לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות טוען ונטען · סימן פג
דין מלוה שהודה בשטר שהוא מזוייף ובו ד' סעיפים.
א אם המלוה מודה שקבל ממנו דמי השטר אלא שאמר שקבלם בשביל מלוה על פה שהיה לו עליו ואין הלוה מודה באותו מלוה נתבאר בסימן נ"ו.
ב ואם הלוה מודה בשתי ההלואות ושתיהן עבר זמנן ונתן לו מנה סתם ולא פי' על איזה מהם והמלוה אומר שרוצ' לחשוב אותו בפרעון החוב שאין בו כח כל כך לנוגשו ללוה כגון שיש לו ערב על אחד מהם ועל השני אין לו ערב ורוצה המלוה לחשוב אותו על החוב שאין לו בו ערב והלוה רוצה לחשוב אותו בפרעון החוב שיש לו בו ערב כי אומר שלאותו נתכוין אין שומעין לו אפי' אומר הלוה בפי' לא אפרע לך אלא מחוב פלוני שיש לך ערב והמלוה אומר לא אקבלם אלא בחוב פלוני שאיני בטוח ממנו בל כך הדין עם המלוה שהרי עבד לוה לאיש מלוה והוא מחוייב לשלם לו איזה שירצה המלו' ראשונה ואפילו אם שתק כשקבלם והלוה פי' ואמר בעד חוב פלוני אני נותנם יכול אח"כ לומר מה ששתקתי כדי שתתן לי המעו' שתקתי אבל כוונתי היה שלא אחשוב אותה אלא על חוב פלוני, וכן אם שלח הלוה עם המלוה מעות לאחרים וקבלם בשתיק' יכול לומר אח"כ לעצמי קבלתים ומה ששתקתי כדי שתתן לי המעו' שתקתי. ונ"ל דוקא ששלחם הלוה עם המלוה וקבלם המלוה בשתיקה אז יכול לומר דמתחלה לא זכה בהם לאחרים אלא לעצמו ומה ששתק כדי שיתן לו המעות אבל אם שלח הלוה מעות עם אחר שישלם עבורו להרב' מלוין ונתנם השליח לאחד מן המלוים לא יוכל אותו המלוה שנתנ' לו לומר אקבלם כולם לעצמי בשביל חובי שחיי' לי הלוה הזה גם חוב אחר שכבר זכה השליח במעות אלו בשביל כולם וצריך לתת לכל אחד חלקו ששלח לו ואפי' אם תפשם א' מהם מן השליח מוציאין מידו וחולקין ביניהם נ"ל.
ג ואם יש מחלוקת ביניהם שהלוה אומר מחוב פלו' שפלוני ערב בו נתתים לך ואתה ע"מ כן קבלתם והמלוה אומר מעולם לא נתרצתי לקבלם אלא מחוב פלוני שאין לי בו ערב רואין אם החו' שאמר הלוה שפרעו הוא מלוה על פה נאמן הלוה בשבועות היסת לומר פרעתיו ונפטר הערב אפילו היה קבלן. ואם שני החובות יש לו עליהם שני שטרות אם לא פרעו בעדים נאמן המלוה במגו דלא קבלתי כלום מעולם ונשבע על השני ונוטל אם אין נאמנות בשטר ואם יש בו נאמנות נוטל בלא שבועה ואפי' אם פרעו בעדים שמעידים שבתורת פרעון נתנם לו ואינם יודעים מאיזה שטר נאמן לומר שקבלם בשביל החוב שאין לו בו ערב ונשבע וגובה חובו מהלוה או מהערב ולא דמי לפורע חוב שיש עליו שטר לחבירו ונתנו לו בפני עדים וטוען המלוה סטראי נינהו ובעד חוב אחר קבלתים דאמרי' איתרע ליה ואינו נשבע ונוטל דשאני התם שאין המלוה יכול לברר דבריו שיש לו עליו חוב ממקום אחר והויא טענתו גרועה כיון שהפרעון ודאי שחרי נתנו לו בפני עדים והחוב האחר שאומר שקבלם בשבילו ספק ואין ספק מוצי' מידי ודאי אבל הכא הרי המלוה יכול לברר גם החוב האח' שאומר שקבלם בשבילו שהרי יש לו שני שטרות והרי השטר שטוען עליו הלוח שהוא פרוע עומד בחזקתו ולא איתרע מחמת הפרעון שבעדים שזה אינו מכחישם אלא שאומר בעד שטר האחר הם לפיכך אם אין בו נאמנות נשבע ונוטל ואם יש בו נאמנות גובה בלא שבועה מהלוה או מהערב.
ד הוציא עליו שטר מקויי' ואמר הלוה מזוייף הוא או אמנה הוא או פרוע הוא ואמ' המלוה כן הדבר כמו שאתה אומר אבל שטר כשר היה לי ואבד נשבע הלוה היסת ונפטר דהאי שטרא חספא בעלמא הוא ואין כאן אלא תביעת בעל פה ולא מהימנינן למלוה במגו דאי בעי אמר שטר מעלייא הוא שהרי הוא מקויים לפיכך יהא נאמן לומר שטר היה לי ואבד דאמאי סמכת אהך שטרא האי שטרא בעלמא הוא והוי ליה האי מגו כמו מגו להוציא ומגו להוציא לא אמרינן.