לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר
סימן קפט
דין אם המקח נגמר בדברים ובו סעיף א
א אין מקח נגמר בדבדים שהאומר לחבירו היאך אתה נותן לי חפץ זה ואמר לו בכך וכך ונתרצו שניהם ופסקו הדמים שניהם יכולין לחזור בהם אפי' היה הדבר בפני עדים ואמר לעדים הוו עלינו עדים שפלוני מכר ושפלוני לקח אינו כלום עד שיגמור המקח כל דבר ודבר כראוי לו קרקע לפי קניינו ובעלי חיים כגון בהמה לפי קניינם ושאר כל המטלטלים לפי מניינם כמ"ש כל א' וא' במקומו לפנינו בע"ה ולאחר שנגמר המקח כראוי קנו ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו אפי' נעשה בינם לבינם לבד ולא היו שום עדים בדבר אלא שהם מודים זה לזה דלא איברו סהדי אלא לשיקרא אם יכפרו בדברים זה לזה לומר לא כן היה ואפי' מחלו זה לזה אחר שנגמר המקח לא מהני אלא צריכין לחזור ולהקנות זה לזה באחד מן הקניינים שיתבארו.
סימן קצ
דין קניית קרקע בכסף ובו י"ח סעיפים:
א קרקע נקנה באחד מד' דברים בכסף בשטר בחזקה בקניין סודר. הן לקנות אותה לקניין גמור הן שכירות קרקע לזמן וקנית באחד מאלו הד' דברים דשכירות ליומיה ממכר הוא כמ"ש בע"ה וע"ל סוף סימן קנ"ה.
ב בכסף מנלן דכתיב שדות בכסף יקנו הרי בפירוש שקניינה בכסף כיצד מכר לו בית או שדה ונתן לו כסף שוה פרוטה בתורת קניין הרי זה קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו ואפי' נתן לו הכסף ע"מ שיחזירהו לו נקנה הקניין ודוקא בפרוטה אבל בפחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף.
ג אמר המוכר ללוקח תן כסף לפלוני וקנה קרקע שלי ונתנו לו ואמר לו יקנה לי קרקע שלך בכסף שנתתי לפלוני קנה ודין זה נלמד מדין ערב דק"ל ערב נשתעבד מן התורה כמ"ש לעיל בדין ערב וערב לאו אע"ג דלא מטי הנא' לידיה אלא כשנתן זה המעות ליד הלוה בציוויו נשתעבד הערב ה"נ ל"ש כיון שנתן הכסף לאותו פלוני בציוויו נקנה לזה שדהו.
ד וכן י"א אם אמר אדם אחד למוכר כסף השדה קח ממני ויהא שדך מכור לפלוני בכסף זה והוא נותן הכסף משלו ביון שקבל המוכר הכסף מזה נקנה השדה לאותו פלוני והוא שידוע שאותו פלוני חפץ בזה כגון שבקש ממנו שיהא שליחו בכך אלא שלא נתן לו המעות או אפי' לא עשאו שליח ביה אלא שאמר הוא למוכר שדך קנוי לי בכסף שנתן לך פלוני קנה ודין זה נלמד מדין עבד כנעני דילפינן מקראי שיוצא לחירות בפדיון כסף והרי העבד אין לו משלו כלום שיפדה את עצמו אלא שאחרים נותנין הכסף לאדונו וקונה הוא בו נפשיה שיוצא הוא בו לחירות ה"נ אחרים נותנין הכסף לבעל השדה ונקנה השדה לזה והוא שיהא חפץ בזה כדאמרן דאי בלא ידיעתו אין מקנין לאדם בלא דעתו.
ה וכן י"א דה"ה אם אמר המוכר לאחד תן כסף לפלוני זה ויקנה בו שדי שלי כיון שקבל אותו הפלוני הכסף מזה נקנה לאותו פלוני עצמו השרה והוא שיהא הוא חפ' בזה כמ"ש בסעיף הקודם ודין זה נלמד מדין שניהם רצה לומר מדין ערב ומדין עבד כנעני ביחד ערב אף על גב דלא מטא הנאה לידיה קא משעבד נפשיה ה"נ האי מוכר אע"ג דלא מטא הנא' לידיה קא מקני שדהו ואיכא למיפרך מי דמי התם בערב הא דקא קני ליה השיעבוד דהיינו המלוה חסר ממונא ובאותו החסרון הוא קונה שיעבודו על הערב הכא האי גברא דקנה השדה לא חסר מידי עבד כנעני יוכיח דלא קא חסר ממונא וקני נפשיה הכי גמי האי גברא אע"ג דלא חסר מידי קני האי שדה ואיכא ה"נ למיפרך מי דמי התם הך דקא מקנה דהיינו האדון שמקנה להעבד את גופו קני הממון שנותנים לו בעדו הכא הך דקא מקנה השדה לא קני מידי ערב יוכיח שהוא מקנה נפשיה ולא קני מידי וחזר הדין ונלמד דין זה מבין שניהם והוא שיהא חפ' בזה אותו פלוני או שאמר הוא למוכר שדך קנוי לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך.
ו וכן י"א דה"ה שאם אמר לתת המוכר ללוקח כסף ואמר לו קנה שדה שלי בכסף זה שנתתי לך כיון שזכה זה בכסף זה נקנה לו השדה ולא בתורת אגב אלא מיירי שהמקבל הזה הוא אדם חשוב דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מיניה גמר ומקנה לו שדהו והכא לא בעינן שיאמר הלוקח שדך קנוי לי כמו באידך תלתא בבי קמייתא שכתבנו ונראה לי דהיינו טעמא משום דהכא אין אדם אחר מעורב במעשה זה לפיכך מיד שקבלו ממנו בעצמו גלה דעתו שנתרצה לזה למה שהוא אומר וסגי בזה משא"כ בתלתא בבי קמייתא דיש שלישי מעורב במעשה זה לפיכך צריך הקונה לגלות רצונו ביותר לקנותו נ"ל ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואחר שהגיע זמן הפרעון אמר שמעון לראובן קרקע פלו' אמכור לך במנה ונתרצה ראובן לקנות ונתן לו מנה והוא אתרא דקנו בכספא מצי שמעון למימר אותו מנה אני גובה בחובי אלא אותה קרקע קנוי לו ויחזור שמעון אח"כ ויגבה חובו.
ז בד"א שקנהו בכסף לבדו במקום שאין דרך לכתוב שטר אבל במקום שדרכן לכתוב שטר אין קונה בכסף עד שיכתוב גם השטר דלא סמכא דעתיה לקנות עד שיכתוב השטר שיהיה ראייה בידו.
ח ואם התנה הלוקח ואמר אם ארצה אקנה בכסף ואם ארצה אקנה בשטר ונתן הכסף על תנאי זה ה"ז קיים ואין המוכר יכול לחזור בו מפני התנאי והלוקח יכול לחזור בו עד שיכתוב לו השטר וכן אם התנה המוכר בזה אז הדבר תלוי בו אם ירצה יגמור המקח מיד בנתינת הכסף ואין הלוקח יכול לחזור בו ואם ירצה המוכר יחזור בו עד שיכתוב השטר ואינו תלוי בלוקח
ט הקונה מחבירו קרקע ופסקו הדמים והניח משכון עליהם לא קנה דמנה אין כאן משכון אין כאן כלומר ביון דגוף המשכון אינו נקנה למוכר וגם כסף הקניין שהוא המנה אין כאן במה יקנה וכל א' משניהם הרוצה לחזור חוזר אבל אם אמר לו קנה בגוף המשכון כפי מעותך קנה וע"ל סי' ר"ד סעי' ה'.
י המוכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מקצת הדמים והיה המוכר יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים אפי' לא נשאר לו אלא זוז אחד לא קנה הלוקח את כולה דכיון דעייל ונפק אזוזי אגלי דעתיה דזוזיה אנסיה למוכר וכיון דלא יהיה ליה זוזי בשעת דוחק אדעתא דהכי לא הקנה לו אלא על דעת שישלם לו הכל ואע"פ שכתב השטר או החזי' אם חזר בו הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותך ותשאר לי כל הקרקע או קנה מהקרקע כנגד המעות שנתת ונותן לו ממקום הגרוע שבה ונותן לו כפי השער של עכשיו ולא כפי פסק המכר שהרי זה לא בתורת קניין הואמנותנו לו אלא בתורת גביית החוב והא דמגביהו מן הזיבורית אע"ג דשאר ב"ח דינו בבינונית היינו טעמא דמן התורה ב"ח דינו בזיבורית מדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט וגומר כדכתיבנ' לעיל בדין גביית ב"ח ומאי טעמא אמרו בבינונית משום נעילת דלת והכא לא שייך נעילת דלת לכך מגבהו מן הזיבורית ואם חזר המוכר יד הלוקח על העליונה רצה אמר תן לי מעותי אותן לי קרקע כנגד מעותי ונוטל מהיפ' שבה ובשער שפסקו דכיון דידו על העליונה ואין לו מעות צריך לסלקו בכל מה שירצה הלוקח ואם לא היה המוכר יוצא ונכנס על המעות ותובע קנה הלוקח כולה כאותן מקצת דמים שנתן ואין אחד מהם יכול לחזור בו ושאר המעות הם על הלוקח כמלוה. וכן אם עשה עמו שטר וזקף עליו הנשאר במלוה אע"פ שיוצא ונכנס המוכר על הדמים קנה וכל זה שנתן לו מקצת הדמים בתורת פרעון אבל אם לא נתנם בתורת פרעון אלא בערבון בעלמא אפי' לא נפק ועי"ל אזוזי לא קנה רק כנגד מעותיו שהרי המוכר לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע באלו הדמים אא"כ פי' שיקנה כנגד הכל ושניהם יכולין לחזור בהן על המותר ולא קנה רק מן הגרוע שבשדה נגד מעותיו שהרי הוא בא להוציא חזקת הקרקע מיד המוכר כנגד מעותיו ועליו הראייה שהקנה לו המובחר דמסתמא ודאי לא הקנה לו אלא הגרוע שבקרקע'.
יא מכר שדהו מפני רעתה אע"פ שהמוכר יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים קנה הכל ואין הלוקח כול לחזור בו שזה שתובע ורודף לדמים לא מפני שעדיין לא גמר והקנה אלא כדי שלא יחויר בו הלוקח מפני רעתה וידחנו בדמים וכן הדין כמובר מטלטלין אע"פ שמשך הלוקח הפירות והוציאן לרשותו והמוכר יוצא ונכנס על שאר הדמים לא קנה ויד החוזר על התחתונה כמ"ש אא"ב מכר מפני רעת ממכרו שאז קנה הכל.
יב מי שמכר נכסיו מפני שרוצה לילך לדור בעיר אחרת כמוכר שדהו מפני רעתה דמי דכיון דלא ניח ליה בהאי מתא אין לך מוכר מפני רעתה גדול מזה.
יג לקח שדה שוה מנה במאתים ונתן לו מקצת דמים והמוכר נכנס ויוצא לתבוע השאר דבר זה מספק' לן בגמרא אם הוא כמוכר שדהו מפני רעתה אם לאו ולפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור ואם תפש המוכר קצת דמים ממקח שמכר כנגד המעות שתפש אין מוציאין מידו.
יד בקש למכור שדה במאה ולא מצא קונה לשדה קטנה שאינה שוה רק מאה והוצרך למכור שדה גדולה שהוא שוה מאתים ומכרה במאתים וקבל קצת מהדמים ועייל ונפק אשארא וזה לא נתן לו לא קנה דאנן סהדי דעל כרחו מכר המות' ויכול לומר לכך הייתי מחזר אחר המעות לקנות שדה קטנה תחתיה ושניהם יכולין לחזור בהן אבל אם הוא בענין שאם היה רוצה לטרוח היה מוצא למכור שדה קטנה במנה ולא טרח ומכר גדולה במאתים בזה נמי מספקא לן אי הוי כמוכר שדהו מפני רעתה או לא דמספקינן כיון דמשום טירחא דאהדורא אחר לוקח הקטנה הוקל עליו למכור זה הגדולה בלא דוחק מעות ש"מ דלא חביב היתה עליו לפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור בו דהוי השני מוחזק ועל החוזר להביא ראייה שיכול לחזור ואם תפש המוכר במקצת דמים במקח שמכר מה שתפש אין מוציאין מידו.
טו הא דאמרי' דכי עייל ונפיק אזוזי' לא קנה היינו בדידעינן דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי ואפי' שבשעה שמכר לא חזינן שהוא דחוק כל כך למעות מיד כגון שקבע זמן לפרעון אלא מיד כשהגיע הזמן הוא דוחקו לפרוע לו מעותיו וזהו דוחקו והדיין רואה שמחמת שהוא דחוק למעות מוכרו ולכך עייל ונפק אזוזי לא קנה שמה שמתחלה קבע זמן לפרעון היינו משום דלפעמים אדם חייב מעות ומוכר קודם זמן הפרעון כדי שלא יראוהו דחו' למעות ויזדלזלו נכסיו ואינו רוצה לקבל דמי המקח כשרואה שהלוקח בטוח לו עד שיצטרך לו לפרוע חובו פן יוציאם וכשהגיע הזמן אין לך עייל ונפק אזוזי טפי מזה הילכך תלוי הכל בראות הדיין שבכל עת שיראה הדיין שהוא דחוק למעות ונפק ועייל אזוזי וזה דוחהו בטל המקח.
טז יש מי שאומר דפירש דעייל ונפק אזוזי דאמרינן בכל מקום היינו כגון שהלך אליו לבקש מעותיו ב' פעמים ל"ש מצאו ובקש ממנו ל"ש לא מצאו רק שגלה שהלך לבקש' ודוקא דעייל ונפק ביומיה דאוקימו לי' לזבני' או ביו' שקרו' לו לפרוע דאמרינן משום דדחי' זוזי זבין ולא זבין אלא אדעת' לאפרועי מיד ביומיה וכיון שלא נתנו לו באותה שעה יכול לחזור אבל לא עייל ונפק ביומיה לא תלינן דמשום דדחי' זבין אפילו עייל ונפ' עלייהו למח' לא מצי הדר ביה ומיהו כי עייל ונפיק ביומיה אפי' ששת' באותו פעם ולא גלי דעתיה ולאחר כמה ימים חוזר הרשות בידו ואי עייל ונפי' ביומיה ב' זימני ולא יהיב ליה וקא הדר בי' מוכר ומקמי' דשלים יומיה אייתי ליה לוקח זוזי קני ולא מצי הדר בי' דכל שפורע ביומיה כמי שפורע מיד בשעת מכירה דמי. י"א כל היכא דאמרי' דקנה כנגד מעותיו היינו דוקא במקום שקונין בכסף בלא שטר אבל במקום שצריך שטר אין שטר קונה לחצאין וכל שלא קנה כולו גם נגד מקצתו לא קנה מיהו אם התנה הכל לפי תנאו.
יז דין מטלטלין בדין הקרקעות לדבר זה שאפי' משכן הלוקח והכניסם לרשותו והמוכר עייל ונפי' אזוזי לא קנה אלא שבזה יש חילו' במטלטלין אם הוא דבר שאינו ראוי ליחל' כגון שמכר לו בעל חי ונתן לו מקצת מהדמי' ועייל ונפי' אזוזי המקח בטל לגמרי לפי שאינו ראוי ליחל' והמוכר אינו רוצה להיות שותף עמו אם לא שפירש בהדיא אבל במידי דבד חלוקה הוא אין המקח בטל אלא כנגד מה שחייב לו.
יח הקונה דבר מחבירו ונתן לו מהדמי' וטעה במניין המעות ולאחר זמן תבעו המוכר ואמר לו מאה שנתת לי אינם אלא צ' המקח נקנה ומחזיר לו העשרה אפילו אחר כמה שנים בין בקרקע בין במטלטלין. מי שהעלילו עליו והיה מתיירא שיקחו הגוים שדותיו וכדי להבריחם מכר קרקעותיו וקבל המעות וכשנתבטל העלילה בטל המקח ג"כ אפילו אם נתרצו אח"כ במקח צריכין קניין אחר דמאחר ששטר שעשו בראשונה לא היה כלום בקניין כי לא היה כדי לקנות אלא כדי להבריח הוי בחספא בעלמא ושוב לא יוכשר בשום פנים אפי' לראייה בעלמא וגם מטעם מוקדם הוא פסול לגמרי שלא יבאו לגבות בו מזמנו הראשון וצריכין לקורעו קרע בית דין.
סימן קצא
דין קניית קרקע בשטר ובו ד' סעיפים
א שטר ג"כ קונה הקרקע מנלן דכתיב ואקח את ספר המקנה ש"מ יש קניין אף בספר לבדו כיצד כתב לו על הנייר או על החרם או על העלה שדי נתינה לך שדי מכור' לך כיון שהגיע השטר לידו קנה אע"פ שאין שם עדים כלל רק שמודה לו ואין כאן כפירה כמו שכבר אמרנו דלא איברי סהדי אלא לשיקרא.
ב בד"א במוכר שדהו מפני רעתה דודאי ניחא ליה למוכר להקנות לו שדהו ע"י השטר לבדו כי היכי דלא מצי למיהדר ביה אבל בשאר קרקעות אע"פ שהגיע שטר המכר בעדים ליד הלוקח לא קנה עד שיתן דמים משום דלא סמכא דעתיה דמוכר ואינו מקנהו לו ע"י השטר עד שיתן דמים.
ג שטרי דידן אע"ג דכתיב בהן בלשון הודא' ומשמע שמכר כבר שהרי כותבין נתתי או מכרתי לו בכך וכך מ"מ שטרי קניין הם וקונין בהן ג"כ דמשתמע נמי שהוא מוכר לו עכשיו שדהו או ביתו דלישנא דקרא הכי הוא נתתי כסף השדה וגו' והתם בקניין מיירי ומה שאמר נתתי הוא כאלו נתתי כמו שפרש"י לחזק העניין אבל לשון קניין הוא אא"כ כתב לו בפירוש שאינו אלא לראייה בעלמא ולא שיקנה בו.
ד קנה קרקע בדמים ידועים והמוכר אומר לא קבלתי המעות והלוקח אומר כבר נתתי אם הוא מקום שנותנים מעות ואח"כ כותבין וכתב בשטר שהודה שקבל הלוקח נאמן ואם לאו אינו נאמן ומה שכותבין בשטר שמודה שקבל רווחא דמילתא הוא. מכר לו קרקע בשטר או במעות ואמר ליה קנה לאחר שלשים יום ונקרע השטר תוך הזמן או נאבדו המעות אם אמר לו קני לך מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה דהא מתחיל הקניין מיד ובשעה שחל הקניין היה השטר והמעות שקנה בהם בעולם. ואם לא אמר מעכשיו לא קנה דהא הקניין אינו מתחיל אלא מעכשיו ועכשיו אין השטר או הכסף שקונין בהן בעול' ובמה יקנה וכן הדין בקניין של חזקה שיתבאר בסימן שאחר זה בע"ה.
סימן קצב
דין קניין קרקע בחזקה ובו ט"ז סעיפים:
א חזקה קונה בקרקע מנלן שכן אמר להם גדלי' בן אחיקם ושבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבה כלומ' דהאי תפשתם קאי על מה שאמר ושבו א"נ מהאי קרא שהוא בתיב בתורה וירשתם אות' וישבתם במה ירשתם בישיבה דהיינו חזקה שיחזיקו בה כיצד מכר או נתן לו בית או שדה כיון שנעל או גדר או פרץ כל שהוא והועיל במעשיו הרי זה קנה.
ב בד"א כשהחזי' בפני המוכר או הנותן ושתק שמקנהו לו בשתיקתו בשעה שמחזי' בו דאם לא כן למה לא מיחה אבל שלא בפניו לא קנה אא"כ אמר לו לך חזק וקני ואם מסר לו המפתח הוי באומר לו לך חזק וקני וכן המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו פירש כיסוי הבור הוי כאומר לו לך חזק וקנה דאל"ב למאי מסרו לו.
ג נעל כיצד מכר או נתן לו בית או חצר והיה הפתח פתוח ונעל הלוקח את הפתח וחזר ופתחו קנה ויש אומרים שצריך לנעול במפתח והוא הדין אם עשה מנעול לדלת או שהעמיד דלתית י"א דקנה.
ד גדר כל שהוא כיצד היה שם גדר והיו עולים בו בנחת והוסיף עליו כל שהוא והשלימו לעשרה ונמצא שאין עולים אלא בדוח' ה"ז הועיל וקנה וי"א דאפי' פחות מי' אם היה בזה הענין שמתחלה היו עולין לה בנחת והוסיף מעט עד שאין יכולין לעלות אלא בדוח' אע"פ שהוא עדיין אינו גבוה י' קנה.
ה פרץ כל שהוא כיצד היתה שם פרצה והיו נכנסין בה בדוח' והרחיבה כל שהיו עד שנמצא נכנסים בריוח הרי זה הועיל וקנה.
ו נתן צרור והועיל כגון עסבר בו המים לשדה שלא יצאו לתו' מפני שצריכים להשקותו או נטל צרור והועיל כגון שפתח ובנטילתו הכניס המים לשדה והשקהו קנה וכן כל כיוצא בזה אבל אם ראה אמת המים שוטף באה להזי' הקרקע ונתן צרור ומנעה אין זה קניין אלא מבריח ארי מנכסי חבירו וכן אם נטל צרור ופתח כדי שהמים שנתקבצו בה הרבה יזובו ממנה לא קנה שזה מצוה קעביד וכמשיב אבידה הוא שמציל את חברו מן ההיזק וסילוק ההיז' אינו קניין אלא הבאת התועלת.
ז המוכר או הנותן לחבירו שדה בצד שדהו כיון שזה דש המצר שבין השדות עד שנעשו שתיהן כשדה אחת קנה אבל אם הלך בה לארכה ולרחבה אין הילוך זה מועיל כלום ואם שביל של כרי' מכר לו הואיל ונעשה להילוך קנה בהילוך וכמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוכו אם הוא מסויים במחיצות קנה כדי שיגביה רגל ויניח רגל בצדה שכיון שיש שם מחיצות ודאי לא יעלה על דעתו של זה שזה יסתיר בשבילו המחיצות שיכול ליכנס שם עם חבילתו שעל ראשו ולא בקש לקנות אלא בכדי שיוכל ללכת דהיינו שיגביה רגל אחת ויניח דגל אחד' ולא יותר אבל אם אין שם מחיצות קנה ברוחב כדי שתהיה על ראשו חבילה של שריגים ויסוב בה שכן דרך להכניס ולהוציא בה שריגים. וי"א איפכא דכשיש שם מחיצה צריך להניח לו בין המחיצות כדי שיהא על ראשו חבילה של שריגים ויסוב בה ולא יעכבוהו או יזיקוהו המחיצות אבל כשאין שם מחיצות סגי לו שיקנה למטה בקרקע ברוחב כדי שיגביה רגל ויניח רגל ויכול המוכר לזרוע למטה עד שיניח כך רוחב למטה קרקע שהרי יכול הוא לשאת חבילה של שריגים על ראשו למעלה באויר ואינו מעכב על ידו.
ח היתה הקרקע צחיח סלע שאין בה לא גדר ולא פרצה ואינה בת זריעה החזקה שקונה אותה היא שטיחת פירו' או העמדת בהמה שם וכיוצא בזה משאר התשמישים.
ט הציע מצעות בבית או בשדה ושכב עליהם או ערך השולחן ואכל ולא עוד אלא אפילו נתן כליו לתוכו או צבר בו פירות הראוים לצבור קנה.
י המוכר שדה לחבירו ונכנס בה הלוקח וזרעה או מכרה או שאסף בה פירות האילן או זמרן וכן כל היוצא בדברים אלו קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו.
יא וכן אם אסף המוכר סל של פירות ונתן ללוקח קנה לוקח שהרי גלה דעתו שהקנה לו שדה זו קניין גמור ונעשו פירות שלו. ויש אומרים שכל אלו החזקות כגון אכילת פירות והעמדת בהמה וכיוצא בהן אינן קונין בקרקע והכי מסתברא היה גבשושית בשדה ונטלה או גומא וסתמה הוי חזקה ודוקא אם מהני לקרקע אבל אם חפר מעט לא קנה שאין בחפירה תועלת כלום אלא בשדה העומד לחרישה.
יב המובר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזי' בא' מהם קנה כולם ואפילו היתה אחת מהם הר גבוה והשנית מצולה והרי אין תשמיש של זה כתשמיש של זה אפ"ה קנה כולם והיינו טעמא דחזקה עדיפא שעושה מעשה בגוף הקרקע וסדנ' דארעא חד הוא בד"א שנתן דמי כולם אבל אם לא נתן דמי כולם לא קנה אלא כנגד מעותיו דאע"ג דחזק' קניין חזק הוא וקונה לבדו בלא כסף כמ"ש בסעיף י"ז הכא שהשדות רחוקות זו מזו במדינות רבות אין קונה אלא כנגד מעותיו לפיכך אם היו הכל במתנה קנה כולם והרבה בתים או בית ושדה דינן כעשרה שדות בעשרה מדינות.
יג וכן בשכירות כיון שהחזיק באחד מהם קנה כולם כל זמן השכירות ושכירות עדיפ' דבשכירות אפילו לא נתן דמי כולם קנה כולם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף.
יד וכיון דמכר ושכירות שוין הן בדין זה לפיכך היו מקצת קרקעות במכר ומקצת בשכירות כיון שהחזי' באחד מהן בין של מכר בין בשל שכירות קנה הכל.
טו דין מחזי' בנכסי הגר יתבאר בסי' קקע"ה בע"ה.
טז חזקה לחודה בלא כסף ובלא שטר קניא כל היכא דלא עייל ונפק אזוזי דגליה דעתיה דהקנהו לו בחזקה לחודה כיון שאינו מהדר אחר המעות אפילו במקום שכותבין שטר אם לא שהתנה בפירוש אבל אם עייל ונפק אזוזי הרי אנו רואין שלא הקנהו לו אלא משום דצריך לזוזי לפיכך לא קנה עד שנתן דמים.
סימן קצג
המחובר לקרקע דינו כקרקע ובו ס"א
א כל המחובר לקרקע שצריך לקרקע הרי הוא בקרקע ונקנה בכסף או בשטר או בחזקה אפילו לא נתכוין לקנות הקרקע אלא החזיק בקרקע לקנות המחובר בה או נתן כסף בעד הקרקע בדי לקנות המחובר בה קנה אע"פ שלא קנה הקרקע אבל אם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדות ליבצר הרי הם כמטלטלין לקניין ולאונאה דבל העומר ליבצר כבצור דמין. . וי"א אפי' א"צ לקרקע דינן כקרקע דאע"ג דכל העומד לתלוש בתלוש דמי קנו ליה בתורת אגב.
סימן קצד
גוי שמכר קרקע לישרא' וקב' בסף ולא כתב שטר ובו ג' סעיפים.
א גוי כל קניינו מן התורה בכס' בין קונה הוא מישראל בין קנה ישראל ממנו דכתיב גבי קניין עבד עברי לגוי מכס' מקנתו וגו' ואמרו ח"זל מכאן אנו לומדין דכל קניין גוי יהיה ע"י כס' מ"מ אז"ל דהואיל שאפי' ישראל מחבירו לא קנה בכס' לחוד מטעם דלא סמכה דעתיה עד שיהיה שטר ראייה בידו כ"ש דגבי גוי לא קנה דלא סמכה דעתיה עד שיהיה שטר בידו לפיכך אמרו הגוי אינו קונה לא בחזקה ולא בכס' בחזקה אינו קונה כלל שאין קניין גוי אלא בכסף מן התורה ולא בחזקה ובכס' אינו קונה דכיון דישראל הקונה מן הגוי אינו קונה בכס' מטעם דלא סמכה דעתיה אמרו דה"ה גוי הקונה מישראל לא קנה בכסף לבדו אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף וכ"ש ישר' הקונה מן הגוי שאינו קונה אלא בשטר עם הכפ' ולא בכס' לבדו דודאי לא סמכה דעתי' לקנות עד שיהא השטר בידו דסתם גוי אנס הו' ואע"ג שקבל הכסף ממנו שמא לא יתנהו לו מיהו דוקא במכר אמרו כן אבל בשכירות אוקמוה אדאורייתא ובכס' לחוד הוא דקני'. וכן אם התנה לוקח מגוי שיקנה לו בכסף לחוד קנה מיד דהא חזינן דסמיך עליה
ב וכיון שאמרנו דגוי אינו קונה קרקע מישראל ולא הישראל מן הגוי ער שיכתוב שטר עם הדמים ישראל שלקח שדה מהגוי ונתן דמים וקודם שיחזיק בה הלוקח בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקין בנכסי הגר זכה האחרון וטעמא דהא מיד שקבל הגוי הדמים נסתלק הוא מן השדה שיצא מרשותו ע"י הדמים כיון דכל קניינו בכסף ולרשות הישראל עדיין לא בא שהרי לא קנאו עד שיכתוב השטר וא"כ הוי שדה זו כמו הפקר וכל הקודם וזכה בה זכה כמו בנכסי הגר שמת שנעשו כל נכסיו הפקר כמ"ש לקמן בעזרת השם וישראל הקונה יהיה אחריותו על הגוי אלא שהשני נקרא רשע מדרבנן דגוזל את הראשון מדרבנן כמו עני המהפך בחררה מ"מ אם הישראל האחרון נותן לו מעותיו לראשון צריך להניחו בידו ואסור לראשון אפי' להשתדל ע"י גוים שיחזירנו לו ואם השתדל נקרא מסור הואיל והשני קנאו מן התורה ואם החזיק בה הראשון אחר שנתן הדמים וקודם שנכתב השטר סברא הוא דלא גרע חזקתו מחזקת השני ואין השני יוכל לזכות בו ואע"ג דכוונת חזקת הראשון לא היה לזכות בה כזוכה מן ההפקר אלא סמך על הדמים שקנאו בהן וחזקת השני היה קניין חזק שכיון לזכות מן ההפקר מ"מ אין הדעת נותן שיהא חזקת הראשון גרוע מן השני וזכה בה ואין השני יכול להחזיק ויש חולקין מיהו אם החזיק הראשון קודם שנתן המעות לגוי זכה לכ"ע דהא חזקתו הוי קניין חזק שכיון להוציאו מרשות הגוי בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה שום אדם בקרקע אלא מי שכותב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושים כפי משפט המלך דדינא דמלכותא דינא גוי שהיה לו משכון או פקדון ביד ראובן ונתנו לשמעון בשטר זכה ראובן במה שבידו דמיד שנתן הגוי לשמעון נסתלק הגוי ושמעון לא קנה עד דמשיך ולכן הוי כהפקר וזכה בו ראובן כזוכה מן ההפקר.
ג יש מי שאומר שאפי' אם כתב הגוי שטר לראשון קודם שהחזי' בו האחר אינו כלות כוון שכבר נסתלק הרי הוא כאחר אלא צריך לכתוב השטר קודם שיקבל המעות וכל זה לא מיירי אלא בקרקע שאין דעת הלוקח לקנות אלא בשטר ולא סמכה דעתיה על המעות שנתן אבל ממטלטלין קונה בנתינת המעות.
סימן קצה
דין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין ובו י"א סעיפים.
א כתיב וזאת לפנים בישראל וגומר שלף איש נעלו ונתן, לרעהו וגומר ופירושו שזהו קניין סודר שהקונה יתן כלי למקנה יהיה הכלי מה שהוא ויקנה לו המקנה החפץ או הקרקע שקונה הקונה ממנו חליפי הכלי שהוא נותן לו והוא הנקרא חליפין ופירוש הפסוק כן הוא של' איש נעלו פירש בועז שלף נעלו ונתן לרעהו הוא הגואל והנואל הקנה לו לבועז זכותו שהיה לו בשדותיו של מחלון חליפי הכלי שלו וזהו דין קניין החליפין שנוהג בינינו ואין נוהגין שיאמר לו הקונה כן כי מסתמא אדעתא דהכי הוא נותן לו וכיון שמשך המקנה הכלי נקנה הקרקע או המטלטלין ללוקח או למקבל מתנה בכ"מ שהוא אע"פ שלא החזי' ולא נתן לו בסף ולא כתב שטר ולא משך ואין שום א' מהם יכול לחזור בו אפי' אין עדים בדבר אלא שמודי' זה לזה כדכתבנו למעלה דלא איברו סהדי אלא לשיקרא וכן אם קבלו קניין בפני פסולי עדות הוי קניין אם מודים זה לזה.
ב ומדפרט הכתוב נעל דקדקו חז"ל שצריך שיהא הקנין בדבר שהוא דומיא דנעל דהיינו שיהא דבר הנקרא כלי ואם הוא כלי אפי' אין בו שוה פרוטה סגי ובלבד שיהא עשוי הדבר חשוב כנעל שעשוי מעור לאפוקי מרו"קי שהוא כלי העשוי מגללי בקר שאין קונין בו ולא בדבר שאסור בהנאה אע"פ שהוא כלי שסתם נעל אין בו משום איסורי הנאה וכן אין קונין לא בפירות ולא בשאר מטלטלין שאינם נקראים כלי ובהמה נקראת כלי וקונין בה דדומה לכלי במה שמשתמשין בה ועושין בה מלאכה כמו שעושין בכלי ומטבע היוצא בהוצאה אף על פי שהוא דומה לבלי שיכולין להשתמש כה כגון לנקבה ולתלות בצואר בתו ולשקול בה משקלות אפ"ה אין קונין בה משום דעיקר דעת' אצורתה שאין המטבע חשוב אלא בשביל צורתה וצורתה עבידא דבטלה שהמלך פוסלה וגוזר לעשות צורה אחר' לפיכך אין קונין בה וגם אינה נקנית בחליפין מהאי טעמא שבל הקונה דבר ע"י חליפין דעתו שיהא לו קיים כך כמו שקונה אותו ומטבע הא לא יהא לה קיים כף שהמלך רגיל לפוסלה ועוד דצורתא כיון דעבידא דבטלה הוו כדבר שאין בו ממש דאמרינן לקמן סימן ר"ג דאין הקניין חל על דבר שאין בו ממש וכדאמרינן נמי באותיות שאין גופן ממון ולכך לא נעשו חליפין ואינם נקנים בחליפין. ומח"ט גמי מטבע שכבר נפסלה לגמרי חשיבה ככלי וקונין בה ונקנית בחליפין משום שהיא ראויה ג"כ לנקבה ולתלות בצואר בתו או לשקול בה משקולות ועדיפא היא מיוצאת בהוצאה שהיא תושאר כך בשווייה כמו שהיא עכשיו נ"ל וע"ל סי' ר"ג ואין קונין בכליו של מקנה אלא של קונה דנעלו משמע דקא' אבועז שהוא הקונה.
ג הקנה אחר כלי למוכר שיקנה הלוקח אותו הממכו קנה הלוקח אפי' הקנהו שלא בפני הקונה ואע"פ שהקנה לו הכלי ע"מ להחזירו נקנה המקח ולכך הורגלו לעשות הקניין בסדורין של עדים אפי' בפני הקונה שהכוונה הוא שהעדים מקנין סודרן לקונה ונותנין עבורו למקנה בו קנה לו הממכר ואין צריכין לקונה עצמו לתת סודר שלו' משום שרוב הקניינים חן שלא בפני הקונה שאז צריכין העדים לתת סודרן לכך לא חילקו והא דנקנה המקח שלא בפני הקונה היינו במתנה או כיוצא בה דודאי ניחא ליה למקבל וזכין לאדם שלא בפניו אבל במקח שאיפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה אם הקנוהו לו העדים סודרן שלא בפניו ושניהם חוזרים.
ד אף ע"פ שלא תפש המקנה כל הכלי אלא מקצתו ושאר קצתו נשאר ביד הקונה קנה בו והוא שיאחוז ממנו שיעור כלי שהוא שיעור ג' אצבעות ואם אחז פחות מג' אצבעות צריך שיאחוז בעניין שיכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו דכתיב ונתן לרעהו ואם יכול לנתקו אליו הוי נתינה ואם לאו לא הוי נתינה ויש חולקין וסוברין דנתינה מעליא בעינן דהיינו שיהו כל הג' אצבעות ביד המקנה ובפחות מג' אינו קונה ואין המוכר יכול לעכב הכלי לעצמו או לחתוך אותו חל' הסודר שמקנה בו דסתם קניין ע"מ להחזיר הכלי הוא וכיון דבעינן נתינה אע"פ שהוא מתנה על מנ' להחזיר אין מקנין בכלי אלא מדעת בעליו דהיאך יתן כלי של חבירו שלא מדעתו לפי' מי שלקח סודר חבירו בלא דעתו ומקנה בו אין הקנין קניין ולא עוד אלא אפי' הוי כלי שאול לו אינו קניין דלאו להכי השאילוהו לא אם לא שפיר' בהדיא דלכך משאלו כדי להקנות בו וי"א דבשאל' קונין דמסתמא אין הבעל מקפיד כיון שסופו מחזירו לו. י"א שאין הקניין מועיל אא"כ מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד אבל אם אמר לו הקונה הריני מקנה לך כלי זה שתקנה לי חפצך אחר שלשים יום לא קנה מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר הדר הסודר למריה ובמה יקנה אבל אם אמר לו קנה על מנת שתקנה לי חפציך מעכשיו ולאחר ל' יום קנה דהא לאחר ל' יום יתחיל הקניין למפרע מעכשיו בעוד הסודר ביד המקנה ובקניין סתם אמרי' סתמא מעכשיו הקנהו לו ובכל ענין
ו המועיל דאנן סהדי דודאי לאו בכדי עבד. קניין סודר אע"ג שהעניין נגמר בו אחז"ל הגי מילי אחר שהפסיקו אותו העניין אבל כל זמן שעסוקין באותו עניין שניהם יכולין לחזור בהן אע"פ שכבר קנו קניין סודר.
ז מה שאין כן בשאר דרכי ההקנאה שמיד אחר כדי דבור אע"פ שעדיין עסוקין באותו ענין אינן יכולין לחזור בהן וטעמא דמילתא משום שראו חז"ל שהורגלו הבריות כשרוצין לקיים הדבר עושין אותו לרוב ע"י קנין סודר פתאום וכמו שנ' לקיים כל דבר שלף איש נעלו וגומר וברוב פעמים כשבאין על האדם פתאום הוא מבלתי התבוננות ונתינת לב עליו לפיכך נתנו לו זמן לחזרה אפי' אחר שקבל קניין הסודר כ"ז שעסוקין באותו עניין כדי. שיתיישב בלבו ויתבונן במה שעשה ואם יתחרט שיכול לחזור בו כיון שנעשה פתאום אבל שאר הקניינים דרכן לעשותן במתון וביישוב הדעת לכך אין לו שיעור רק תוך כדי דבור ומיד אח"כ קנה ולא יוכל לחזור בו.
ח יש מי שכתב שאם פי' בשעת קניין סודר בלא חזרה אין לו זמן רק תוך כדי דבור כמו שאר קניינים וכן אם כתבו שטר אינו יכול לחזור אחר כדי דיבור וכן אם קבלו עליהם דייני' בקניין סודר אע"פ שהם עסוקים באותו העניין אינם יכולים לחזור בהן אחר כדי דבור שאין סברא לומר שאחר שביררו דיינים וקבלו ק"ס לקיים מה שיעשו פשרה והם יתעסקו בענייניה' ויבאו אלו בעלי הדבר לחזור בהן לא היה זה דרך כבוד לדיינים ועוד שמיד שיתעסקו הדיינים בעניינם הוי כאלו הפסיקו הם שהרי הסיחו דעתם ונתנו על דעת הדיינים לכך לא יוכל לחזור בהם
ט כשם שהקרקע נקנה באחד מאלו הד' דברים שאמרנו כן שכירות נקנית בהם כגון שהשכיר לו ביתו משנתן לו כסף או שכתבו לו בעלים ביתי מושכר לך ומסר לו את השטר או שהחזיק בה השוכר אין אחד מהם יכול לחזור בו דשכירות במי ממכר הוא וכן שאלת קרקע נקנית באחד מאלו הדרכים וי"א דחליפין אינו מועיל בשכירות ובשאלה דלהכי לא תקנו וכסף קונה בשכירות אפילו במקום שנוהגין שכסף אינו קונה בלא שטר כמ"ש לעיל סימן ק"ץ בשכירות קונה בכסף לבדו דשכירות קניין קל הוא וסמכה דעתיה.
י שכירות ומשכונות אינם נקנין במלוה משום דהוא כמכר ומלוה במכר לא קנה דמנה אין כאן אפילו נתנו לו בתורת קניין כסף אינו קונה דמלוה להוצאה ניתנה וע"ל סימן ד"ד
יא אין קונין קניין סודר בשבת גזירה שמא יכתוב מיהו אם קנה אע"פ שעשו עבירה קנו.
סימן קצו
דין קניית עבד כנעני ובו ה' סעיפים:
א עבד כנעני דינו כקרקע לעניין קנייה שנקנה בכסף או בשטר או בחזקה או בקניין סודר כמו בקרקע:
דהוקשו לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם לרשת אחוזה הקישן הכתוב לשדה אחוזה מה שדה אחוזה נקנה בכסף ובשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וחליפין נמי קונה בו לקיים כל דבר כתיב:
ב מה היא קניין החזקה בע"ד ד שישתמש בו בפני רבו בדרך שמשתמשין בעבדי' ואם הוא שלא בפני דבו צריך שיאמר לו לך חזק וקנה.
ג וכיאר הוא השימוש שנקנה בו התיר לו מנעלו או שהנעיל לו מנעלו או שהוליך אחריו כליו לבית המרחץ או שהפשיטו או סכו או גרדו או הלבישו או הגביה את רבו קנאו שכל זה בכלל שימוש העבדים וי"א דהוא הדין הגביה רבו אותו דאין לך חזקה גדולה מזו.
ד ודוקא מלאכה שהיא שימוש בגופו של עבד שניכר בה שהיא עבדות קונה בו אבל מלאכה אחרת שאינה בשימוש גופו של עבד כגון שתפר לו בגד וכיוצא בזה מהמלאכות אינם שימוש של עבדות ולא קנה וי״א שגם זה קונה דאף על פי שאין בזה שימוש של עבדים לא גרע מאכילת פירות דקונה בקרקעות ואלו המלאכות ג"כ אכילת פירותיו של עובד שהוקש בקרקע.
הג״ה
על זה כתבת עלי בטתמיה שהרי גם תפירות בגד הוא שימוש בגופו של עבד ועוד מלשון הרא"ש שנלקח זה הדין משם משמ' דהכל תלוי בגופו של אדון דלשון הרא"ש מביאו הטור בז הל' ודוקא מלאכה של שימוש גופו אבל במלאכה אחרת כגון שתפר לו את בגדיו או עשה לו את מחמלאבות לא קנאו עכ"ל משמע דר"ל דוקא מלאכה של שימוש בגופו של אדון דאן מעבר שהמלאכה היא שלו אבל כשתופר לו בגד במה יוודע דלרבו הוא ולהכי לא קנאו וכן הוא בהדיא בכסף משנה בפ"ב מהלכות מכירה ע"ש וכן משמע בקיצר פסקי הרא"ש דז"ל שם ונקנה בחזקה שעושה לאדון שום שימוש בגופו כו' אבל זה משמע דהחילוק הוא אם הוא בגופו של אדון או לא ולא בגופו של עבד ע"כ לשונו ומשמע מלשונך שעיקר דקדוקך עלי מה שכתבתי בתחילת דברי בגופו של עבד דמשמע לך מלשוני דמכי מפרש מילת בגופו שכתב הרא"ש פירו' הוא בגופו של עבד ואתה רוצת לפרש בגופו של אדון דע שאין זה דקדוק בעיני שהרי כל החזקות הנזכרים מקודם בעבד גוף העבד וגוף האדון מעורבים יחד חוץ מהוליך אחריו כליו לבית המרח' שאין גוף האדון מעורב בודק רק גוף העבד לבדו כאשר אבאר לפיכך כתבתי לישנא דפסיקא ועיקר דקדוקי לא היה בלשון הרא"ש אלא במה שכתב במלאכה של שימוש שפירושו שימוש ושירות של עבדות אבל לשון בגופו אינו מעלה ואינו מוריד אם פירושו הוא בגופו של עבד או של אדון כי לפעמים הוא פירושו בגופו של עבד ולפעמים הוא פירושו בגופו של אדון ותדע שהרי לעיל מיניה בעיקר דיני חזקות של עבד שכתוב הטור קודם מזה וז"ל וכיצד הוא חזקתו העבד שישתמש בו בדרך שמשתמשים בעבדים כגון שיתי' לו מנעליו או יגעלהו או יוליך כליו אחריו לבית המרח' ע"כ וע"ז כתב הרא"ש דוקא במלאכה של שימוש גופו האי גופו דכתב כשקאי על שיתיר לו מנעליו פירושו בגופו של אדון או בגופו של עבד שהשימוש נעשה בשני הגופים וכשקאי על או יוליך אחריו כליו לבית המרחץ פירושו על גופו של עבד דוקא שהרי אינו נוגע בגוף האדון כלל אלא מוליך אחריו וא"כ אין לדקדק במילת מגופו שהוא בגופו של אדון דוקא או בגופו של עבד דוקא אלא לדקדק בלשון שימוש ושירות של עבדות ובמה שתופר לו הבגד אע"ג שהוא בגופו של עבד אינו נראה שירות של עבדות אלא אומנות אבל כשיוליך אחריו כליו לבית המרחץ הוא שירות של עברות אע"פ שלא נראה לבריות למי יוליך הבגדים אלא שהשימוש הוא דרך שירות של עבדות מש"כ בתופר לו בגד שאינו נראה שום שירות של עבדות כלל אלא כך אומנתו כדרך החייטי'. וצריך אני להודיעך שאין עתה פה עמדי ק"ק וראניק אשר ברחתי הנה מחמת העיפוש ב"מ שום ספר שאוכל לעיין בו רק הלבושים שלי, אך זכרני שהאחרונים דקדקו במילת אחריו שפירושו דוקא כשהולך אחר האדון שנראה שזה עכדו רק שדקדק זה לא היה נראה בעיני כי הוא דחוק מאד וגם היה נראה לי שאין זה דעת הרא"ש שאם כן היה לו לחלק מיניה וביה במילת אחריו שהרי קאי על כל חזקות דלעיל וחשיב או יוליך אחריו כליו לבית המרח' והיה לו לפרש דוקא שיוליך אחריו שנרא' שהוא עבדו אבל אם לא הולך אחר האדון אינו חזקה לפי שאינו נראה שהוא עבדו וכ"ש בתופר לו בגד שאין נראה כלל שהוא עבדו שמלאכת התפירה אינו מלאכה של עבדות אלא של אומנות לכך בחרתי לכתוב בגופו של עבד שהוא לישנא דפסיקא שכולל ג"כ או יוליך אחריו כליו לבית המרח' מפני שהוא נראה שירות של עבדות ולא של אומנות לאפוקי תפר לו בגד שאין נראה כלל שירות של עבדות ולא רציתי להכניס עצמי בדחוקים של האחרונים. ודו"ק. עכ"ה
ה ונקנה במשיכה דלא גרע ממטלטלין ומהו משיכה דידהו היינו כגון שתוקפו והביאו אליו בחזקה אבל קראו וב אליו או שאמר לו רבו הראשון לך אצל הלוקח והלך אצלו אין זה משיכה גבי עבד אע"ג דגבי בהמה אם קורא לה והיא באה אליו הוי משיכה לא דמי עבד לבהמה דבהמה אין לה דעת וכי קוראה ובאה אליו אדעתא דקורא היא אזלא אבל העבד יש בו דעת דאע"ג שהוא קורא לו ובא אינו בא על דעת הקורא רק על דעת עצמו לפיכך אינו נקרא משיכה גביה אלא א"כ תוקפו ומביאו אליו בכח ועבד קטן כבהמה דמי שאין לו דעת ונקנה בקריאה ובא דאדעתא דקורא הולך.
סימן קצז
דין קניין בהמה גסה ודקה ובו ז סעיפים:
א מכל הקניינים שאמרנו עד הנה בקרקעות ובעבדים דכלהו ילפינן מקראי למדנו שכל דבר נקנה בדרך שרגילין להשתמש בו לפיכך תקנו חז"ל בכל דבר שיה' נקנה בדרך, שרגילין להשתמש בו וכל זמן שלא קנאה על אחד מאותן הדרכים יכולין שניהם לחזור בהם וכשקנאו באחת מאלו הדרכים שוב אינו יכול לחזור בו ולכך אמרו בקניין הבהמות ג"כ דרכים שיהו נקנין בהם ואמרו בהמה בין דקה בין גסה אינה נקני' במסירה שאין דרכה בכך אלא במשיכה שכן דרך הבעלים להוליכה ממקום למקום לכך נקנית בכך וא"צ להגביה וי"א דמסירה קונה בבהמה גסה שכן דרך למוסרה זה לזה לידו וי"א אף בדקה מהני מסירה אם היא בפני המוכר שמקנה לו בכך וע"ל סי' קצ"ח סעיף ח' עד סעי' י"ג בדיגי מסירה אמר לו המוכר לקנות במשיכה ושינה בין לגריעות כגון ממשיכה למכירה או למעליותא כגון שהגביה לא קנה אלא במשיכה כמו שאמר המוכר שהרי אינו מקנה לו אלא בקניין שאמר בפירוש.
ב הגבהה קונה בכל מקום שהוא קניין טוב וחזק שמגביה את הדבר מן הארץ ומכניסו לרשותו ולכחו אבל משיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם דבסימטא אין שם הרבה בני אדם שמבטלין רשות זה לזה לפיכך כשמושכה שם הוי כאלו משכה לרשותו וכ"ש בחצר שהוא של שניהם דהוי כאלו משכה לרשותו של עצמו לבדו אבל בר"ה או בחצר שאינה של שניהם אין משיבה קונה שם דמה הועיל לו משיכה והבהמה עדיין לא באה לרשותו.
ג וכיצד קונין בבהמה במשיכה אצ"ל אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו שקנה אלא אפילו קרא לה ובאה או שהקישה במקל או שהנהיגה בקול ורצתה בפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה והוא שימשוך בפני הבעלים ואם משך שלא בפני הבעלים צריך שיאמר לו קודם שימשיך לך משוך וקני וע"ל סי' רע"א.
ד המוכר עדר לחבירו או שנתנה לו במתנה כיון שמסר לו משכוכית והיא הבהמה ההולכת בראש העדר וכולן נמשכין אחריה קנה ואצ"ל לך משוך וקנה דכמאן דא"ל דמי ואם משך כל העדר ע"י הבהמה הזאת שהוליכה בראש והלכו אחריה אפילו שלא בפני המוכר קנה דהוה ליה מסירה המשכוכי' כאומר לך משוך וקנה. מכר לו ס"ת אח' ונתן לו חציו והלך ומשך או הגביה השני שלא בפני המוכר לא קנה דלא דמי החצי שנתן לו למשכוכית דע"י המשכובית נמשך לו כל העדר אבל בחציו אחד של ס"ת אין רגילין להחזי' בחציו השני וכן אם לא מסר לו המשכובית רק נתן לו ו' בהמות אפי' קנה אות' במשיכה לא קנה אלא אותם שמשך ואם הקנם לו במסירה אם מסרם לו באפסר אחד ונתן לו דמי כולן קנה לא נתן לו דמי כולן לא קנה רק כנגד מעותיו כמ"ש לעיל גבי קרקע סוף סי' קצ"ב.
ה המוכר בהמה לחבירו או נתנה לו במתנה ואמר קנה בדרך שבני אדם קונים אם משך או הגביה בכ"מ קנה שזהו קניין דרך סתם בני אדם אבל אם רכב עליה אם הוא בשדה או אפילו בעיר והוא בסימט' קנה דשם אין שום אדם מת מתבייש לרכוב והוי הקניין בדרך בני אדם ואם הוא בעיר בר"ה לא קנה לפי שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר ודוקא אדם בינוני שאינו חשוב בעושר ואינו בוש להוליך בהמה ברגליו ואין דרכו לרכוב בעיר משום צניעות אבל אם היה אדם חשוב שדרכו לרכוב בעיר אפילו בר"ה או אדם מזולזל ביותר שאינו מתבייש לרכוב בעיר אפילו בר"ה כגון המטפלים בגידול הבהמות או העבדים או שהיתה אשה שאין בה כח לאחוז הבהמה פן תנת' הימנה ובמקום שהנשי' רוכבות היא רוכבות עליו ואינה מתביישת וכן אפי' אדם בינוני שהיה בר"הר במקום שהרבים דוחקי' שם וירא שמא תינת' הבהמה מידו ה"ז קונה ברכיבה והוא שתהלך תחתיו.
ו האומר לחבירו משוך ותקנה או חז' ותקנה וכיוצא בדברים אלו והלך ומשך או החי' לא קנה שתקנה להבא משמע ועדיין אינו מקנה לו כלום וה"ה לאומר משוך חפץ זה לקנות לא קנה דמשוך לקנותו משמע אתה המשיך כדי לקנותו אבל אני איני מקנה לך לכך לא קנה כלום אלא צ"ל משוך וקני או חז' וקני.
ז האומר לחבירו משוך פרה זו אבל לא תהא קנויה לך אלא לאחר ל' יום ומשך לא קנה הואיל ובשעה שיש לקניין לחול דהיינו לאחר ל' יום כבר פסקה המשיכה או החזקה או הוחז' הסודר ואם אמר לו קנה מעכשיו ולאחר ל' יום קנאה ז ואפי' היתה עומדת באגם ביום ל' שאינה ברשותו ביום הקניין אפ"ה קנאה דהא התחיל הקניין מעכשיו ועכשיו הרי הוא בר ברשותו שזה הוי כמי שהקנה אותה מעת' על תנאי כך ונעשה התנאי הרי נתקיים הקניין ה"ג הכא וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי.
סימן קצח
דין קניית מטלטלין איזה במשיכה ואיזה במסירה ומה דינו במעו' שבידו ובו טו' סעיפים:
א דבר תורה מעות קונות בכל המטלמלין א' בעלי חיים וא' שאר כל המטלמלין וילפינן לה מדאשכחן גבי קונה מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו לפיכך ק"ל בכל המטלטלין מן התורה שכיון שפסקו סכום הדמים ונתנו למוכר חזר המקח לרשות לוקח לכל דבר ואין א' מהם יכול לחזור בו מיד שמשקבל המוכר המעות הן שלו מן התורה ואם קדש בהן את האשה מקודשת אבל חכמים הקנו שלא יהו מטלטלין נקנין בכסף משום תקנת הלוקח כמ"ש בסעי' ה' ואמרו שלא יהו המטלטלין נקנין ללוקח אלא בהגבהה בדבר שדרכו להגביה או במשיכה בדבר שאין דרבו להגביה וכהן שמשך או הגביה או שנמסר לו זכה אע"פ שלא נתן המעות ואינו יכול לחזור בו וכופין אותו ליתן המעות כיצד משוי גדול של פשתן או של עצים אע"פ שאין אדם יוכל להגביהו מחמת כובדו נקרא דבר שדרך להגביהו שאיפשר לחתוך האגד ולהגביה כל עין ועץ לבדו ואינו נקנה במשיכה ואין נקרא דבר שאין דרכו להגביה אלא כגון משוי של פלפלין או אגוזים ושקדים וכיוצא בהן וגד שאין א' מהם יכול להגביהו ואם יתירוהו יהיה טורח גדול וכיון שטורח להתירו ולהגביהו אחד א' והוא משא כבד וא"א בהגבהה נקנה במשיכה וי"א אפי' משוי של עצים ופשתן יש בהן טורח להתירו ולא הטריחוהו חכמים ונקנה ג"כ במשיכה וע"ל סי' ר' סעי' ו' כדין משיכה והגבהה.
ב הגבהה יש אומרים שצריך להגביה שלשה טפחים שיצא מתורת לבוד וי"א דסגי בהגבהה טפח. ג
ג משיכה שאמרו צריך שימשיך החפ' כולו ויציאוהו מכל המקום שהוא בו.
ד דבר שאין דרכו להגביה אי אגבהינהו קנה דהגבהה קניין אלימא הוא שהגביהו מן האר' ומכניסו ממש לתוך וידו ואין לך קניין גדול מזה.
ה וכיון שמעות קונות מן התודה למה תקנו חז"ל שלא יהו מעות קונות משום תקנת הלוקח שמא יתן הלוקח דמי החפ' וקודם שיקחנו מביתו יאבד באונס כגון שתפול דליק' ותישר' או יבאו ליסטי' ויטלוהו אם היה ברשות הלוקח ובאחריותו יתמהמה המוכר ולא א יציל לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר כדי שיטריח ויציל ומסתמא אחר שיעשה הלוקח אחד מן הדרכים הללו הרי באו לרשותו ואז יטרם לביתו ואם לא יטלם לביתו ויחזירם למוכר איהו דאפסיד אנפשיה. לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפ' שנמכר מושכר למוכר העמידוהו על דין תורה שהרי מצוי היא אצל ביתו ויכול בעצמו להציל וכן לוקח השובר מן המוכר במקום שאות' המטלטלין הנמכרין מונחי' בו באחד מדרכי קניית השכירות שנתבארו בסימן קצ"ה קנה המטלטלין שבו ואין שום א' מדם יכול לחזוד בהן והוא שדר הלקוח באותו בית או שתהא חצר המשתמרת לדעת השוכר או שהוא עומד בצד המקום ההוא שאם תפול דליק' הוא עצמו טורח להציל פירותיו שבבית המוכר. וי"א דאם הוי המטלטלין שקנה במקום דליכא למיחש לדליקה נקנו במעות שלא חשו' חז"ל אלא לדליק' פתאומי' ולא יציל ולשאר אונסין לא חשו דלא שכיחי ואם התנו בהדיא דמעות יקנו קנו.
ו י"א דשכירות מטלטלין נקנה בכס' דליכא למיחש שמא יאמר נשרפו חטיך בעליי' דכיון שהגו' שלו טרח ומציל.
ז הספינ' הואיל וא"א להגביה' מפני כובדה וגם במשיכה יש טורח גדול ואינה נמשכת אלא ע"י רבים מן האנשים לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה וכן כל כלי כבד כיוצא בזה ואם אמר לו לך משוך וקנה אינו קונה הספינה עד שימשכנה כולה ויוציאנו מכל המקום שהיתה בו שהרי הקפיד המוכר שאינו מקנהו לו אלא ע"י משיכה לכך צריך משיכה גמורה:
ח מסירה זו שאמרו א"צ שימסרנה מידו ליד לוקח אלא כיון שאחז בה הלוקח בפני המוכר או במצותו ה"ל בכלל מסיר'. ט
ט מסיר' אינה קונה אלא במקום שאין משיכה מהני שם כגון בר"ה או בחצר שאינו של שניהם שהכניסה שם שלא ברשות בעל החצר דשם לא יוכל למושכו שתהא עומדת ברשותו כמ"ש למעלה ומשיכה שאמרו פירושו דוקא שימשכנה לרשותו לפיכך באלו שני המקומות אמרו שתהא מסירה קונה שם שכן דרך שם למוסרה ליד הלוקח והולך לו המוכר ומשיב' אינ' קונ' אלא בסימטא או בחצר שהוא של שניהם דשם הוי משיכה שלו כאלו משכ' לרשותו לפיכך מסיר' לא מהני שם דשם דרך למשוך חצר שאינו של שניהם והכניסוה שם מדעת בעל החצר הוי כחצר שהיא של שניהם ואם אמר לו המוכר לקנות במסיר' או במשיכ' במקום שאינן קונין לא מהני ולא קנ' אבל בהגבה' הוא קניין חז' יותר מכולם וקונ' בכל מקום. לפיכך אם הית' הספינ' עומדת ברשות הרבים או בחצר שאינ' של שניהם והקפיד המוכר ואמר לו משוך וקנ' צריך למושכה כולה וכשיוציאנה מאותו רשות שאין משיכה קונה בו ויכניסנה לרשות שהמשיכה קונה בו.
יא היתה עומדת בסימטא או בחצר שהיא של שניהם אינה ניקנית אלא במשיכה ולא במסירה.
יב היתה עומדת ברשות הרבים ולא אמר לו המוכר כלום והלך הלוקח ומשך לא קנה עד שימשכנה כדינה מרשות הרבים לסימטא אע"פ שנקנית ברשות הרבים במסירה וכבר אמרנו דמסירה אינה צריכה שימסרנה לו מיד ליד רק שאוחז בה בפני המוכר סגי אפילו הכי כיון שהתחיל למשוך כבר גילה כדעתו שאינה רוצה לקנות בחזקה זו שהוא מחזיק ותפוש בה אלא במשיכה לפיכך צריך לעשות בה כל דין משיכה.
יג י"א דספינה אינה נקנית במשיכה אלא בדרך משיכתה דהיינו כגון שמונחת במים או ברקק מים שהוא בסימטא או בחצר שהיא של שניהם אבל אם היתה ביבשה אפי' בסימטא ובחצר שהיא של שניהם אינה קונה עד שיגביהנה אם יכולין להגביה או במסירה כמו שקונין אותה ברשות הרבים אם אין יכולין להגביהה.
יד דבר הנקנה במשיכה שהיה עומד בר"ה או בחצר שאינה של שניהם ומשכו הלוקח משם לחצר שהיא של שניהם או לסימטא אפי' לא המשיכה כנגד כולה בסימטא או בהצד של שניהם אלא מקצתה קנה דהואיל והוציא מר"ה או מרשות שאינה של שניהם ושם המשיכה כנגד כולה אע"ג דשם משיכה לא מחני מ"מ כיון שהכניס גם מקצתו לתוך הסימטא או לחצר שהיא של שניהם מהני.
טו אע"פ שהנותן דמים על המקח אינן קונות לו כמ"ש ט"מ כיון שקבלם המוכר כדי להשלים ללוקח מקחו הרי קבלם ע"מ להוציא ולעשות בהם צרכיו והוה ליה גביה בהלואה להתחייב באחריותם לפיכך אם חזר בו המוכר וא' ללוקח בא וטול מעותך בי אחזירם לד אעפ"כ המעות עדיין ברשותו אפי' הם בעין וחייב באחריותן אפי' מאונסי' גדולים עד שיקבל עליו מי שפרע ויאמר לו אח"כ בא וטול מעותך ואז אי איתניהו להנך זוזי ממש דיהי' ליה הלוקח בעין הוו להו כמו פקדון גביה ופטור מאונסי' אבל אם הוציא אע"פ שייחד אחרי' תחתיהם וקבל מי שפרע אפ"ה לא גרוע הן מהלוא' כיון שאלו המעות לא נתנם לו הלוקח והרי הן עדיין עליו הלואה וחייב באונסין עד שיבאו לרשות לוקח וי"א דאפילו הוציאם אם ייחד אחרים תחתיהן והוא כבר קבל עליו מי שפרע ורוצה ליתנם לו ולא רצה הלוקח לקבלם פטור ואם חזר בו הלוקח וא"ל המוכר בא וטול מעותיך הרי המעות אצלו פקדון ואם נגנבו או אבדו אינו חייב באחריותן.
סימן קצט
יש דרכים שמעות קונות ויש זמן שמעות קונות ובו ד' סעיפים:
א וכיון דק"ל דדבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו שלא יהו מעות קונות גזירה שלא יאמר נשרפו חטיך בעלייה לפיכך יש לפעמים דמעות קונות ולא תקנו בה משום גזירה דנשרפו חטיך בעלייה כיצד היו לו מעות בידו בלא מניין ובלא משקל ואמר לחבירו מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי ולקחן המוכר ולא דקדק לידע מניינם נקנה החפץ ללוקח ואין א' מהם יכול לחזור בו מפני שהוא דבר שאינו מצוי וכל מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ואקמוהו אדאוריית' דמעות קונות ואפי' הלוקח יודע מניינם רק שאומר למוכר מכור לי באלו ולא דקדק המוכר במניינם י"א שקנה.
ב וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון במנה וקנה שמעון המטלטלין במשיכה ונתחייב לראובן בדמים ואח"כ היו לשמעון מטלטלין אחרים למכור וא"ל ראובן מכור אותם לי בדמים שיש לי בידך מדמי המכר ואמר ליה הן נקנו המטלטלין מיד לראובן בכל מקום שהם באלו הדמים שהיה שמעון חייב לו ואע"פ שראובן לא משך ולא הגביה שגם זה הוא דבר שאינו מצוי ולא גזרו בה רבנן משום שמא יאמר נשרפו חטיך בעלייה אבל אם היה עליו חוב שלא מחמת מכר אלא בהלואה ממש דאמר לו ראובן מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך ונתרצו שניהם לא קנה דהא הלוא' להוצאה ניתנה מנה אין כאן ובמה יקנה וכ"ת מ"ש חוב הבא מחמת מכר מחוב הבא בהלואה דהא הבא מחמת מכר ג"כ מיד שמשך שמעון את המטלטלין שקנה ונתחייב לראובן בדמים גם אותן הדמים נעשו הלואה עליו לראובן וחייב באחריותן בכל אונסים כמו בשטר הלואה דלא דמי דשאר הלואה שכיחי ועשו בהן תקנת המשיכה אבל מלוה הבא מחמת מכר לא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן כמ"ש וא"ת סוף סוף להוצאה ניתנה והנך מעות ליתניהו בעול' ובמאי יקנה איכא למימר דכיון דמחמת מכר נינהו הוה ליה כאלו לא נתחייב לו מעות לעולם אלא כאלו מתחלה החליפו מטלטלין אלו באלו כגון המחליף פרה בחמור דאמרינן כיון שמשך האחד נקנה השאר בכ"מ שהוא אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי.
ג יש זמן שלא תקנו בו חכמים משיכה והעמידו דבריהם על דין תורה שיהו מעות קונות והם הזמנים הד' שמשחיטין את הטבח בע"כ כגון שהיה לו לטבח שור שוה מנה וקבל דינר אחד מלוקח ליתן לו בשר כשישחוט ולא נתקבצו לו קונים לכל דמי השור אינו יכול לחזור בו לאותו שקבל הדינר אלא כופין אותו לשוחטו בשביל הדינר ויתן בשר בדינר ללוקח והזמנים הם אלו הד' פרקים ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום ראשון של פסח וערב העצרת וערב ראש השנה שבאלו הד' פרקים בני אדם סומכין על הטבח שצריכין לבשר יותר משאר ימות השנה כמ"ש טעמא בלבוש ע"ז סימן י"ז סעיף ו' באלו הפרקים אוקמוה אדאורייתא שיהו מעות קונות בלא משיכה ולא יוכל הטבח לחזור בו משום שמחת י"ט לפי' אם מת השור מת ללוקח ומפסיד הדינר יש מי שכתב דה"ה הנותן מעות על יין לקידוש בערב שבת דקנה דכל דכה"ג העמידו דבריהם על דין תודה.
ד יתומים ג"כ העמידו להם חכמים דבריהם על דין תורה שאין קונין מהם אלא בכסף לפיכך אם האפוטרופוס מכר פירות של יתומים ומשכן הלוקח ועדיין לא נתן המעות נתייקרו חוזרין בהן היתומים מפני שאין נכסיהם נקנין אלא בכסף כדין תורה ולא במשיכה שהוא דרבנן הוזלו הפרות אין הלוקח יכול לחזור בו שלא אמרו שלא יהו נכסיהן ניקנין אלא בכסף רק לטובת היתומים אבל בשאר ענינים דין היתומים שוין לכל אדם לעניין זה כיצד קבלו היתומים הדמים ולא משך חלוקת הפירות ונתייקרו חוזרים בהן שאין מעות קונים בשאר כל אדם ואם הוזלו ורוצה הלוקח לחזור בו חוזר ג"כ ומקבל מי שפרע ולא אמרינן של טובת היתומים נעמידם על דין תורה לומר שנקנו פירות ללוקח במעות שקבלו היתומים שרעה יבא להם מזה שאם יצטרכו יתומים מעות לא ימצאו מי שיתנו להם עד שיתנו הם הפירות לקחו היתומים פירות ומשכו ולא נתנו הדמי' והוקרו קנא' כשאר כל אדם הוזלו לא נאמר נעמידם על דין תורה שלא יקנום אלא בכסף ויחזרו בהם שא"כ כשיצטרכו הם לקנות פירות לא ימצאו מי שימכור להם עד שיתנו המעות נתנו המעות ולא משכו הפירות והוזלו חוזרים בהם כשאר כל אדם הוקרו ורוצה המוכר לחזור בו חוזר ומקבל מי שפרע כבשאר כל אדם שאם נעמידם על דין תורה לומר שקנו להם המעות יאמר להם המוכר נשרפו פירותיכם בעלייה או נאבדו שברשותכם היו משעה שנתתם המעות ואין לומר דכשנשרפו יחזרו בהם כמו כשהוזלו שחוזרים אחר שהוזלו ה"נ יחזרו אחר שנשרפו דזה אין סברא לומר שיהא היוקר שיתייקרו ברשות' ואח"כ תהא השריפה ברשות המוכר דהוו כסותרים וא"ת כיון דחיישינן שמא יאמר נשרפו חטכם בעלייה לעיל בחלוקה הראשונה שאמרנו שאם מכר האפוטרופוס ומשכן הלוקח ונתייקרו חוזרים היתומים ניחוש ג"כ שמא יאמר הלוקח נשרפו חטכם בעלייה והרי רעה היא להם שנעמיד דינא על דין תורה דהתם לא ירויח הלוקח בטענת נשרפו כלום דהא מיד כשמשכם הלוקח הותר לו לאכול מהם ולעשות בהם כל מה שירצה לפיכך לא גרע משומר שכר דההיא הנאה שהותר לו לעשות בהם מה שירצה היא שכרו וחייב בגניבה ואבידה אפילו אנשרפו דומיא דגניב' ואבידה שאין בה אונס גמור חייב ולשריפת אונס גמור לא חששו חכמים דלא שכיח היא.
סימן ר
דין קניית מטלטלין על ידי חצרו וכיצד קונה כליו ובו י"ב סעיפים:
א כבר אמרנו פעמים דחצירו של אדם קונה לו וילפינן לה מקראי מדכתיב המצא תמצא בידו מ"מ מרבה חצרו א"כ דחצירו של אדם כידו של אדם וכתיב ונתן בידה גבי גט ומרבינ' חצרה מידה ואיכא מ"ד דחצר הוו כשליח וכיון שאמרה התורה שליח של אדם כמותו ה"ה חצירו ובלבד שיהא חצר המשתמר לדעת ולפיכך אם היו מטלטלין של מוכר ברשות הלוקח במקום שמשתמרין לדעתו אפי' אינו עומד שם או שהוא עומד בצד אותו רשות י"א בחוץ וי"א דוק' בפני' אפי' הוא חצר שאינו משתמר מיד שקבל עליו המוכר למכור קנה לוקח דקניא ליה חצירו ואע"פ שעדיין לא מדד דקנה ליה רשותו והוא שפסק דמים דסמכה דעתיה דמוכר כמה יתן לו בעדם וגמר ומקנה ליה מיד בקניין חצירו וי"א דגם ד' אמותיו של אדם קונין לו כמו שתקנו במציאה שיתבאר לפנינו בע"ה וי"א דדוקא במציא' שאין באן דעת אחר' מקנה בעינן בחצר שיה' משתמר לדעת הקונה אבל במכר ומתנה אפי' אם אין החצר משתמר על דעת הלוקח אלא על דעת המוכר סגי כיון שיש כאן דעת אחרת מקנה ובן ראוי להורות מיהו אם המוכר עצמו השכיר לו חצירו ללוקח ומטלטלין שמוכר לו הם עדיין מעורבין עם שאר מטלטלין של מוכר מיקרי חצר שאינו משתמר ולא קנה.
ב היו פירות הנמכרין ברשות המוכר או ברשות אדם אחר שהם מופקדין אצלו לא קנה הלוקח עד שיגביה המטלטלים או עד שימשכם כמ"ש מיהו אם שכר המקום שהמטלטלין שקונה מונחי' בו או נתנו לו אותו המקום במתנה ובקניין או אפילו בדבור בעלמא קנאו דהשתא הוי ברשותו וקנה לו רשותו והא דמהני דבור בעלמא היינו ברשות אחר אבל אם מונח ברשות המוכר ואמר יזכה חצרי ללוקח במקח שקנה ממני לא קנה לו דבמה יזכה זה בו והוא עדיין כולו ברשות מוכר לפיכך אמרו שאין אדם יכול לזכות בשל עצמו לחבירו אם לא שישכיר לו מקומו ויקנה לו באח' מדרכי ההקנאת אע"פ שלא מדד ובלבד שפסק דמים ואם היו הפירות מופקדין ביד אחד לא סני שיאמר הוא בעצמו תקנה חצרי ללוקח את הפירות עד שיאמר לו כן מדעת המוכר ואז קונה לו אפילו באמירה בעלמא דחצירו הוא כידו דמידו אתרבאי וכשם שהוא יבול לזכות בידו לחבירו בשל אחרים ה"נ בחצירו יכול לזכות לו בשל אחרים.
ג כליו של אדם ג"כ קונות לו כמו חצירו והוא שיהא ללוקח רשות להניחו שם כגון בסימטא אע"ג שאם הניח על גבי קרקע בסימטא לא קנה כיון שנכנסו המטלטלין בתוך הכלי קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו שהרי זה כמי שהונחו בתוך ביתו לפיכך אין כליו של אדם קונין לו בר"ה כיון שאין רשות להניחו שם וכ"ש כשכליו של לוקח ברשות המוכר דלא קנה אא"כ אמר לו המקנה לך וקנה בכלי זה ואז קנה אפי' אם הוא ברשות מוכר דכיון דאמר ליה הכי חשבינן ליה כאלו נתן לו רשות להניח שם הכלי וה"ל ככליו של לוקח וקונה לו.
ד וכן אם קנה הכלי מהמוכר והגביהו ואחר כך הניחו שם ברשות המוכר וחזר וקנה ממנו הפירות כיון שנכנסו בתוך כלי זה קנה אותם שמפני הנאת המוכר במכירת הכלי אינו מקפיד על מקומו.
ה אף על גב שכליו של לוקח אינו קונה לו ברשות מוכר דאמרינן הכלי בטל לגבי הרשות אפילו הכי כליו של מוכר אינו קונה ללוקח אע"פ שהוא ברשות הלוקח כגון שפירותיו של מוכר הם בכליו של מוכר והניחן ברשות הלוקח בתוך הכלים לא אמרי' דהכלי בטל לגבי הרשות והוה ליה כמונחין ברשות הלוקח אלא כל זמן שהם בכליו של מוכר לא קני ויש אומרים אפילו אמר ליה המוכר זיל קני לא קנה וטעמא משום דמספקינן בגמרא אם הכלי בטל לגבי הרשות או הרשות לגבי הכלי ואזלינן לחומרא לומר דבעינן תרווייהו דלוקח הכלי והחצר ובחד מינייהו לא קנה.
ו ומשיכה קונה אפילו בכליו של מוכר שאם מדד המוכר ונתן לתוך כליו ומשכו הלוקח בפניו קנה ואפי' לא א"ל משוך הכלי לקנות מה שבתוכו כיון שהוא בפניו ושותק קני.
ז אין הרשות קונה ולא הכלי ולא משיכה ולא הגבהה אלא א"כ פסק תחלה המד' בכך וכך אבל כל זמן שלא פסק אין לו שום צד שיקנה בו שכל זמן שלא פסק לא סמכה דעת שניהם שמא לא יסכימו על הסכום ויתבטל המקח ואם המקח דבר שדמיו קצובים אע"פ שלא פסק קנה שמא יפסוק ודמיו הם קצובים וכן אם אמר ליה הריני מוכר לך כפי מה שישומו ג' אפי' אין דמיו קצובים דסמך דעתיה על הג' שישומו היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם או אפי' שהיו ברשות לוקח והם בכליו של מוכר אם קבל עליו המוכר למכור והתחיל למדוד לתוך כליו של מוכר אם אמר לו כור בל' סלע אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה שכיון שאומר כור בל' סלע לא היתה כוונתו להקנות לו אלא כל הכור ביחד והרי הוא עדיין לא גמר כל המדה שאומר דהיינו כור וגם הפירות עדיין הם בכליו של מוכר אע"פ שהם ברשות לוקח בבר אמרנו דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה וי"א שכל שגילה דעתו שאינו רוצה למכור רק הכור ביחד אפי' היה ברשות לוקח ובכליו של לוקח או שמשך או שרגביה לא קנה אא"כ מדד כולו מה שגילה דעתו למכור ואם אמר לו כור בל' סאה בסלע אפי' הם בכליו של מוכר ראשון ראשון קנה כיון שפסקו דמים על כל סאה שיגביה המוכר ויערה אותה נגמרה מכירתה הואיל ואין הפירות ברשות המוכר ולא כר"ה ואלו לא היו הפירות בכליו של מוכר כיון שהם ברשות לוקח קנה משפסק אע"פ שלא מדד כמ"ש וי"א דהא דאמרי' מד בל' סאה בסלע ראשון ראשון קנה היינו משום דמספקא לן אי תפיס לשון ראשון או לשון אחרון ואין חילוק בין אם אמר כור בל' סאה בסלע או סאה בסלע כור בל' אני מוכר לך לעולם ראשון ראשון ספק קנה ולא ודאי קנה אלא שהוא ספק והלוקח מוחזק בהן שהן ברשותו אמרינן שהוא קנה לפיכך אם לא נתן המעות אף במה שהוא תפוס יכול הלוקח לחזור בו כיון שהוא מוחזק במעות איקי ממונא בחזקת מריה יש אומרים שכל זה כשמדד המוכר אבל אם מדד הלוקח קנה בכל עניין דמידתו הוי כמשיכה ראובן מכר י' חביות לשמעון ואמר לו אני מוכר לך חביות אלו המידה בכך וכך ופתח לו חבית אחת ונטל שמעון קצת מהיין ולאחר שלקח קצת מהחבית שפתח חוזר בו ואינו רוצה ליקח יותר דינא הוא דודאי משאר החביות יכול לחזור בו כיון שלא משך ואם לא נתן המעות אף מי שפרע ליכא אך באותו חבית שפתח אם המוכר טוען שאינו רוצה במותר שבחבית דשמא יחמיץ הדין עמו וצריך ליקח הלוקח כולו או לקבל אחריות על המותר אם יתקלקל שישלם לו כל החבית כפי מה שהיה שוה בשעת שקנאו כל שנקנה המקח אין א' מהם יכול לחזור אע"פ שנפלו חולוקים ביניהם יקיימו המקח וידונו על החילוקים שביניהם.
ח הכניס הלוקח את החמורים לביתו עם התבוא' שעליהם אותה משיכה אינה בלום אפילו אם פסק הדמים ומדד על החמורים לא קנה שהרי לא משך החמורים לשם קניין לקנות מה שעליהם לכך לא קנה אא"כ הכניסם ופרקם שאז יקנה לו ביתו לכשיפסו' אם הוא משוי שאינו מונח בכליו של מוכר אע"פ שלא מדד וי"א שאפי' מדד לוקח על החמורים לא קנה שרא נתכוין למשיכה ולקנות במדידה זו דלמדידה בעלמא נתכוון ויש חולקין ואומרים דכל שמדד לוקח קנה.
ט המוכר יין או שמן לחבירו בסימטא או בחצר שאינה של שניהם והרי הוא כמו שהיה של שניהם שהשאילוה לשניהם או ברשות ליקח והיתה המדה של דסרסור או של אחר שהשאלו להם עד שלא נתמלאית המדה הוא ברשות מוכר ויכול המוכר לחוור בו אפי' אם יש רשומין במדה לידע עד היכן הוא לוג אוב' לוגין ואמר לו כל רושם ורושם בכך וכך אפ"ה הוא של מוכר ומשנתמלאית המדה הוא ברשות לוקח וקונה לו כיון שהוא בסימטא או בחצר שאינ' של שניהם דאמרינן דמסתמא שהסרסור או אותו האחר שהשאילה להם ע"מ כן השאילה להם שקודם שתתמלא יהיה היין או השמן של המודד שהוא של המוכר ומשחת מלאות יהא נקנה ללוקח שישפוך ממנה תוך כליו וכן פירו' שהיו צבורין בסימטא או בחצר שאינה של שניהם והמדה אינה של אחד מהם והיה המוכר מודד עד שלא נתמלאית המדה הרי הוא ברשות מוכר משנתמלאית המדה הרי הוא ברשות לוקח.
י היתה המדה של א' מהם בין של מוכר בין של לוקח והיו בה רשמים לידע חצי שלישה ורביעה וכיוצא בהן כיון שהגיע לרושם מהרשמים ראשון ראשון קנה ואע"פ שלא נתמלאת המדה וכל רושם מהם כמדה בפני עצמה הוא והרי נתמלאית אותה מדה וקנה לוקח שהוא סומך על הרשמים שבה וי"א דאם המדה של מוכר לא קנה עד שיערה אותה דמסתמא דלא כיון להקנות ללוקח עד שתתמלא ותהא ראויה לערו' לכליו של לוקח. יא הנוטל כלי מבית האומן ע"מ לבקרו ואם יטב בעיניו יקחנו אם היו דמיו קצובין ונאנס בידו חייב אפי' באונסין גמורין דהואיל ודמיו קצובין הרי הוא מעת שהגביהו כאילו קנאו ונעש' ברשותו שהרי אם ירצה הוא להחזיר בו אין המוכר יכול לחזור בו והרי הוא כאילו הוא של מבקר לעמוד ברשותו לאונסים והו' שהגביהו כדי לקנות את כולו ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח שמסתמא יחזיקנו כיון שהוא חביב והרי הוא בקנוי בידו וחייב אפי' באונסין אע"פ שהלוקח יכול לחזור בו כל זמן שהוא בעין אבל חפץ שהמוכר קץ בו והא מבקש ורודף למוכרו הרי הוא לעולם ברשות מוכר עד שיפסוק הדמים ויגביהנו הלוקח אחר שפסק ואם גלה דעתו' שאינו חפץ בו אינו חייב עוד באונסין אבל י"א שעדיין הוא כש"ש בההוא הנאה שנתנו לו לנקרו ושיכול להחזירו אימתי שירצה ואם נאבד או נגנב ממנו קודם שיחזירנו הרי הוא כש"ש וחייב בגניבה ואבידה ויש אומרים שהוא כשומר חנם דמה הנאה מטו ליה אין כאן שום הנאה דלא דמי כלל לנוטל כלי לשגרו לבית חמיו דסוף סימן קפ"ו דהתם ודאי נהנה שנתראה בבית חמיו כמו שכתבנו לעיל אבל הכא אין לו שום הנאה.
יב א' המושך או המגביה או המחזיק בעצמו קנה בקניינים אלו וכן אם אמר לאחד למשוך עבורו להגביה לו או להחזיק לו ה"ז זכה דשלוחו כמותו וכן בכל שאר דרכי קנייה שלוחו כמותו.
סימן רא
דין רשם על החבית והתוקע כפו לחבירו ובו ב' סעיפים:
א עוד דרך אחרת אמרו חז"ל שהמטלטלין נקנין בו והוא שקראוהו בגמ' סיטומתא פירש שמוכר לו הדבר בדברים בעלמא ורושם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו אף על פי שלא נתן מהדמים כלום וכל החוז' בו אחר שרשם רושם זה צריך לקבל מי שפרע אם אין המנהג לקנות ברשימה זו קניין גמור ואם מנהג התגרים במדינה שיקנה הרושם קניין גמור נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו וחייב זה ליתן הדמים והוא שרשם בפני המוכר או שאמר לו המוכר רשם מקחך שהקנהו לו בזה.
ב וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה למוכר או ע"י שתוקע לו כפו בגמר המקח או במקום שנוהגין הסוחרים שמוסרים המפתח לקונה וכן בל ביוצא בזה שנהגו התגרים קנה.
סימן רב
דין קניית מטלטלין אגב קרקע או עבדים וקרקע או עבד ומטלטלין או בהמה וכלים שעליה ובו ט"ו סעיפים:
א עוד יש קניין א' במטלטלין שיכולין לקנותן אגב קרקע דהיינו שאם מכר או נתן קרקע ומטלטלין לחבירו כיון שקנה חבירו הקרקע בא' מן הדרכים שקונין בהן הקרקע נקנו לו גם המטלטלין אגבן בכ"מ שהם אפי' אם אינן צבורין בתוך הקרקע ודבר זה למדו מקרא דכתיב בבני יהושפט ויתן להם אביהם מתנות רבות וכסף וזהב מגדנות עם ערים בצורות ביהודה כלומר שנתן להם כל מתנות המטלטלים הנזכרים אגב קרקעות דערים בצורות לפיכך אמרו דנקנין המטלטלין אגב הקרקע בין שהיו שניהם במכר או שניהם במתנה בין שהקרקע במכר והמטלטלין במתנה או המטלטלין במכר והקרקע במתנה כיון שקנה קרקע קנה מטלטלין עמהן וי"א דאפי' הקרקע כשכירות והמטלטלין במתנה או איפכא קנה.
ב בד"א כשהיו אותם המטלטלין צבורים באותו קרקע אז מיד כשקנה הקרקע באחד מדרכי הקניות נקנין המטלטלין מסתמא עמהם אבל אם היו המטלטלין במקום אחר אינן נקנין לו מן הסתם אלא צריך שיאמר לו קנה המטלטלין אגב קרקע ואז אפי' היו אותן המטלטלין במדינה אחרת וא"ל קנה אותה ע"ג קרקע פלוני כיון שקנה הקרקע נקנין המטלטלין עמה אע"ג שאינם צבורין בתוכה ואם לא אמר ליה קנה אגב קרקע לא קנה הואיל ואינן צריכין בתוכה ולא אמר ליה כלום כמה יקנה אותן אין קונין במחשבה וי"א דאפי' הם צבורין בתוכה צריך שיאמר לו קנה אותה אגב קרקע וכן עיקר י"א דבעינן דוקא לשון אגב אבל לשון עם לא מהני ויש חולקין וכן נ"ל ואדרבה תמהני למא לא יועיל לישנא דעם יותר מאגב והא האי קרא דילפינן מיניה דין זה דקניין אגב עם כתיב בו עם ערים בצורת ביהודה אלא ש"מ עם ואגב חד לישנא הוא אלא שזה לשון הפסוק וזה לישנא דרבנן ולדידי לישני דעם עדיף דאטו סני לשנא דקרא נ"ל.
ג הקנה השדה לאחד והמטלטלין לאחר אגבי השדה וא"ל קני השדה לעצמך ואגבו יקנו מטלטלין לפלוני מבעיא בגמרא אם קונה אם לאו ולא אפשיטא הלכך אם החזיק זה בקרקע לא קנה השני המטלטלין דמספיקא לא מפקינן להו מחזקת המוכר ואם תפשן הקונה אחר שחזר בו המקנה גם כן אין מוציאין אותן מידו שהרי תפשן אחר שקנה חבירו הקרקע שנקנו אלו על גבה ויש חולקין וסבירא להו כיון דלא איפשיטא בגמ' והוה ליה ספק דינא ואינו דומה לשאר ספק ממון דאמרינן ליה המע"ה אלא אפי' תפש מפקינן מיניה ואין תפישתו של זה מועלת בהן וס"ל שכן הדין בכל ספק דינא דממונא כמ"ש עוד לפנינו בע"ה.
ד הקנה השדה לאפוטרופוס ומטלטלין ליתומים קנו היתומים דיד האפוטרופס הוא כיד היתומים והוי כאלו הקנה הכל לאיש אחד וכן הדין בגבאי צדקה שקנה הקרקע וזכה במטלטלין לעניים דיד גבאי צדקה כיד עניים.
ה בהמות כמטלטלין נחשבו בדינים אלו. .
ו קרקע אינה נקנית אגב קרקע אחת דלא נאמר קניין אגב בפסוק אלא במטלטלין עם קרקע אבל קרקע עם קרקע לא נאמר הילכך אפי' צבורין בהן אינה נקנית כיצד כגון שאמר לו קני קרקע הסמוכה לתהום ואגבה תקנה העליונ' אע"פ שהוא צבור בתוכה לא קנה והא דאמרינן לעיל סימן קצ"ב סעיף י״ב שדות בי' מדינות קנה כולם לא בתורת אגב אלא בתורת חזקה ומיירי שכבר נתן דמי כולם כדכתיבנא לעיל ע"ש והכא בקניין אגב קונין אפילו בלא נתינת דמי כולם וקרקע אינה נקנית בתורת אגב אפילו נתן דמי כולם.
ז קנין מטלטלין הרבה אפילו על גבי קרקע כל שהוא דבעינן לסיים קרקע כל שהוא היכא שידענו שאין לו שום קרקע אלא זו אבל כשאין ידוע לנו והוא מקנה אגב קרקע סתמא סגי בכך ואין צריך לסיים הקרקע שמקנה על ידה וכן נוהגין להקנות אגב ארבע אמות קרקע אע"פ שאין יודעין שיש לו וע"ל סימן קנ"ג ויכול אדם להקנות אגב מקומו' של בית הכנסת אע"ג שהמקומות של רבים וכל אחד יושב על מקום אחד הוי כמו שאול לו ומקנין על ידה.
ח המקנה עבדים וקרקעות כאחד המחזיק בעבדים לא קנה הקרקעות ממ"נ אם עבדים במקרקעי' דמי אפילו לא הוו מקרקעי דניידי הא אמרינן אין קונין קרקע אגב קרקע וכ"ש אי כמטלטלי דמי שאין קונין קרקע אגב מטלטלים החזיק בקרקעות לא קנה העבדים ג"כ בין אי הוו כמטלטלי דאע"ג דקונין מטלטלי אגב קרקע אפילו אינן צבורין לתוכה ה"מ מטלטלי דלא ניידי דומיא דכסף וזהב דכתיב בקרא דעם ערים בצורת אבל עבדים מטלטלי דניידי נינהו ואינן נקנין אגב קרקע ה"מ כשאינן צבורין בתוכה אבל היו צבורין בתוכה חשבינן להו כמטלטלים דמ"מ לא גרע ממטלטלי ונקנין אגבה דאי הוה חשבינן להו כקרקע לא הוו נקנין עמה בתורת אגב דהא אמרינן סעיף ו' קרקע אינה נקנית עם קרקע אפילו בצבורין אבל בתורת חזקה נקנין עמה אפילו עבדי כמקרקעי מדאמרינן הקנ' לו י' שדות בי' מדינות החזי' באחת החזי' בכולן ואפ"ה אינן נקנין עמה אלא כשעומדין בתוכ' דכשאין עומדין בתוכ' לא דמיין לי' שדות בי' מדינות דהתם סדנא דארעא חד הוא והכא עבדי מקרקע דניידו הן.
ט קנ' עבדים ומטלטלין כאחד משך באחד מהן לא קנ' האחר דאין מטלטל זה נקנ' במשיכת זה אפילו הוו כולהו מטלטלי דלא ניידי החזיק בעבדים לא קנה המטלטלין דאפילו הוו במקרקעי שאני מקרקי דניידי ואם היו המטלטלין על גבי העבד קנה אותן עם העבד דהעבד חשוב כחצר והרי נקנין לו המטלטלין בחצירו והוא שיהי' העבד כפות דלא יהא חצר המהלכת דחצר המתהלכ' אינו דומה לשאר חצר ולא קני אי לא הוי כפות וי"א שצריך שיהי' כפות וגם ישן כפות מהני שלא יהא חצר מהלכת וישן מהני דהוי חצר המשתמר לדעתו דאי הוה ניעור לא הוה משתמר לדעתו אלא לדעת עצמו.
י עציץ נקוב שיש בה זרעים העצי' חשובה כמטלטלין דהא יכולה לטלטל והזרעים שבה כיון שהיא נקוב' הוי יניקת' כינקי מן הקרקע וחשיבו כקרקע לפיכך היה העצי' לאחד והזרעים שבתוכה לאחר אם הקנה בעל העצי' עציצו לבעל הזרעים כיון שמשך בעל הזרעים העצי' קנה דהא עצי' מטלטלי ומטלטלי נקנין במשיכה.
יא הקנה בעל הזרעים זרעיו לבעל העצי' לא קנה בעל העצי' הזרעים עד שקנה הזרעים באחד מקנייני הקרקע דהיינו או בכסף או בשטר או בחזק' ואם בחזקה רוצה לקנות כגון שלא נתן כסף צריך שיחזיק בזרעים עצמם כגון שנוכש או עודר בהן דהא הזרעים הוו קרקע ואין נקנין במשיכ' אלא כקרקע בכסף ובשטר ובחזקה.
יב היה העצי' והזרעים שבו הכל לא' והקנה שניהם לא' החזיק בעצי' לקנות אותה והזרעים כגון שלא משכו אלא עשה בו מלאכה במקומו אף העצי' לא קנה דהא העצי' מטלטלין היא ואין המטלטלין נקנין בחזקה וכיון דהעצי' לא קנה כ"ש דזרעים לא קנה משך העצי' אותו קנה במשיכה והזרעים לא קנה שהרי הזרעים קרקע נינהו ואין קרקע נקנית במשיכה וכ"ש שאינ' נקנית ע"י משיכת העצי' שהוא מטלטלין החזיק בזרעים ג' העצי' דהא נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזק' והעצי' נכסים שאין להם אחריות היא והא דבעי' נקוב משום הזרעים דאז הוה יניקתן כמו מן הקרקע עצמה דאי לא הוה נקוב גם הזרעים לא הוי כקרקע י"א דוקא בשל עץ בעינן נקוב ובשל חרס אפילו אינו נקוב חשוב כנקוב דיונק מן הקרקע דרך החרס ויש אומרים איפכא.
יג המקנה בהמה וכלים שעל גבה כא' אע"פ שמשך הבהמה וקנאה לא קנה הכלים שעליה במשיכה שמשכה עס הבהמה לא קנא' שאין המשיכות שוות זו עיקר דין משיכתה הוא בהליכ' וזו בגרירה ואינה נקנית בבת אחת ומטע' חצר נמי לא קנה שתהא הבהמה נחשבת כחצירו ויקנה הכלים עליה בתורת חצירו דחצר מהלכת היא ולא קנה עד שיגביה או שימשוך הכלי' עצמם אם אין דרכם להגביה ואם היתה הבהמה כפותה ומשכה וקנאה קנה אף כלים שעליה ולא מטעם משיכה שאין משיכת' שוה אלא מטעם חצר דבהמה כפותה הוא כחצירו ובבהמה כפותה לא בעינן ישן דאפי' אינה ישנה משתמרת לדעתו היא שהדי אין לה דעת יש מי שאומר דבמציאה אם אומר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה קנאם אפילו אינה כפותה כיון דמהפקר קא זכה קניין כל דהו סגי שתהא קאי ברשותיה ואין אחד יכול לחוטפה ממנו לזכות בה ביון שהוא מוחז' בה שמשכה לרשותו.
יד אמר ליה המוכר משוך בהמה זו וקני כלים שעליה ולא הקנה לו הבהמה הואיל ולא הקנה גוף הבהמה אע"פ שמשכה והיא כפותה לא קנה כלים שעליה כיון שעיקר דין משיכתה היא בהליכה ומשיכת כלים היא בגדירה.
טו אבל אמר לו משוך קופה זו ובמשיכתה קנה מה שבתוכה במשיכת הקופה קנה מה שבתוכה אע"פ שהקופה לא קנה כיון דמשיכת הקופה ומשיכת מה שבתוכה משיכה שוה היא תרווייהו בגרירה מועיל גרירת הקופה לגרירת מה שבתוכה.
סימן רג
כל מטלטלין נקנין בחליפין ומטבע אינה נקנה בחליפין ובו י' סעיפים:
א וזאת לפנים בישראל וגו' לקיים כל דבר שלף איש נעלו וגו' וכבר ידעת בריש סי' קצ"ה דפסו' זה בקניין חליפין קמיירי מכאן אחז"ל כל המטלטלין קונין זה את זה בדרך חליפין ל"מ אם אין המקנה מקפיד לידע סכום שווי החפ' שנוטל בחליפין כעין שקונין בסודר שזהו הקניין הגמור שאנו למדין מקרא שהוא מועיל לכל הדברים בין קרקע בין מטלטלין בין בעלי חיים דלקיים כל דבר כתיב ופירות נמי אע"פ שאין קונין בהם מפני שאינן כלי ואנן כלי בעינן דומיא דנעל דשלף נעלו כתיב מ"מ נקנין הן בחליפין מלקיים כל דבר חוץ ממטבע שאינו נקנה בחליפין ולא קונה כמ"ש מעמיה לעיל סימן קצ"ה סעיף ב' וחו' משטרות וע"ל סימן ס"ו וכן דבר שאין בו ממש אין קניין מועיל בו כגון שקנו ממנו שילך עם פלוני למקום פלוני או שקנו ממנו שיחלוקו החצר שביניהם או שיחלקו השכר שביניהם או שישתתפו באומנות דברים כאלו וכיוצא' בהן לא הוו אלא קניין דברים שאין להם מקום מסויים מה שיחול הקניין עליו וכן טובת הנאה לאו ממון הוא ואינו נקנה בחליפין ע"ל סימן דמ"ה האומר אתן דבר לפלוני אי הוי קניין דברים מי שקנו ממנו שיעשה שטר מחילה לחבירו הוי קניין דברים שאינה מקנה לו שום דבר מסויים אלא שמסל' עצמו ממנו ואין זה דבר שיחול עליו הקניין אבל אי קנו ממנו להחזיר לחבירו כל זכיותיו שיש לו עליו לא הוי קניין דברים שהרי צריך להקנות לו דבר בחזרתו והרי כל אלו בכלל הקניין חליפין הנאמ' בקרא וא"צל שקונין אלא אפי' מקפיד לידע סכום שווי החפ' שנוטל דהשתא דומה לדמים אפ"ה נקנה כיצד היה לזה פרה ולזה חמור והעריכו אותם כמה שוה כל א' מהם והסכימו להחליפ' זה בזה כיון שמשך בעל הפרה את החמור נקנית פרתו לבעל החמו' בכ"מ שהיא ואין שום א' מהם יכול לחזור בו. וי"א דאם העריכו זה כנגד זה קונין אף בפירות והכי מסתב' שהרי אין זה חליפין הנאמר בפסו' ובכלל כל הנישום באחר הוא נ"ל.
ב החליף חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ולא משך הטלה לא קנה מפני שאין כאן משיכה גמורה שהרי לא משך את הטלה שהיה בכלל המקח וי"א דוקא בכה"ג שא"א לומר שיקנה כנגד שיווי מה שמשך דהיינו כנגד דמי הפרה שמשך משום שהחמור א"א לחל' אבל אם אמר פרה וטלה בכור חטין ומשך הפרה ולא משך הטלה קנה בחטין כנגד דמי הפרה י"א שאם ראובן החליף בקניין אחד עם שמעון ולוי ונתבטל הקניין אצל אחד בטל גם כן כנגד השני.