אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות מקח וממכר › סימן קצט

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות מקח וממכר · סימן קצט

סימן קצח

יש דרכים שמעות קונות ויש זמן שמעות קונות ובו ד' סעיפים:

א וכיון דק"ל דדבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו שלא יהו מעות קונות גזירה שלא יאמר נשרפו חטיך בעלייה לפיכך יש לפעמים דמעות קונות ולא תקנו בה משום גזירה דנשרפו חטיך בעלייה כיצד היו לו מעות בידו בלא מניין ובלא משקל ואמר לחבירו מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי ולקחן המוכר ולא דקדק לידע מניינם נקנה החפץ ללוקח ואין א' מהם יכול לחזור בו מפני שהוא דבר שאינו מצוי וכל מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ואקמוהו אדאוריית' דמעות קונות ואפי' הלוקח יודע מניינם רק שאומר למוכר מכור לי באלו ולא דקדק המוכר במניינם י"א שקנה.

ב וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון במנה וקנה שמעון המטלטלין במשיכה ונתחייב לראובן בדמים ואח"כ היו לשמעון מטלטלין אחרים למכור וא"ל ראובן מכור אותם לי בדמים שיש לי בידך מדמי המכר ואמר ליה הן נקנו המטלטלין מיד לראובן בכל מקום שהם באלו הדמים שהיה שמעון חייב לו ואע"פ שראובן לא משך ולא הגביה שגם זה הוא דבר שאינו מצוי ולא גזרו בה רבנן משום שמא יאמר נשרפו חטיך בעלייה אבל אם היה עליו חוב שלא מחמת מכר אלא בהלואה ממש דאמר לו ראובן מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך ונתרצו שניהם לא קנה דהא הלוא' להוצאה ניתנה מנה אין כאן ובמה יקנה וכ"ת מ"ש חוב הבא מחמת מכר מחוב הבא בהלואה דהא הבא מחמת מכר ג"כ מיד שמשך שמעון את המטלטלין שקנה ונתחייב לראובן בדמים גם אותן הדמים נעשו הלואה עליו לראובן וחייב באחריותן בכל אונסים כמו בשטר הלואה דלא דמי דשאר הלואה שכיחי ועשו בהן תקנת המשיכה אבל מלוה הבא מחמת מכר לא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן כמ"ש וא"ת סוף סוף להוצאה ניתנה והנך מעות ליתניהו בעול' ובמאי יקנה איכא למימר דכיון דמחמת מכר נינהו הוה ליה כאלו לא נתחייב לו מעות לעולם אלא כאלו מתחלה החליפו מטלטלין אלו באלו כגון המחליף פרה בחמור דאמרינן כיון שמשך האחד נקנה השאר בכ"מ שהוא אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי.

ג יש זמן שלא תקנו בו חכמים משיכה והעמידו דבריהם על דין תורה שיהו מעות קונות והם הזמנים הד' שמשחיטין את הטבח בע"כ כגון שהיה לו לטבח שור שוה מנה וקבל דינר אחד מלוקח ליתן לו בשר כשישחוט ולא נתקבצו לו קונים לכל דמי השור אינו יכול לחזור בו לאותו שקבל הדינר אלא כופין אותו לשוחטו בשביל הדינר ויתן בשר בדינר ללוקח והזמנים הם אלו הד' פרקים ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום ראשון של פסח וערב העצרת וערב ראש השנה שבאלו הד' פרקים בני אדם סומכין על הטבח שצריכין לבשר יותר משאר ימות השנה כמ"ש טעמא בלבוש ע"ז סימן י"ז סעיף ו' באלו הפרקים אוקמוה אדאורייתא שיהו מעות קונות בלא משיכה ולא יוכל הטבח לחזור בו משום שמחת י"ט לפי' אם מת השור מת ללוקח ומפסיד הדינר יש מי שכתב דה"ה הנותן מעות על יין לקידוש בערב שבת דקנה דכל דכה"ג העמידו דבריהם על דין תודה.

ד יתומים ג"כ העמידו להם חכמים דבריהם על דין תורה שאין קונין מהם אלא בכסף לפיכך אם האפוטרופוס מכר פירות של יתומים ומשכן הלוקח ועדיין לא נתן המעות נתייקרו חוזרין בהן היתומים מפני שאין נכסיהם נקנין אלא בכסף כדין תורה ולא במשיכה שהוא דרבנן הוזלו הפרות אין הלוקח יכול לחזור בו שלא אמרו שלא יהו נכסיהן ניקנין אלא בכסף רק לטובת היתומים אבל בשאר ענינים דין היתומים שוין לכל אדם לעניין זה כיצד קבלו היתומים הדמים ולא משך חלוקת הפירות ונתייקרו חוזרים בהן שאין מעות קונים בשאר כל אדם ואם הוזלו ורוצה הלוקח לחזור בו חוזר ג"כ ומקבל מי שפרע ולא אמרינן של טובת היתומים נעמידם על דין תורה לומר שנקנו פירות ללוקח במעות שקבלו היתומים שרעה יבא להם מזה שאם יצטרכו יתומים מעות לא ימצאו מי שיתנו להם עד שיתנו הם הפירות לקחו היתומים פירות ומשכו ולא נתנו הדמי' והוקרו קנא' כשאר כל אדם הוזלו לא נאמר נעמידם על דין תורה שלא יקנום אלא בכסף ויחזרו בהם שא"כ כשיצטרכו הם לקנות פירות לא ימצאו מי שימכור להם עד שיתנו המעות נתנו המעות ולא משכו הפירות והוזלו חוזרים בהם כשאר כל אדם הוקרו ורוצה המוכר לחזור בו חוזר ומקבל מי שפרע כבשאר כל אדם שאם נעמידם על דין תורה לומר שקנו להם המעות יאמר להם המוכר נשרפו פירותיכם בעלייה או נאבדו שברשותכם היו משעה שנתתם המעות ואין לומר דכשנשרפו יחזרו בהם כמו כשהוזלו שחוזרים אחר שהוזלו ה"נ יחזרו אחר שנשרפו דזה אין סברא לומר שיהא היוקר שיתייקרו ברשות' ואח"כ תהא השריפה ברשות המוכר דהוו כסותרים וא"ת כיון דחיישינן שמא יאמר נשרפו חטכם בעלייה לעיל בחלוקה הראשונה שאמרנו שאם מכר האפוטרופוס ומשכן הלוקח ונתייקרו חוזרים היתומים ניחוש ג"כ שמא יאמר הלוקח נשרפו חטכם בעלייה והרי רעה היא להם שנעמיד דינא על דין תורה דהתם לא ירויח הלוקח בטענת נשרפו כלום דהא מיד כשמשכם הלוקח הותר לו לאכול מהם ולעשות בהם כל מה שירצה לפיכך לא גרע משומר שכר דההיא הנאה שהותר לו לעשות בהם מה שירצה היא שכרו וחייב בגניבה ואבידה אפילו אנשרפו דומיא דגניב' ואבידה שאין בה אונס גמור חייב ולשריפת אונס גמור לא חששו חכמים דלא שכיח היא.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה