אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות החובל בחבירו › סימן תכה

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות החובל בחבירו · סימן תכה

סימן תכד

חיובי מיתות ב"ד היאך דנין אותם בזמן הזה ובו ה' סעיפים:

א כבר ידעת דמצות עשה מן התורה לדון דיני נפשות בחייבי מיתות ב"ד ושיגלה הרוצח לערי מקלט אבל עכשיו בזמן הזה אין בידינו להלקותו או להגלותו או להורגו או אפי' לחבטו מ"מ מה שיש בידינו לעשות מצוה עלינו לעשותו והוא שמנדין אותו ומחרימין אותו ומבדילין אותו מכל קדוש' ישראל וכ"ז מצד הדין שאין בדינו לדונו כדינו אבל אם רואין ב"ד שהוא צורך שעה ומיגדר מילת' יכולין לענוש בכל מה שירצו שיש כח בידם לעשות כמ"ש לעיל סי' ב'. בד"א בדיני נפשות שצריכין ב"ר ועדים בדין כזה אין דנין עכשיו אבל בדין הנהרגין בלא ב"ד דנין גם עתה כמ"ש. ואלו הן הרודף אחר חבירו להורגו מצוה על הרוא' אותו שרוד' שיהרגנו כדי להציל את הרוד' ודבר זה ילפי' לה מקרא והכי ילפי' לה כתיב גבי נערה המאורסה צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה משמע הא יש מושיע לה יכול להושיע לה בכל מה שיכול ואפי' להרוג את הרוד' אחריה לאונסה וכתוב באותה פרשה גבי הנערה המאורסה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה ודרשו רז"ל וכי מה למדנו מרוצח על הנערה המאורסה כלו' מדקאמר קרא אין לנערה חטא משפט מות כי כאשר יקום וגו' משמע שבא ללמד מרוצח כי היכי דהתם אונס פטור ה"נ היא פטורה ואיזה אונס איכא גבי רוצ' דשייך לומר כשם דהתם פטור ה"נ פטור ותירצו ה"ז בא ללמד דין על הנערה ונמצא למד כלומר שנכתב בכאן כדי ללמוד רוצח מנערה המאורסה מה נערה המאורסת ניתן להצילה מן העבירה בנפשו של הרוד'. אחריה לאנס' כדילפינן מואין מושיע לה אף רוצ' ניתן להצילו בנפשו פי' כשהוא רואה אחד רוד' כדי להציל את הנרד' וכיון דבבואה תלוי הדבר משמע כל מי שראוהו יכול להורגו מיד אפי' בלא התראה בעדים לפיכך אפי' אם הרוד' הוא קטן שרוד' אחר קטן אחר להורגו אע"ג דלאו בר קבולי התראה הוא מותר להרוג את הרוד' הקטן ומ"מ בין גדול בין קטן צריך להזהירו בינו לבינו ולומר לו ישראל הוא זה אל תהרגהו ודע שאם תהרגהו יד גוך והוא עודנו רודף ואינו מקבל אזהרה כיון דעדיין הוא רודף כל ישראל מצווים להורגו כרי להציל הנרדף בד"א שיכול הרואה להרוג הרודף אע"פ שעדיין לא הרג כשאין יכול לכוין להציל את הנרדף אא"כ הורג את הרודף אבל אם יכול להצילו באחד מאבריו אסור להורגו וילפינן לה מקרא דכתיב כי ינצו אנשים יחדיו ונגפו אשה וגו' אחז"ל דהאי ינצו במצות שבמיתה הכתוב מדבר פירש שהם מריבין ומתכוונין להרוג זה את זה והכו את האשה הכתוב מדבר דתי' ביה ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש ואם לא היה מתכוונין להרוג זה את זה אלא להכות או לחבול בעלמא אפי' היו נוגפים האשה ומתה לא היו חייבים מיתה נפש תחת נפש דלא הוי אלא כשוגג כיון שלא היתה כאן כוונת הריגה אלא ש"מ במתכוין להריגה דבר הכתוב וכבר אמרנו דסתם רוצח הרודף להרוג ניתן להצילו בנפשו וא"כ זה שהיה מכיון להריגה היה עליו חיוב מיתה של רודף ואפ"ה אמר' רחמנא אם לא יהיה אסון באשה שאין כאן חיוב מיתה מחמת האשה ענוש יענוש בדמי ולדות ואם יש עליו מיתת רודף למה יענש בממון הא קיים ליה בדרבה מיניה אי אמרת בשלמא כשיכול להצילו בא' מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו משכחת לה בממון כגון שיכול הרואה להצילו בא״פ מאבריו דאז לא ניתן להצילו בנפשו שאין כאן מיתת רודף לפיכך אם לא יהיה אסון באשה ענוש יענש בממון שאין כאן חיוב מיתה כלל אלא אי אמרת יכול להציל בא' מאבריו אפ"ה יכול להצילו בנפשו היכי משכחת לה דיענש הא רודף הוא וק"ל בדרב' מיניה אלא ש"מ כשיוכל להצילו באחד מאבריו אסור להורגו ואם הרגו יש עליו חיוב מיתה אבל אינו נהרג בב"ד כיון שתחילתו ברשות נכנס לזה שהרי כיון להציל את זה. הבא במחתרת לגנוב ג"כ דינו כרודף ומותר להורגו שנ' אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים והטעם שחשוב כרודף דידוע דעל נפשות הוא בא שהרי הוא ידוע שאין אדם עומד על ממונו ויניח לטלנו ממנו וידע שב"ה יעמוד על ממונו להצילו והרי ודאי זה החותר כבר היתה הסכמת דעתו שאם ב"ה יקום כנגדו יעמוד הוא עליו ויהרגהו לכך אמרה תורה להורגו להציל בעל הממון לפיכך אין להורגו אלא כשידוע בודאי שאם יעמוד בעל הממון להציל ממונו שזה יקום ויהרגהו ומיהו כל אדם הוא בחזקת זו וסתם כל החותר מותר להורגו אא"כ ידוע הוא שהחותר הוא אוהב לבעל הממון שאף אם יעמוד כנגדו להציל ממונו לא יהרגהו וכן אם האב חותר על בנו אין להורגו דמסתמא דרחמי האב על בנו ואף אם יעמוד בנו כנגדו להציל ממונו לא יהרגנו וזהו שאמר הכתוב אם זרחה עליו השמש דמים לו והקשו לרז"ל וכי השמש עליו בלבד זרחה כשזרחה והלא על כל העולם זרחה ותרצו רז"ל אין זה אלא כמו משל וה"פ אם ברור לך הדבר על גנב זה כשמש שהוא שלום בעולם כך הוא ברור לך על זה הגנב שאינו בא להרוג אפי' אם יעמוד בעל הממון כנגדו כגון אב החותר על בנו לגנוב ממון הבן דבידוע שרחמי האב על הבן ואינו בא על עסק נפשות אז דמים לו פי' הרי הוא כחי ומי שיהרגו חשוב רוצח אא"כ ידוע שהאב זה שונא בנו ואם יעמוד הבן כנגדו להציל ממונו יהרגנו מי שמסכן רבי' כגון שעוסק בזיופים במקום שהמלכיות מקפידות דינו כרוד' ומותר למוסרו למלכות כמ"ש לעיל סימן שפ"ה סעי' י"ב.

ב וכיון דרודף ניתן להצילו בנפשו אשה עוברה שהיא מקשה ללדת מותר לחתור העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה בד"א בעודה בתוך מעיה ולא יצא ראשו דאע"ג דטבעו של עולם כך הוא כל זמן שהוא תוך מעיה אינו נקרא נפש שהרי לא חייבה עליו התורה מיתה אלא דמי וולדות לפי' אמו עדיפה וידחה הוא מפני אמו אבל אם הוציא ראשו אז נקרא נפש אדם ואין נוגעין בו שאין זה נקרא רודף שזהו טבעו של עולם שיצא ואין דוחין נפש דמאי אולמי האי מהאי.

ג וכן הרודף אחר כל א' מהעריו' לאונסה בין חייבי מיתת פ"ד בין חייבי מיתת כריתות או הרודף אחר, הזכור יכול ולהצילו בנפשו ומצוה להורגו כדי להצילו מן העבירה וילפינן לה מקראי מכדי כתיב ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות ל"ל אלא כולהו לדרשא אתא והאי ולנערה לא תעשה דבר כתיב בלא ה"א לנער וקרינן בקמץ ולנערה כאילו כתיב בה"א ודרשינן מקר' ודרשינן מסורת ולנער לא תעשה דבר זה הזכיר מקר' ולנערה זה נערה המאורסה חטא אלו חייבי כריתות מות אלו חייבי מיתות ב"ד ואכולהו קאי אין מושיע לה הא יש מושיע יכול להושיע בכל מאי דאיפשר ואפי' להרוג הרודף להציל הנרדף מן העבירה וכולהו צריכי דאי כתב רחמנא נער משום דלאו אורחי' ליבעל ואיכא ביזיון ובשת גדול אבל נערה דאורחה אימא לא ואי כתב רחמנא נערה משום דקא פגים לה בבתולי' ומתנגה עד בעלה אבל הנער דלא קא פגים ליה אימ' לא ואי כתב רחמנא הני האי משום דלאו אורחיה הו' והאי משום דקאי פגים אבל שאר עריות' דאורחייהו בבעילו' ולא נפיש פגימייהו כארוסה שחביב' ויעלת חן על ארוסה ועכשיו מתגנה עליו משא"כ בשא' עדיות אפי' פני ובתולות לא מפגמן כולי האי וכן נשואות בעולות לא מפגמי כולי האי כמו ארוס' אימא לא כתב רחמנא חטא ואי כתב רחמנא חטא ה"א אפי' חייבי לאוין כתב רחמנא מות ואי כתב רחמנא מות ה"א חייבי מיתות ב"ד אין חייבי כריתות לא כתב רחמנא חטא וכ"ת ליכתוב רחמנא חטא ומות ולא בעי נער ונערה והרי הן בכלל חד למעוטי העובר על אחת מכל המצות האמורות בתורה אפי' לחלל שבת או לעבוד ע"ז שאינו נהרג אלא בב"ד והתראה ועדים וחד למעוטי הרוד' אחר בהמה לפיכך הרוד' אחר בהמה אין מצילין אותו בנפש הרוד' שלא ניתן בנפשו אלא מדבר שהו ערוה ויש בה קלון ופגם לנרד' כגון זכור ונערה המאורסה ושאר עריות ולא בהמה ומיהו רוצח בהדיא כתיב ביה וכל הנהרגים דוקא קודם שיעשו העבירה אבל אם כבר עשו אותה אפי' לא גמרה רק שהערה בה אין רשאין להורגו דהא לא קפיד קרא אלא אפגימה שלא תיפגם והא איפגמה לה.

ד רדף אחר ערוה ואחרים היו רודפין אחריו להצילה ואמרה להם הניחוהו ואל תהרגוהו כדי שלא יהרגני אין שומעין לה דכיון שאומרת כדי שלא יהרגני הרי זה מקפדת על פנימה אלא שראה שמא יהרגנה ואינה רוצה למסור עצמה למיתה וכבר אמרנו שלא הקפידה התורה אלא אפגימה מדלא התירה להרוג בשאר עבירות לפיכך אין שומעין לה אלא הואיל ומקפד' על פגימה מבהילין אותו ומונעין אותו על ידי הכאת אבריו ואם אינם יכולין להצילה באבריו מצילין אפי' בנפשו אבל אם אמר' סתם הניחוהו ואל תהרגוהו שומעין לה שהרי זו אין מקפדת על פגימה ואין מצילין אותו בנפשו הבועל גויה בין דרך חתנו' בין דרך זנו' אם בעל' בפרהסי' והו' שיבעול אות' לעיני עשרה מישר' או יותר קנאין והם המקנאין לה' פוגעין בו ומותרין להורגו כמו שעשה פנחס ודוקא בשעת מעשה אבל אם פירש ממנ' אסור להורגו ודוקא שהתרו בו ולא פירש ודוקא שבא הקנאי להורגו מעצמו אין מוחין בו אבל אם בא לב"ד ושאל אין מורין לו לעשות וכל זה הוא הל"מ ומעשה פנחס בזימרי כן היה.

ה מיני ישראל והם שעובדין לע"ז או העושה עבירה להכעיס מאחת מכל מצות התירה אפי' אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס ופיר' להכעיס שמפקיר עצמו לזה כגון שיש איסור והיתר לפניו והוא מניח את ההיתר ועושה את האיסור אע"פ שאינו טוב מן ההיתר זהו נקרא להכעיס דודאי מינו' נזרקה בו שעושה להקניט את בוראו יתברך וכן האפיקורסי' והם שכופרי' בתורה ובנביאי' ובתורה שבע"פ כל אלו אם יש בידו כח להורגן בסיי' בפרהסיא יהרוג ונראה לי משום שאמרה תורה ביושבי עיר הנדחת להורגם בסייף משום הכי אמרו באלו ג"כ אם יש בידו כח שיהרגנו בסייף שהם דומים ליושבי עיר הנדחת ואם לאו יבא עליהם בעלילות עד שיסבב הריגתן כיצד ראה אחד מהם שנפל לבור ויש סולם בבור שהיה יכול לעלות יקדי' ויסלק את הסולם ויאמר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברים אלו שיסבב שלא יוכל לעלות אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה ורועים בהמה דקה מישראל במקום שהשדות הם של ישראל ומרעין בשדותיה' וגוזלי' אותם וכיוצא בהם שעיברי' עבירות תמיד אע"פ שעושין משום חמדת הממון כגון הרועים שרועים בשכר כיון שעושין משו' הנאתן כן תמיד הרי אלו אין מסבבי' מיתתן אבל אם באו לידי סכנה כגון שראה א' מהם שנפל לים אין מצילין אותו שנאמר לא תעמוד על דם רעך והאי לאו רעך הוא בד"א בישראל בעל עבירות והוא עומד ברשעי ושונה באיולתו תמיד כגון רועי בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתם אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנא' עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון ואם יש היתר לפניו לא שביק התיר' ואכיל איסור' ה"ז מצו' להצילו ואסיר לעמוד על דמו דעדיין רעך הוא ושמא יעש' תשוב' או בעל הגמול השלית' ישלם עונשו בבא עתו וע"ל בלבוש ע"ז סי' קנ"ה.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה