אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות חזקת מטלטלין › סימן קמא

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות חזקת מטלטלין · סימן קמא

סימן קמ

דין חזקת שדה הלבן והאילן ובו כ' סעי'

א ג' שנים שאמרו צריכין להיות מיום ליום אפילו היו חסרים יום אחד לא החזיק ומסלקין איתו ממנה בד"א בקרקע שעושה פרי תמיד כגון בתים וחצירות בורות שיהין ומערות והחניות והפונדקאות והמרחצאות והשובבות ובתי הבדים ובתי השלחין שמשקין אותן תמיד וזורעים בהם ונוטלין והגנות והפרדסים וכן העבדים המהלכין אבל שדה הבעל שהו' שותה מי גשמים בלבד ושדה אילן אינם מיום ליום אלא כיון שאכל ממנה ג' תבואות ממין אחד הרי אילו כג' שנים שכיון שאכל הג' תבואות בשופי שוב לא מזדהר בשטריה כיצד היתה שדה תמרי' וגדר ג' גדרות או שדה ענבים ובצר ג' בצירות או שדה זתים ומסק ג' מסיקות הרי אילו כג' שנים והויא חזקה ואפילו היו נטיעת האילנו' רצופים ולא היה ביניהם הרחקה כראוי והרי אל סופן לייבש אפ"ה הואיל ואכלן ג' פעמים החזיק ויש חולקין שגם באלו אינה חזקה אלא בג' שנים וכתב מורי מהרמא"י ז"ל וכן נ"ל להורו' עכ"ל.

ב ג' שנים שאמרנו צריכין להיות רצופין זו אחר זו אבל מפחדות לא לפיכך הרי שהחזיק בשדה וזרעה שנה והוביר שנה אפילו עשה כן כמה שנים לא הוי חזקה שכיון שמצאה שהיתה ביר לא חשש למחות.

ג ואם היה דרך בני המקום לזרוע שנה ולהוביר שנה ולזרוע שנה וכן לעולם ועשה כן גם הוא הוי חזקה בה' שנים שיאכל ראשונה שלישית וחמישית אף על פי ששני החזקה היו מפוזרים שיכול לומר לא הוברתי אותה אלא כדי שלא תכחיש ותעשה הרבה בשנת הזריעה ואפילו אם ידוע שהיא טובה ואינה צריכה להוביר אם השדות שמביביה מובירים יש לו טענה דמצי אמר חד ארעא בכולי באנא לא מצינא מינטר וכשכולם זורעים שוכרין כולן שומר אחד.

ד אכלה ג' שנים רצופות באתרא דמוברי הוי חזקה דכ"ש דה"ל למחויי דלא מיתבר ארעיה וי"א שאינה חזקה דמצי המערער לומר גלית דעתך שאינה שלך שעשית כמו גזלן ששוחט ואוכל כל מה שיכול להוציא ממנה ואינו חושש לשנים הבאות מפני שיודע שלא תשאר בידו.

ה היתה השדה בחזקת כמה שנים ונרה כל שנה ולא זרעה הואיל ולא נהנה בה לא הוי חזק' וכן אם פתח בה שבילו המים ופתח בה בשדה בלבד הואיל ולא אכל פירות אינה חזק, דמה לו לזה למחויי מאי איכפת ליה אדרבה מהנהו שמתקן לו שדהו.

ו וכן זרעה ולא הרוויח בה כלום אלא זרע כור ואסף כור לא הוי חזקה שהרי לא נהנה אבל אם הוציא עליה הוצאות ממקום אחר עד שלא הרויח בה אין מבטל החזקה שזה הוכחה שרוצה ליהנות בה אלא שלא עלתה לו והוי חזקה ואע"פ שעשה כן כמה פעמים רוצה אדם בקב שלו מקביים בשל חבירו.

ז ראוהו חורש קוצר ומעמר זורה ובורר ולא ראוהו מכניס שום פירות אינה חזקה ע"ל סעיף י"ז.

ח אם בנה אדם הורבתו של חבירו ג' שנים או שנ' א' מהג' שנים והשתים הנותרים דר בה לא עלתה לו חזקה וכן אם תקן השד' בהשקאת מים לא הוי חזקה והן אם זרעה בלא חרישה יש אומרים דלא הוי חזקה דלא הוי כדדך חזקה.

ט ניר לא הוי חזקה ואפילו אותה ימים שניר בהם אינם עולין לחשבון של ג' שנים של החזקה שאין מונין אלא משעת זריעה ואילך לפי' שבשע' הניר לא נהנה מן הקרקע אלא מהנה שמתקן הקרקע ואין חזקה למהנה אלא לנהנה וי"א הואיל וע"י הניר סוף סוף אוכל הפירות מונין הניר לתוך דג' שנים.

י אכלה שחת שאינו חוזר וגדל ולא המתין עד שתגדל לא הוי חזקה כיון דשמיט ואכול ואינו אוכל כשאר בני אדם לא חשש זה למחות שיש רגלים לדבר שירא הוא להחזיק כשאר בני אדם ובגזל יורד בהם ואם בני המקום דרכן לזרוע לשחת מפני שיש להם בהמות הרבה ודמי השחת יקרו הרי זו חזקה וכן אם באת לידו בעודה שחת כשיגיע השנה השלישית מיום ליום יש בה ג"כ שרת הוי חזקה אע"ג שלא יאכלנה בשנה שלישית אלא שחת כיון שהגיע זמן החזקה עושה בה מה שירצה.

יא אכלה באיסור כגון ערלה וכלאים ושביעית אע"פ שנהנה בעבירה מ"מ נהנה הוא והוי חזקה וי"א דלא הוי חזקה שלא חשש זה למדות כיון שהפירות אסורים עליו אא"כ אכל הזמורות או כיוצא כזה דבר שאין בו איסור.

יב היה המקום שהחזיק בו סלע או חלמיש שאינו ראוי לזריעה צריך ליהנות בו בדבר הראוי לו כגון שישטח בו פירות או יעמיד בו בהמה וכיוצא בזה ואם לא נהנה בו בכל אותה הג' שנים בדבר הראוי לו לא החזיק שלא חשש זה למחות.

יג שדה שהוא מוקפת גדר ובא זה שהחזיק בה וזרע חוץ לגדר ונהנה בכל המקום שאינו שמור אע"פ שאכלה כך שנה אח' שנה לא עלתה לו חזקה ד"א איכפת ליה לבעל השדה כיון שאינו שמור ויכול כל אדם לבא ולאכול שם וה"ה לכל הזורע במקום שאינו שמור אלא רגל חיה ויד כל אדם מצויין בו אינו חזקה.

יד אכלה כולה חוץ מבית רובע דחזיק בכולה חוץ מאותו בית רובע שלא נדנה בו אפי' היה חלמיש בתוך השדה הואיל ולא נשתמש בו כראוי ובית רובע הוא דבר חשוב ולא בטל אגב קרקע לפיכך לא הוי לו בו חזקה אבל אם היה פחות מבית רובע אינו חשוב ובטל אגב קרקע.

טו אם האילן משור פירותיו קודם שילקטם אע"פ שעכשיו עמדו על האילן עד שגדלו כל צרכן ואח"כ נשרי ואכלם אינה חזקה דלא הוי חזקה אלא עד שילקט הפירו' בידו שזה דרך דחזקה.

טז היתה השדה נטיעת אילנות שאין עושין פירות אלא פעם אחת לג' שנים בנון בנו' שוח י"א שאם התחיל בשני חזקה בשנה הראשונה שחנטו ונעל וגדר השדה וכן בכל השלש שנים תיקן צרכי האילנות ואכל הפירות בשנה השלישית הרי זו חזקה.

יז חז"ל שיערו דשדה אילן כשנוטעין בו האילנו' כל בית מאה ראוי ליניקת עשרה אילנות נטועים ואם נטען מפוזרין יותר מזה עד שלא יגיעו עשרה לבית סאה זה הפסיד הקרקע חנם שאין צריך כל כך ליניקת העשרה האילנות ואין זה דרך עובדי האדמה להפסיד קרקע חנם וכן אם נטע יותר מעשרה בתוך בית סאה אחת הרי אלו יותר מדאי לקרקע כזו שהם מכחישין אותה ביותר ולסוף לא יתקיימו אלו האילנות שבל אחד יונק מינוקה הצריכה לחבירו והכחיש הקרקע והאילנות ואין לה קיום יחד לפיכך אמרו שדה אילן שיש בה ל' אילנות בתוך ג' בית סאה ואכל עשרה בשנה ראשונה וי' בשנייה וי' בשלישית הוי חזקה לכולם שהחזקה שעשה בכל שנה מחזיק בה בכל השדה וכגון שבכל שנה לא עשה פירות אלא הי' שאכל כגון בנות שוח שעושה פירות לג' שנים פרי אחד כמ"ש בסעיף הקודם גי' שאכל בשנה ראשונה חנטו כבר לפני שתי שנים ושל שנה שנייה חנטו אשתקד ושל שלישית חנטו בשנה הראשונ' שהתחיל החזיק הרי זו חזקה לכל השדה שהוא שלג' בית סאה אבל אם עשו כולן פירות בכל השנים ולא אכלן כולן לא הוי חזקה שכיון שלא אכל כל הפירות גלה על עצמו שהשדה אינה של וירא להחזיק חזקה גמורה ולפיכך לא חשש המערער הזה למחות ולא הוי חזקה והוא שיאכלם בפיזור שאבל מכל הג' סאין בכל שנה שלש לכל סאה וסאה דמתפשט' החזקה בכל השדה אבל אם אכל עשרה בסאה אחת וי' בסאה שנייה וי' בסאה שלישית לא הוי חזקה משום דכל בית סאה חשוב שדה אילן בפני עצמו ושדה שלם לא הוי חזקה לשדה אחר ודוקא שנטועים באופן שיגעו י' לבית סאה שהוא שיעורן כמ"ש אבל אם מגיע יותר מבית סאה לעשרה כיון שמפוזרין ביותר משיעור יניקתן לא קנה כל הקרקע באכילת הפירות אלא מה שצריך לאילנות וי"א דה"ה אם היו רצופין יותר מעשרה לבית סאה כיון שאינו דרך עובדי אדמה כן וי"א דבכה"ג הוי חזקה משום שיש קרקעות טובות שיכולין לסבול ולשאת פירות בבה"ג אא"כ היו י' תוך ד' אמות שזה אין שום קרקע יכולה לשאת אז לא הוי חזקה משום דהוי כעקורין דנהי דהיכא דאבלינהו לכולהו יג' דצופים דהוי חזקה כמ"ש בסעיף הסמוך השתא דלא אכל אלא עשרה מינייהו לכל שתא לא הוי חזקה להני אלא היכא דהוו בני קיימא דמצטרפי להו למיהוי כולה כשדה אחת. בד"א שאם עשו כולן פירות בכל השנים ולא אכלן כולן דלא הוי חזקה כשאכל הוא מקצת הפירות ובזזו העם שאר הפירות שזהו ודאי אינו דרך בעל בשדהו אלא דרך גזילה אכלינהו והיה ירא לקחת יותר ולכך לא חשש זה למחות אבל אם הניח בשאר פרותיה עליהם הואיל ואכל אילן מכאן ואילן מכאן מכל השדה והשאר הניח בשדה החזיק בכל השדה אע"פ שלא אסף פירותיה שזהו דרך הבעל לעשות בשדהו וחזקה מעלייתא הוא.

יח החזיק בשדה אילן שאילנותיו נטועין רצופין ואכל. כל האילנות שבה כל ג' שנים אפילו הם נטועים בפחות מד' אמות מזה לזה הוי חזקה דלפעמים בעל עושה כן בשלו וסומך שיעבוד אותה היטב היטב שלא תכחיש הקרקע.

יט החזיק אחד שלשה שנים באילנות ואכל פירותיהם ואחר החזיק בקרקע שזרעה שלשה שנים ואכל פירותיה וכל אחד משניהם טוען הכל שלי שאני לקחתיו מבעליה זה שהחזיק באילנות ואכלן שלשה שנים יש לו האילנות וקרקע הצריכה להם והוא כמלא אורה וסלו ביניהם וחוצה לכל אילן ואילן וזה שהחזיק בקרקע יש לו השאר.

כ האוכל יכל פירות אילן ג' שנים וטען על בעל האילן אתה מכרתו לי אילן זה וקרקעו וה"ז יש לו קרקע כעובי האילן תחת האילן עד התהום לפיכך המוכר אילן יחידי לחבירו צריך למחות בו בתוך כל יג' כדי שלא יחזיק בקרקע שתחתיו שאפילו ייבש אילן זה הקרקע שתחתיו הוא שלו ליטע אחר במקומו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה