לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר · סימן ר
דין קניית מטלטלין על ידי חצרו וכיצד קונה כליו ובו י"ב סעיפים:
א כבר אמרנו פעמים דחצירו של אדם קונה לו וילפינן לה מקראי מדכתיב המצא תמצא בידו מ"מ מרבה חצרו א"כ דחצירו של אדם כידו של אדם וכתיב ונתן בידה גבי גט ומרבינ' חצרה מידה ואיכא מ"ד דחצר הוו כשליח וכיון שאמרה התורה שליח של אדם כמותו ה"ה חצירו ובלבד שיהא חצר המשתמר לדעת ולפיכך אם היו מטלטלין של מוכר ברשות הלוקח במקום שמשתמרין לדעתו אפי' אינו עומד שם או שהוא עומד בצד אותו רשות י"א בחוץ וי"א דוק' בפני' אפי' הוא חצר שאינו משתמר מיד שקבל עליו המוכר למכור קנה לוקח דקניא ליה חצירו ואע"פ שעדיין לא מדד דקנה ליה רשותו והוא שפסק דמים דסמכה דעתיה דמוכר כמה יתן לו בעדם וגמר ומקנה ליה מיד בקניין חצירו וי"א דגם ד' אמותיו של אדם קונין לו כמו שתקנו במציאה שיתבאר לפנינו בע"ה וי"א דדוקא במציא' שאין באן דעת אחר' מקנה בעינן בחצר שיה' משתמר לדעת הקונה אבל במכר ומתנה אפי' אם אין החצר משתמר על דעת הלוקח אלא על דעת המוכר סגי כיון שיש כאן דעת אחרת מקנה ובן ראוי להורות מיהו אם המוכר עצמו השכיר לו חצירו ללוקח ומטלטלין שמוכר לו הם עדיין מעורבין עם שאר מטלטלין של מוכר מיקרי חצר שאינו משתמר ולא קנה.
ב היו פירות הנמכרין ברשות המוכר או ברשות אדם אחר שהם מופקדין אצלו לא קנה הלוקח עד שיגביה המטלטלים או עד שימשכם כמ"ש מיהו אם שכר המקום שהמטלטלין שקונה מונחי' בו או נתנו לו אותו המקום במתנה ובקניין או אפילו בדבור בעלמא קנאו דהשתא הוי ברשותו וקנה לו רשותו והא דמהני דבור בעלמא היינו ברשות אחר אבל אם מונח ברשות המוכר ואמר יזכה חצרי ללוקח במקח שקנה ממני לא קנה לו דבמה יזכה זה בו והוא עדיין כולו ברשות מוכר לפיכך אמרו שאין אדם יכול לזכות בשל עצמו לחבירו אם לא שישכיר לו מקומו ויקנה לו באח' מדרכי ההקנאת אע"פ שלא מדד ובלבד שפסק דמים ואם היו הפירות מופקדין ביד אחד לא סני שיאמר הוא בעצמו תקנה חצרי ללוקח את הפירות עד שיאמר לו כן מדעת המוכר ואז קונה לו אפילו באמירה בעלמא דחצירו הוא כידו דמידו אתרבאי וכשם שהוא יבול לזכות בידו לחבירו בשל אחרים ה"נ בחצירו יכול לזכות לו בשל אחרים.
ג כליו של אדם ג"כ קונות לו כמו חצירו והוא שיהא ללוקח רשות להניחו שם כגון בסימטא אע"ג שאם הניח על גבי קרקע בסימטא לא קנה כיון שנכנסו המטלטלין בתוך הכלי קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו שהרי זה כמי שהונחו בתוך ביתו לפיכך אין כליו של אדם קונין לו בר"ה כיון שאין רשות להניחו שם וכ"ש כשכליו של לוקח ברשות המוכר דלא קנה אא"כ אמר לו המקנה לך וקנה בכלי זה ואז קנה אפי' אם הוא ברשות מוכר דכיון דאמר ליה הכי חשבינן ליה כאלו נתן לו רשות להניח שם הכלי וה"ל ככליו של לוקח וקונה לו.
ד וכן אם קנה הכלי מהמוכר והגביהו ואחר כך הניחו שם ברשות המוכר וחזר וקנה ממנו הפירות כיון שנכנסו בתוך כלי זה קנה אותם שמפני הנאת המוכר במכירת הכלי אינו מקפיד על מקומו.
ה אף על גב שכליו של לוקח אינו קונה לו ברשות מוכר דאמרינן הכלי בטל לגבי הרשות אפילו הכי כליו של מוכר אינו קונה ללוקח אע"פ שהוא ברשות הלוקח כגון שפירותיו של מוכר הם בכליו של מוכר והניחן ברשות הלוקח בתוך הכלים לא אמרי' דהכלי בטל לגבי הרשות והוה ליה כמונחין ברשות הלוקח אלא כל זמן שהם בכליו של מוכר לא קני ויש אומרים אפילו אמר ליה המוכר זיל קני לא קנה וטעמא משום דמספקינן בגמרא אם הכלי בטל לגבי הרשות או הרשות לגבי הכלי ואזלינן לחומרא לומר דבעינן תרווייהו דלוקח הכלי והחצר ובחד מינייהו לא קנה.
ו ומשיכה קונה אפילו בכליו של מוכר שאם מדד המוכר ונתן לתוך כליו ומשכו הלוקח בפניו קנה ואפי' לא א"ל משוך הכלי לקנות מה שבתוכו כיון שהוא בפניו ושותק קני.
ז אין הרשות קונה ולא הכלי ולא משיכה ולא הגבהה אלא א"כ פסק תחלה המד' בכך וכך אבל כל זמן שלא פסק אין לו שום צד שיקנה בו שכל זמן שלא פסק לא סמכה דעת שניהם שמא לא יסכימו על הסכום ויתבטל המקח ואם המקח דבר שדמיו קצובים אע"פ שלא פסק קנה שמא יפסוק ודמיו הם קצובים וכן אם אמר ליה הריני מוכר לך כפי מה שישומו ג' אפי' אין דמיו קצובים דסמך דעתיה על הג' שישומו היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם או אפי' שהיו ברשות לוקח והם בכליו של מוכר אם קבל עליו המוכר למכור והתחיל למדוד לתוך כליו של מוכר אם אמר לו כור בל' סלע אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה שכיון שאומר כור בל' סלע לא היתה כוונתו להקנות לו אלא כל הכור ביחד והרי הוא עדיין לא גמר כל המדה שאומר דהיינו כור וגם הפירות עדיין הם בכליו של מוכר אע"פ שהם ברשות לוקח בבר אמרנו דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה וי"א שכל שגילה דעתו שאינו רוצה למכור רק הכור ביחד אפי' היה ברשות לוקח ובכליו של לוקח או שמשך או שרגביה לא קנה אא"כ מדד כולו מה שגילה דעתו למכור ואם אמר לו כור בל' סאה בסלע אפי' הם בכליו של מוכר ראשון ראשון קנה כיון שפסקו דמים על כל סאה שיגביה המוכר ויערה אותה נגמרה מכירתה הואיל ואין הפירות ברשות המוכר ולא כר"ה ואלו לא היו הפירות בכליו של מוכר כיון שהם ברשות לוקח קנה משפסק אע"פ שלא מדד כמ"ש וי"א דהא דאמרי' מד בל' סאה בסלע ראשון ראשון קנה היינו משום דמספקא לן אי תפיס לשון ראשון או לשון אחרון ואין חילוק בין אם אמר כור בל' סאה בסלע או סאה בסלע כור בל' אני מוכר לך לעולם ראשון ראשון ספק קנה ולא ודאי קנה אלא שהוא ספק והלוקח מוחזק בהן שהן ברשותו אמרינן שהוא קנה לפיכך אם לא נתן המעות אף במה שהוא תפוס יכול הלוקח לחזור בו כיון שהוא מוחזק במעות איקי ממונא בחזקת מריה יש אומרים שכל זה כשמדד המוכר אבל אם מדד הלוקח קנה בכל עניין דמידתו הוי כמשיכה ראובן מכר י' חביות לשמעון ואמר לו אני מוכר לך חביות אלו המידה בכך וכך ופתח לו חבית אחת ונטל שמעון קצת מהיין ולאחר שלקח קצת מהחבית שפתח חוזר בו ואינו רוצה ליקח יותר דינא הוא דודאי משאר החביות יכול לחזור בו כיון שלא משך ואם לא נתן המעות אף מי שפרע ליכא אך באותו חבית שפתח אם המוכר טוען שאינו רוצה במותר שבחבית דשמא יחמיץ הדין עמו וצריך ליקח הלוקח כולו או לקבל אחריות על המותר אם יתקלקל שישלם לו כל החבית כפי מה שהיה שוה בשעת שקנאו כל שנקנה המקח אין א' מהם יכול לחזור אע"פ שנפלו חולוקים ביניהם יקיימו המקח וידונו על החילוקים שביניהם.
ח הכניס הלוקח את החמורים לביתו עם התבוא' שעליהם אותה משיכה אינה בלום אפילו אם פסק הדמים ומדד על החמורים לא קנה שהרי לא משך החמורים לשם קניין לקנות מה שעליהם לכך לא קנה אא"כ הכניסם ופרקם שאז יקנה לו ביתו לכשיפסו' אם הוא משוי שאינו מונח בכליו של מוכר אע"פ שלא מדד וי"א שאפי' מדד לוקח על החמורים לא קנה שרא נתכוין למשיכה ולקנות במדידה זו דלמדידה בעלמא נתכוון ויש חולקין ואומרים דכל שמדד לוקח קנה.
ט המוכר יין או שמן לחבירו בסימטא או בחצר שאינה של שניהם והרי הוא כמו שהיה של שניהם שהשאילוה לשניהם או ברשות ליקח והיתה המדה של דסרסור או של אחר שהשאלו להם עד שלא נתמלאית המדה הוא ברשות מוכר ויכול המוכר לחוור בו אפי' אם יש רשומין במדה לידע עד היכן הוא לוג אוב' לוגין ואמר לו כל רושם ורושם בכך וכך אפ"ה הוא של מוכר ומשנתמלאית המדה הוא ברשות לוקח וקונה לו כיון שהוא בסימטא או בחצר שאינ' של שניהם דאמרינן דמסתמא שהסרסור או אותו האחר שהשאילה להם ע"מ כן השאילה להם שקודם שתתמלא יהיה היין או השמן של המודד שהוא של המוכר ומשחת מלאות יהא נקנה ללוקח שישפוך ממנה תוך כליו וכן פירו' שהיו צבורין בסימטא או בחצר שאינה של שניהם והמדה אינה של אחד מהם והיה המוכר מודד עד שלא נתמלאית המדה הרי הוא ברשות מוכר משנתמלאית המדה הרי הוא ברשות לוקח.
י היתה המדה של א' מהם בין של מוכר בין של לוקח והיו בה רשמים לידע חצי שלישה ורביעה וכיוצא בהן כיון שהגיע לרושם מהרשמים ראשון ראשון קנה ואע"פ שלא נתמלאת המדה וכל רושם מהם כמדה בפני עצמה הוא והרי נתמלאית אותה מדה וקנה לוקח שהוא סומך על הרשמים שבה וי"א דאם המדה של מוכר לא קנה עד שיערה אותה דמסתמא דלא כיון להקנות ללוקח עד שתתמלא ותהא ראויה לערו' לכליו של לוקח. יא הנוטל כלי מבית האומן ע"מ לבקרו ואם יטב בעיניו יקחנו אם היו דמיו קצובין ונאנס בידו חייב אפי' באונסין גמורין דהואיל ודמיו קצובין הרי הוא מעת שהגביהו כאילו קנאו ונעש' ברשותו שהרי אם ירצה הוא להחזיר בו אין המוכר יכול לחזור בו והרי הוא כאילו הוא של מבקר לעמוד ברשותו לאונסים והו' שהגביהו כדי לקנות את כולו ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח שמסתמא יחזיקנו כיון שהוא חביב והרי הוא בקנוי בידו וחייב אפי' באונסין אע"פ שהלוקח יכול לחזור בו כל זמן שהוא בעין אבל חפץ שהמוכר קץ בו והא מבקש ורודף למוכרו הרי הוא לעולם ברשות מוכר עד שיפסוק הדמים ויגביהנו הלוקח אחר שפסק ואם גלה דעתו' שאינו חפץ בו אינו חייב עוד באונסין אבל י"א שעדיין הוא כש"ש בההוא הנאה שנתנו לו לנקרו ושיכול להחזירו אימתי שירצה ואם נאבד או נגנב ממנו קודם שיחזירנו הרי הוא כש"ש וחייב בגניבה ואבידה ויש אומרים שהוא כשומר חנם דמה הנאה מטו ליה אין כאן שום הנאה דלא דמי כלל לנוטל כלי לשגרו לבית חמיו דסוף סימן קפ"ו דהתם ודאי נהנה שנתראה בבית חמיו כמו שכתבנו לעיל אבל הכא אין לו שום הנאה.
יב א' המושך או המגביה או המחזיק בעצמו קנה בקניינים אלו וכן אם אמר לאחד למשוך עבורו להגביה לו או להחזיק לו ה"ז זכה דשלוחו כמותו וכן בכל שאר דרכי קנייה שלוחו כמותו.