לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות טוען ונטען · סימן צ
הניזקין נשבעין ונוטלין ודין המביא כלים מבית בע"ה והוא אומר שאולים הם ובו ט"ז סעיפים:
א לנגזל תקנו ג"כ חז"ל שישבע ויטול דקנס הוא שקנסו לגזלן והוא שהוחזק גזלן בעדים כיצד כגון שראו עדים שנכנס לבית חבירו שלא ברשות למשכנו שזה חשוב כגזלן כיון שנכנס שלא ברשות ואמר דלמשכונו נכנס דשוב לא יוכל לטעון לקוח הוא בידי שהרי נכנס למשכונו וכשנכנס ראו שלא היה לו כלום תחת כנפיו וכשיצא ראוהו שהיה לו כלים תחת כנפיו ואינם יודעי' מה הם ובע"ה תובעו תן לי כך וכך שגזלתני בין אם יאמר הגזלן כן נכנסתי למשכנך אבל לא נטלת כלו' והכלים שהוצאתי תחת כנפי שלי הם ובין אם יאמר מעולם לא נכנסתי לביתך כדי ליטול ממך כלום ובין אם יאמר לא נטלתי אלא כלי זה ובע"ה אומ' נטלת עוד אחרים נשבע הבע"ה בנק"ח ונוטל ואפי' העדים מכירין קצת הכלים שראו תחת כנפיו דיש קצת הוכח' שלא היו יותר כיון שראו את אלו ולא ראו יותר ובע"ה אומר שהיו יותר טמונים אצלו אפ"ה נשבע בע"ה בנק"ח ונוטל כל מה שיאמר בד"א שהבע"ה אמוד בכלים שטענו בהם ואיפשר שינטלו תחת כנפיו כגון שטוען הבע"ה שנטל כלים קטנים שאדם יכול להסתירם תחת כנפי בגדיו ולא הכירו בהם העדים או אפי' אינו אמוד בהם שהיו שלו אלא שהוא איש נאמן ודרך בני אדם להפקיד אצלו כלי' כאלה והוא טוען כלי' כך וכך היו מופקדים אצלי והוא נטלם נשבע ונוטל וי"א דבעינן נמי שטוען מידי דאורחא לאנוחי במקום שנכנס לשם וכתב מורי ז"ל דמסתברא ליה הכי ואם טענו דברים שאינו אמוד בהם או דברים שאינם נטלים תחת הכנפים או דברים דלאו אורחי לאנוחי' במקום שנכנס יש מי שאומר שהנתבע נשבע היסת ונפטר דלא מיפסל להיות מוחזק כגזלן ליפסול משבועה במה שראו אותו נכנס שלא ברשות ואע"פי שראו אותו טעון דבר תחת כנפיו איפשר דעפר או צרורו' היו או עשה עצמו כמוציא דבר תחת כנפיו ולא הוציא כלו' ויש מי שאומר כיון שדין גזלן יש עליו הואיל ונכנס למשכנו שלא ברשות א"כ חשוד הוא על השבועה והרי הוא ככל מי שנתחייב היסת והוא חשוד שאין משביעין להוציא ש"מ לבטלה וקלקלתו תקנתו ומעמידין אותו על דין תורה שפטור בלא שבועה אלא שמחרימין סתם על מי שכופר ממון חבירו ואינו משלם לו אולי יפול עליו אימת קללת החרם ויחזור.
ב אבל אם לא ראהו עדים כשיצא אע"פ שראוהו שנכנס שלא ברשו' ואמר שנכנס כדי למשכנו או אפי' ראוהו גם כשיצא ולא ראו כלום תחת כנפיו וב"ה טוען ואומר כך וכך נטל ממני והוא כופר ואומר לא נטלתי כלום ה"ז נשבע היסת שלא נטל כלום והולך שאיפשר שנכנס לגזול ולא גזל י"א שאפי' מכחיש את העדים שראוהו שנכנס ואמר מעולם לא נכנסתי נאמן ג"כ בשבוע' היסת במגו דאי בעי אמר אין נכנסתי ולא נטלתי אע"ג שהעדים אומרים שראוהו נכנס אין זה הכחשה לעדים דאיפשר שנכנס ולאו אדעתיה דמילתא דלא רמיא עליה דאיניש הוא וה"ל כמגו שלא במקום עדים וי"א שאינו נאמן כיון דמכחיש את העדים ה"ל כמגו במקום עדים וב"ה נשבע ונוטל.
ג ואם היה עד א' מעידו שנכנס למשכנו וראה כלים תחת כנפיו כשיצא ואינו יודע מה הם והוא אומר לא גזלתי כלום או שאמר בחובי נטלתי' אין בע"ה נשבע ונוטל אלא זה נשבע היסת ונפטר שאינו מוחזק גזלן ע"פ עד א' ואין להקשות שאם טוען לא גזלתי הרי הוא מכחיש העד והוה לן להשביעו שבועת התורה כנגד העד וכן כשאומר בחובי נטלתים הרי הוא מודה לדברי העד אלא שאומר בחובי נטלתים ואמאי לא אמרי' ה"ל מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם כדאמרינן לעיל סימן ע"ה סעיף י"ג דלא דמי דהתם העד מעיד עדו' גמור שיודע שגזל והוא אומר שלא גזל ומכחישו או שטען טענה אחרת ליפטר אז משבעינן ליה שבועות התור' להכחי' העד או מחוייב שבועה ע"י עדות גמור שמעיד העד ומתוך שאינו יכול לישבע משלם אבל הכא אין העד מעיד ודאי עדות גמורה שגזל אלא ע"פ אומדנ' דמוכח שראהו שנכנס למשכנו אבל לא ראה בהדי' שגזל לפיכך לא הוי זה מחוייב שבועה דאורייתא ע"פ העד ואין עליו אלא שבוע' היסת נ"ל שזה טעמא של רבינו בעל הטור והרמב"ם דלא מחייבים ליה שבועה דאורייתא ומתוך שאינו יכול לישבע כו' נ"ל. וע"ל סעיף ט"ו.
ד כשם שתקנו שיהא בעל הבית נאמן לישבע וליטול כך תקנו והאמינו לשומר של בעל הבית שישבע ויטול ואפילו אשתו של שומר נשבעת שזה נטל כך וכך ומשלם הגזלן לבעל הבית אבל לשכירו ולקיטו של ב"ה שלא מסר להם שמירת הבית לא האמינו שישבעו ויטול הבעל הבית.
ה כשנכנס זה למשכנו שלא ברשות וראוהו עדים יוצא בכלים תחת כנפיו אם לא היה שם הבע"ה שיוכל לישבע כמה גזלו וגם העדים אינם יודעים כמה הוציא אין משביעין את הגזלן מפני שהוא חשוד על השבועה אלא מחרימין חרם סתם על כל מי שנוטל כלים מביתו של זה ואינו מודה בבית דין ואפי' אם הודה הגזלן שגזל מקצת שאין דינו כשאר מודה מקצת לומר דה"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע שהרי גזלן הוא וישלם שהרי אין הבעל בית טוענו ודאי גזלתני כך וכך אלא שטוען כך וכך חסר מביתו ומסתמא אתה גזלתם הוה ליה טענת שמא ואין נשבעין על טענת שמא אלא מחזיר מה שהודה ועל השאר מחרימין סתם.
ו ואפי' לא ראו עדים שגזלו אלא דברי להו מילת' שזה גזלו י"א שחייב לשלם כיצד כגון שהעידו עדי' שהיו לב"ה זה כך וכך כלים בביתו וראו אחד שנכנס לביתו ויצא ולא נכנס שם אדם אחר וקודם שיכנס שם אדם אחר מנו אותם הכלי' ונמצאו חסרים ולא היה שם מקום שיפלו כו אותם כלים יש מי שאומר שיטול בעל הבית בלא שבועה אותם כלי' שחסרו מאותו אדם שהעידו עליו שנכנס שם וטעמא דמסתבר הוא.
ז וכן במדליק אש בשל חבירו תקנו והאמינו לניזק לישבע וליטול כל מה שהוא אמוד שהיה לו משלו או אם הוא איש נאמן לומר כך וכך הפקידו בידו ונשבע ונוטל ודוקא שהצית המזיק האש בבית חבירו נאמן הניזק בכל מה שיטעו שהיה בבית שכן דרך להניח כל מה שיש לו לאדם בביתו אבל אם הצית אש בגדיש של חבירו אינו נאמן לישבע וליטול אלא דברים שדרך להניחם בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר אבל אם טוען שהיה בו שאר דברים אינו נאמן ורואין מקו' שאר דברים שהוא טוען כאילו הוא תבואה וכן משלם לו בד"א כשהצית האש בשל חבירו אבל אם הצית האש בשלו והלך ודלק בשל חבירו פטור על מה שהיה טמון בו אפי' מה שדרך להטמין בתוכו שהתורה פטרה טמון באש בכה"ג כמ"ש לקמן בסי' ת"ח בע"ה.
ח מי שיש עליו עדים שמסר ממון חביריו ולא ידעו כמה הפסידו והנמסר אומר כך וכך הפסידני והמוסר כופר במה שטענו יתבאר בסי' שפ"ח בע"ה.
ט המזיק ממון חבירו ואינו יודע כמה הזיק הניזק נשבע כתקנת חכמים ונוטל והוא שיטעון דברים שהוא אמוד בהם כמ"ש בסימן שפ"ח בע"ה.
י ובנפקד עשו ג"כ תקנה שהמפקיד ישבע ויטול כיצד המפקיד אצל חבירו שק צרור ופשע בו ונאבד המפקיד אומר חלי זהב ומרגלית היו בו והנפקד אומ' איני יודע שמא סיגי' היה מלא או שמא חול היה בו ישבע בעל הפקדון ויטול הוא שיטעון דבר שהוא אמוד בו או שהוא אמוד להפקיד אצלו וטוען הנפקד שמא אבל אם טוען הנפקד ברי ואמר ברי לי שתיה מלא סיגים או חול ישבע ויפטר ואם אמר הנפקד יודע אני שהיה בו זהב אבל איני יודע כמה ה"ל מחויב שבועה שהרי מודה במקצת שאומר שהיה בו זהב ולפחות היה בו בעד פרוטה זהב ואינו יכול לישבע על השאר כמה היה ונוטל המפקיד בלא שבועה וי"א שאין זה בכלל מחייב שבועה שאינו יכול לישבע שיטול המפקיד בלא שבועה דלא ה"ל לידע מה היה בתוכו שמעשים בכל יום שאין הנפקד מדקדק במה שיש בכיס ובשק שמפקידין אצלו לפיכך גם בזה נשבע המפקיד כמה היה בו ויטול ויתבאר עוד מזה בסימן רצ"ח בע"ה.
יא מי שנכנס לביתו של בעל הבית סתם שלא על דעת למשכנו ויצא בכלים טמונים תחת כנפיו והעדים רואין אותו ולאחר זמן תבעו ב"ה ואמרו לו תן לי לי הכלי' שהשאלתיך והרי העדים יודעים וראו שהוצאת אות' מביתי והוא אומר לקוחים הם בידי שלקחתים ממך אינו נאמן ונשבע בעל בית היסת על טענתו שהשאילן לו ולא מכרן ולא נתנן לו ויחזרו הב"ד הכלי לבע"ה בד"א בבעל בית שאינו עשוי למכור כליו וזה שהוציא הכלי' תחת כנפיו אין דרכו להצניע ולהטמין כשהוא נושא משוי שאינו בוש לשאת אותו בגלוי ואות' הכלים אין דרך בני אדם להצניעם שאין אדם בוש ליטלם בידו בשוק בפרהסי' והרי הוא נשא אותם טמוני' לפיכך חייב להחזיר' דמוכח מילתא שלא נשא אותם טמונין תחת בגדיו בשהוציא' מביתו של זה אלא מפני שהיה בדעתו לכפור בהם כשיתבעם הבע"ה ממנו אבל אם הבע"ה עשוי למכור כליו אע"פ שאין דרכו של זה להצניע כשנוש' משוי וגם אין דרך אותם הכלי' להטמינ' תחת הכנפים ה"ז נשבע היסת שהם לקוחים בידו ונפטר שכיון שדרכו של בע"ה זה למכור כליו שמא מכרן לו ובקש ממנו שיוציא אותם כך טמונין וכן אם הוציא אותם מגולים בפני עדים אע"פי שאין, בע"ה הזה דרכו למכור כליו ה"ז נאמן לומ' לקוחין הן בידי דשמא' נצטרכו לו מעות ומכרן ונשבע היסת ונפטר ובלבד שלא יהיו אותם הכלי' שהוציא מדברי' העשויין להשאיל ולהשכי' אז אמרי' ודאי מכרן לו כיון שהם מוחזקין בידו דאל"כ היאך באו לידי דאחזוקי לגזלן לא מחזקינן ליה אבל אם הם מדברים העשויין להשאיל ולהשכי' לעולם הם בחזקת בעליהם ואע"פי שזה הוציאם מגולי' וגם דרך הבע"ה הזה למכור כליו הואיל וידוע שזה הכלי דרכו להשאיל ולהשכירן אמרינן ודאי זה השאילן או השכירן לו ומוציאין אותו מיד זה על כל פנים עד שיביא ראייה שזה מכרן לו או נתנן לו. י"א שאפי' טוען הבע"ה גזולים או גנובים הם ביד זה שגזלו או שגנבם ממנו דינו כטוען שאולים הם בידו דמהימנינן ליה כשטוען גזולין או גנובים הם בידו במגו דאי בעי אמר שאולים הם בידו שהשאלתים לו וי"א שלא אמרו אלא שטוען שאולים הם אבל אם טוען גזולים או גנובים הם אין בעל הבית נאמן אפילו במגו דאחזוקי אינשי לגנבי לא מחזקינן להו ומטעם מגו שלו אין מוציאין זה מחזקתו וכן עיקר אם לא שזה שהם מוחזקים בידו הוא מוחזק ונתפרסם לגזלן או לגנב אז אפילו בעל הבית טוען גזולין או גנובים הם ממנו דינו כטוען שאולים הם במגו.
יב והא דבדברים העשויים להשאיל ולהשכיר מהמנינן לב"ה דוקא כשיש לו עדים שאלו הכלים היו שלו וראו אותם עתה בידו של זה שאז לא יוכל זה שהם בידו לטעון לקוחים הם בידי כיון שדרכן להשאיל ולהשכיר וגם לא יוכל לטעון החזרתי לו שהרי ראו אותם עתה בידו אבל אם לא ראו אותם עתה בידו נאמן לומר לקוחים הם בידי במגו דאי בעי אמר החזרתי' לך.
יג והא דאמרינן בדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשכי' שהוציא מן הבית נאמן לומר לקוחי' דוקא כשלא ידעו עדים שבאו לידו בתורת שאלה או שכירות אבל אם ידעו עדים שמתחלה באו לידו בתורת שאלה או שכירות שוב אינו נאמן לומר לקוחים הם בידי וע"ל סימן ע"ב סעיף י"ח וסעיף י"ט איזו הם דברים העשויין להשאיל ולהשכיר.
יד וכל זה לא מיירי אלא כשהיה בעל הבית שם בשעה שנכנס זה והוציא הכלים דכיון שבפניו נכנס ודאי לא נכנס לגוזלו אבל אם ראו עדים שנכנס לרשות חבירו ונטלם שלא בפניו ואמר אח"כ לקוחין הן בידי בכל גווני אינו נאמן ל"ש הטמינם תחת כנפיו ל"ש לא הטמינם ל"ש ב"ה עשוי למכור כליו ל"ש אינו עשוי למכור ואפילו טענו ואמר גזלתם או גנבתם ממני בכל ענין אינו נאמן שכל הנכנס לבית חבירו שלא בפניו ונטל כליו משם והוציאן בפני עדים הרי הוא בחזקת גנב או גזלן לפיכך מחזיר הכלים לבעל הבית בלא שום שבועה שהרי העדים ראו מה גזל ואחר שהחזירם חוזר ותובע את ב"ה בכל מה שיטעון והדין ביניהם.
טו וכן אם חטף חפץ מחבירו ונטען ואמר בחובי נטלתי אינו נאמן אלא אם יש ב' עדים שראו שחטפו ממנו בידו או מביתו ה"ז הוחזק גזלן וצריך להחזירו ואם אין שם אלא עד אחד והוא כופר ואמר שלא חטף נשבע שבוע' דאוריית להכחיש להכחיש העד ואם אינו כופר אלא שאומר שמשכנו בחובו ה"ל מחוייב שבועה להכחיש העד ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש אלא שאומר בחובו נטלו וצריך להחזירו בלא שום שבועה וכן ה״ה בעד אחד מעידו שנכנס לרשות חבירו ונטל חפץ שלא בפניו וע"ל סי' ע"ה סעיף י"ג וע"ל בסי' זה סעיף ג'.
טז לנחבל תקנו ג"כ שישבע ויטול כיצד כגון שראוהו עדים שנכנס תחת ידו של חבירו שלם ויצא חבול ולא ראו בשעה שחבל בו וזה אומר חבל בי וזה אמר לא חבלתי בו ה"ז נשבע בנק"ח ונוטל ואם יש הוכחה שזה חבלו כגון שהיתה החבלה במקום שאי אפשר לזה לחבול בעצמו כגון שהיתה בין כתיפיו וכיוצא בזה וגם לא היה שם אחר עמו שניחוש שזה אמר לו לחבול בו כדי שיתרעם בב"ד על זה ה"ז נוטל בלא שבועה ואפי' אם יש שם אחר עמו אי ברור לעדים שאותו אחד לא חבל בו כאלו אין עמהם אחר דמי ונוטל בלא שבועה וה"ה אי ברור לן דלא איקריב לגבי כותל כל היכא שאינו יכול לחבול בעצמו נוטל בלא שבועה וה"מ דנוטל בשבועה בתרי דמנצו אה דדי ונכנס אחד מהם לתוך ידו של חבירו שלם ויצא חבול כדאמרן דמוכח מילתא דאיהו חבול ביה כיון דהוה קטטה ביניהון אבל אם לא מנצו אהדרי לא משתבע ושקיל אלא אי ברירא מילתא וע"ל סעיף ו' דה"ה אי ברירא מילתא שגזלו אע"ג שלא ראו חייב.