לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות טוען ונטען · סימן פב
דין שטר אמנה ופרוע או ריבית ודין תנאי השטר והשבועה ובו י"ג סעיפים:
א מלוה שהוצי' שטר שאינו מקיים ואינו מוצא עדים לקיימו והלוה מודה שכתבו אלא שטוען פרעתי נאמן במגו דאי הוי בעו לשקר לא הוה מודה ליה שכתבו אלא הוה טעין מזוייף הוא ואפי' אי כתוב בו נאמנות אינו מועיל לו כלום לבעל השט' רשטר' דלא מקויים חספא בעלמא הוא אמאי סמכת אלוה תא איהו אמר דפרוע וה"ה גמי בכל מה שיטעון בו דבר שמבטל השטר כנון אמנה או כתבתיו ללוות בו ולא לויתי אלא נפל ממני והוא מצאו או נעשה על תנאי ולא נתקיים התנאי או שאמר קטן הייתי בשנכתב השטר נאמן במגו דאי הוה בעי משקר לא היה מודה דהאי שטר חספא בעלמא הוא אמאי קסמכת אלוה ואיהו מבטל ליה ואם אח"כ מצא המלוה עדי' לקיים השטר בב"ד הרי הוא כשאר שטרות וגובה בו.
ב ואם השטר מקויים וטוען הלוה פרעתי כולו או מקצתו והמלוה אומר לא נתפרעתי כלום אם יש בו נאמנות אינו נאמן ואפי' אם אמר השבע לי אין שומעין לו וגובה בלא שבועה ומיהו אם יש בעל חוב מאוחר ממנו לא יגבה אלא בשבועה שצריך לישבע לבעל חוב המאוחר שלא נפרע מחובו כלום ואין המוקדם יכול לומר למאוחר לא אשבע עד שתשבע שלא נפרעת מחובך דלמה ישבע זה חנם שמא ישבע המוקדם ויטול הכל אבל מחרים סתם על מי שיודע אם הבעל חוב המאוחר פרוע הוא ומשביעו בחנם ואפי' אם יש בו נאמנות מפורש לראשון שהוא מאמינו כנגד בעל חוב המאוחר אע"פ כן צריך לישבע דלאו כל כמיני' דלוה להאמין את המלוה אפי' נגד בעלי חובותיו המאוחרי' ואם אין בו נאמנות כל זמן שלא יטעון הלוה השבע לי שלא פרעתיך אין משביעין למלוה אלא אומרים ללוה זיל שלים ואם אח"כ טען ישבע לי שלא פרעתיו משביעין אותו בנקיטת חפץ ויטול שכיון שהוא נוטל בשבועתו זה הצריכוה נקיטת חפץ. והוא שיטעון הלוה ברי שהוא פרוע אבל אם בא בטענת שמא לא משבעינן ליה כלל ואפי' אם גם הלוה השיב איני יודע אם הוא פרוע מ"מ יש לו הוכחה בשטר שזה חייב לו ואם היה פרעון השטר על זמנים ולאחר שעברו מקצת זמנים אמר הלוה פרעתיך הזמנים שעברו והנחתי לך השטר משום הזמנים העתידים והמלוה אומר שלא נפרע כלום נשבע המלוה ג"כ ונוטל דהלוה איהו דאפסיד אנפשיה דה"ל לכתוב שובר או להחליף שטר אחר או למכתב הפרעון על השטר.
ג וכשטוען הלוה שפרע השטר ואמר ישבע לי המלוה ויטול אומרים לו הבא מעותיו ואח"כ ישבע ויטול ואם טען הלוה שאין לו מה לפרוע ישבע הלוה שאין לו וכשתשיג ידו ישביע המלוה שלא פרעו ואז יתן לו שכל זמן שאין המעו' בפנינו אינו חייב לישבע כי שבועתו הוא שישבע ויטול ושמא ישבע ולא יטול הרי הלוה טוען אין לו לפיכך צריך הלוה לישבע ראשונה שאין לו או לשלם.
ד ואם הוחזק הלוה כפרן באותו השטר כגון שאומר להד"ם ואח"כ באו עדים ונתקיים השטר וחייבוהו ב"ד לפרוע שוב אינו יכול לומר השבע לי שלא פרעתיך אע"פ שאין בו נאמנות שכבר הודה שלא פרעו שכל האומר לא לויתי כאומ' לא פרעתי דמי אבל אם יחרים סתם על מי שנוטל ממנו ממון שלא בדין אין מוחין בידו. וכן אם טוען הנתבע שטר מזוייף הוא והביא זה עדים וקיימו ואח"כ אמר הלוה פרעתי י"א שהוחזק כפרן ואינו נאמן וגובה בו בלא שבועה שכיון שאמר מזוייף כאלו לא לויתי דמי ואיך יאמר אח"כ פרעתי אם לא לוה ודאי לא פרע ויש חולקין ואומרים דלא דמי מזוייף לטענת להד"ם דהא הכא לא כפר בהלואה רק שאמר שהשטר מזוייף הוא ויכול להיות שההלוא' אמת שזה שהלוהו בלא שטר וכוונתו בטענתו היתה לפרס' שזה מזייף שטרו הוא ואם יקיימו אז ידון עמו עליו לפיכך אם יטעון שוב פרעתי אין זה סותר טענתו הראשונה וצריך המלוה לישבע וליטול כיון שהשטר בידו.
ה אם כשאמרו ב"ד ללוה שלם לו ולא טען השבע לי אלא שואל הלוה לב"ד מה הוא חיי' לו אומרים לו מה אתה רוצה שיתחייב לך אם אמר רוצה אני שישבע לי משביעין אותו ואם לאו אין פותחין לו.
ו היה המלוה ת"ח אין משביעין אותו שאין אנו חושדין אותו שמוציא שטר פרוע מ"מ לא מגבינן ליה אלא אי תפיש משל לוה לא מפקינן מיני' ואם לא תפש והוא עצמו רוצ' לישבע כדי לגבות את שלו שומעין לו.
ז ואם המלוה והלוה שניהם ת"ח יש מי שאומר שחוזר הדין לכמות שהיה ואי טעין אישתבע לי אמרינן ליה זיל אשתבע ליה.
ח אם מת המלוה ויורשיו מוציאין השטר והלוה טוען שהוא פרוע נשבעין היורשין שבועת היורשין דהיינו שלא פקדנו אבא ושלא מצאנו בין שטרותיו ששטר זה פרוע הוא ונוטלין וע"ל סימן ע"ד סעיף ה'.
ט היה המלוה חשוד י"א שהנתבע נשבע היסת ונפטר וי"א כיון ששטר מקויים בידו אלא רבנן הטילו שבועה עליו לא יפסיד בשביל שאינו יכול לישבע אלא נוטל בלא שבועה והכי מסתבר' ואם אין המלוה חשוד אלא שאינו רוצה לישבע ורוצה להפך השבועה על הלוה אין שומעין לו דכיון ששבועה זו לישבע וליטול היא הויא שבועה חמור' כעין דאוריית' ואינו יכול להפכה כמו שאין יכול להפך שבועה דאוריית' כמ"ש עוד בע"ה ואם יאמר המלוה אי איפשי בתקנה זו שתקנו חכמים להנאתי שאשבע ואטול ואני אין רצוני לישבע שבועה חמורה אלא תהא תביעתי זו כמלוה ע"פ וישבע הלוה היסת ויפטר ואמ' הלוה מאחר שאתה מטיל עלי שבועת היסת לפי דבריך החזרת אותה לשבועת היסת איני רוצה לישבע אלא הריני מהפכה עליך דהא בדרבנן מהפכינן הדין עמו ומחייבין התובע אם ירצ' ישבע היסת ויטול ואם אמר התובע איני נשבע ואיני נוטל אלא אחרים סתם הרשות בידו ואין הלוה יכול לומר או השבע וטול או הוציאני מכלל החרם דהא אף אם יוציאינו מכלל החרם אם הוא חיי לו אינו רשאי לעכבו דלא האמינו לגוזלו ואם יצא הלוה מבית הכנסת ולא רצה לשמוע החר' אין מנדין אותו בכך שהרי אין בחרם לא אזכרה ולא אמן לפיכך מחרימין שלא בפניו וכוללו בכלל החרם י
י ואם אין הלוה טוען פרוע אלא טוען טענת אחרים לבטל השטר כגון שהוא מזוייף או אמנה הוא פי' שאומר כתבתיו ומסרתי לך שאם אצטרך ללות אלוה ממך והאמנתיך שלא התבעני אם לא אלוה והרי לא לויתי או שאומר כתביו ללוות ולא לויתי בו אלא נאבד ממני ואתה מצאתו או שאומר שטר שיש בו ריבית הוא או כיוצא בטענות אלו שאם היה המלוה מודה בו היה השטר בטל והמלוה עומד בשטרו ואומר שזה טוען שקר ואמר הלוה ישבע ויטול אין שומעין לו להשביעו דלא דמי לטוען שהוא פרוע דכשהוא טוען שהוא פרוע בלב חוששין לדבריו ומשביעין המלוה משום דכל שטר לפרעון הוא עומד וחוששין שמא האמת אתו לכך משבעין המלו' אבל בכל אלו הטענות לא שכיחי הם שיכתבום וקצתם לא ניתנו ליכתב והוא בא לעקור אותו לגמרי ולאו כל הימנו לבטל שטר שהוא מקויים אלא ישלח תחלה אפילו אין בו נאמנות ואח"כ יטעון הוא על המלוה מה שירצה אם יודה יחזיר לו מעותיו ואם יכפור ישבע היסת ויפטר.
יא ואם טען הלוה מחלת לי חוב שבשטר זה יש מי שאומר שדינו כמו שטוען פרעתי דהא אינו בא לעקור השט' כמו בטענות פרעתי שאינו עוקרו וס"ל דעדיף טפי מטענת פרעתי דאילו טענת פרעתי אם כתוב בו נאמנות אינו יכול לטעון וטענת מחלת יכול לטעון אע"פי שיש בו נאמנות דהנאמנות לא קאי אלא על הפרעון משו' דסתם שטר לפרעון עומד ואסיק אדעתיה הך טענה לכך כותב ביה נאמנו' אבל מחילה לא אסיק אדעתיה ולמה יכתוב עליה נאמנות לפיכ' המדקדקי' פורטין אותו בשט' וכותבין שלא יהא נאמן בכל ענייני חוב זה ויש מי שאומר דמחילה הוי כמו שטוען אמנה או ריבית ואינו יכול להשביעו על זה מפני שאין סתם שטר עומד למחילה מ"מ יכול להחרים עליו או ישלם תחלה ואח"כ יטעון עליו כדלעיל בסעיף הסמוך.
יב טען הלוה השטר נעשה על תנאי שאם אקיימנו איפטר וקיימתיו כבר והמלוה אומר שלא היה שום תנאי בדבר אם כתוב בו שנעשה בלא שום תנאי ובלא שום שיור בעולם אין הלוה נאמן לומר בתנאי נעשה ואם אינו מפורש בו שבלא שום תנאי היה והלוה אומר שבתנאי היה וקיימתי ואין המלוה מוד' לו שהיה שום תנאי ביניהם ואין העדים בפנינו נשבע המלוה כעין של תורה ונוטל חובו שהרי אינו עוקר בטענ' זו גוף השטר והרי הוא כטענת פרעון דהא התנאי לא עוקר השטר מיד אלא לאחר זמן דהיינו לאחד קיום התנאי ולא דמי לאמנה וריבית ולשאר טענות הבאות לעקור השטר מעיקרו ואפי' אם יש בו נאמנות אינו מועיל שהנאמנו' אינו רק כנגד הפרעון דבי הימניה מפרעון הימניה ולכל מאי דעקר שטר' מיד אבל תנאי דלא עקר שטר' אלא לאחר זמן והוא מילתא אחריתי לא הימניה. ואם הודה המלוה שנעשה על תנאי אלא שאומ' שעדיין לא קיימו הלוה הואיל ומוד' לדברי הלוה ובא להוציא מן הלוה על המלוה להביא ראיה שעדיין לא נתקיים התנאי ואינו נאמן במגו שאין אומרים מנו להוציא ממון ואם אין לו ראיה נשבע הלוה היסת ונפטר ואם יש ללוה עדים שבתנאי נעשה ואין המלוה מודה לו מקבלין עדותן שאפי' עדי השטר עצמן נאמנים לומר תנאי היה דבריהם לא מיבעי' אם אין כתב ידם יוצא ממקום אח' דנאמנין משום מגו דאי בעו לומר אין זה כתב ידינו אלא אפי' אם כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים שאין זה חוזר ומגיד דהא לא עקרו עדות' הראשון אלא מילתא אחריתי הוא שאומרי' הכתב נעשה באמת אלא שבתנאי נעשה לפיכ' נפטר הלוה אפי' בלא שבועה שהרי יש לו עדים ואם א' מעידי השטר אמר תנאי היה וא' אומר לא היה תנאי הרי נעשו העדי' מוכחשים ונתבטל השטר ונשבע הלוה היסת ונפט' אבל אינו נשבע שבועת התור' להכחיש העד שאומר שלא היה שום תנאי כיון שהעדים מכחישין זה את זה דינידם מוכחשין ואין כאן אפי' עד אחד וע"ל סימן כ"ט סעיף א' ובסימן מ"ו סעיף ל"ז.
יג טען הלוה על שטר מקויים שחציו פרוע והמלוה אומ' שלא נפרע ממנו כלום ואח"כ באו עדים ומעידים שכולו פרוע הרי שטר זה איתרע ליה כחו מחמת העדים מ"מ הואיל והלוה בעצמו מודה שלא פרעו כולו לא פסלינן ליה לגמרי וחשבינן לתביעת המלוה כתביעה בעל פה ויש כאן דין מודה מקצת בעל פה שמשלם החצי שהודה דהודאת בעל דין עדיף ממאה עדים ונשבע על חציו שאומר שהוא פרוע ולא אמרינן כיון שהעדים מעידים שפרעו כולו דליהוי כמשיב אבידה על הנ' שהוד' ויפטר משבועה על השאר שלא הודה מתחלה אלא מפני השטר שעליו ואין זה משיב אבידה אלא כשמודה מעצמו בלא יראת עדים או שטר וליכא למימר נמי מ"מ ניפטריה משבועה כיון שהעדים מעידים שפרע לפחות חציו דבכלל מאתים מנה והרי יש לו עדי' המסייעים לו ולמה נשבעינו דכיון שהעדים הוכחשו מפי עצמו לא יועילו לו כלו' בעדותן ולגבי דידיה כמאן דליתניהו דמי ולא אמרי' נמי כיון דלגבי דידי' דליתניהו דמי א"כ לא נאמינהו כלל אפי' בשבועה כנגד השטר כדין כל חוב שהוא בשטר דכולי האי לא מגרעינן עדותייהו שהרי איפשר לומר שהם זוכרים מהענין יותר ממנו כיון דהכחשתו לאו הכחשה לגמרי הוא לפיכ' אין סומכין על עדותן לגמרי ולא על השטר לגמר אלא מספיקא דנין ליה כאילו לא היה כאן לא עדים ולא שטר אלא תביע' בעל פה דיינינן ליה וכדין מודה מקצת הטענה שמשלם מה שמודה ונשבע על השאר ואין המלוה גובה אותו החצי אלא מבני חרי שיאמרו הלקוחות אנו נסמך על העדים והם אומרים שנפרעת מפלוני בד"א שאין בו נאמנות או שהאמינו על עצמו ולא כשני עדים אבל אם האמינו כב' עדים גובה כל חובו מבני חורי בלא שבוע' ולא ממשעבדי דלאו כל כמיני' דלו' להאמינו נגד הלקוחות. מלוה שאבד שטרו ובאו עדים והעידו שיודעים שהיה לפל' שטר על פלו' מכך וכך מעות והוא שטר שמועיל וראוי לג בו' בו בפני כל ב"ד שבעולם אין לזה אלא דין מלוה על פה ויכול לטעון פרוע הוא שהרי אין השטר בפנינו ומאן לימא לן דשטרא מעלי' הוא לאו ב"ע כל דיני שטרו' גמירי עד שנראנו דשמא אם היה בפנינו היינו פוסלין אותו.