לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות טוען ונטען · סימן פד
הפוגם או פוחת שטרו או עד אחד מעיד שהוא פרוע ובו ה' סעיפים:
א הפוגם את שטרו לא יפרע אלא בשבועה אע"פ שלא טען הלוה השבע לי כיצד הרי ששטרו אלף זוז וטוען הלוה פרוע כולו והמלוה אומר לא נפרעתי אלא מקצתו לא יפרע השאר אלא בשבועה כעין של תורה שכן תקנוה בעלי המשנה אפי' היו עדים בשעת הפרעון וראו או שכתב לו שובר במה שפרע ולא אמרי' אם איתא דפרע טפי בעדים הוה פרע ליה כדפרעיה מעיקרא או היה כותב לו שובר כמו שכתב לו כבר דשמא נזדמן לו מעיקרא לפורעו בעדי' או בשובר ואח"כ פרעו בינו לבין עצמו ואפי' דקדק לצרף חשבונו אפי' בפחות משוה פרוטה פי' שחשב עמו בפני העדים או דקדק בחשבונו בשובר לומר כך וכך נתתיו ביום פלוני וכך וכך ביום פלו' וצרף אפי' בפחות משוה פרוטה לא אמרינן כיון שדקדק לצרף כל כך ודאי קושטא קאמר בד"א כשאין בו נאמנות אבל אם יש בו נאמנות אע"פ שלא פירש בין בכלו בין במקצתו נוטל בלא שבועה.
ב בד"א כשעבר זמנו אבל אם הוא בתוך זמנו אע"פ שפגם שטרו יפרע שלא בשבועה דאהניא ליה חזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו דנימא שודאי לא פרע יותר ממה שזה מודה אלא א"כ טוען הלוה שישבע אז משביעין אותו.
כתוב בו פרעון ביני שיטי עדיף טפי משובר ולא חשיב בפוגם שטרו לחייבו שבועה שטר שכתוב בו פרעון בינו שיטי ת' זהובים על הגרר וטוען הלוה שפרע יותר והמלוה גרר מקום הפרעון וחזר וכת' מה שרצה אם כתב הפרעון הו' כתב יד הלוה הדין עם המלוה דאם איתא דפרעיה יותר לא היה נותן לו אא"כ היה ג"כ כותבו כמו שכתב זה.
ד הפוחת שטרו נפרע שלא בשבוע' כיצד היה שטרו אלף זוז וטוען הלוה פרעתי' כולו והמלוה אומר לא נתפרעתי כלום אבל אינך חייב לי אלא ת"ק כי לא הלויתך אלא ת"ק ומה שנכת' אלף אמנה היה בינינו הרי זה כמשיב אבידה ואע"פ שאין כתוב בשטר נאמנות נפרע שלא בשבועה אלא אם כן יאמר הלוה השבע לי. וע"ל בלבוש הבוץ וארגמן סי' צ"ו סעיף י"ד טען המלוה לא נפרעתי כלום אבל לא הלותיך אלא ת"ק והעדים טעו וכתבו אלף זוז הרי זה מודה שעדים מעידים שקר והשטר חספא בעלמא הוא והחוב כמלוה על פה ונשבע הלוה היסת ונפטר ולא אמרינן להימנינן למלוה במגו דאי בעי אמר אלף זוז דכיון שהשטר חספא בעלמא הוא הוה ליה מגו להוציא ומגו להוציא לא אמרינן כדלעיל בסי' הקודם סעיף ד'.
ה עד אח' מעיד בשטר שהוא פרוע לא יפרע אלא בשבועה אפי' לא טען הלוה ישבע לי בד"א כשעבר זמנו יש לחוש שמא פרעו כמו שמעיד העד לכך לא יפרע אלא בשבועה אבל אם הוא תוך זמנו שיש כאן חזק ושטר נפרע שלא בשבועה אלא א"כ טען הלוה ישבע לי. עד אחד מעיד על שטר שעבר זמנו שהוא פרוע ומת המלוה עד שלא נשבע כיון שהוא לא היה יכול לגבותו אלא בשבועה אין יורשיו גובין בו כלום שהרי הם אינם יכולים לישבע שאינו פרוע שאינם יודעים ושבועה שלא פקדנו ארא לא שייכא הכא דהבא אפי' אם פקד שאינו פריע אינו נאמן בלא שבועה ולא דמי למה שכתבנו לעיל סי' פ"ב סעיף ה' שנשבעין היורשים שלא פקדנו אבא וגובה אע"ג שאביהם לא היה יכול לגבות בלא שבועה דהתם שבועה קולא היא דהא אי לא טעין לזה לא משבעינן לזה לכך לא רצו חכמים להפסיד ליתומים מחמת אותה שבועה שאינה אלא תקנת חכמים אם יטעון וכן הדין בעד א' מעיד שהוא פרוע והוא בתוך זמנו וכן בפוגם שטרו שהוא בתוך זמנו במ"ש לקמן סי' ק"ח עיף י"ד אבל הכא שעבר זמנו ואיכא עד א' שיש כאן שבועה דאורייתא וכן בפוגם שטרו והוא לאחר זמנו שאפי' אי לא טעין הלוה צריך לישבע כדאמרן לפיכך גם היתומים מפסידין כיון שאינ' יכולין לישבע, וע"ל סימן ק"ח סעיף י"ד.