לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר · סימן קצח
דין קניית מטלטלין איזה במשיכה ואיזה במסירה ומה דינו במעו' שבידו ובו טו' סעיפים:
א דבר תורה מעות קונות בכל המטלמלין א' בעלי חיים וא' שאר כל המטלמלין וילפינן לה מדאשכחן גבי קונה מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו לפיכך ק"ל בכל המטלטלין מן התורה שכיון שפסקו סכום הדמים ונתנו למוכר חזר המקח לרשות לוקח לכל דבר ואין א' מהם יכול לחזור בו מיד שמשקבל המוכר המעות הן שלו מן התורה ואם קדש בהן את האשה מקודשת אבל חכמים הקנו שלא יהו מטלטלין נקנין בכסף משום תקנת הלוקח כמ"ש בסעי' ה' ואמרו שלא יהו המטלטלין נקנין ללוקח אלא בהגבהה בדבר שדרכו להגביה או במשיכה בדבר שאין דרבו להגביה וכהן שמשך או הגביה או שנמסר לו זכה אע"פ שלא נתן המעות ואינו יכול לחזור בו וכופין אותו ליתן המעות כיצד משוי גדול של פשתן או של עצים אע"פ שאין אדם יוכל להגביהו מחמת כובדו נקרא דבר שדרך להגביהו שאיפשר לחתוך האגד ולהגביה כל עין ועץ לבדו ואינו נקנה במשיכה ואין נקרא דבר שאין דרכו להגביה אלא כגון משוי של פלפלין או אגוזים ושקדים וכיוצא בהן וגד שאין א' מהם יכול להגביהו ואם יתירוהו יהיה טורח גדול וכיון שטורח להתירו ולהגביהו אחד א' והוא משא כבד וא"א בהגבהה נקנה במשיכה וי"א אפי' משוי של עצים ופשתן יש בהן טורח להתירו ולא הטריחוהו חכמים ונקנה ג"כ במשיכה וע"ל סי' ר' סעי' ו' כדין משיכה והגבהה.
ב הגבהה יש אומרים שצריך להגביה שלשה טפחים שיצא מתורת לבוד וי"א דסגי בהגבהה טפח. ג
ג משיכה שאמרו צריך שימשיך החפ' כולו ויציאוהו מכל המקום שהוא בו.
ד דבר שאין דרכו להגביה אי אגבהינהו קנה דהגבהה קניין אלימא הוא שהגביהו מן האר' ומכניסו ממש לתוך וידו ואין לך קניין גדול מזה.
ה וכיון שמעות קונות מן התודה למה תקנו חז"ל שלא יהו מעות קונות משום תקנת הלוקח שמא יתן הלוקח דמי החפ' וקודם שיקחנו מביתו יאבד באונס כגון שתפול דליק' ותישר' או יבאו ליסטי' ויטלוהו אם היה ברשות הלוקח ובאחריותו יתמהמה המוכר ולא א יציל לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר כדי שיטריח ויציל ומסתמא אחר שיעשה הלוקח אחד מן הדרכים הללו הרי באו לרשותו ואז יטרם לביתו ואם לא יטלם לביתו ויחזירם למוכר איהו דאפסיד אנפשיה. לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפ' שנמכר מושכר למוכר העמידוהו על דין תורה שהרי מצוי היא אצל ביתו ויכול בעצמו להציל וכן לוקח השובר מן המוכר במקום שאות' המטלטלין הנמכרין מונחי' בו באחד מדרכי קניית השכירות שנתבארו בסימן קצ"ה קנה המטלטלין שבו ואין שום א' מדם יכול לחזוד בהן והוא שדר הלקוח באותו בית או שתהא חצר המשתמרת לדעת השוכר או שהוא עומד בצד המקום ההוא שאם תפול דליק' הוא עצמו טורח להציל פירותיו שבבית המוכר. וי"א דאם הוי המטלטלין שקנה במקום דליכא למיחש לדליקה נקנו במעות שלא חשו' חז"ל אלא לדליק' פתאומי' ולא יציל ולשאר אונסין לא חשו דלא שכיחי ואם התנו בהדיא דמעות יקנו קנו.
ו י"א דשכירות מטלטלין נקנה בכס' דליכא למיחש שמא יאמר נשרפו חטיך בעליי' דכיון שהגו' שלו טרח ומציל.
ז הספינ' הואיל וא"א להגביה' מפני כובדה וגם במשיכה יש טורח גדול ואינה נמשכת אלא ע"י רבים מן האנשים לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה וכן כל כלי כבד כיוצא בזה ואם אמר לו לך משוך וקנה אינו קונה הספינה עד שימשכנה כולה ויוציאנו מכל המקום שהיתה בו שהרי הקפיד המוכר שאינו מקנהו לו אלא ע"י משיכה לכך צריך משיכה גמורה:
ח מסירה זו שאמרו א"צ שימסרנה מידו ליד לוקח אלא כיון שאחז בה הלוקח בפני המוכר או במצותו ה"ל בכלל מסיר'. ט
ט מסיר' אינה קונה אלא במקום שאין משיכה מהני שם כגון בר"ה או בחצר שאינו של שניהם שהכניסה שם שלא ברשות בעל החצר דשם לא יוכל למושכו שתהא עומדת ברשותו כמ"ש למעלה ומשיכה שאמרו פירושו דוקא שימשכנה לרשותו לפיכך באלו שני המקומות אמרו שתהא מסירה קונה שם שכן דרך שם למוסרה ליד הלוקח והולך לו המוכר ומשיב' אינ' קונ' אלא בסימטא או בחצר שהוא של שניהם דשם הוי משיכה שלו כאלו משכ' לרשותו לפיכך מסיר' לא מהני שם דשם דרך למשוך חצר שאינו של שניהם והכניסוה שם מדעת בעל החצר הוי כחצר שהיא של שניהם ואם אמר לו המוכר לקנות במסיר' או במשיכ' במקום שאינן קונין לא מהני ולא קנ' אבל בהגבה' הוא קניין חז' יותר מכולם וקונ' בכל מקום. לפיכך אם הית' הספינ' עומדת ברשות הרבים או בחצר שאינ' של שניהם והקפיד המוכר ואמר לו משוך וקנ' צריך למושכה כולה וכשיוציאנה מאותו רשות שאין משיכה קונה בו ויכניסנה לרשות שהמשיכה קונה בו.
יא היתה עומדת בסימטא או בחצר שהיא של שניהם אינה ניקנית אלא במשיכה ולא במסירה.
יב היתה עומדת ברשות הרבים ולא אמר לו המוכר כלום והלך הלוקח ומשך לא קנה עד שימשכנה כדינה מרשות הרבים לסימטא אע"פ שנקנית ברשות הרבים במסירה וכבר אמרנו דמסירה אינה צריכה שימסרנה לו מיד ליד רק שאוחז בה בפני המוכר סגי אפילו הכי כיון שהתחיל למשוך כבר גילה כדעתו שאינה רוצה לקנות בחזקה זו שהוא מחזיק ותפוש בה אלא במשיכה לפיכך צריך לעשות בה כל דין משיכה.
יג י"א דספינה אינה נקנית במשיכה אלא בדרך משיכתה דהיינו כגון שמונחת במים או ברקק מים שהוא בסימטא או בחצר שהיא של שניהם אבל אם היתה ביבשה אפי' בסימטא ובחצר שהיא של שניהם אינה קונה עד שיגביהנה אם יכולין להגביה או במסירה כמו שקונין אותה ברשות הרבים אם אין יכולין להגביהה.
יד דבר הנקנה במשיכה שהיה עומד בר"ה או בחצר שאינה של שניהם ומשכו הלוקח משם לחצר שהיא של שניהם או לסימטא אפי' לא המשיכה כנגד כולה בסימטא או בהצד של שניהם אלא מקצתה קנה דהואיל והוציא מר"ה או מרשות שאינה של שניהם ושם המשיכה כנגד כולה אע"ג דשם משיכה לא מחני מ"מ כיון שהכניס גם מקצתו לתוך הסימטא או לחצר שהיא של שניהם מהני.
טו אע"פ שהנותן דמים על המקח אינן קונות לו כמ"ש ט"מ כיון שקבלם המוכר כדי להשלים ללוקח מקחו הרי קבלם ע"מ להוציא ולעשות בהם צרכיו והוה ליה גביה בהלואה להתחייב באחריותם לפיכך אם חזר בו המוכר וא' ללוקח בא וטול מעותך בי אחזירם לד אעפ"כ המעות עדיין ברשותו אפי' הם בעין וחייב באחריותן אפי' מאונסי' גדולים עד שיקבל עליו מי שפרע ויאמר לו אח"כ בא וטול מעותך ואז אי איתניהו להנך זוזי ממש דיהי' ליה הלוקח בעין הוו להו כמו פקדון גביה ופטור מאונסי' אבל אם הוציא אע"פ שייחד אחרי' תחתיהם וקבל מי שפרע אפ"ה לא גרוע הן מהלוא' כיון שאלו המעות לא נתנם לו הלוקח והרי הן עדיין עליו הלואה וחייב באונסין עד שיבאו לרשות לוקח וי"א דאפילו הוציאם אם ייחד אחרים תחתיהן והוא כבר קבל עליו מי שפרע ורוצה ליתנם לו ולא רצה הלוקח לקבלם פטור ואם חזר בו הלוקח וא"ל המוכר בא וטול מעותיך הרי המעות אצלו פקדון ואם נגנבו או אבדו אינו חייב באחריותן.