אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות טוען ונטען › סימן צו

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות טוען ונטען · סימן צו

סימן צה

חרש שוטה וקטן איזה שבועה נשבעין וגם אשת איש ובו ו' סעיפים.

א אין נשבעין על טענת חרש או שוטה דלאו בני דעת נינהו ואין תביעתם תביעה ולא טענתן טענה וכ"ת חרש היכי טוען והא סתם חרש אינו שומע ואינו מדבר שיוכל לטעון ברמיזה. וכן על טענת קטן אין נשבעין דאיש כתיב בפרשה איש ולא קטן וקטן שאמרו אחד הבא בטענת עצמו או בטענת אביו שאמר מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס אינו צריך לישבע לפי שזה המקצ' שהודה בו לקטן אינו הודאה אלא כמשיב אבידה ונאמן במגו דאי בעי הוה כופר בכל דמאי דאמרינן חזקה אין אדם מעיז לכפור בכולו היינו במלוה עצמו אבל בבנו מעיז ומעיז דכיון דלא העיז משיב אביד' הוא שהרי אילו לא הוד' לו לא היה הקטן יודע כלום שזה יש בידו משל אביו וכן אם הקטן טוענו דהוא כופר בכל ובא עד א' והעיד לקטן א"צ לישבע דהוי כאילו אין כאן תובע דתביע' קטן אינו כלום דאיש כי יתן כתיב נמצאת אומר קטן שא' לגדול מנה לי בידך או אבא היה לו מנה בידך והלה אומד אין לך בידי אלא חמשים או אין לך בידי כלום ועד א' מעידו שיש לו ה"ז פטור משבוע' התורה אבל אם שמר דבר לקטן וטען שאבד הרי זה נשבע שבועת השומרי' מפני דשבועות השומרים צריך לישבע אפי' אין זה טוענו דהא אינו טוען אלא שמא פשע ואפ"ה הטילה עליו התורה שבועה ה"נ אע"ג שאין טענת הקטן טענה חייב לישבע אע"ג דמיעוט' דאיש בפרשת שומרי' כתיב ס"ל לאו לענין שומרים הוא דפטריה קרא אלא לענין כי הוא זה דכתיב בההוא עניינא וקאי אכל מודה מקצת דעירוב פרשיות כתוב כאן הוא דפטריה בטוענו ברי וזה מודה לו מקצת אכל שאר שבועת שומרי' לא פטריה קרא דכיון שישנה אפילו בטענת שמא מה לי גדול מה לי קטן וי"א שלעולם אין צריך לישבע שבועת השומרים בשומר לקטן ואפי' תובעו כשהו' גדול אלא שהנתינה היתה כשהוא קטן אינו צריך לישבע דאיש בי יתן כתיב משמע שיהא איש בשעת נתינה ולא נתינת קטן וכת' מורי ז"ל דכן נ"ל עיק' ושבועת השותפין שהיא מדבריהם אם הודה שהיה שותף לקטן או אפוטרופס עליו יעמידו ב"ד אפוטרופס לקטן וישבע השותף או האפוטרופוס על טענת שמא שיש לקטן עליו כדאמרן טעמא בשומרים דאורייתא ללישנא קמא דכיון דעיקר שבוע' זו על טענת שמא תקנוה מה לי היה התובע גדול או היה קטן.

ב אע"פ שאין נשבעין על טענת קטן שבועת התורה אבל שבועת היסת נשבעין דתקנו להם חכמי' ז"ל לישבע להם היסת על טענתו שלא יהא זה נוטל ממונו כשהוא קטן וילך לו בחנם ואפילו היה קטן שאינו חרוץ לענין משא ומתן נשבעין היסת על טענתו נמצא למד שהקטן שטען על הגדול בין שהודה מקצת בין שכפר בכל בין שהיה שם עד בין שלא היה שם עד ה"ז נשבע היסת ואינו יכול להפכ' על הקטן שאין משביעין את הקטן כלל ואפילו חרם סתם אין מטילין עליו שאינו יודע לא עונש השבועה ולא עונש החרם וי"א שאין נשבעין על טענתו אא"כ הגיע לעונת הפעוטות.

ג יש מי שאומר אע"פי שנשבעין שבועת היסת לקטן על שטרו' אין נשבעין לו כלל לפי שאין שבועת השטרות אפי' בגדול אלא מתקנת חכמים להפיס דעתו של תובע והא דנשבעין לקטן נמי תקנת חכמי' הוא ותקנה לתקנה אין עושין. והיכא שהקטן הוא הנתבע שטענו אותו אחרים אם טענו אותו בדבר שיש לו הנא' לקטן כגון עסק משא ומתן לאחר שהגיע לעונות. הפעוטות והודה הקטן נפרעין מנכסיו שיש לו הנאה מזה שישאו ויתנו עמו מה שהוא צריך ואם אין לו לשל' ימתין עד שיהיה לו וישל' ואם כפר הקטן ממתינין לו עד שיגד' וישב' היסת דבקטנותו לא שייך להשביעו שאינו יודע עונש השבועה ואם טענו בדבר שאין לקטן הנאה בו כגון נזקים וחבלו' שחבל באחרי' אע"פ שמוד' ואע"פ שיש לו במה לשלם פטור אפי' לאחר שהגדיל שהתורה פוטרתו דבכל נזקי' וחבלות איש כתיב ואם היה התובע מהנשבעין בעין ונוטלין כגון השכיר וכיוצא בו שיש הנא' לקטן כדי שישתברו לו שכירי' הרי זה נשבע ונוטל גם מהקטן אבל חנווני שנשבע על פנקסו אינו נשבע ונוטל מהקטן שאין לקטן בזה הנאה שישבע החנווני ויטול ממנו שהרי הוא חייב לשלם גם לפועלין שנשבעין ונוטלין ממנו וזה החנווני איהו דאפסיה אנפשיה שנתן ממונו על פי קטן ועל סימן צ"א סעיף ה'.

ד אין קנין קטן כלום דגבי קנין ג"כ איש כתוב שלף איש נעלו וגומר לפיכך עדים שראו קנין שלו לא יכתבו עליו שטר שלא יטעו ויגבו ממנו.

ה החרש והשוטה אין נזקקין להם לכל טענה לא לטענת על אחרים ולא לטענת אחרים עליהם לא לשבוע' קלה ולא לשבועה חמורה או תשלומין מפני שאינן בני דעה אבל הסומא הרי הוא כבריא לכל דבר בענייני' אלו ונשבע כל מיני שבועות ונשבעין על טענתו מפני שהוא בן דעת ויש מי שכתב שדין החרש כדין הקטן שאם הלוה בעדים או שמודה חייב לשלם מיד ואם הלוהו שלא בעדים וכפר ממתינין לו עד שיתרפ' ומשביעין אותו אבל שוטה לאו בר משא ומתן הוא כלל אפי' אם נתרפא והודה אינו חייב לשלם ואפי' אם הלוהו בעדים שאבידה מדעת היא וא"צ לו' שאין משביעין אותו לכשיתרפא שאינו זוכר שום דבר ממה שעשה בשטותו וכתב מורי ז"ל שהסברא הזו האחרונה נ"ל עיקר.

ו אשת איש אם נתחייבה שבועה לישבע על דבר שאינה ברשות' או שאין לה מטלטלין שאין לבעלה רשות בהן כדי שתפרע מהן משביעין אותה ואם מסרבת מלישבע כופין אותה כמו שכופין לאיש דהוקשה אשה לאיש לבל עונשין שבתורה וגם מזמינין אותה לדין ואין הבעל יוכל לומר אינך רשאי לגנות את אשתי בב"ד דלאו כל במינה ליקח הוא של אחרים ולא יגנו את אשתו להוציא מידו ואם אשה חשובה היא שולחין אצלה כדרך שיתבאר לקמן סי' קב"ד ואם אין לה לשלם יכתבו לתובע פסק דין שתשלם לכשתתאלמן או לכשתתגר' אבל אין בעלה חייב לשלם בשבילה אע"פ שנושא' ונותנת תוך הבית אע"פ שיש חולקין ועיין בלבוש הבוץ והארגמן סי' צ"א ואם תובעין אותה בעד כלים שהשאילו לה והיא טוענות שנגנבו ממנה והבעל מודה שהכלי' שתובעין אותה בהם באו לרשותו חייב הוא גם כן לישבע שאינן כרשותו ושלא שלח בהן יד ושלא פשע בהן שע"י כן נגנבו דמי שהשאיל לה גם על דעתו השאיל לה דאע"פ שאין הבעל צריך לשלם בשבילה מ"מ שבוע' אלו משביעין אותו ואם לא ירצה לישבע משלם ולאחר שנשבע הוא ל השבועות הללו הוא פטור שאינו אלא כש"ח עליהם כיון שהשאילו לה בלא דעתו והיא שואלת עליהם וחייבת באונסין לפיכך משביעין אותה מיד שאינו ברשותה וא"א כיון שאין הבעל חייב לשלם בשביל' למאי הלכתא משביעין אותה שהרי אם לא תרצה לישבע לא ישתלם התובע דמ"מ משביעין אותה אולי תודה ותחזיר מיד ואם לא תרצה לישבע מחרימין ומנדין אותה כמו שעושין לאיש כמ"ש למעלה. י"א שאין משביעין אשה בעוד שהיא מעוברת שלא יסתכן הולד בעונשה.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה