לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר · סימן קצו
דין קניית עבד כנעני ובו ה' סעיפים:
א עבד כנעני דינו כקרקע לעניין קנייה שנקנה בכסף או בשטר או בחזקה או בקניין סודר כמו בקרקע:
דהוקשו לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם לרשת אחוזה הקישן הכתוב לשדה אחוזה מה שדה אחוזה נקנה בכסף ובשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וחליפין נמי קונה בו לקיים כל דבר כתיב:
ב מה היא קניין החזקה בע"ד ד שישתמש בו בפני רבו בדרך שמשתמשין בעבדי' ואם הוא שלא בפני דבו צריך שיאמר לו לך חזק וקנה.
ג וכיאר הוא השימוש שנקנה בו התיר לו מנעלו או שהנעיל לו מנעלו או שהוליך אחריו כליו לבית המרחץ או שהפשיטו או סכו או גרדו או הלבישו או הגביה את רבו קנאו שכל זה בכלל שימוש העבדים וי"א דהוא הדין הגביה רבו אותו דאין לך חזקה גדולה מזו.
ד ודוקא מלאכה שהיא שימוש בגופו של עבד שניכר בה שהיא עבדות קונה בו אבל מלאכה אחרת שאינה בשימוש גופו של עבד כגון שתפר לו בגד וכיוצא בזה מהמלאכות אינם שימוש של עבדות ולא קנה וי״א שגם זה קונה דאף על פי שאין בזה שימוש של עבדים לא גרע מאכילת פירות דקונה בקרקעות ואלו המלאכות ג"כ אכילת פירותיו של עובד שהוקש בקרקע.
הג״ה
על זה כתבת עלי בטתמיה שהרי גם תפירות בגד הוא שימוש בגופו של עבד ועוד מלשון הרא"ש שנלקח זה הדין משם משמ' דהכל תלוי בגופו של אדון דלשון הרא"ש מביאו הטור בז הל' ודוקא מלאכה של שימוש גופו אבל במלאכה אחרת כגון שתפר לו את בגדיו או עשה לו את מחמלאבות לא קנאו עכ"ל משמע דר"ל דוקא מלאכה של שימוש בגופו של אדון דאן מעבר שהמלאכה היא שלו אבל כשתופר לו בגד במה יוודע דלרבו הוא ולהכי לא קנאו וכן הוא בהדיא בכסף משנה בפ"ב מהלכות מכירה ע"ש וכן משמע בקיצר פסקי הרא"ש דז"ל שם ונקנה בחזקה שעושה לאדון שום שימוש בגופו כו' אבל זה משמע דהחילוק הוא אם הוא בגופו של אדון או לא ולא בגופו של עבד ע"כ לשונו ומשמע מלשונך שעיקר דקדוקך עלי מה שכתבתי בתחילת דברי בגופו של עבד דמשמע לך מלשוני דמכי מפרש מילת בגופו שכתב הרא"ש פירו' הוא בגופו של עבד ואתה רוצת לפרש בגופו של אדון דע שאין זה דקדוק בעיני שהרי כל החזקות הנזכרים מקודם בעבד גוף העבד וגוף האדון מעורבים יחד חוץ מהוליך אחריו כליו לבית המרח' שאין גוף האדון מעורב בודק רק גוף העבד לבדו כאשר אבאר לפיכך כתבתי לישנא דפסיקא ועיקר דקדוקי לא היה בלשון הרא"ש אלא במה שכתב במלאכה של שימוש שפירושו שימוש ושירות של עבדות אבל לשון בגופו אינו מעלה ואינו מוריד אם פירושו הוא בגופו של עבד או של אדון כי לפעמים הוא פירושו בגופו של עבד ולפעמים הוא פירושו בגופו של אדון ותדע שהרי לעיל מיניה בעיקר דיני חזקות של עבד שכתוב הטור קודם מזה וז"ל וכיצד הוא חזקתו העבד שישתמש בו בדרך שמשתמשים בעבדים כגון שיתי' לו מנעליו או יגעלהו או יוליך כליו אחריו לבית המרח' ע"כ וע"ז כתב הרא"ש דוקא במלאכה של שימוש גופו האי גופו דכתב כשקאי על שיתיר לו מנעליו פירושו בגופו של אדון או בגופו של עבד שהשימוש נעשה בשני הגופים וכשקאי על או יוליך אחריו כליו לבית המרחץ פירושו על גופו של עבד דוקא שהרי אינו נוגע בגוף האדון כלל אלא מוליך אחריו וא"כ אין לדקדק במילת מגופו שהוא בגופו של אדון דוקא או בגופו של עבד דוקא אלא לדקדק בלשון שימוש ושירות של עבדות ובמה שתופר לו הבגד אע"ג שהוא בגופו של עבד אינו נראה שירות של עבדות אלא אומנות אבל כשיוליך אחריו כליו לבית המרחץ הוא שירות של עברות אע"פ שלא נראה לבריות למי יוליך הבגדים אלא שהשימוש הוא דרך שירות של עבדות מש"כ בתופר לו בגד שאינו נראה שום שירות של עבדות כלל אלא כך אומנתו כדרך החייטי'. וצריך אני להודיעך שאין עתה פה עמדי ק"ק וראניק אשר ברחתי הנה מחמת העיפוש ב"מ שום ספר שאוכל לעיין בו רק הלבושים שלי, אך זכרני שהאחרונים דקדקו במילת אחריו שפירושו דוקא כשהולך אחר האדון שנראה שזה עכדו רק שדקדק זה לא היה נראה בעיני כי הוא דחוק מאד וגם היה נראה לי שאין זה דעת הרא"ש שאם כן היה לו לחלק מיניה וביה במילת אחריו שהרי קאי על כל חזקות דלעיל וחשיב או יוליך אחריו כליו לבית המרח' והיה לו לפרש דוקא שיוליך אחריו שנרא' שהוא עבדו אבל אם לא הולך אחר האדון אינו חזקה לפי שאינו נראה שהוא עבדו וכ"ש בתופר לו בגד שאין נראה כלל שהוא עבדו שמלאכת התפירה אינו מלאכה של עבדות אלא של אומנות לכך בחרתי לכתוב בגופו של עבד שהוא לישנא דפסיקא שכולל ג"כ או יוליך אחריו כליו לבית המרח' מפני שהוא נראה שירות של עבדות ולא של אומנות לאפוקי תפר לו בגד שאין נראה כלל שירות של עבדות ולא רציתי להכניס עצמי בדחוקים של האחרונים. ודו"ק. עכ"ה
ה ונקנה במשיכה דלא גרע ממטלטלין ומהו משיכה דידהו היינו כגון שתוקפו והביאו אליו בחזקה אבל קראו וב אליו או שאמר לו רבו הראשון לך אצל הלוקח והלך אצלו אין זה משיכה גבי עבד אע"ג דגבי בהמה אם קורא לה והיא באה אליו הוי משיכה לא דמי עבד לבהמה דבהמה אין לה דעת וכי קוראה ובאה אליו אדעתא דקורא היא אזלא אבל העבד יש בו דעת דאע"ג שהוא קורא לו ובא אינו בא על דעת הקורא רק על דעת עצמו לפיכך אינו נקרא משיכה גביה אלא א"כ תוקפו ומביאו אליו בכח ועבד קטן כבהמה דמי שאין לו דעת ונקנה בקריאה ובא דאדעתא דקורא הולך.