לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר · סימן רה
דין מוכר מחמת אונס ומסר מודעא ובטלה ובו י"ב סעיפים:
א מי שאנסוהו למכור דתלוהו ויסרוהו עד שמכר במקרקעי בין במטלטלי שאמר רוצה אני או שתק וקבל הדמים ביון דאיכ' תרתי שנתרצה ואמר רוצה אני שהרי שתק וגם קבל הדמים ה"ז מכור דאמרינן אגב אונסי' גמר ומקנה י"א דוקא דאיכ' עדים שראו שהאנ' נתן לו המעות אבל אם הודה בפני עדים שקבל ממנו המעות והעדים לא ראו שנתן לו אינו מכור דאמרי כי היכי שאנסו למכור כך אנסו להודות שקבל המעות והוא לא נתן לו ומחמת יראה הודה ויש אומרים אפילו בהודאה סגי דמתוך אונסו אינו מודה אם לא שקבל דאם אנסוהו להודות ה"ל למסור מודע' דבקל יכול למסור מודעא על ההודאה י"א דוק' כשנתן לו המעות אפילו באונס זבוניה זביני דאגב אונס' גמר ומקני אבל אם לא קבל הדמים אלא שנתן לו שטר לאנס שמכרו לו לאו כלום הוא ולא קנה ויש חולקין ודוק' שאמר רוצה אני או שתק וקבל דמים אמרינן דאגב אונסיה גמר ומקני ע"י הדמים אבל אם אמר בפירוש שאינו רוצה ואנסוהו לקבל הדמים לא גמר ומקני לפיכך אם אנסוהו למכור ורוצה למצא לו תיקון לכשיסתלק האונס שלא יתקיים המקח ויכול לחזור בו ולא יאמרו דאגב אונסיה גמר והקנה אלא מחמת יראה קבלם ומוסר מודע' קודם שימכור כלומר יודיע לעדים שבאונס הוא מוכר ואינו מתרצה למכור אלא מחמת יראת האונס כיצד יעשה יאמר לשני עדים דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני או שדה פלוני לפלוני לא ברצוני אני מוכרו לו אלא מפני שאנוס אני למוכרו לו ואז אפילו יחזיק בו זה כמה שנים לכשיסתלק האונס המכר בטל ומוציאין אותו מידו ומחזיר לו הדמים ובלבד שיהו העדים יודעים שמפני אונס הוא מוכרו ושהוא ודאי אנוס וכל מודע' שאין כתוב בה אנו העדים ידעיו שהמוכר זה אנוס היה כשמכרו זה אינה מודע'.
ב בד"א שצריכין העדים לידע את אונסו במכר אבל במתנה או מחילה שכופוהו ליתן או למחול אין צריכין להכיר אונסו שאפילו אם אינו אנוס כיון שגלה דעתו ואמר לעדים שאינו נותן או מוחל מדעתו אין במתנה או במחילה כלום דדוק' גבי מכר אמרינן כיון שקבל המעות גמר ומקנה משא"כ במתנה ומחילה שכיון שלא מדעתו נתן או מוחל במה הקנה ומתנה שכתוב בה אחריות דינה כמכר שכיון שכתב לו אחריות ודאי בחנם לא נתן לו מתנה כזו אם לא שגם הוא נהנה ממנו כבר הרבה והרי הוא כמכר דגמר ומקנה אגב הנאתו שהיתה לו ממנו.
ג מתנה אם נתברר שבאונס נתן אע"פ שלא מסר מודעא מתנתו בטלה וכן אם מוסר מודע' ולא ידעי באונסו כיון שקודם שנתן גלה דעתו שאינו נותן מדעתו המתנה בטלה כמ"ש בסעיף ו' בע"ה ומחילה דינה כמתנה דמה לי נותן עכשיו ומה לי מוחל לו מה שחייב לו כבר לפיכך אם אנסו עד שמחל לו אם יש עדים שיודעים באונסו אע"פ שלא מסר מודעא וכן אם מסר מודעא ולא ידעו עדים באונסו אין מחילתו מחילה ופשרה דינה כמכר מפני שהיא דומה למכר לפי שהתובע ירא שמא יפסיד כל תביעתו בדין לכן הוא מתפייס ליטול קצת בפשרה וכן הנתבע ירא שמא יחייבוהו לשלם כל מה שתובע ממנו ולכן הוא מתפייס לשלם מקצתו בפשרה והיינו מכר ממש שהוא מוכר לחבירו כל זכות שיש לו בתביעה זו בסך שמתפשרים ביניהם לפיכך אם אנסו עד שנתפשר עמו גמר ומקני אגב אונסיה עם קבלת דמים דתובע במה שהוא מקבל ממנו מן הנתבע והנתבע במה שהניח לו מתביעותיו אא"כ מסר מודעא ואם לא כתבו במודע' אנן סהדי ידעינן באונסיה אין מודעא זו כלום.
ד יש מי שאומר דהא דאמרינן בשלא מסר מודעא ממכרו ממכר אם הוא בקרקעות דוי ממכר אפילו לא נתן לו כל שווין לפי שאין אונאה לקרקעות אבל במטלטלין כיון שיש בו בדי אונאה וכ"ש כדי ביטול מקח אין כאן תורה מקח וה"מ בשאינו כופה אלא המכירה אבל בסכום המעות אינו כופהו אבל אם כופהו ליתן לו בפחות משוויו אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה וכתב מורי מהרמא"י ז"ל מיהו לעניין זה הוי כמכר דאם מסר מודע' בענין שידעו העדים באונסו כמו במכר עכ"ל ונ"ל טעמא משום דאי לא ידעי העדים באונסו דילמא אע"פ שמה שנתן לו מה ששוה יותר על הדמים שקבל נתן לו שלא מדעתו ולא קנה מה שנתן לו כנגד שיווי הדמים גמר והקנה לו בלא אונס אגב הדמים שקבל נ"ל.
ה וכיון דבעינן שידעו העדים מצד אחר ולא מפיו דאנוס הוא כדכתבינ' בסעיף א' יש מי שאומר שאפילו אמר לעדים כתבו לי שמסרתי מודע' בפניכם וכשיוודע על פי עדים האונס שאנסוני יצטרף עדותכם עם אותם העדים לבטל המקח אין שומעין לו וטעמא משום דחיישינן לב"ד טועין שאמרו חזקה לא חתמו אא"כ. ידעי באונסו ויבאו לבטל המקח ע"י אלו העדים לבדן ויפסידוהו שלא כדין לפיכך אמרינן דוקא לכתחלה לא יכתבו אבל אם כתבו לו ולא ידעי באונסיה ואח"כ בא זה ותבעו לדין והבי' עדי' דאנוס היה ה"ל מודעא מעלייתא ומבטלינן המכירה על פיה.
ו בד"א שצריך שידעו העדים שהוא אנוס במוכר או בעושה פשרה שהיא דומה למכר כמ"ש שאם אינו מוסר מודעא אפי' שות' אמרי' אגב אונסיה גמר ומקני אבל במתנה או במחיל' אם מסר מודעא קודם אע"פ שאינו אנוס הרי המתנה בטל' שאין שייך מתנה אלא מה שנתן מרצונו הטוב והרי גלה דעתו שאינו נותן ברצון שאם היה נותן ברצון למה מוסר מודעא וגילוי דעת הנותן שאינו נותן ברצון סגי שהרי אינו רוצה להקנות בכל לבו ולא קנה המקבל מתנה והמחילה דומה למתנה כמ"ש.
ז וכשלא מסר מודעא ואנסוהו זבוניה זבינ' דאגב אונסיה גמר ומקני לפיכך צריך למסור מודעא ל"ש אנסוהו אונס הגוף כגון שהכוהו או שתלאו עד שמכר לו ל"ש אנסוהו ע"י ממון כגון שהפחידוהו בהפסד ממון בין ע"י גוים בין ע"י ישראל ולא אמרינין כשמפחידין אותו ע"י ישראל אינו אונס גמור דהא איפשר לתובעו לדין או הוא עצמו יתחרט ויחזיר לז הגזילה וה"לל אע"ג שקבל הדמים לא גמר ומקני אפי' לא מוסר מודעא אלא אפ"ה צריך מסירת מודעא ואם לא מסר מודעא אמרי' גמר ומקני ומעשה בא' ששכר פרדס מחבירו לי' שנים ולא היה שטר חוב ביד המשכיר ואחר שאכלו השוכר ג' שנים אמר לו למשכיר בינו לבין עצמו אם לא תמכרנו לי אכבוש שטר השכירות ואטעון שהוא לקוח בידו והיה ירא המשכיר שמא יפסיד כל הפרדס בחנם והלך ומכרו לו וקבל דמים ועשה לו שטר מכירה עליו וקודם שמכר לו מסר מודעא בפני עדים והטמין העדים אחורי הגדר ושמעו שלא נתרצה למכור לו אלא ע"י גיזום זה שאמר לו אם לא תמכרנו לי כבשינ' לשטר משכונ' ואימא לקוח הוא בידי והפסדתי השטר ויש לי טענת חזקה שהחזקתי בפרדס ג' שנים ומפני גיזום זה מכרו לו ואחז"ל שזה וכיוצא בו הוא מקרי אונס וכשיתבענו אח"כ לב"ד ויכפור ויאמר שקנה ממנו פרדס זה וזה יוציא המודע' המכר בטל וכן כל כיוצא בזה.
ח בד"א באונס כזה שמעולם לא בקש הקונה לגוזלו ממנו בחנם אלא נעשה חמסן שכופה את המוכר למכור שלא ברצונו ונותן דמים אבל הגוזל את חבירו והוחזק בגזלן ואחר כך לקח אותו השדה מן הנגזל וקבל הנגזל את הדמים ממנו אין המוכר צריך למסור מודע' ובלא מודעא צריך להחזירו לו כמו שיתבאר עוד בע"ה.
ט עדים החתומים על המודעא הם עצמם יכולין לחתום על אותו שטר המכירה שנמסר להם המודעא עליו והמודעא בשרה ולא אמרינן דהוו להו כעוקרי עדותן במקח שאינו עדות דה"ל כחוזר ומגיד כדאמרי' דעדים שאומרים כתב ידינו הוא זה אבל קטנים היינו שאם כתב ידם יוצא ממקום אחר דאינם נאמנים דהכא נאמנים דכיון דשניהם עדות בכתב הוא אתי בכתב ומרע בכתב וכ"ש היכא שב' החתומים על המודעא אינם חתומים על המקח דאתו הני ועקרי סהדותיהו דהני ואפי' אמר המוכר לעדים בפני האנס ברצוני הטוב אני מוכר לו ובלא אונס אפ"ה המודע קיימת דאמרי' כשם שאנסו שמכר בלא רצון כך אנסו עד שאמר ברצוני אני מוכר ואם נאמנים לומר בעל פה מודעא היו דברינו ע"ל סי' מ"ו סעיף ל"ז.
י וכן אם הודה בפניהם שלקח הדמים אחר שמסר מודעא על כך ועכשיו אומר שלא קבל כלום אינו חייב להחזיר כלום דכש' שאנסו למכור אנסו ג"כ להודות ולומר שקבל אע"פ שלא קבל אבל מנה לו הדמים בפניהם כשמחזיר המקח הרי זה מחזיר הדמים שלא קנסוהו בעד הדמים שטר מודעא שאין בו זמן ואין העדים כאן ולא ידעינן אי נעשית קודם המכר וחויא מודעא מעליותא או אי נעשית אחר המכר דאז לא הוי ממש במודעא דא"כ כל השטרות שבעולם אחר שנעשו בכשרות ויתחרט יבא לפוסלן מ"מ המודעא הזאת שאין העדים בפנינו ואין בה זמן כשירה ומבטלת המקח דמאחר שנודע ע"י המודעא שנאנס אמרינן מסתמא קודם המקח נעשית דחזקה הוא שאל"כ לא היו העדים חותמין אותה.
יא העידו עליו עדי המכר שביטל המודעא בשעת המקח הרי המודעא בטלה והמכר קיים ולא אמרי' ההו' אונסא דאונסיה לעיקר זבינא הוא גופיה אנסוהו לבטולי ולאודויי ליה דזבין ליה בלא אונס דאמרי' אגב האי אונסא גמר ומקני כמו דאמרינן על המוכר עצמו אם לא היה מוסר מודעא מתחלה בד"א בשמסר מודע' סתם אבל אם אמר לעדי המודעא הוו ידעינן שכל קניין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל יהא בטל ואיני אומר כן אלא מפני האונס שאתם יודעים ואין ברצוני להקנות לזה האנס לעולם הרי המכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המודעא גם הקניין אינו כלום דקניין באונס הוא ויש חולקין ואומרי' דמהני הביטול בשעת המקח וכן נוהגין לכתוב בשטרות לבטל בל מודעי דנפקי מגו מודעי עד עולם ודוקא במכר וקיבול דמים דאגב קיבול דמים ואף על גב דאנוס גמר ומקני אכל במתנה כל זמן דידעינן באונסיה אע"ג דבטל מודעא או אפי' לא מסר מודעא לא הוי מתנה דהא לא הקנה מדעתו אבל אי לא ידעינן באונסיה מהני ביטול מודעא אף במתנה וכן אם הודה לאחר שחייב לו באיזה דבר שאינו חייב לו הוי כמתנה לכל דבר.
יב באיזה אונס אמרו שהוא מבטל המקח באונס דאתי ליה מאחריני אבל אונס דאתי ליה מנפשיה כגון מי שהוא מוכר מפני שהוא דחוק למעות לא דאל"כ כל אדם ימכור כשיהי' צריך למעות וימסור מודעא וכשיהיו לו מעות יבא ויבטל המכר וזה דבר שא"א להתקיים ואפי' באונס דאתי ליה מאחריני נמי לא אמרן אלא דוקא שאנסוהו למכור אבל אם לא אנסוהו למכור אלא אנסוהו ליתן מעות ומחמת שלא היו המעות הוצרך למכור לא הוי אונסא במכירה אלא כשאר דחוק למעות וזבינה זבינא וכל זה מיירי באנסוהו למכור דאמרינן אגב אונסיה גמר ומקני אבל אנסוהו לקנות אינו קניין דאגב אונסו אינו קונה אלא מפקירו בדעתו ואין מזבין ומקנין לאדם בע"כ.