אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות טוען ונטען › סימן צג

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות טוען ונטען · סימן צג

סימן צב

דין שבועות ספק ושבוע' השותפין ובו יח' ס':

א עוד תקנו חז"ל שבועה אפי' בטענת שמא כלומ' אע"פ שאינו טוען ודאי אלא שאמר סבור אני שתפשת' משלי וטעמא יתבאר בסמוך בע"ה ואלו הן השותפין שהיו שותפין ביחד והאריסין צריכין לישבע לב"ה והאפטרופסין שמינו אותם ב"ד על היתומי' והאשה שהיא נושאת ונותנ' בתוך הבית בחיי בעלה או שהושיבה בעל' חנוניות ובן הבית שהו' נוש' ונותן בעסקיו של ב"ה כל א' מאלו נשבע' בנקטות חפץ אע"פ שאין טוענין עליו ודאי אלא שמא לקחת משלי והטע' משום שדרכן להורות להם התירה לעצמ' שבהיתר לוקחים בשביל שכר טרחם לפי' הטילו עליהם חכמים שבועה שידקדקו בחשבונם ומיהו לא תקנו להשביעם בטענת ספק עד שיחשדנו התובע בשתי מעין כסף פי' שטענו אני סבור שעכבת משלי שתי כסף והוא כופר שני כספי דכבר ידעת שכל מאי דתיקון רבנן בעין דאוריית' תקון וכיון דמדאורייתא אין נשבעין בטענת ודאי במודה מקצת אלא בכפיר' שתי כסף כמ"ש לעיל בסי' פ"ח סעי' א' תקנו נמי הבי בטענ' ספק כשטוענו בכך בין בקרן בין בריוח אבל אם חושדו בפחות לא תקנו בזה שבועה ושבועה זו צריך לישבע כל אימ' שירצה התובע ואינו צריך להמתין עד שיחלקו וישבענו לבסוף דכיון שהוא חושדו עכשיו א"צ להאמינו יותר עד שישבע.

ב אע"פ שאין עדים שזה שותפו או אריסו אלא הוא מודה מעצמו ואמר שותפו אני או אריסו אני או בן ביתו אני אבל לא גזלתי ממנו כלום צריך לישבע בנק"ח שאין אומרים מגו ליפטר מן השבועה או להקל עליה.

ג אפילו אם מת שותף אחד הרי היורש משביע את שותף אביו או אריסו בטענת שמא.

ד המשלח ביד חבירו חפץ למוכרו או ששלח מעות בידו לקנות לו סחורה או פירו' אע"פ שלא נתן לו שכר על זה ואין לו חלק ולא הנאה בשליחות זו הואיל ונשא ונתן בממון חבירו י"א ה"ז כבן בית ויש לו להשביע מספק שלא עכב משלו כלום ויש מי שחולק ואומר אם כן שיכולין השביע את השליח בזה שאינו נוטל כלום ואין לו שום הנאה נעלת דלת בפני השלוחים לפיכך אין חייב לישבע אלא כשבא ליטול דבר בריוח או שהוצי' הוצאות וכה"ג ואם בא ליטול אין הלוה בין אם נושא שכר או אינו נושא שכר וכן המקבל עסק' למחצית שכר אע"פ שנותן לו שכר עמלו צריך לישבע כשאר השותפין דמורה נמי התירה

לעצמו ואומר שלא נתנו לו כראוי לפי טרחו לכך הטילו עליו ג"כ שבועה ויש חולקין דכיון שנושא שכר אפי' מעט אינו נחשד וא"צ לישבע בטענת שמא לעיל בסי' צ"א סעיף ג' עיין אימ' שלים נשבע ונוטל.

ה השותפין שנושאין ונותנין ביחד או שהיה א' מהם נושא ונותן ומפקיד הסחורה או מקצתה או המעות ביד השני בלא משקל ובלא מנין ובלא מדה הרי שניהם נכנסים לספק ויכול כל אחד להשביע את חבירו אבל אם היה אחד נושא ונותן והשני לא נתעסק אין נשבעין אלא זה שנשא ונתן.

ו חלקו השותפין והאריסין ונתגרשה האשה ונפרד מעליו בן הבית והביא לו השליח סחורה שקנה לו או מעות שמכר לו סחורתו בהם ושתק והלכו להם ולא תבעם מיד אינו יכול שוב לחזור ולהשביעם בטענת ספק דאמרינן מחל לו השבועה בדעתו מ"מ מחרים סתם על מי שגזלו כלום כשהיה שותפו או אריסו או בן ביתו או שלוחו אבל אם היתה לו טענת ודאי משביעו על אותה טענה ומגלגל בה כל מה שירצה אפי' בטענת שמא אע"פ שכבר שתק בה והלכו להם וכן אם לאחר זמן נתחייב לו שבועה מצד אחר בין של תורה בין של דבריהם בין של שותפות אחר מגלגל עליו שותפות הראשון דגלגול שבועה דאורייתא וגם בשבועה דרבנן תקנו לגלגל שבועה כמ"ש בסי' שאחר זה בע"ה.

ז יש מי שאומר דהיינו דוקא שחלקו סתמא ושתקו דמספק אמרינן שמחל לו כמ"ש אבל אם פטרו בפירוש משבועה שוב אינו יכול לגלגל עליו את זו.

ח חלקו השותפין והלכו להם ונשאר להם חובות אצל אחרים אין יכולין להשביע עוד זה את זה מספק שהרי חלקו והחוב הנשאר להם אצל אחרים דבר ידוע הוא וכשיפרעו יקח בל א' מהם את חלקו וכחלוק דמי וכן אם נשאר לא' מהם דבר קצוב ביד חבירו אע"פ שלא נטלו הרי זה כאילו חלקו ואין משביעין זה לזה אבל כל זמן שנשאר כל שהוא שלא חלקו אותו אין יודעין משקלו או שנשאר ביניה צד מהשותפו' שלא עשו בו חשבון ולא ידע כל אחד מהם כמה הוא חלקו עדיין השותפות קיימת ומשביעין זה את זה.

ט תבע אחד מהם את חבירו ואמר לו השבע לי כי עדיין השותפות קיימת והנתבע אומר חלקנו כבר או שאמר התובע כן חלקנו אבל תנאי היה בינינו שאשביעך בכל עת שארצה ועדיין לא נשבעת לי אין יכול להשביעו בטענת ספק אפי' אמר הנתבע חלקנו כך וכך נשאר לך אצלי וזה שנשאר לך אצלי אינו אלא חוב שזקפת עלי מלוה או הנחתו אצלי פקדון אינו יכול להשביעו בטענ' ספק וגם אינו יכול להשביעו היסת שכבר חלקו או שמעולם לא נשתתפו ואפי' ע"י גלגול לפי שאין משביעין היסת ולא מגלגלין אלא טענה שאם יודה בה היה חייב ממון אבל דבר שאפי' אם מודה אינו חייב לשלם ממון אלא שבועה אינו נשבע עליו אפי' ע"י גילגול.

י טענו עדיין שותפין אתה ונשאר לי אצלך כך וכך וזה אומר כבר חלקנו ולא נשאר לך אצלי כלום או לא הייתי שותפך מעולם הרי הנתבע נשבע היסת שאין לו בידו כלום ומגלגל עליו שלא גזלו מעולם אבל אינו מגלגל עליו שכבר חלקו או שהיה שותפו מן הטעם שאמרנו בסמוך.

יא טעו עדיין שותפי אנחנו ויש לי להשביעך בטענת ספק והלה טוען לא נשתתפנו מעולם והביא התובע עדים שהיה שותפות וחזר הנתבע ואמר חלקנו אין שומעין לו שהרי הוחזק כפרן לשבועה זו שכבר אמר לא היה שותפו מעולם וכאילו אמר לא חלקנו דמי ואיך יטעון עכשיו חלקנו לפיכך ישבע שבועת השותפין וכן כל כיוצא בזה.

יב שותפין שטען א' מהם כך וכך היה תנאי בינינו והלה אומר לא היה כך תנאי מעולם או שטוען הקרן שלי היה בך וכך והלה אומר אינו אלא פחות מזה או שטוען כבר נתתי לך מהשותפות והלוה אומר לא לקחתי או שטוען סחור' זו שלי לבדי היה והלה אומר שהיא משל השותפות וכל כיוצא בזה אם ירצה התובע שלא ישבע עכשיו שבועת השותפין לכלול בה גם טענה זו הרשות בידו וישביענו בפרט היסת על טענה שתובעו וזה כופר בה ואם ירצה יגלגל עליו כל אלו הדברים בשבועת השותפין שישביענו שלא גזלתני מעול' כל ימי השותפות והיה התנאי כך וכך ושזו הסחורה מהשותפו' ושנתתי לך כך וכך.

יג ראובן שהטיל לכיס ת' דינרין ושמעון הטיל ר' ונשתתפו ונשאו ונתנו עמהם שניהם במעות אלו ביחד ולבסוף בא הממון כולו ליד ראובן וטען שפחת כל הקרן ת"ק דינירין א"א ישבע ראובן שבועת השותפין שפחתו כך ת"ק דינרין והרי הפחת הוא לאמצע ויגיע על כל א' ד"ן דינרין וישלם שמעון מביתו ג' שהרי מתחלה לא הטיל אלא מאתים אלא ישבע ראובן שבועות השותפין שפחתו המעות עד שלא נשאר בידו משל שמעון כלום וילך במנה שבידו בלבד וא"צ לשלם לו כלום שאין השותפין מכלל הנשבעין ונוטלין וא"צ לפרש בשבועתו בפירוש שפחתו ת"ק כיון שאינו נוטל משמעון עד תשלום כדי חלקו בהפסד נשבע סתם שפחתו עד שלא נשאר בידו משל שמעון כלום ונפטר ואם טוען ראובן שגם שמעון יודע בודאי שפחתו בך ת"ק דינרין וכיון שיודע שכך חייב לשל' לו הנ' מביתו ושמעון אומר שאינו יודע כמה פחת ישביע ראובן את שמעון שבועת השותפין הואיל וגם הוא נשא ונתן במעות ויגלגל עליו שאינו יודע בודאי סכום הפחת הזה ואם לא נתעסק שמעון בשותפות זו כלל דהשתא א"צ הוא לישבע שבועת השותפין ישבע שמעון היסת שאינו יודע בודאי זה ההפסד ויפטר ולא עוד אלא אם היה זה המנה הנשאר מן הת"ד ביד שמעון א"צ שמעון לתתו כלום לראובן אע"פ שישבע שפחתו ת"ר כיון שאין השותפין מן הנשבעין ונוטלין כמ"ש אלא חולקין אותו המנה בשוה כיון שהוא משל השותפות דהשתא לא יפסיד שמעון אלא ק"ן וראובן יפסיד ג' מאו' וחמשי' שלעול' אין השותף נשבע ונוטל אלא נשבע ונפטר או נשבע ונוטל ממה שהוא תחת ידו. טען שמעון שיש ללוי עליו חוב מזה השותפות מנה אם היה בידו כדי החוב והיה יכול ליתנו ללוי נאמן במגו דאי בעי אמר אין בידי כלום ונותנין החוב ללוי ואח״כ מחשבין ואם אין בידו ליתן אינו נאמן להוציא מיד ראובן או מהסחורה הידוע לשותפות לתת ללוי שמא קנוניא הם עושים שמעון ולוי על נכסי ראובן ואפי' היתה מלוה בשטר והוא כתוב על שמעון לבדו אין ראובן חייב לשלם ממנו כלום אבל אם טוען שראובן יודע בודאי שזה החוב שעלי מחמת השותפות הוא והחוב הוא עדיין אצלנו ולא פרענוהו ישבע ראובן היסת או ע"י גלגול כמו שירצה שמעון שאינו יודע שחוב כזה אצלינו וישלם שמעון החוב משלו.

יד וכן אם יצא שטר חוב והוא ביד ראובן על לוי בשם שמעון במאה דינרים ואומר שמעון שהוא ממון השותפות וכבר נפרעתי והחזרתי המעו' לכיס או שאמר שמעון קבעתי לו זמן לשנה או לשתים אינו נאמן שמא קנוניא הוא עושה על נכסי ראובן וכיצד דנין בדין זה לוי כבר נפטר בהודאת שמעון ואם לא הביא שמעון ראיה ישלם מביתו דהא הודה שהיא של שותפות ויתבע הוא מלוי בסוף הזמן שאומר שקבע לו ואם מפורש בשטר שהוא ממון השותפות והשט' יוצ' מתחת יד ראובן אין שמעון נאמן בהודאתו רק על המחצה שלו וראובן יכול לתבוע מחצה שלו משמעון כיון שהוא פוטר את לוי ואם אינו יכול להוציאו משמעון יכול ראובן להוצי' מחצה שלו מלוי דלאו כל מיניה דשמעון לפטור את לוי מחלקו של ראובן ראובן.

טו ראובן ושמעון היו שותפין מתעסקים ביחד והלך שמעון ונשאר ראובן מתעסק וקנה בגדים מגוי בהקפ' ומכרן ללוי ולוי הקונה ממנו יצא לגוי במעות ועשה ראובן עוד שטר לגוי על עצמו שאם לא יפרע לו לוי זמן שקבע לו שיפרע לו הוא אחרי כן חלקו ראובן ושמעון שותפות שביניהם ובקש ראובן משמעון שיעש' לו שטר על עצמו שאם לא יתן לוי לגוי המעות בזמנו ויצטרך הוא לפרוע לגוי שיפרע לו שמעון חלקו מכל מה שיפרע לגוי ומכל שוחד והוצאה שיצטרך לעשות על זה ושמעון אומר איני עושה שטר על עצמי אלא כשיב' הפסד לראובן מזה אז יתבעני לדין הדין עם ראובן דהואיל שראובן הוצרך לעשות עליו שטר בעסק השותפו' ובתועלת שניהם ואולי אם היה שמעון שותפו שם היה צריך גם הוא ליכנס עמו בשטר ועכשיו שלא היה שם הוצרך ראובן לעשות השטר לבדו חייב שמעון לעשותו עליו שטר לראובן שאם יברר עליו ראובן בעדים שלא פרע לוי שקנה הבגדי' מגוי ויצטרך ראובן לפרוע לגוי שיפרע שמעון חלקו ומכל מה שיוצי' על עסק זה הוצאות ושוחד ושאר דברים כל מה שיברר ראובן בעדים שיפרע שמעון חלקו.

טז ראובן ושמעון היו שותפין ונשא ונתן ראובן עם גוי' והטעם בחשבון ונתן המעות לשותפות וירא שיזכרו הגוי' בטעותם ובקש שיעשה לו שמעון שטר עליו שאם יצטרך להחזיר שפרע לו חלקו. עוד תובעו כשהיו שותפין היו לו משכונות מאחרים ומכרן וירא שיבא לו הפסד מזה ובקש שיעשה לו שמעון שטר שיפרע לו חצי ההפסד שיבא לו מזה ושמעון אומר בשיבא לך הפסד או תצטרך להחזיר המעות אז תתבעני לדין אלו שתי התביעות אינן דומין לדין שבסעיף הקודם דהתם היה החוב ודאי חיוב גמור על ראובן לכך צריך לעשות שמעון שט' חוב בשיעבוד נכסים עליו שיפרע חלקו אבל הכא אינו אלא חשש וירא שמא יבא לו הפסד לראובן בזה אין שמעון חייב לעשות עליו ש"ח של שיעבוד נכסים בדברים הללו אלא שמעון יודה בפני עדים שהמעות שסכומן כך וכך שהטעה ראובן לגוי פלוני שהכניס אות' לשותפים והעדים יכתבו הודאות שמעון ויחתמו עליו ויתנו אותם ליד ראובן ותהיה בידו לזכות ולראייה שאם יוציא הגוי הטעות מיד ראובן שיכול לתובע לשמעון שיפרע חלקו וכן במשכונות שמכר ראובן יודה שמעון בפני עדים כל הדברים כמו שהיו ויכתבו ההודאה ויתנוה לראובן.

יז ראובן ושמעון שהיו שותפין ואמר ראובן לאחיו תשתדל עמנו בשותפות ותניח מעותיך עם שלנו וקח ריוח בכדי מעותיך ושמעון ידע בדב' שאחיו של ראובן היו לו מעו' בשותפו' עמהם ועתה אמר שמעון מאח' שלא הודעתני מזה ובלי ידיעתי. עשית זאת אין לי ליתן לאחיך מן הריוח אם אתה נתפשר עמו תן לו מחלקך וראובן אומר כיון שהיינו שותפין ביחד כ"א ואחד היה לו כת לעשות מה שיראה לו שהוא תועלת השותפות והיה נ"ל תועלת השותפות בחברת אחי ועל כן לא הפסיד במה שלא הודיעו הדין עם ראובן ויטול אחיו חלקו בריוח כפי חלקו במעות.

יח כשבאו השותפין לחלוק הוציא ראובן קצת שטרות שמכר ליהודים בהקפה אם המנהג בעיר למכור בהקפה צריך לקבל אותם ואם ירצה יכול להשביע לראובן שאלו ההקפות הם כולם מעסק השותפות ושעשאם לצורך העסק ולטובתו ואם אין מנהג העיר למכור בהקפ' אין צריך שמעון ליטול חלקן בהקפה אלא במעות ובסחורה.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה