר את העול לא מכר את הפרה וכן עיקר.
ו מכר את העגלה מכר את הבקר בכללו מכר את הבקר לא מכר את העגלה ויש חולקין גם כאן ואומרים דגם כשמכר את העגלה לא מכר את הבקר.
ז המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף אע"פ שאינם עליו שכן דרך למוכר' יחד אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים ואפילו היו עליו בשעת המכר אא"כ אמר לו וכל מה שעליו מכור לך.
ח בכל אלו הדברים אין הדמים ראייה אלא כמ"ש בסעיף ד' בצמד שאם טעה בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או ביטול מקח כדין כל מוכר ולוקח ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא בטל המקח אלא מתנה נתן לו.
ט המוכר את השפחה מכר כל כלים שעליה אפי' אם הם ק' אבל לא מכר השירים ולא הנזמים ולא הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה ואם אמר שפחה וכל מה שעליה אני מוכר לך אפילו יש עליה כלים של מאה מנה כולם מכורים.
י האומר לחבירו חמורה מעוברת אני מוכר לך שפחה מעוברת אני מוכר לך כיון שאמר מעוברת מכר לו את הולד עמה וי"א דאפי' מכר לו חמורה או שפחה או פרה סתם אם הם מעוברות מכר הולד עמה שהרי כמות שהיא מכר לו.
יא אבל המוכ' חמורה או פרה או שפחה סתם אע"פ שיש להן ולדות לא מכר ולדותיהן עמהן ואם אמ' לו חמורה מניקה או פרה מניקה או שפחה מניקה אני מוכ' לך גבי פרה ושפחה לא מכר את הולד עמה דבפרה איכא למימ' הא דאמ' מניקה משום דפרה לחלבה בעי לה ולא משום הולד וכן בשפחה איכא למימ' הא דאמ' מניקה משום שצריך שפחה להניק לו בנו אבל גבי חמור כיון דאמ' מניקה מכר ולדה עמה דאל"כ למאי אמר לו חמורה מניקה אני מוכ' אלא ש"מ היא ובנה מוכ' לו קא"ל שאין אדם קונה חמו' לחלבה.
יב האומ' לחבירו ראש עבד זה או ראש חמו' זה אני מוכ' לך כיון שחיותו תלוי בראש ושיי' לו השא' הוי באלו מכו' לו חציו וחציו מכו' וכן הדין בכל אב' שהנשמה תלויה בו שחציו מכו' אבל אם אמ' לו יד עבד זה או יד חמו' זה אני מוכ' לך משמנין ביניהם וכן הדין בבל אב' שאין הנשמה תלויה בו כלומ' ישומו אותו אב' שמכ' לאיזה מלאכה הוא ראוי ולפי שוויו יטול.
יג ואם א"ל ראש פרה אני מוכר לך אע"ג שהנשמה תלויה בו לא מכ' אלא הראש בלבד שהרי הראש נמכ' תמיד לבדו בבית המטבחים.
יד המוכ' את הראש בבהמה גסה אפילו אחד שחיטה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכ' את הראש מכ' את הריאה לא מכ' את הכבד מכ' את הכבד לא מכ' את הריאה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכ' את הרגלים את הרגלים לא מכר את הראש מכ' את הריאה מכ' את הכבד מכ' את הכבד לא מכר את הריאה.
טו אין דברים אלו אמורים אלא במקום שאין מנהג ידוע אבל במקום שיש מנהג ידוע הכל הולך אח' המנהג.
טז מכר את הבור לא מכר את מימיו מכר אשפה והוא מקום עמוק ג' או גבוה ג' ורגיל לתת שם זבל בהמותיו כשמכר אתו המקום מכר גם את הזבל שבה וי"א מכר הבור מכר מימיו מכר המים והזבל לא מכר הבור והאשפה.
יז מכר השובך מכר היונים מכר כוורת מכר דבורים.
יח י"א דה"ה איפכא מכר יונים מכר שובך מכר דבורים מכר כוורת בד"א שפירש שמכר כל פירות השובך והכוורת בלי שיור שאין דרכן של בני אדם למכור כל היונים כשדעתו לשייר השובך וכן בכוורת אין דרכן של בני אדם למכור כל הדבורים כשדעתו לשייר את הכוורת אבל אם מכר סתם פירות הכוורת לא מבעיא שלא מכר הכוורות אלא אף הדבורים לא מכר כולם אלא יקח הלוקח ג' נחילים הראשונים ומכאן ואילך נוטל נחיל ומניח נחיל כדי שתחזו' ותתיישב מהם הכוורת וכן אם מכר פירות השובך סתם אינו יכול ליטול כל הגוזלות שילדו בו מעתה מפני שהאמהות בורחות ויחרב השובך אלא מניח מהם כדי ליישב השובך וכמה מניח אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירות הפירות מניח בריכה ראשונה שיולידו האמהות בדי שיצטוותו האמהות עם הבריכה ראשונה ועם הבנות שעמהם ומניח ממה שיולידו הבנות ב' בריכות כדי שיצטוותו הבנות עם ב' בריכות שהולידו דכמו שנותנין לאמהות שתי בריכות לצוות דהיינו הבנו' שהיו להם בעת המכירה ועוד בריבה ראשונה שיולידו אחרי כן כן נותנין לבנות ב' בריכות להצטוות עמהן וכל הנולד מאותן שתי בריכות של הבנות והבריכ' ראשונה של האמהות הרי הוא של לוקח בכל הדברים האלו אין חלוק בין מכ' למתנה אע"ג דלעניין דברים המחוברים יש חילוק בין מוכ' לנותן היינו דוקא בקרקע שהיא חשוב ובנותן בטלי אגב קרקע אע"פ שאין בטלין גבי מוכר כמ"ש לעיל סי' רט"ו סעי' ו' אבל לענין מטלטלין אין חלוק בין מוכר לנותן.