לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות מקח וממכר · סימן קצד
גוי שמכר קרקע לישרא' וקב' בסף ולא כתב שטר ובו ג' סעיפים.
א גוי כל קניינו מן התורה בכס' בין קונה הוא מישראל בין קנה ישראל ממנו דכתיב גבי קניין עבד עברי לגוי מכס' מקנתו וגו' ואמרו ח"זל מכאן אנו לומדין דכל קניין גוי יהיה ע"י כס' מ"מ אז"ל דהואיל שאפי' ישראל מחבירו לא קנה בכס' לחוד מטעם דלא סמכה דעתיה עד שיהיה שטר ראייה בידו כ"ש דגבי גוי לא קנה דלא סמכה דעתיה עד שיהיה שטר בידו לפיכך אמרו הגוי אינו קונה לא בחזקה ולא בכס' בחזקה אינו קונה כלל שאין קניין גוי אלא בכסף מן התורה ולא בחזקה ובכס' אינו קונה דכיון דישראל הקונה מן הגוי אינו קונה בכס' מטעם דלא סמכה דעתיה אמרו דה"ה גוי הקונה מישראל לא קנה בכסף לבדו אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף וכ"ש ישר' הקונה מן הגוי שאינו קונה אלא בשטר עם הכפ' ולא בכס' לבדו דודאי לא סמכה דעתי' לקנות עד שיהא השטר בידו דסתם גוי אנס הו' ואע"ג שקבל הכסף ממנו שמא לא יתנהו לו מיהו דוקא במכר אמרו כן אבל בשכירות אוקמוה אדאורייתא ובכס' לחוד הוא דקני'. וכן אם התנה לוקח מגוי שיקנה לו בכסף לחוד קנה מיד דהא חזינן דסמיך עליה
ב וכיון שאמרנו דגוי אינו קונה קרקע מישראל ולא הישראל מן הגוי ער שיכתוב שטר עם הדמים ישראל שלקח שדה מהגוי ונתן דמים וקודם שיחזיק בה הלוקח בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקין בנכסי הגר זכה האחרון וטעמא דהא מיד שקבל הגוי הדמים נסתלק הוא מן השדה שיצא מרשותו ע"י הדמים כיון דכל קניינו בכסף ולרשות הישראל עדיין לא בא שהרי לא קנאו עד שיכתוב השטר וא"כ הוי שדה זו כמו הפקר וכל הקודם וזכה בה זכה כמו בנכסי הגר שמת שנעשו כל נכסיו הפקר כמ"ש לקמן בעזרת השם וישראל הקונה יהיה אחריותו על הגוי אלא שהשני נקרא רשע מדרבנן דגוזל את הראשון מדרבנן כמו עני המהפך בחררה מ"מ אם הישראל האחרון נותן לו מעותיו לראשון צריך להניחו בידו ואסור לראשון אפי' להשתדל ע"י גוים שיחזירנו לו ואם השתדל נקרא מסור הואיל והשני קנאו מן התורה ואם החזיק בה הראשון אחר שנתן הדמים וקודם שנכתב השטר סברא הוא דלא גרע חזקתו מחזקת השני ואין השני יוכל לזכות בו ואע"ג דכוונת חזקת הראשון לא היה לזכות בה כזוכה מן ההפקר אלא סמך על הדמים שקנאו בהן וחזקת השני היה קניין חזק שכיון לזכות מן ההפקר מ"מ אין הדעת נותן שיהא חזקת הראשון גרוע מן השני וזכה בה ואין השני יכול להחזיק ויש חולקין מיהו אם החזיק הראשון קודם שנתן המעות לגוי זכה לכ"ע דהא חזקתו הוי קניין חזק שכיון להוציאו מרשות הגוי בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה שום אדם בקרקע אלא מי שכותב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושים כפי משפט המלך דדינא דמלכותא דינא גוי שהיה לו משכון או פקדון ביד ראובן ונתנו לשמעון בשטר זכה ראובן במה שבידו דמיד שנתן הגוי לשמעון נסתלק הגוי ושמעון לא קנה עד דמשיך ולכן הוי כהפקר וזכה בו ראובן כזוכה מן ההפקר.
ג יש מי שאומר שאפי' אם כתב הגוי שטר לראשון קודם שהחזי' בו האחר אינו כלות כוון שכבר נסתלק הרי הוא כאחר אלא צריך לכתוב השטר קודם שיקבל המעות וכל זה לא מיירי אלא בקרקע שאין דעת הלוקח לקנות אלא בשטר ולא סמכה דעתיה על המעות שנתן אבל ממטלטלין קונה בנתינת המעות.