אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות טוען ונטען › סימן צה

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות טוען ונטען · סימן צה

סימן צד

איזה שבועה נשבעין על הקרקעות ודין הקדש בזמן הזה ובו ו' סעיפים:

א כתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלי' וגו' ע"פ קבלתינו שבשלש עשרה מדות התורה נדרשת בהן ק"ו כו' מכלל ופרט כו' דרשינן ג"כ בפסוק זה כלל ופרט וכלל כי יתן איש אל דעהו כלל כסף או כלים פרט לשמור חזר וכלל וכבר ידעת דכללא בתרא לרבות אתא ולא כל מילי אלא דבר שהוא כעין הפרט וארז"ל כאן בכלל ופרט וכלל דהכא מה הפרט מפורש כסף או כלים שהוא דבר המיטלטל וגופו ממון ואמרה תורה לי לישבע עליהן דכתיב בפרשה זו שבועת ה' תהיה בין שניה' אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון נשבעין עליו יצאו קרקעות אע"פ שגופן ממון אינן מטלטלין ויצאו עבדי' שהוקשו לקרקעות בקראי אשר אין כאן מקומן ויצאו שטרות דאע"פ דמיטלטלין אין גופן ממון אלא לראייה שבהן עומדים ויצאו הקדישות דרעהו כתיב והקדש אינו של רעך אלא של הקב"ה וכן של גוים לאו רעהו הוא על כל אלו אין חייבין לישבע מן התורה דהתורה מיעטן לפיכך אז"ל אלו דברים שאין נשבעין עליהן מן התור' קרקסית אפי' של חוצה לארץ שי"א כיון שבקל רגילין למוכרן הוי כמו מטלטלין לא קי"ל הכי דכולם בכלל מיעוט' הן וכן עבדי' ושטרו' והקדשות וכן נכסי גוים ל"ש מודה מקצת ל"ש כופר בכל ועד א' מכחישו ל"ש שבועת השומרים ואפי' אם פשעו בהם ונאבדו פטורים מלשלם דמיעוט' דכלל ופרט וכלל על כל מה שנא' בפרשה קא' והפרשה בתשלומי דשומרי' ג"כ מיידי ומאותן תשלומין מעטה ג"כ כל אלו הדברים לפיכך אם נמסרו דברים אלו בידי אחד מן הד' שומרים ופשעו ונאבדו אינן חייבי' לשלם ל"ש שומר חנם ושמר שכר ושואל כל אחד פטור ממה שהיה חייב בשל ישראל דכולהו פרשיות דשומרים שוין ומעורבי' הן וחד דינא אית להו. תלוש ולבסוף חברו לקרקע י"א דלאו כקרקע דמי אלא כמטלטלי ויש חולקין ואומרים דבקרקע דמי ולפיכך השואל בית ודר בתוכו ונשרף אינו חייב לשלם מיהו אם התנו לשלם הכל לפי תנאו וע"ל סי' ס"ו סעיף א' אבל שבועת היסת נשבעין אפי' על דברים אלו וכן ע"י גלגול נשבעין עליהם והקדשות שאמרו דוקא הקדש גבוה אבל הקדש לעני' או לב"ה או לס"ת וכיוצא בזה נשבעין עליהן כמו שנשבעין על נכסי הדיוטות שכל אלו ג"כ בכלל רעהו הם.

ב טענו במחובר לקרקע והוא עדיין צריך לקרקע הרי הוא בקרקע ואם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדו' ליבצר שאומר לו י' גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר לא היו אלא ה' וכן שטענו תבואה יבשה העומדת ליקצ' והודה לו במקצת וכפר לו במקצת ה"ז נשבע עליה בשאר מטלטלין והוא שאינ' צריכים כלל לקרקע דכל העומד ליבצר בבצור דמי לענין פיר' והודאה אבל אם הם צריכין לקרקע הרי הם כקרקע לכל דבר וי"א דאם תבעו העשר' גפני' טעונות ענבים והודה במקצתן במ"ש אפי' עומדות ליבצר וחשובין כמטלטלין לאו מודה מקצת הוא אלא הילך מיקרי דהא עומדו לפניו בקרקע ולא משכחת מחייבינן ליה לישבע מטעם כל העומד ליבצר כבצור דמי דבלאו האי טעמא לא הוה מחייבינן ליה אלא שטענו עשר גפנים טעונות והוא בצר ה' מהם וה' מהם עדיין טעונות זה טוענו ואומר עשר גפנים אלו יש לי בידך והענבים שבצרת מחמש מהם גם הם שלי היו והלה אומר ה' בצורות אילו מסרת בידו וטעונות היו ובצרתי' ובעינא לשלומי לך וה' טעונות אלו להד"ם ושלי היו מעולם והרי הם עומדת ליבצר שאינם צריכים עוד לקרקע וכיון דקי"ל בל העומד ליבצר כבצור דמי והענבים שבחמשה הטעונות חשובות כמטלטלין הרי הוא מודה מקצת מטלטלין וכופר במקצת מטלטלין שהרי הוא מודה בחמש שבצר ואכלן ורוצה לשלם אותם וזה אינו הילך וכופר בענבים שעוד' בטענות ומשום שהם כבצורות דמיין נשבע עליהם דאי לאו בבצורת דמיין הוו קרקע וחוה ליה מודה מקצת במטלטלין וכופר בקרקע' ולא היה צריך לישבע וע"ל סעיף ו' סימן זה.

ג טענו שכנות בביתי ב' חדשים והרי אתה חייב לי שבר שני חדשים והוא אומר לא שכנתי בו אלא חדש א' או שכר חדש א' אני חייב לך הרי זה מודה מקצת ואם היה שכר החדש שכפר שוה שני כסף הרי זה נשבע מן התורה שאין הטענה בגוף הקרקע אלא בשכרה וכן אם תבעו דמי קרקע שמכר לו והוא מודה לו במקצת הדמים הואיל ואינם חלוקים במה קרקע מכר לו רק בדמים הם חלוקים ה"ל בתובעו ממון ומודה במקצת וחייב לישבע וכן אם תבעו דמי הנייר בשטרות הוה תביעת ממון ונשבע מן התורה.

ד שטר מסרתי לך וי' דינרי' היו לי בו ראיה וזה אומר להד"ם או שטען אמת שאתה מסרתי לי אלא שאבד פטור אף משבועת היסת שהרי אפי' פשע בו ואבד פטור כמ"ש.

ה טענו כלים וקרקעות בין שהודה בכל הכלים וכפר בכל הקרקעות בין שהודה בכל הקרקעות וכפר בכל הכלים בין שהודה במקצת קרקעות ובפר בכל הכלים פטור משבועת התורה שהרי השבועה ע"י הקרקעו' שכופר או שמודה באה אלא נשבע היסת ונפטר אכל אם כפר בכל הקרקעות והודה במקצת כלים וכפר במקצתן חייב לישבע שבועת התורה על הכלים ומגלגלים עליו לישבע גם על הקרקעות וכן הדין בטענו כלים ועבדים או כלים ושטרות.

ו החופר בשדה חבירו בורות שיחין ומערות והפסיד' והרי הוא חייב לשלם אע"ג דמסקינן לעיל סעיף א' דאפילו פשע בהן פטור היינו שפשע בשמירתן וע"י כן בא להן היזק פטור אבל הכא מזיק בידים הוא וחייב בין שטענו שחפר והוא אומר לא חפרתי או שטענו שחפר שתי בורות והוא אומר לא חפרתי אלא אחת או שהיה שם עד אחד שחפר והוא אומר לא חפרתי כלום א"צ לישבע שבועת התורה דתביעת קרקע הוא וי"א דוקא שהתבעי' למלאות החפירות אז הוא תביעת קרקע ופטור משבועה דאורייתא אבל אם תבעו הפחת שפחת השרה בדמיו הרי זה בשאר תביעת ממון ונשבע שבועה דאורייתא.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה