לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר · סימן קצה
דין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין ובו י"א סעיפים.
א כתיב וזאת לפנים בישראל וגומר שלף איש נעלו ונתן, לרעהו וגומר ופירושו שזהו קניין סודר שהקונה יתן כלי למקנה יהיה הכלי מה שהוא ויקנה לו המקנה החפץ או הקרקע שקונה הקונה ממנו חליפי הכלי שהוא נותן לו והוא הנקרא חליפין ופירוש הפסוק כן הוא של' איש נעלו פירש בועז שלף נעלו ונתן לרעהו הוא הגואל והנואל הקנה לו לבועז זכותו שהיה לו בשדותיו של מחלון חליפי הכלי שלו וזהו דין קניין החליפין שנוהג בינינו ואין נוהגין שיאמר לו הקונה כן כי מסתמא אדעתא דהכי הוא נותן לו וכיון שמשך המקנה הכלי נקנה הקרקע או המטלטלין ללוקח או למקבל מתנה בכ"מ שהוא אע"פ שלא החזי' ולא נתן לו בסף ולא כתב שטר ולא משך ואין שום א' מהם יכול לחזור בו אפי' אין עדים בדבר אלא שמודי' זה לזה כדכתבנו למעלה דלא איברו סהדי אלא לשיקרא וכן אם קבלו קניין בפני פסולי עדות הוי קניין אם מודים זה לזה.
ב ומדפרט הכתוב נעל דקדקו חז"ל שצריך שיהא הקנין בדבר שהוא דומיא דנעל דהיינו שיהא דבר הנקרא כלי ואם הוא כלי אפי' אין בו שוה פרוטה סגי ובלבד שיהא עשוי הדבר חשוב כנעל שעשוי מעור לאפוקי מרו"קי שהוא כלי העשוי מגללי בקר שאין קונין בו ולא בדבר שאסור בהנאה אע"פ שהוא כלי שסתם נעל אין בו משום איסורי הנאה וכן אין קונין לא בפירות ולא בשאר מטלטלין שאינם נקראים כלי ובהמה נקראת כלי וקונין בה דדומה לכלי במה שמשתמשין בה ועושין בה מלאכה כמו שעושין בכלי ומטבע היוצא בהוצאה אף על פי שהוא דומה לבלי שיכולין להשתמש כה כגון לנקבה ולתלות בצואר בתו ולשקול בה משקלות אפ"ה אין קונין בה משום דעיקר דעת' אצורתה שאין המטבע חשוב אלא בשביל צורתה וצורתה עבידא דבטלה שהמלך פוסלה וגוזר לעשות צורה אחר' לפיכך אין קונין בה וגם אינה נקנית בחליפין מהאי טעמא שבל הקונה דבר ע"י חליפין דעתו שיהא לו קיים כך כמו שקונה אותו ומטבע הא לא יהא לה קיים כף שהמלך רגיל לפוסלה ועוד דצורתא כיון דעבידא דבטלה הוו כדבר שאין בו ממש דאמרינן לקמן סימן ר"ג דאין הקניין חל על דבר שאין בו ממש וכדאמרינן נמי באותיות שאין גופן ממון ולכך לא נעשו חליפין ואינם נקנים בחליפין. ומח"ט גמי מטבע שכבר נפסלה לגמרי חשיבה ככלי וקונין בה ונקנית בחליפין משום שהיא ראויה ג"כ לנקבה ולתלות בצואר בתו או לשקול בה משקולות ועדיפא היא מיוצאת בהוצאה שהיא תושאר כך בשווייה כמו שהיא עכשיו נ"ל וע"ל סי' ר"ג ואין קונין בכליו של מקנה אלא של קונה דנעלו משמע דקא' אבועז שהוא הקונה.
ג הקנה אחר כלי למוכר שיקנה הלוקח אותו הממכו קנה הלוקח אפי' הקנהו שלא בפני הקונה ואע"פ שהקנה לו הכלי ע"מ להחזירו נקנה המקח ולכך הורגלו לעשות הקניין בסדורין של עדים אפי' בפני הקונה שהכוונה הוא שהעדים מקנין סודרן לקונה ונותנין עבורו למקנה בו קנה לו הממכר ואין צריכין לקונה עצמו לתת סודר שלו' משום שרוב הקניינים חן שלא בפני הקונה שאז צריכין העדים לתת סודרן לכך לא חילקו והא דנקנה המקח שלא בפני הקונה היינו במתנה או כיוצא בה דודאי ניחא ליה למקבל וזכין לאדם שלא בפניו אבל במקח שאיפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה אם הקנוהו לו העדים סודרן שלא בפניו ושניהם חוזרים.
ד אף ע"פ שלא תפש המקנה כל הכלי אלא מקצתו ושאר קצתו נשאר ביד הקונה קנה בו והוא שיאחוז ממנו שיעור כלי שהוא שיעור ג' אצבעות ואם אחז פחות מג' אצבעות צריך שיאחוז בעניין שיכול לנתק כל הכלי ולהביאו אצלו דכתיב ונתן לרעהו ואם יכול לנתקו אליו הוי נתינה ואם לאו לא הוי נתינה ויש חולקין וסוברין דנתינה מעליא בעינן דהיינו שיהו כל הג' אצבעות ביד המקנה ובפחות מג' אינו קונה ואין המוכר יכול לעכב הכלי לעצמו או לחתוך אותו חל' הסודר שמקנה בו דסתם קניין ע"מ להחזיר הכלי הוא וכיון דבעינן נתינה אע"פ שהוא מתנה על מנ' להחזיר אין מקנין בכלי אלא מדעת בעליו דהיאך יתן כלי של חבירו שלא מדעתו לפי' מי שלקח סודר חבירו בלא דעתו ומקנה בו אין הקנין קניין ולא עוד אלא אפי' הוי כלי שאול לו אינו קניין דלאו להכי השאילוהו לא אם לא שפיר' בהדיא דלכך משאלו כדי להקנות בו וי"א דבשאל' קונין דמסתמא אין הבעל מקפיד כיון שסופו מחזירו לו. י"א שאין הקניין מועיל אא"כ מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד אבל אם אמר לו הקונה הריני מקנה לך כלי זה שתקנה לי חפצך אחר שלשים יום לא קנה מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר הדר הסודר למריה ובמה יקנה אבל אם אמר לו קנה על מנת שתקנה לי חפציך מעכשיו ולאחר ל' יום קנה דהא לאחר ל' יום יתחיל הקניין למפרע מעכשיו בעוד הסודר ביד המקנה ובקניין סתם אמרי' סתמא מעכשיו הקנהו לו ובכל ענין
ו המועיל דאנן סהדי דודאי לאו בכדי עבד. קניין סודר אע"ג שהעניין נגמר בו אחז"ל הגי מילי אחר שהפסיקו אותו העניין אבל כל זמן שעסוקין באותו עניין שניהם יכולין לחזור בהן אע"פ שכבר קנו קניין סודר.
ז מה שאין כן בשאר דרכי ההקנאה שמיד אחר כדי דבור אע"פ שעדיין עסוקין באותו ענין אינן יכולין לחזור בהן וטעמא דמילתא משום שראו חז"ל שהורגלו הבריות כשרוצין לקיים הדבר עושין אותו לרוב ע"י קנין סודר פתאום וכמו שנ' לקיים כל דבר שלף איש נעלו וגומר וברוב פעמים כשבאין על האדם פתאום הוא מבלתי התבוננות ונתינת לב עליו לפיכך נתנו לו זמן לחזרה אפי' אחר שקבל קניין הסודר כ"ז שעסוקין באותו עניין כדי. שיתיישב בלבו ויתבונן במה שעשה ואם יתחרט שיכול לחזור בו כיון שנעשה פתאום אבל שאר הקניינים דרכן לעשותן במתון וביישוב הדעת לכך אין לו שיעור רק תוך כדי דבור ומיד אח"כ קנה ולא יוכל לחזור בו.
ח יש מי שכתב שאם פי' בשעת קניין סודר בלא חזרה אין לו זמן רק תוך כדי דבור כמו שאר קניינים וכן אם כתבו שטר אינו יכול לחזור אחר כדי דיבור וכן אם קבלו עליהם דייני' בקניין סודר אע"פ שהם עסוקים באותו העניין אינם יכולים לחזור בהן אחר כדי דבור שאין סברא לומר שאחר שביררו דיינים וקבלו ק"ס לקיים מה שיעשו פשרה והם יתעסקו בענייניה' ויבאו אלו בעלי הדבר לחזור בהן לא היה זה דרך כבוד לדיינים ועוד שמיד שיתעסקו הדיינים בעניינם הוי כאלו הפסיקו הם שהרי הסיחו דעתם ונתנו על דעת הדיינים לכך לא יוכל לחזור בהם
ט כשם שהקרקע נקנה באחד מאלו הד' דברים שאמרנו כן שכירות נקנית בהם כגון שהשכיר לו ביתו משנתן לו כסף או שכתבו לו בעלים ביתי מושכר לך ומסר לו את השטר או שהחזיק בה השוכר אין אחד מהם יכול לחזור בו דשכירות במי ממכר הוא וכן שאלת קרקע נקנית באחד מאלו הדרכים וי"א דחליפין אינו מועיל בשכירות ובשאלה דלהכי לא תקנו וכסף קונה בשכירות אפילו במקום שנוהגין שכסף אינו קונה בלא שטר כמ"ש לעיל סימן ק"ץ בשכירות קונה בכסף לבדו דשכירות קניין קל הוא וסמכה דעתיה.
י שכירות ומשכונות אינם נקנין במלוה משום דהוא כמכר ומלוה במכר לא קנה דמנה אין כאן אפילו נתנו לו בתורת קניין כסף אינו קונה דמלוה להוצאה ניתנה וע"ל סימן ד"ד
יא אין קונין קניין סודר בשבת גזירה שמא יכתוב מיהו אם קנה אע"פ שעשו עבירה קנו.