אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות טוען ונטען › סימן פה

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות טוען ונטען · סימן פה

סימן פד

הוציא עליו שטר חוב והלוה טוען שמכר לו שדהו ובו ז' סעיפים:

א ראובן הוציא שטר חוב על שמעון ושמעון הוציא שטר שראובן מכר לו שדהו אחר שהגיע זמנו של שטרו ואומר לו פרעתיך שטרך ואח"כ קניתי ממך את השדה וזה לי הוכחה וראיה שאם הייתי חייב לך כשקניתי ממך את השדה היה לך ליפרע ממני ולא למכור לי שדך אם הוא במקום שנוהגין שמי שקונה שדה נותן מעות ואח"כ כותבין לו שטר טענתו טענה שלא היה לו לכתוב שטר המכירה אחר שקבל המעות ונאמן הלוה לומר פרעתי ושובר היה לי ואבד ואפילו שיש בו נאמנות דהוכחה זו עדיפא ואם הוא טוען מזוייף הוא יש מי שאומר שאינו נאמן כיון שהשטר מקויים ר"א שהוא נאמן במגו דפרעתי ואם עדיין לא הגיע זמן שטרו כשקנה ממנו השדה אינו יכול לומר אילו הייתי חייב לך היה לך ליפרע את שלך שהרי עדיין לא הגיע זמנו וזה היה צריך למעות ואם הוא במקום שכותבין את השטר ואח"כ נותנין המעות אע"פ שהגיע זמנו אין טענתו טענה שזה יאמר לו לא מכרתי לך את השדה אלא כדי שיהיה לי ממה לגבות ממך חובי כי יראתי פן תאמר אין לך במה לשל' ולכך הוכרחתי לכתוב לך שטרך ולתת לך את השדה אע"פ שהיית חייב לי ואין זה יכול לומר לו היה לך למסו' מודעא קודם שכתבת' השטר שזה יאמר חברא חברא אית ליה ויראתי פן יוודעו לך הדברים ותחזור בך מהמקח באמרך אין לך מעות.

ב ואם הלוה מכר קרקע למלו' אחר שהגיע זמן פריעת שטרו יכול לומר לו אילו הייתי חייב לך היה לך לטרוף השדה בחובך כשמכרתי לך ולמה נתתי לי מעות ול"מ באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי דמצי א"ל היה לך לעכובי זוזאי בפרעון אחר שכתבתי לך את השטר אלא אפי' היכא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא מצי לוה למימר היה לך לגבות קרקע בחובך בדין בע"כ קודם שנתתי לי המעות כדי שלא אקח המעות ואוציא אותם ולא יהיה לי ממה לפרוע לך חובך ודוקא בקרקע יכול לטעון כן אבל אם מכר לו הלוה מטלטלין לא יובל לומר לו אילו הייתי חייב לך למה לא תבעתם ממני בחובך שזה יוכל לומר לו יראתי אם אתבעם ממך בחובי לא תמכרם לי כלל ואנכי הייתי צריך להם והוצרכתי לקנותם ממך.

ג ראובן הוצי' שטר על שמעון וחוזר שמעון והוציא שטר על ראובן והוא מאוחר לשטרו של ראובן וגם הגיע זמן הפרעון של ראובן קודם שלוה משמעון יכול שמעון לומר לראובן אילו הייתי חייב לך לא היה לך ללוות ממני אלא היה לך ליפרע בחובך והו' ששטרו של ראובן הוא ברור ואין בו פקפוק אבל אם יש טענה על השטר כגון שיש בו חשש אסמכת' וביוצ' בה יכול לומר יראתי שמא לא אובל לגבותו מטעם הטענה שהיה לך עליו ואני הוצרכתי למעות ולא היה לי פנאי לדון ולנגוש אותך והיכא שיוכל שמעון לטעון אילו הייתי חייב לך כו' ל"ש באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא ל"ש באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי לעולם יכול לומר אילו הייתי חייב לך היה לך ליפרע מחובך ולא דמי למוציא ש"ח על חבירו ומכר לו השדה דאמרינן בסעיף א' דבאתר' דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי שאינו יכול לומר לו אילו הייתי חייב לך היה לך ליפרע בחובך השאני התם שיכול לומר חש חששתי שמא תוציא המעות ולכך מכרתי לך השדה שאוכל אח"כ למשכנך בו אבל הכא אפי' באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי כשזה טוען אילו הייתי חייב לך היה לך ליפרע מחובך אין לזה שום טענה כנגדו דכיון שהשטר ברור כך נקל לו תובעו כדין וליפרע ממנו כמו שיוכל לפתותו שילוה לו וי"א דה"נ באתרי דכתבי שטרי והדר יהבי זוזי אינו יכול לטעון חוה לך ליפרע בחובך שיאמר המלוה הוצרכתי למעות ולא יכולתי לעכב ולדון עמך ולא יכול הלוה למטען הכי אלא במקום שהמלוה נותן ללוה המעות ואח"כ כותב לו השטר שאז יכול שמעון לומר לראובן אילו הייתי חייב לך למה כתבת לי השטר כשהיו המעות בידך היה לך לתונשם בחובך. ואפילו אם יש לראובן זיבורית ולשמעון עידית אינו יכול לומר לויתי ממך כדי שאגבה ממך העידית בחובי שהרי אין לך קרקע אחרת ואני אגבה אותך הזיבורית שלי אח"כ בחובך שאפילו אם לא לוה ממנו והיה תובעו בדין היה יכול לגבות ממנו העידית שלו בחובו שהרי אין לו קרקע אחרת ואם לוה ממנו כדי להגבותו הזיבורית שלו אין דרך בני אדם ללות כדי למכור נכסיהם ואם יאמר אע"פ כן אני כוונתי למוכר ושאיפרע ממנה המעות כך היה יכול ללות מאחר כדי להגבותו את הזיבורית שלו ואם הוא באתרא דכתבי שטר' והדר יהבי זוזי שאמרנו לפי הי"א שאינו יכול לומר הי' שפרע מחובך ושני השטרות שטרות מעליא נינהו אז כל א' גובה חובו לפי שטרו מיהו אין הדין בטענת ראובן שאמרנו לפי הס"ד שאם יש לראובן זיבורית ולשמעון עידי' דהוה ס"ד דראובן שלוה משמעון בדי שיגבה הוא העידית משמעון ויגבה הוא הזיבורית שלו לשמעון ודחינו טענותיו מן הטעמי' שנתבארו דאפי' בלאו אותן הדחיות לאו דינא הכי הוא כדס"ד וטעות הוא בידו אלא הכי הוא דינא אם יש לשניהם עידית או בינוני' או זיבורית או שיש לאחד עידית או בינונית ולשני זיבורית עומד כל אח' בשלו שאפילו אם יבא בעל הזיבורירית תחלה לגבות מהעידית או מהבינונית של חבירו ולהגבותו זבורית שלו אין שומעין לו אלא כיון ששניהם תובעין זה את זה מגבין בעל העידית או בינונית מזיבורית של זה ותעשה הבינונית שלו עידית דק"ל דבשלו הן שמין וחוזרין ומגבין לזה מזיבורית שלו וכן אם יש לזה בינונית וזיבורית ולזה זיבורי' עומד כל אחד כשלו שהרי הבינוני' תיחשב לו כעידית דבשלו הן שמין ונמצ' מגביהו מזיבורית אבל אם יש לזה עידות ובינונית ולזה זיבורית אפי' היו שני החובות שוין א"א יעכב זה מלות חבירו בשביל מה שהלוהו שסת' כל המלו' לחבירו על דעת לגבות מקרקע שלו הוא מלוהו אם לא יפרע לו מעות מזומנים לפיכך ב"ד יורדין לנכסי כל אחה ומגבין לשכנגדו את חובו וזה גובה וזה גובה ממ"נ שאם יגבה בעל הזיבורית תחלה יגבה בינונית של זה ותחזור הבינונית הזה שפא לידו עידי וזיבורית שלו בינונית ומגבין לו ממנה ואם יגבה בעל הבינונית תחילה הרי גובה הזיבורית ויש לו עכשיו עידות ובינוני' וזיבורי' וכשיבא זה לגבות ממנו יגבה ממנו מן הבינונית כדיו ב"ח שגוב' בבינונית ואם זמן השטר שמוציא שמעון על ראובן היה קודם שהגיע זמן פרעון שטרו של ראובן אז בכל ענין כל א' גובה חובו על הדרך שאמרנו שאין יכול לומר לו היה לך ליפרע מחובך שהרי עדיין לא הגיע זמנו ואפי' היה ביום אחרון כגון שראובן הלו' לשמעון בשטר לחמש שנים וביום שנשלמו הה' שנים בא ראובן ולוה משמעון לי' שנים אין שמעון יכול לומר לראובן אילו הייתי חייב לך למה שעבדת עצמך בשביל יום א' לפי שאדם עשוי לשעבד עצמו להיות עבד לוה לאיש מלוה כשצריך למעות אמו' בשביל יום א' וגובה זה שלו לסוף ה' שנים וזה שלו לסוף י' שנים ראובן שתובע משמעון בשטר לשל' לו והשיב שמעון הלא אתה פרעת לי בזו השבוע ולמה לא עכבת כחובך וראובן אומר האמנתיך נאמן ראובן במגו דהיה יכול לומר לא פרעתיך או עדיין לא הגיע זמני אז שתפרעני. אשה שהקדישה נכסיה וצותה שידורו בנותיה בבתים שלה ויתנו שכירו' ואח"כ הביאה בת אחת שטר מתנה מוקדם לשטר מתנה של הקרש ושאר היורשים אומרים אילו היה שטרך אמת למה נתת שכירות אם הבת נותנת אמתלא על השכירות הדין עמה ואם לאו הדין עם היורשים עכ"ל מורי מהרמ"אי ז"ל .

ד ואם מת א' מהם והניח יתומים קטנים ולא הניח קרקעות מדינא דגמרא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח לפיכ' היתומים גובים מן השני מטלטלין והוא יפסיד שאין לו ממה לגבות ואם פקח הוא יגבה איתם קרקע וחוזר וגובה אותה מהם ועכשיו שתקנו הגאונים שגובין ממטלטלי דיתמי כל אח' עומד בשלו אפי' לא הניח להם אביהם כלום שאם יגבו מזה חוזר וגובי אותו מהם אחר שתקנו הגאונים שגובין ממטלטלי דיתמו.

ה ואפי' היתומים הם קטנים א"א שהם יגבו מיד וזה לא יגבה מהם עד שיגדלו משו' דק"ל שאין נזקקין לנכסי יתומין עד שיגדלו דטעמ' שאין נזקקין לנכסי קטנים הוא משום חששא דילמא צררי אתפשיה והכא כיון שתפש מחיי אביהם משו' הך חששא לא מפקינן מיניה למיתב ליתמי.

ו שנים שיש לכל א' מהם שטר על חבירו במנ' והיה בענין שהדין היה נותן לפי מה שאמרנו סעיף ב' שיעמוד כל אחד בשלו ומכר אחד מהם חובו לאחר והלוקח בא לתובעו וטוען הלוה ביון שהדין בינינו כל א' עומד בשלו הרי השטר הוא כמו פרוע וכשם שהוא לא יכול להוציא ממני כך אתה שבאת מכחו לא תוציא ממני כלום אין שומעין לו שאין השטרות בחזקת פרועים אלא שאין ב"ד נזקקין להם משום אפוכי מטרתא ל"ל לפיכך הבא הכי דיינינן ליה הלוקח את השטר גובה מן הלוה וחוזר הלוה וגובה מן המוכר מבני חרי אם יש לו ואם אין למוכר נכסי' אם גבה לוקח השט' קרקע מן הלוה חוזר וגובה הלוה ממנו בחוב שיש לו על המוכר שהרי הוא משועבד לו לחובו מחמת המוכר שחייב לו ואם גבה ממנו מטלטלין רואין אם שיעבד לו המוכר מטלטלי אגב מקרקעי שקנה ושיקנה חוזר וגובה אותם ממנו ואם לאו אינו טורף ממנו כלום.

ז ראובן נתחייב לשמעון ק"ק ושמעון לראובן מנה ושמעון עמד כבר בדין עם ראובן על המנה ונתחייב בב"ד ואמר שמעון לראובן אתה חייב לי ק"ק תחסר לי מהם המנה כנגד מנה זה השיב ראובן אני לא עמדתי עמך בדין על הק"ק וכמדומ' לי שיש לי ראיות שאני פטור מהם אם שטרו של שמעון מקויים הדין עמו שאין צריך לפרוע לו לראובן ויחזור אח"כ אחריו לדין עמו אלא ידון עמו מיד ואם יזכה יזכה.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה