לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות טוען ונטען · סימן צב
דין החשוד על השבועה ובו י"ד סעיפים:
א החשוד על השבועה אין משביעין אותו שום שבועה שהתורה פסלתו בפסוק אל תשת ידך עם רשע וגומר דהא לא נקרא חשוד אלא כשנשבע פעם אחת לשקר כמ"ש וכיון דנשבע לשקר הרי הוא רשע והתורה פסלה רשע להיות עד משום שצריכין להשביעו שלא יעיד שקר כדכתיב ושמע קול אלה וגו' וכיון שהוא רשע לא יחוש לשבועת קול אלה ויעיד שקר לפיכך אין משביעין אותו לא שבועת התורה מן התורה ולא שבועה של דבריהם מדבריהם ואפילו אם אומר התובע אני אקבל שבועתו אעפ״י פי שהוא חשוד אין שומעין לו כיון שהתורה פסלתו.
ב ונקרא חשוד מי שנשבע פעם אחת לשקר אחד שבועת העדות ואחד שבועות הפקדון ושבועת שוא וביטוי ואפי' עבר על החרם שהחרימו הקהל נקרא חשוד וי"א דוקא בשבועה דלשעבר הוא חשוד כגון שנשבע אכלתי והוא לא אכל או לא אכלתי ואכל שבשעה שיצאה השבועה מפיו יצאה לשקר אבל בשבועה דלהבא כגון שנשבע שיאכל ולא אכל או שלא יאכל ואכל שבשעה שנשבע אינו משקר אינו נעשה בשביל כך חשוד שיוציא להדיא שבועת שוא מפיו ולפי זה גם העובר על החרם שגוזרין הציבור אינו נקרא חשוד דהא לא הוציא שוא מפיו בשעת החרם וכ"ת שבועת העדות מאן מוכח שעבר עליה דילמא אישתלאי ולאו מזיד הוא י"ל דמיירי שהיה העדות כ"כ קרוב למעשה שהעיד עליו שא"א לתלות בו השכח' ולא אמרינן בזה דילמא אישתלאי להכשירו.
ג ובכן הפסול לעדות מחמת עבירה בין בעבירה של תורה כגון כלוה בריבית או אוכל נבילות וכיוצא בו בין של דבריהם כגון מפריחי יונים ומשחק בקוביא נקרא חשוד וכל מי שחשוד ליקח ממון חבירו חשוד ג"כ על השבועה ודוקא שיש עדים שלקח ממון של חבירו אבל בלא עדים אינו חשוד דשמא מלוה ישנה יש לו עליו שבשביל כך תפש אותו וכ"ת א"כ גם כשיש עליו עדי' שלקח מממון חבירו למה יפסל נימא ג"כ שמא לקחו משום דמלוה ישנה יש לו עליו אין זו קושיא דבשיש עדים שלקח בו' ה"ל אצלינו גזלן ודאי ומלוה ישנה אצלינו הוא ספק דאנן לא ידעינן א״כ הוא בודאי שיש לו מלוה ישנה עליו ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל כשאין עדים שלקח כו' אלא שזה טוענו כך ה"ל לדידן ספק גזלן דשמא התובע משקר וזה תופש משלו משום דמלוה ישנה יש לו עליו לפיכך אינו נעשה אצלינו חשוד אע"פ שאנו מטילין עליו שבוע' על טענת חבירו כשתובעו לא משום דחשדינן ליה אממונא משביעין אותו אלא דחיישינן שהוא תופש בממונו של זה משום שיש לו עליו ספק מלוה ישנ' ומכח ספק הוא תופש בממונו לכך משביעין אותו דמחזקינן ליה דשבועה לא ישבע משום ספק מלוה ישנה דחמיר להוא לאינשי אים ספק שבועה מאיסור ספק גזילה דממונא אע"ג דאיסור שבועה דודאי ק"ל דלא חמיר לאינשי מודאי איסור גזילה בספק חמירי.
ד התובע לחבירו מלוה שהלוהו וכפר אע"פי שמביא עדים להכחישו אינו חשוד אממונא כל זמן שלא נשבע דכיון דמלוה להוצאה ניתנה אמרינן אשתמוטי קא משתמיט מיניה עד דיהוו ליה מעות ולא לכפור ולמיגזליה איכווין אבל הכופר בפקדון הוי חשוד אעפ״י שלא נשבע דפקדון לאו להוצא' ניתן שאסור לשלוח בו יד ואם היה נאבד ממנו באותו פעם מה היה צריך לכפור אלא יטעון שאבדו ויפטר אלא ודאי למיגזליה קמכוון בטענתו זו והוא שיש עדים שראו בידו הפקדון בשעה שכפר שאם לא ראוהו בידו בשעה שכפר איכא למימר לא למגזלי' קמיכוון אלא שכח להיכן הניחו ואשתמוטי קמשתמיט עד דבחיש ליה ומשכה ליה ואפילו כשראוהו בידו בשעה שכפר אם לא היה רוצה לישבע ואמר שישלם ואינו נשבע אינו נעשה חשוד אע"ג דקעבר על לאו דלא תחמוד אינו נפסל בכך דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו.
ה אין אדם נעשה חשוד עד שבאין עליו עדים שעבר עבירה שנפסל בה אבל המודה מעצמו שהוא חשוד ושעבר עבירה שנפסל בה אע"פי שחושדין אותו ואין ראוי לעשותו עד לכתחלה אם נתחייב שבועה להפטר מתביעה שתובעין אותו משביעין אותו שאומרים לו אם אתה אומר אמת השבע ולא מפני שעברת עבירה אסור לך לישבע באמת ואם שקר אתה אומר הודה לבעל דינך ודוקא להפטר משבועה לא מהימן לומר על עצמו חשוד אני אכל אם הוא מן הנשבעין ונוטלין נאמן על עצמו ואינו נשבע וגוטל דהא לחיובי נפשיה ממונא קאתי והודאת בעל דין כק' עדים דמי ויש מי שאומר שאם נתחייב שבועה להפטר ביון שהוא עצמו אומר שהוא חשוד ודינא בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל כמ"ש ה"נ אם רצה התובע נשבע בעל כרחו של נתבע ונוטל.
ו מי שנתחייב לחבירו שבועה ושאל התובע שיחרימו בב"ה על כל מי שיודע שזה עבר על השבוע' כדי לפוסלו אין שומעין לו דחלילה וחס לבייש בן ברית ברבים ואף השואל להטיל חרם ראוי לנזיפה שהוציא עליו לעז והזכיר עליו שם פסול מיהו אם אמר בודאי שיש לו עליו עדים שיודעים שעבר על השבוע' ואינם רוצים להעיד עד שיחרימו בב"ה י"א שהרשו' בידו להחרים בב"ה ואותם שיודעין צריכין להעיד על כל פנים באם לא יגיד וגו' כמו בשאר עדיות.
ז וכיון שהחשוד על השבועה פסול לשבועה מן התורה כמ"ש בסעיף א' אם יש לו דין עם אחד ונתחייב החשוד שבועה דאורייתא כיון דמדינא היה לנו לדון לחשוד מתוך שאינו יכול לישבע משלם אפילו בלא שבועה כדילפינן מקראי הבאתיו לעיל סימן ע"ה סעיף י"ג חשו חז"ל דע"י דינא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם יקפצו הרבה תובעים על החשוד ויפקיעו ממנו כל ממונו וירבה מתוך זה הרב' מחלוק' בישרא' ותקנו שאם נתחייב החשוד שבועה דאורייתא אותו שכנגדו לא יטול בלא שבועה כדינו אלא ישבע בנקיטת חפץ ויטול שאז לא יקפצו כ"כ עליהם התובעים כשיראו שיצטרכו לישב' דחמירא עלייהו איסורא דחומר שבועה ולפיכך דוקא כשטוען עליו טענת ודאי דמתחיי' החשוד שבועת התור' ע"י טענתו אז נשבע התובע ונוטל אבל אם טוען עליו טענת ספק שאין החשוד חייב שבועה מן התורה שהרי אין משביעין על טענת ספק חוץ משבוע' השומרי' שיתבאר בסעיף הסמוך אין התובע נשבע ונוטל ופטור החשוד בלא שבועה כמו כל הנתבעים בטענת ספק ודינא דחשוד בשבועת השומרים יתבאר בסמוך ואם שניהם חשודים שגם התובע אינו יכול לישבע וליטול חזרה השבוע' למחויי' לה דהיינו הנתבע וכיון שהנתבע ג"כ אינו יכול לישבע שהתורה פסלתו מפני שהוא חשוד אמרינן הכא מתוך שאינו יכול לישבע משלם דליכא הכא חשש דשמא יקפצו הרבה חשודים עליו דמילתא דלא שכיחא הוא וי"א כיון ששניהם חשודים יחלוקו ביניהם וכתב מורי מהרמא"י ז"ל שכן נ"ל לדון דהמע"ה ע״כ י"א דהא דבחשוד שכנגדו נשבע ונוטל דוקא כשלא היה יודע כשהתחיל להתעסק עמו שהיה חשוד אבל אם היה יודע כשהתחיל להתעסק עמו לא תקנו לו שישבע ויטול שא"כ כל א' יעסוק עמו ויבא עמו לידי מחלוק' לגלגל עליו שבועה כדי שישבע ויטול אלא פטרינן לחשוד לגמרי ויש חולקין.
ח היה החשוד שומר וטוען שאבד הפקדון או נגנב דהכ' אין שכנגדו יכול לישבע וליטול שהרי אינו טוענו ודאי שפשע בו אי שאוכלו ומתוך שאינו יכול לישבע משלם נמי לא אמרינן הכא דא"כ בל חשוד המקבל פקדון מחבירו היה חייב אפילו באונסי מתוך שאינו יכול לישבע כו' אא"כ היה נאנס בפני עדים וזה לא רצו חכמים להחמיר עליהם כ"כ לקונסו שהיה ג"כ מרבה מחלוק' לפיכך אמרו כיון שאינו יבול לישב' יפט' שאיפשר שיזהר בו המפקיד שלא ליתן לו פקדון משא"כ בשאר משא ומתן שבין הבריות שאי אפשר ליזהר לכל אדם שלא יתעסקו עמו לכך תקנו להם שישבע ויטול וגבי מפקיד לא תקנו אם לא שיטעון בעל הפקדון ברי ויאמר בפני שלח בו יד שאו חייב אפי' באונסי' כמ"ש בהלכות שומרי' בע"ה או שיאמר יודע אני שפשע בו אז התובע נשבע כתקנת חכמים ונוטל.
ט אם החשוד נתחייב בשבועה שהיא מדבדיהם אם הוא מהנשבעים ונוטלים פשיטא שאינו נשבע ונוטל שאם במי שדינו מן התורה להיות נשבע ולא משלם כשהוא חשוד אמר שכנגדו נשבע ונוטל כ"ש במקום שמן הדין לא היה להם לישבע וליטול כגון שכיר ונגזל וחביריו שאמרנו אלא שחכמים הקילו עליהם ליטול בשבועה שלא תקנו להם להקל להם להיות נשבע ונוטל אלא הנתבע שאינו חשוד נשבע היסת בדינו ויפטר, וכן בפוגם שטרו שחייב בעל השטר לישבע מדבריהם או היכא שהלוה טוען אשתבע' לי שלא פרעתיך והמלוה הוא חשוד שאינו יכול לישבע לא תקנו לו הכא שישבע ויטול אלא הנתבע נשבע היסת ויפטר וי"א דפוגם שטרו או היכא שהלוה טוען אשתבעי לי כו' כיון שמדינא היה להם ליטול בלא שבועה מן התורה אלא שחכמים החמירו לישבע י"ל שלא הצריכו שבועה אלא היכא שאיפשר שאינו חשוד אבל כשהוא חשוד שא"א לו לישבע לא תקנו כיון שאינו יכול לישבע שיאבד ממונו והוא יש לו שטר מקויים בידו לפיכך גובה בלא שבועה
י היה החשוד מן הנשבעים בטענ' ספק שיתבארו בסי' שאחר זה בע"ה אינו צריך לישבע לפי שהוא חשוד ושכנגדו ג"כ אינו נשבע ונוטל שהרי אינו טוען טענת ודאי שישבע על טענתו ונפטר החשוד בלא שבועה.
יא נתחייב החשוד שבועת היסת אין שכנגדו נשבע ונוטל כמ"ש פעמים שלא תקנו לישבע וליטול אלא כשבועה דאורייתא שמן הדין היה הנתבע חייב לשלם אפי' בלא שבועת התובע מתוך שאין הנתבע יכול לישבע אלא שחכמים תקנו שבועה לתובע מן הטעם שנתבאר סעי' ז' ובשבועת היסת שהיא דרבנן לא תקנו וגם מתוך שאינו יכול לישבע משל' לית בו כמ"ש לעיל סי' ע"ח סעי' י"ד לפיכ' נפטר הנתב' בלא שבוע' ומ"מ מחרימין סתם על מי שכפר בממון חבירו והוא חייב לו מיהו יכול לומר הנתבע לתובע השבע וטול ואז פטור אפי' מקבלת חרם.
יב החשוד על השבועה שהוציא שטר על יתומים כיון שאין נפרעין מן היתומים אלא בשבועה והוא אינו יכול לישבע יפסיד במו גבי מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה שאין בני מלוה נפרעין מן הלוה כיון שאינן יכולין לישבע.
יג מי שנתחייב שבועת היסת והיה התובע חשוד או הנתבע יכול להפך עליו שבועה שהרי אינו יכול לישבע אלא או ישלם הנתבע או ישבע היסת ואין שומעין לו לתלות בדבר שאי אפשר וכן הדין בקטן שאין הנתבע יכול להפך עליו שבועה אלא או ישבע או ישלם. מי שנתחייב שבועה בין של שלתורה בין של דבריהם ונשבע ואח"כ באו עדים שהוא חשוד אין שבועתו שבועה והרי הוא כמו שלא נשבע ואם נשבע ונטל יחזיר לבעל דינו מה שנטל ממנו ואם נשבע ונפטר ישבע זה שכנגדו ויטול ממנו.
יד לעולם דנין כזה לחשוד עד שילקה בב"ד ואם יש עדים שלקה על ידם ועשה תשובה חוזר לכשרותו בין לעדות בין לשבועה.