לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות דיינים · סימן כג
עד מתי נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ובו סעיף אחד:
א כל זמן שהבעלי דינין עומדין לפני הדיין נאמן לומר לזה חייבתי ולזה זכיתי שכל זמן שהן עומדין לפניו רמיא עליה למדכר טענותיו וזכיותיו של כל אחד ואחד אבל אם נסתלקו מלפניו תו לא רמיא עליה למדכר ואינו נאמן לומר לזה חייבתי ולזה זכיתי אם אין בידו פסק דין. במה דברים אמורים בשוד דדיינא דבר שאינו תלוי בטענות אלא בראות הדיין כגון שיראה לו שדעת הנוטה היתה קרובה לזה יותר מזה וכה"ג בהא חיישינן אם נסתלקו מלפניו שמא נשתנה דעת הדיין ממה שהיה כבר ואפי' אם יאמר ברי לי שלא נשתנה דעתי וגם כבר אמרתי כן אינו נאמן דשמא משום שנשתנה דעתו אומר כן ונוגע בעדות הוא שמעיד על עצמו דהכי הוי שודא מתחלה ואינו נאמ' אבל דין התלוי בטענות לא שייך ביה נאמנות שלפי הטענות שטענו יזכה הזוכה ובלבד שלא יסתור טענות הראשונות וכל זה דוקא בדיין אחד כגון מומחה או יחיד וקבלוהו עליהם והוא הדין בפשרה כגון שקבלו עליהם פשרן לזמן כל מה שאמר תוך הזמן יהא נאמן והוא שלא כתב הפשר ונתן להם אבל אם כבר כתב ונתן להם הפשרה אין לו רשות להוסיף או לגרוע אפילו תוך הזמן אעפ"י שאמר שכך היתה כונתו מתחלה אינו נאמן אבל שנים נאמנים לעולם דאין סברא לומר שנשתנה דעת שניהם וגם אינם חשובים נוגעים בדבר ואפילו אם יש ב' עדים שמכחישים אותם הם נאמנים יותר מהעדים דהם רמו אנפשייהו ומדכרו טפי מן העדים ששמעו מפיהם ואין זה כשתי בתי עדים המכחישין זו את זו דהתם שתי הכתות שמעו הענין זאת אומרת כך שמענו או ראינו וזאת אומרת כך שמענו או ראינו אבל כאן שהדיינים שמעו דברי בעלי הדינין ודקדקו בדבריהם לידע להיכן הדין נוטה יותר הם זוכרים ויודעים אמתת הפסק דין מן העדים שבשמיעה אחת שמעו והלכו להם !ז ותלינן טעות בהו.