אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות דיינים › סימן יח

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות דיינים · סימן יח

סימן יז

כיצד נושאין ונותנין בדבר ושהולכין אחר הרוב ובו ו' סעיפים.

א הביא אחד מבעלי דינין עדים לדבריו מכניסין העדים ומקבלין עדותן כראוי באשר יתבאר בהלכות עדות סימן ה"ח ולאחר שמקבלין עדותן יוציאו כל אדם לחוץ מפני השלום שלא יוודע מי הוא המחייב ומי הוא הטובה ויבא לידי מחלוקת עם הבעלי דינין. וישאו ויתנו בדבר ויש אומרים שטוב להתחיל מן הקטן שאם יתחילו מן הגדול יתבייש הקטן אחר כך לגלות דעתו אם אינה מסכמ' עם הגדול ויהיה כל הדין נחתך על פי הגדול לבדו ולא על פי רוב הדיינין ואנן רוב הדיינין בעינן שהרי כ לם נבררו להיות דיינים ואם יסכימו לדעת אחת מוטב ואם לאו ילכו אחר הרוב שנאמר אחרי רבים להטות שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי. שנים אומרים חייב וא' אומר זכאי חייב. אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב ואחד אומר איני יודע או אפי' שנים אומרים זכאי או חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו עוד שני דיינים ואף על גב דאי הוה פליג עלייהו הוה בטל במיעוטא כי אמר איני יודע הוי כמו שלא ישב בדין ונמצא הדין בשנים ואנן תלתא בעינן ולא סגי באחד שיוסיפו רשמא יחזור בו זה האומר איני יודע ויסכים לדעת זה שמוסיפין ויהיו כאן שנים מחייבין שנים מזכין ולא יהיה בית דין שקול לכך מוסיפין עוד שנים ונמצאו שהם חמשה נושאים ונותנים בדבר אם שלשה מזכין ושנים מחייבין זכאי ואם שלשה מחייבין וב' מזכין חייב שנים אומרים זכאי ושנים אומרים חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו עוד שני דיינים אבל אם ארבע אומרים זכאי או חייב ואחד אומר איני יודע או שאמרו שלשה זכאי ואחד אומר חייב ואח' אומר איני יודע בין שהוא אותו שאמר תחלה איני יודע בין שהוא אחר הולכין אחד הרוב שהרי מכל מקום יש שם שלשה שהם בית דין שהם מסכימין לדעת אחת והם גם כן הרוב.

ב היו מחצה על מחצה ואחד אומר איני יודע הרי אלו מוסיפין שנים אחרים וכן אם נסתפק הדבר ונשארו עוד מחצה על מחצה מוסיפין והולכין עד שמגיעין לע"א שהם סנהדרי גדולה הגיעו לע"א ול"ה אומרים זכאי ול"ה אומרים חייב ואחד אומר איני יודע נושאין ונותנין עמו עד שיחזור לצד האחר ונמצא ל"ל מזכין או מחייבין ויש כאן רוב לא חזר לא הוא ולא אחד מהם נשאר הדבר בספק ומעמידין הממון בחזקת בעליו.

מי שאומר איני יידע אין צריך ליתן טעם לדבריו ולהודיע מאיזה טעם בא לו הספק כדרך שמראה המזכה מאיזה טעם מזכה והמחייב מאיזה בעב מחייב. שכיון שהדבר ספק אצלו ואינו יכול להכריע הדבר בדעתו לא שייך לומר טעם לזה.

ד שלשה או חמשה וכן יותר אפי' עשרה שנבררו לדין וסלק א' מהם את עצמו אין הנשארים יכולין לגמור הדין דשמא אם היה זה האחר עמהם היה מהפך סברתם ודעתם לדעת אחרת ותחל' אדעת דכולם נתבררו עיין לעיל סוף סימן י"ג.

ה הא דאמרינן בגמ' הרב ותלמידו אין מונין להם אלא אחר היינו דוקא בשעה שמלמדו הרב הדין ועל פיו סומך ואפי' בכי האי גוונא אם דוא תלמיד כרב אמי ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסברי' לא הוו צריכי יכול ללמדו בשעת הדין ואף ע"פ שהיא תלמידו מונים להם שנים רק שיהיה לו קצת סברא הבין ולישא וליתן ודוקא לענין ממון אין מוציאין ע"פ תלמיד כזה למנותו למנין הרוב אבל לענין איסור והתר או דיני טומאה וטהר' דמכוין כדי דלימטיי' שיבא מכשורא אפי' צריך לסברא דרבו מונין אותם לשנים דכיוון דמקבל עליו ש"מ דברירא ליה מילתיה.

ו בית דין יכולין לפסוק דיני ממונות אפי' שלא בפני בעל דין דדוקא גבי דיני נפשות אמרונו צריך להיות בפניו דכתיב עד עמדו לפני העדה למי פט אבל בממונא בעלמא מאי אכפת לן הא כל זמן שמבי' ראיה סותר את הדין הילכך דותכין דינו שלא בפניו ואם יביא ראיה לסתור הדין יסתור.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה