לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות דיינים · סימן כז
שלא לקלל דיין ולא לשום בר ישראל ובו ב"ס:
א אסור לקלל הדיין והמקללו עובר בלאו שנאמר אלקים לא תקלל וכן המקלל אחד מישראל עובר בלאו שנאמר לא תקלל חרש והאי חרש לאו דוקא דילפינן לה ממה הצד דאביו קלל ונשיא בעמך לא תאור דה"ה כל אדם ופרט לן בחרש לאשמעינן שאע"פ שאינו שומע ואינו מצער בקללתו אפ"ה לוקין עליו וכ"ש השומע ומצטער על קללתו וא"כ המקלל את הדיין עובר בשני לאוין משום לא תקלל חרש ומשום אלקי' לא תקלל ואפי' למ"ד דהאי אלקים קדש הוא יליף לה מדכתי' לא תקלל ולא כתי' לא תקל ש"מ תרתי נ"ל פירושו שכיון שאם קודש הוא אינו אלא אזהרה למברך את השם ולאו שאינו לאו גמור אלא אזהרה קי"ל דסגי בגילוי מלתא בעלמא וא"כ הוי סגי ליה אי לא כתב אלא אלקים לא תקל בחד למ"ד ומדכתב לא תקלל ש"מ שכולל שנים דאלקים ל' רבי' הוא וכולל השי"ת וגם הדיין ועליהו תרוייהו קאי לא תקלל. דאל"כ מאי אולמיה תקלל דהכא מתקלל דחרש ושאר קללה שבתורה דיליף מיניה תרתי נ"ל והמקלל עצמו חייב גם כן משום השמר לך ושמור נפשך וגומר המקלל את הישן חייב דלא גרע מחרש והמקלל את המת פטור דדומיא דחרש בעינן מה חרש בחיים אף כל בחיים לאפוקי מת.
ב ובכל אלו שחייב אינו חייב עד שיקלל בשם שכן מצינו בקללת הסוטה שהיו אומרים לה יתן ה' אותך לאלה וגומר ש"מ דגבי קללה בעינן שם ומדכתבה התורה בסוט' שם המיוחד וכאן כתבה כתם לא תקלל משמע המקלל בכל אחד מן השמות חייב בין בשם המיוחד בין בכינוי לפיכ' המקלל חברו בין בשם המיוחד בין באחד מן הכינויים חייב ועל כל לשונות הכינויין חייב אבי על השמות שהגוי' קורין להקב"ה הם בכלל הכינויין וחייב עליהם וע"ל בע"ז סי' רמ"א. ואם אמר ארור יהא הוי לשון קללה דכתי' ואלה יעמדו על הקללה וכתיב ארור האיש אשר יעשה וגומר. ואע"פ שקללה אין בו כ"כ מעשה וקי"ל לאו שאין מעשה אין לוקין עליו עקימת שפתיו מעשה הוא ולוקין עליה מיהו אין חייבין עליו מלקות עד שיתרו בו בפני' עדים ככל שאר חייבי לאוין אבל אם לא היה שם התראה או שקלל בלא שם ובלא כנוי כגון שאמר מקולל פלוני ארור פלוני או שהקללה באה מכלל דבריו ואינו מקלל בפירוש אע"פ שיש בו שם או כינוי כגון שאמ' אל יהא פלו' ברוך ליי' או אל יברכהו ה' וכיוצא באלו אינו לוקה אבל איסורא מיהא איכא אע"פ שאינו לוקה דהא מ"מ מכלל דבריו קללה שמעינן אל יהא ברוך אלא מקולל ואם חירף ת"ח מנדין אותו ואם רצו ב"ד להכותו מכות מרדות מכין אותו ועונשין אותו כפי מה שיראו שהרי בזה את החכם ואם היה המחרף עם האר' עונשין אותו כפי שהשעה צריכה כפי המחרף והמתחרף והמקלל אע"פ שמחל המתקלל על קללתו הן חכם הן שאר כל אדם אינו פטור מן המלקות ומכין אותו שכבר חטא ונתחייב מן התורה ואין כח בשום אדם למחול עליו אבל מי שחייב נידוי מפני שהפקיר בבית דין ורצו בית דין למחול על כבודם שלא לנדותו הרשות בידם והוא שלא יהא בדבר הפסד בכבוד הבורא אבל אם היה בדבר הפסד בכבוד הבורא כגון שהיו העם מבעטין בדיני תורה ובדייניהם הואיל ופקרו העם בדבר צריכין לחזק ולענוש כפי מה שיראה להם.