אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות טוען ונטען › סימן פח

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות טוען ונטען · סימן פח

סימן פז

דין כפירה והודאה ושתהא ממין הטענה ובו ל"ג סעיפים:

א כתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגומר והאי כסף פירושו לפחות מעה כסף שאי אתה מוצא כסף מוזכר בתורה פחות ממעה שהוא גרה כדמת רגמינן עשרים גרה עשרי' מעין לפיכ' אמרו חז"ל שאין כסף זה פחו' ממעה ומדהוקש כסף זה לכלים דכתיב בסף או כלים אחז"ל שהוא דומיא דכלים מה כלים שנים דמיעוט רבים שנים אף כסף האמור כאן ר"ל שנים וכתיב בהך פרשתא אשר יאמר כי הוא זה דשמעינן מיניה דמיירי במודה מקצת הטענה ועליה קאי הפרשה שאחריה שבועת ה' תהיה בין שניהם וש"מ דמודה מקצת הטענה ישבע מן התורה ומשמע כי הוא זה שיודה בדבר מה שיאמר עליו זה הוא שנתת לי ועל כרחך הוא לפחות דבר ששוה פרוטה דפחות מפרוטה קיימא לן הלכה למשה מסיני דמן התורה לא נחשב לכלום ואינו נופל לומ' עליו כי הוא זה שהרי אינו כלום והמות' הוא הכסף המוזכר בתחלת הפרשה דהיינו שני מעין הוא כופר בו ואז שבועת ה' תהיה בין שניהם לפיכך אח"זל שאין מודה מקצת הטענ' חייב לישבע עד שיודה לפחות בפרוטה ותהיה הכפירה לפחו' שני מעין בסף והיינו שאינו חייב שבוע' מן התור' עד שיתבענו שני מעין ופרוטה והוא מודה בפרוטה וכופר בשני מעין אבל אם תבעו שני מעין ופרוטה והוא מודה לו בשתי פרוטו' כיון שאין הכפירה שני מעין פטו' משבועה וכן אם הודה בחצי פרוטה לא מיקרי כי הוא זה ופטור משבועה אע"פ שהכפיר' היא שני מעין כיון שאין בהודאה פרוטה. שיעור הפרוטה משקל חצי שעורה של כסף נקי ושיעור שני מעין משקל ל"ב שעורים כסף נקי.

ב ובכל מקום שאמרה תורה כסף לאו דוקא כסף ממש אלא ה"ה שוה כסף כדאמרינן בעלמא כסף ישיב לבעליו לרבו' שוה כסף בכסף והוא בעין אב לכל התירה לפיכך הכא נמי אם לא תבעו כסף דו קא אלא מיני פירות או סחורו' והודה לו מקצ' שמין הכפירה וההודאה אם יש בכפירה שני מעין ובהודאה פרוטה אחת חייב.

ג ומדפרטה דתורה כלים בפני עצמן והוציאם מכלל כסף ושוה כסף ש"מ דבכלים לא בעינן דיקא הודאה פרוטה והכפירה ב' מעיז אלא בתביעת הכלים אפי הידא' והכפירה בכל שהוא חייב ואין לומר דלעולם אפילו בכלי בעינן ההודא' פרוטה והכפירה שני מעין כמו בשאר שוה כסף והא דכתבה התורה כלים בפני עצמן משו' ההיקש דאיצטריך לאשמועינן מת כליה שנים אף כסף שנים דא"כ כי יתן איש אל רעהו כספים לשמור מבעי ליה למכתב ולא בעי כלים ואנא אמינא מה כספים שנים ודבר חשוב אף כל שנים ודבר חשוב כלים למה יצאו אלא לומר לך דבכלים חייב אפי' בכל שהן לפיכך אם תבעו שני כלים והודה לו באחד מהן א"צ שיעור אלא אפי' היו י' מחטין בפרוטה ותבעו שתים והודה לו בא' מהן חייב ואע"ג דאמרינן נמי בגמרא ואקושינן כלים לכסף ואמרינן מה כסף דבר חשוב אף כלים בעינן דוקא דבר חשוב י"ל דלא אתי למעוטי אלא דבר פחות מאד כגון שברי מחטין וכיוצא בהן דברים שאינן חשובין כלל, תבעו כסף וכלי' הודה בכלים וכפר בכסף הוי דינא בדין הודאת פרוטה וכפירת כסף דהיינו אם יש בכפירה שני מעין חייב אע"פ שאין בהודאה פרוטה כיון שהוא כלי ואם אין בכפירה שני מעין פטור וכן אם הודה בכסף וכפר בכלים הוי דינא כדין הודאת כסף וכפירת כספים דהיינו אם יש בהודאה פרוטה חייב אע"פ שאין בכפירה שני מעין דכיון שהכפירה כלי חייב אפי' בכל שהוא.

ד והא דבעינן כפירת שני מעין דוקא במודה במקצת דכתיב ביה קרא כדאמרן אבל בכופר בכל ועד אחד מכחישו שחייבתו ג"כ התורה לישבע כדאמרינן לעיל סי' פ"ז סעיף א' אפי' לא כפר אלא בפרוטה חייב לישבע דעשת' התורה עד א' לחייבו שבועה כשני עדים לחייבו ממון שבכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אח' מחייבו שבועה והואיל דאם היו שנים מעידין על פרוטה היו מחייבין אותו ממון לפרוע דהא שוה פרוטה ממונא הוא עד א' מחייבו שבועה.

ה שבועת השומרים י"א שג"כ אינה צריכה כפירות שתי כסף אלא אפי' הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטען שאבדה נשבע משום דס"ל דכיון דעקרינן קרא דכי הוא זה וגו' דכתיב בפד' שומרי' ואוקמינן ליה אמלוה ולא אשומרים דאמרינן עירוב פרשיות כתיב כאן וקאי פסוק דכי הוא זה אפרשת דאם כסף תלוה וגו' ולא אפרשת זו דכתיב בה שהיא פרשת שומרים ה"נ קרא דכתיב כסף או כלים דילפינן מיניה דבעינן שתי כסף אע"ג דכתיב גבי שומרים עקרינן ליה משומרים ואוקמינן ליה אמלוה ואמרינן עירוב פרשיות כתיב כאן אבל השומר חייב שבועה אפי' בפחות משתי ככף והוא שיהא בו שוה פרוטה דאילו פחות משוה פרוטה אינו נקרא ממון ואין ב"ד נזקקין לו דקים לן דישראל מחלי אהדדי דבר שהוא פחות משוה פרוטה וי"א דבשבועת שומרים נמי בעינן שתי כסף דאע"ג דדרשינן לקרא אמלו' מ"מ לא עקרינן ליה ממקומו לגמרי דהא עיקר קרא דכסף או כלים בשומרים הוא דכתיב. ואמרינן נמי גבי שומרים מה כלים שנים אף כסף שני' דהיינו שני מעין ולא בפחות וכן פסוק דכי הוא זה אע"ג דדרשינן ליה נמי אמלוה דהיינו אפרשה דאם כסף תלוה מ"מ לא עקרינן ליה ממקומו לגמרי אלא קי"ל דשומר פקדון ג"כ אינו חייב שבועה מן התורה אלא במודה מקצת אבל כופר בכל פטור משבועה מן התורה וכתב מורי מהרמא"י ז"ל וכן נ"ל עיקר.

ו ושבוע היסת כיון דלא תקנוה אלא כדי להציל עני מגוזלו ודאי תקנו אותה בכל דבר אפילו בפחות משני מעין והוא שיהא בה שוה פרוטה דאית ביה משום גזילה דאילו בפחות אין בו משום גזילה דמחלי עליה ואין ב"ד נזקקין בה.

ז מדכתיב אשר יאמר כי הוא זה תרי מיעוטי הוא וזה משמע דוקא כלומר אינו חייב שבועה אלא כשיטעון כך כמו שהוא משמעות הפרש' דהיינו שזה טוענו שנתן לו לשמור או בהלואה כסף או כלים והוא משיבו על טענתו בהודאת מקצתה ואומר דבר זה מן הטענה הוא מה שנתת לי והשאר לא נתת לי והיונו שהודא' היא ממין הטענה לפיכך אמרו ז"ל שאין מודה מקצת הטענה חייב לישבע עד שיודה ממין הטענה כיצד תבעו כור חטים והוד' לו בלתך שעורים או שטענו כור תבואה והוד' בלתך קטנית פטור שההודאה אינה ממין הטענה דשעורין לאו חטין הן וקטנית לאו בכלל תבואה הן לפיכך פטור דתל מה שטענו לא הודה לו כלום וה"ל גביה כמו כופר בכל ועל מה שהודה לו א טענו ושמא זה מחל לו עליו ואנן למה נתחייבו שביעה אבל אם תבעו בכור פירות והודה לו בלתך קטנית חייב שהקטנית בכלל פירו' הן וכן אם תבעו כור תבואה והודה לו בלתך שעורין חייב שהשעורין בכלל תבועה הן וכן כל חמשת המינין בכול תבואה הן.

ח וכן אם לא תבעו בדבר מסויים אלא א"ל שוה מנה יש לי בידך מכל מה שיודה לו חשיב שפיר ממין הטענה שכל דבר הוא בכלל שוה כסף אבל אם תבעי מנה מדבר מסויים והודה לו בשוה חצי מנה לא חשיב הודאה ממין הטענה דשוה לאו דבר מסויים וכיון דאיהו טעין האי דבר מסויים בדוקא אית לי גבך וזה אומר בשוה כך איתלך גבאי ה"ק אין לך בירי כלום בדוקא אלא אני חייב זה שאתה אומר או שוויו ואתן לך וה"ל מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו לפיכך פטור

ט תבעו דינר כסף אתה חייב לי או דינר זהב אתה חייב לי הוה ליה כאלו תבעו שוה דינר כסף או שוה דינר זהב שכן דרך האדם לשום כל דבר במטבע וכל שיודה לו זה חשיב ממין הטענה וחייב ודוקא כשתבעו במטבע היוצא בהוצאה בהא אמרינן בסתמא שוה דינר קאמר שכן אדם עשוי לשום כל דבר במטבע היוצא אבל אם תבעו ליטר' זהב או מטבע שנפסל ואינו יוצא בהוצאה לא חשיב כאלו תבעו שוה. וכן אם תבעו דינר זהב זהוב ר"ל דינר זהב טבוע יש לי בידך אע"פ שיוצא בהוצא' לא חשיב כאלו תבעו שוה דינר אלא דינר דווקא שאין אדם עשוי לשום שאר דברים בדינר זהב זהוב ואפילו הודה במטבע של חצי דינר לא חשיב ממין הטענה ופטור. א

י והא דאמרינן שאם תבעו דינר כסף או דינר זהב הוי כאילו תבעו שוה דינר כסף או שוה דינר זהב י"א דה"מ דוקא כשתבעו במלוה אבל בפקדון דוקא קאמר דינר כסף או דינר זהב דמה שהפקיד אצלו הוא חוזר ותובע ממנו ודוקא קאמר. ויש מי שחולק ואומר שדין הפקדון שוה לדין מלוה דאמרינן דסתמא דמילתא כל מי שתובע את חבירו הוא טוען טענה מעולה שיכול לטעון בענין שיתחייב בו הנתבע שבועה וכבר אמרנו שהתובע שוה אפילו משיב הנתבע דוקא חייב שבועה לפיכך אמרינן נמי זה המפקיד ודאי שוה קאמר כדי שיתחייב הנתבע שבועה.

יא תבעו מנה דנרים ממטבע פלונית והשיב אין לך בידי אלא חמשים ממטבע אחר לא חשיב ממין הטענה אלא אם כן יאמר לו נתתי לך דינר זהב להחליפו לי במטבעות אלו ותובע אותם המטבעות והוא אומר נתתים לך חוץ ממטבע פלוני' שנשארתי חייב לך מהם כגון זה הוי ממין הטענ' אבל בענין אחר לא מחייב אפילו תובעו דינר זהב זהוב והודה לו במטבע של חצי דינר זהב ואין צ"ל תבעו דינר או ליטר' זהב והודה כסף שוה חצי דינר זהב שהוא פטור.

יב תבעו שני דברים כגון חטין ושעורין והודה לו באחד מהן הרי זו ג"כ חשובה הודאה ממין הטענה וחייב לתתלו מה שהוד' לו ונשבע על השאר אבל אם תבעו חטין והוד' לו בשעורין נשבע היס' על החטין ופטור אף מדמי שעורין הכי מסיק בגמר ויש מי שאומ' הטעם דכיון דתובעו חטין ולא שעורין ולפי דברי התובע והודאות הנתבע אמרינן ודאי יש לו אצלו שניה' ואמרינן כיון שאינו תובעו אלא חטין ודאי מחל לו על השעורים ולפיכך אפי' אם יביא עדים על השעורים פטור ואפי' הנתבע עצמו שיודע שחייב לו השעורי' פטור לשל' לו השעורי' דהא מחל לו בפנינו זע"ל סי' ע"ה סעיף י"א ויש מי שאומר דדוקא כשא"ל הלויתיך חיטין ביום פלוני ובשעה פלונית והלה אומר באותו פעם שעורים היו שהלויתני אז הוא פטור דודאי מחל לו דאם איתא דלא מחל ליה היה טוען אותו בעד שניהם כיון דבבת אחת הלוהו אבל אם אינו טוען כן בודאי חייב לשלם לו השעורי' שמודה בחן שכשאדם תובע לחבירו בתביעה אחת לא אמרינן מפני זה שמחל לו על שאר התביעות אלא דוקא בכה"ג שהלוהו בפעם אחת ב' דברים ותובעו בעד אח' אמרינן ודא מחל לו על השני מיהו אם תפש התובע דמי השעורי' לא מפקינן מיניה כיון שהוא מוחזק שיכול לומר לו ברי לי שלא מחלתי אלא שלא רציתי לתובעו עכשיו בעדם. וי"א דוקא אם תפש קודם שתבעו בדין אז מהניא ליה תפישה ולא אמרי' התפישה היתה מחמת החטין אפי' יש עדים שתפש ואין כאן מגו דכיון שהטעם שפטור מן השעורים הוא משום שהודה לו שאין בידו שעורים מפני שמחל לו עליהם וכיון שתפש לא חשיב כהודאת מחילה שיכול לומ' לו מה שלא תבעתי שעורים לא מפני שמחלתי רק מפני שהייתי מוחזק בהם אבל אם תפש אחר שהודה לו שוב לא מהני' תפיש' דכיון שכבר הודה שאין לו בידו שעורים היאך תיהני ליה תפישה אח"כ וכתב מורי מהרמא"י ז"ל וכן עיקר והוא שתפש בעדים אבל אי לא תפש בעדים לא מפקינן מיניה דאע"ג שאינו יכול להחזיק במה שתפש בעד השעורים דאנן סהדי דמחל לו כיון שלא תבעו וה"ל מגו במקום עדים מכל מקום יכול להחזיק ע"י שבועת היסת במה שתפש בעד החיטין במגו דאי בעי אמר לא תפשתי נ"ל.

יג הטוען לחבירו מנה הלויתיך והלה אומר אין לך בידי אלא חמישים זוז שנתת אות' לי להיותם דמי' בחפץ פלוני והרי הוא קיים או שהלויתם לי עליו ע"מ שלא להשתל' אלא מגופו או היה איפכא כגון דטעין ליה אית לי גבך חפץ פלוני דשווייה אפותיקי ניהליה במנה והלה מודה בחמישי' זוז דאוזפיה בהלואה גרידתא יש מי שאומר שזה הוא מה שטענו לא הודה לו ומה שהוד' לו לא טענו ופטור בין מתשלומין בין משבועה דאורייתא אלא משתבע היסת ונפטר.

יד תבעו כור חטין יש לי בידך וקודם שישלים דבריו לומד וגם כור של שעורים מיהר הנתבע ואומר אין לך בידי אלא כור של שעורים ואמר התובע גם שעורי' היה רצוני לשאול ממך אם נראה לדיין במעדים שמיהר להשיב קודם שיגמו' זה טענתו כדי שלא יטעון זה שניהם ויצטרך הוא להודות שעורים מפני שהאמת הוא שחייב לו שעורי' והיה מודה מקצת ממש ויתחייב לישבע גם עכשיו חייב לישבע דחשבינן ליה באלו תבעו כבר שניהם והוא הודה לו באחד שמשלם מה שהודה ונשבע לו על השאר ואם נראה לדיין שעשה כן לפי תומו וכמתכוין להשיב על טענתו בלא ערמה פטור משבועת התורה ומן התשלומין דהוה ליה כטענו חיטין והודה לו בשעורין דלא חשיב מודה מקצת הטענה אלא כשהודה במקצת מה שטען התובע כבר שכן משמע לישנא דקרא אשר יאמר כי הוא זה אפילו אם מיד תוך כדי דבור אחר הודאתו אמר גם אני הייתי רוצה לתבוע ממך השעורין אין זה מודה מקצת הטענה אבל אם לאחר שהודה לו בשעורי' אמר התובע ודאי בדברך כן הוא שיש לי בידך שעורים אבל איני שואלם עתה רק החטין שאיני רוצה לשאול עתה כל תביעתי שיש לי עליך חייב לשלם לו דמי השעורים.

טו קדם הנתבע קודם שתבעו התובע ואמר שעורים יש לך בידי ואח"כ תבעו התובע חטין וכפר אין כאן הודאת מקצת הטענה דנימא דהוה ליה כאלו תבעו חטין ושעורין ביחד והודה לו בשעורין כיון שהודה קודם שתבעו התובע אלא היה ליה על החטין כופר בכל ועל השעורים מודה שכל אחת טענה בפני עצמה היא ומשלם השעורים שהודה ונשבע היסת על החטין שכפר.

טז וכן אם תבעו החטין והודה בהן ואח"כ תבעו השעורים וכפר אין כאן הודאת מקצת הטענה דנימא דה"ל כאלו תבעו חטין ושעורין ביחד והודה לו בחטין אלא כיון שהודה בתביעת החטין קודם שתבעו שעורי' אין זה נקרא מודה מקצת הטענה דהא מתחלה הודה כל הטענה ואח"כ כפר כל הטענה לפיכך משלם החטין ונשבע היסת על השעורים וי"א דבהא נמי דואין אם הנתבע מיהר להודות במערים שהיה מתיירא שמא יתבענו חטין ושעורין בבת אחת וקדם להשיב קודם שהספיק התובע לתובעו חייב.

יז תבעו חטין והשיב שאינו יודע אם חטין חייב לו או שעורי' אין כאן הודאה במקצת הטענה דניחייביה שבועה מן התורה וגם אין שייך לומר באן מדלא תבעיה בעד השעורין רק בעד החטין מחל לו על השעורין דשמא כמו שהנתבע אינו יודע גם התובע אינו יודע בודאי שחייב לו שעורין לכך לא תבעו ולא משום דמחל לו לפיכך הוה ליה על החטין כטוען בשאר טענה איני יודע על הטענה דנשבע היסת שאינו יודע ונפטר ומשלם לו השעורין דהא לפחות שעורין חייב לו שאינו מסופק רק אם חטין אם שעורין וזה לא מחל לו לפיכך נותן לו הפחות וי"א דאפילו בכה"ג פטור מן השעורין דאמרי' כיון שהחליט טענתו שלא לתבוע ממנו רק חטין מחל לו על השעורין אם לא בבא לצאת ידי שמים וכתב מורי מהרמא"י ז"ל וכן נ"ל עיקר עכ"ל.

יח טענו מלא עשר כדים שמן יש לי בידך והשיב לו אין לך בידי אלא י' כדים בלא שמן הרי זה פטור שזה הלשון מן התביעה משמע שאינו תובעו אלא שמן לבדו כ"כ הממלא עשר כדים וזה הודה לו בחרמים י' כדים שמן יש לי בידך או יאומ' לו י' כדים מלאים שמן יש לי בידך והשיב אין לך בידי אלא עשר כדים ריקנים או שהשיב אין לך בידי אלא שמן הממלא עשר כדים הרי זה חייב שבועת התור' שזה טענו שניהם הכדים והשמן וזה הודה לו בא' מהם אבל אם טענו עשר כדי שמן יש לי בידך אין בזה הלשון שטוענו אלא הכדים בלא שמן ואם הודה לו בשמן לא הוי ממין הטענה ופטור.

יט מנה לי בידך הלואה והלה משיב להד"ם לא לויתי ממך מעולם אבל נ' דינרים יש לך בידי פקדון וכיוצא בזה כגון שמשיב דבר שוה נ' בשאלה או בשכירות יש לך בידי אע"ג שאי דיניהם של הלוה ופקדון או דשאלה או דשכירות שוין כיון ששוין הן בפרעון בפשיעה או בגניבה ואביד' חשיבי חדא טענה ומודה מקצת ממין הטענה הוי וישבע שבועת התורה.

כ תבעו בחוב של אביו והודה לו בחוב של עצמו אין זה כטוענו חטין והודה לו פשעירין דאמרינן דמחל לו על השעורין והכי נמי נימא כיון שתבעו בחוב של אביו לבדו ולא זכיר חוב של עצמו מחל לו על החוב של עצמו ופטור מכל דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו אלא שתי תביעות הן והוה ליה על החוב אביו כופר בכל ואם טענו ודאי שהוא יודע שאביו חייב לו נשבע עליו היסת ונפטר וחוב של עצמו שהודה חייב לשלם.

כא שני בעלי דינין שכל אחד תובע לחבירו ואין תביעתו של זה בתביעתו של זה אלא אחד אמר מנה הלויתיך וזה מודה לו בדינר והשני טוען כור של חיטין יש לי בידך וזה הודה לו במקצת וכפר לו בשאר היכי נידייניה לדין זה דיש לדקדק כאן מי אמרינן כיון דלטענתיה דכל חד וחד לא פש לגבי חבריה דתבע ליה מאי דאודי ליה לאו הודאה היא או דילמא ביון דבמאי דתבע ליה אודי ליה במקצת ולא טעין בבי דינא תפיסנא ליה במאי דתבענא ליה אלא אומר הריני מזומן לפורעו מודה מקצת הוא וחייבין שבועה והסכימו הפוסקים, דהכי דיינינן ליה אם הודאתו של שני שוה כך כמו שהודה הראשון פטור משבועה דאורייתא דהא הילך הוא אבל אם הודאתו יותר מהודאתו של ראשון אז גם הוא חייב שבועה דאורייתא כיון שלא אמר לו בשעה שתבעו להד"ם שהרי יש לך משלי כנגדו ובשבילו אני רוצה לתופשו אלא הודה לו כדרך הודאה גמורה מודה מקצת ממש הוא וחייב שבועה דאוריית'.

כב מי שתבעוהו מנה והודה בחמשים וכשבא לישבע שבועת התורה טוען בפני בית דין איני רוצה לישבע אלא אשלם כל המנה רק ישבע לי היסת שיש לו בידי מנה וזה אומר לא אשבע עד שיפרעני תחלה דלטענתי יש ליזקק תחלה הדין עם התובע שזה צריך לישבע שבועת התורה או ישלם אך אם ירצה יחרים סתם על מי שטוען עליו דבר שאינו כן ומשלם ואחר שישלם יובל להשביעו היסת שיטעון עליו שנטל ממנו ממון שלא כדין.

כג אין מודה מקצת חייב לישבע עד שיטעננו דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין וזה יודה לו דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין שכן הוא משמעות הכתובים דכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגו' והוא משיבו כי הוא זה וגו' כיצד א"ל י' דינרין או כור תבואה או ב' ליטראות משי יש לי בידך והלה משיבו אין בידי אלא דינר או לתך או ליטרא אבל אם א"ל בים מלא מעות יש לי בידך וזה משיבו אין לך בידי אלא נ' דינרין או שתבעו מאה דינרין וזה אומר אין לך בידי אלא צרור מעות שמסרתי לי ואיני יודע כמה הם כי לא מניתי' ומה שהנחת אתה נוטל פטור משבועה דאורייתא אלא נשבע שבוע' היסת ונפטר.

כד אמר לו בית מלא פירות יש לי בידך וזה אומר אין לך בידי אלא י' כורין דלא הויא התביעה דבר שבמדה כו' דהא בית סתם קאמר ויש בית גדול ויש בית קטן. אע"ג דההודאה ישנה דבר שבמדה כו' או שטענו י' כורין וזה משיבו איני יודע כמה הם כי לא מדדתים ומה שהנחת אתה נוטל פטור ואפי' תבעו בית זה מלא פירות יש לי בידך לא חשיבה דתביעה דבר שבמדה כו' שכשהוא מלא ממש מיקרי מלא וכשאינו מלא ממש אלא חסר מעט מיקרי ג"כ מלא והרי אין כאן בתביעה דבר שבמדה כו' אבל אם תבעו בית זה שהיו בו פירו' עד הזיז מסרתי לך והלה משיבו לא היה אלא עד החלון חייב שזה טוענו דבר שבמדה וזה מודה לו דבר שבמדה והוא ל' שהוא מודה בהם גם הם אינם כולם לפנינו כגון שהרקיבו בפשיעתו שחייב לשלם וה"ל מודה מקצת דאם לא כן ה"ל הפירות שעד החלון שהם בפנינו כמו הילך ופטור.

כה תבעו מנורה גדולה והודה לו בקטנה פטור דשני מיני מנורת הן ומה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו אבל אם תבעו מנורה בה י' ליטרין והודה לו בשל ה' ליטרין חייב שאיפשר לומר אותה מנורה שתובעו היא שהודה לו אלא שגרר ממנו עד שהיקלה מי' לה' מה שאין שייך לומר בן בתבעו בגדולה והודה לו בקטנה ואם תבעו מנורה של פרקי' בכל ענין חייב בין תובעו גדולה והודה לו בקטנה בין תובעו בה י' ליטרין והודה לו בת ה' ליטרין דבכולן איכא למימר מה שטענו הודה לו אלא שגררה או שלקח ממנה חוליא אחת או שתים או יותר ומודה בשאר.

כו תבעו אזור בין תבעו אזור גדול והודה לו בקטן בין תבעו אזור בת י' ליטרין והודה לו בת ה' ליטרין פטור דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו דהכא ליכא למימר גררו שראשיה ניכרין ואם תבעו אזור של פרקים חייב בכל ענין שאפשר ליקח ממנה חוליות.

כז תבעו יריעה של עשר מדות והודה לו כשל חמשה חייב שאפשר לחותכה לשנים.

כח אין הודאה בשטר חשובה הודאה להתחיי' עליה שבוע' מן התורה על הכפיר' כיצד תבעו מנה נ' בשטר ונ' בע"פ לא מבעיא אם הודה בנ' שבע"פ וכפר בנ' שבשטר שאין כאן שבועה כלל אלא משלם הנ' שבע"פ שהודה ושל השטר שכפר ישבע בעל השטר ויטול כדינו אלא אפי' הודה בנ' דשטר וכפר בנ' דבע"פ אינו נשבע שבועת התורה דשטר חשיב כמו קרקע כיון שהוא על שיעבוד קרקעות וכשם שאין נשבעין על כפיר' שיעבוד קרקעות דאמעטינהו רחמנא משבועה כמ"ש לקמן בע"ה כך אין הודאתן מחייבת שבועה, בד"א בשטר שהוא יכול לקיימו שעומד לגבות בו אפילו ממשועבדין אבל אם אינו יכול לקיימו שאינו עומד לגבו' בו הרי הוא בהודאת בע"פ ונשבע על הכפירה שעמו ואצ"ל למלוה בשטר וטוען שטר היה לי ואבד והודה לו הלוה שאמת הוא שעשה לו שטר וכפר במקצת או שהודה בכל ושטר אלא שאומר שקצתו פרוע שנשבע שבוע' התורה כשאר מוד' מקצת שאין כאן שיעבוד קרקעות כיון שהשטר אבד אלא הודאת בעל פה בעלמא.

כט בד"א בשטר שטורפים בו מהמשועבדים שזהו נקרא הודאת שיעבוד קרקעות אבל אם הודה בכתב ידו אפילו היה יכול לקיימו ואפי' יש בו נאמנות כיון שאינו טורף בה ממשועבדים דינו כשאר מודה מקצת בחיוב שבועה דאוריית' במו במלוה על פה.

ל ואם מסר ליה למלוה כתב ידו בפני עדים שחתומין בו עדים כמו שנתבאר סימן מ'.

לא תבעו בע"פ מנה הלויתיך בניסן ומנה בתשרי והודה לו בא' הם אע"פי שלא הלוהו בבת אחת כיון שהתביעת היא ביחד חשיב שפיר הודאת מקצת ממין הטענה וחייב שבועה דאורייתא.

לב הוציא עליו שטר חוב שכתוב בו סלעין או דינרין סתם מלוה דינו כשטר אומר ה' ולוה אומר ב' פטור משבועה דאורייתא שאין זה נקר' הודאה דבלאו הודאתו נמי מיעוט סלעין הכתובי' בשטר שנים וכן דינרין ונמצא שלא הודה אלא מה שכתוב בשטר ואין באן הודאה כמ"ש בסעיף כ"ח ואפי' אם אמר הלוה ג' שהודה לו בא' יותר על משמעות השטר אפ"ה פטור שאין זה דומה לשאר מודה מקצת דבשאר מוד' מקצת אמרי' טעמ' בכולי בעי למיכפריה אלא חזקה אין אדם מעיז כו' לפיכך אינו נאמן במגו דאי בעי כפר בכל אבל הכא נאמן במגו דאי בעי כפר בכל ר"ל היה יכול שלא להודו' אלא בשנים כמשמעות השטר והיינו כופר בכל דהודאת השנים הכתובי' בשטר אינ' נקראים הודאה ואין כאן העזה דנימא אין אדם מעיז כו' הואיל והשטר מסייעו דכיון שלא פירש ניכרים הדברים ששנים היו ולא הוצרך לפרש דמיעוט סלעין שנים וכיון שאמר ג' משיב אבידה הוא וכל משיב אבידה פטרוהו חכמי' מן השבועה אפי' משבועת היסת לפיכך אמר לו מנה לך או לאביך בידי ופרעתי מחצה והשיב זה לא הייתי זכור אך אתה הזכרתני ויודע אני שלא פרעת כלום פטור משבועה ואפילו משבועת היסת שאינו אלא כמשיב אבידה דאי בעי הוה שתיק.

לג כשם שהודאת מלוה בשטר אינה הודאה כך הודאת מלוה בקנין ויש כאן עדי קנין אינה הודאה דסתם קנין לכתיבת עומד ודינו כשטר לפיכך אמר לו ה' דינרין יש לי בידך בקנין וה' בלא קנין והודה לו באותם של קנין וכפר באחרים נשבע היסת ונפטר ודוקא שיש כאן לפנינו עדי הקנין אבל אם אין שם עדי הקנין אע"פי שהלוה מודה שהיה בקנין הרי הוא כשאר תביעה שבעל פה ונשבע כשאר מודה מקצת וכדכתיבנא טעמא לעיל סעיף כ"ח גבי שטר.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה