אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות דיינים › סימן יז

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות דיינים · סימן יז

סימן טז

להשוות הבעלי דינין בכל דבר ובו יב סעיפים

א צריכין הדיינין ליזהר שישוו שני הבעלי דינין ולא יסבירו פנים לאחד לדבר אתו רבות וכהאי גוונא יותר מלחבירו ולא יאמר לאחד דבר כל דבריך ולאחד קצר דבריך שנא' בצדק תשפוט עמיתך ואם יכבדו אחד יותר מחבירו יסתתמו טענותיו של זה ואין זה משפט צדק וכן אם האחד לבוש בגדים פחותים ובזויים והשני לבוש בגדים נאים יאמרו לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך שלא יסתתמו דבריו שיחשוב שאנו נושאין לך פנים בשביל בגדיך. ולא יהא האחד יושב והאחד עומד אלא שניהם עומדים משום כבוד בית דין מיהו אם ירצו בית דין להושיב שניהם מושיבין ולא יהא האחד יושב למעלה והשני למטה אלא זה בצד זה וזה בצד זה. בד"א בשעת משא ומתן של הטענו' אבל בשעת גמר דין צריכין להיות שניהם בעמידה דכתיב ועמדו שני האנשים וגו' לפני ה' וגומר. ואע"ג דפסוק זה בעדים מיירי גמר דין ועדים דמיין להדדי שאין הגמר דין אלא על פי העדים מיהו היינו לכתחלה אבל בדיעבד שישבו אפי' בגמר דין לית לן בה. דעיקר קרא לאו בבעלי דינים כתיב שאינו אלא אסמכתא ואסמכוה כן לכתחלה דוקא ואיזהו גמר דין פלוני אתה זכאי פלוני אתה חייב והעדים לעולם בעמידה מתחלה ועד סוף דועמדו בהם מיירי ועמידה על ידי סמיכה קרויה גם כן עמידה לענין זה מיהו גם העדים דוקא לכתחלה אבל אם העידו בישיבה עדותם עדות ודנין על פיהם בזמן הזה דליכא מומחין דהאי שאמרה תורה ועמדו וגו' היינו לפני ה' ר"ל מומחין ואז אפי' בדיעבד אם ישבו אין עדותן עדות ואין דיניהם דין אבל בזמן הזה דליכא מומחין אינו אלא מדרבנן לפיכך דוקא לכתחלה אבל בדיעבד עדותן עדות ודנין עליו וכן הדיינין שצריכין לישב לדין מדכתיב ועמדו שני האנשים דמשמע העדים בעמידה אכל הדיינין בישיבה הני מילי בזמן מומחין אבל בזמן הזה לכתחלה צריכין לישב אבל בדיעבד אם עמדו הדיינין אפילו ישבו העדים דיניהם דין דליכא מומחין.

ב תלמיד חכם ועם הארץ שבאו לדין מושיבין את החכם ואומרים לעם הארץ שישב גם הוא ואם לא ישב אין מקפידין בכך וכן מקבלין עדות מן התלמיד חכם אפי' לכתחלה במיושב דכבוד תורה עדיף ואפי' אם ישאל תלמיד חכם עצמו דין מותר לקום מפניו ולא חיישינן שמא יסתתמו טענות שכנגדו שיודע שחייבין לקום מפניו.

ג ונהגו עכשיו בכל בתי דינין שבישראל אחר הגמרא שמושיבין הבעלי דינין וגם העדים כדי להסיר המחלוקת שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם.

ד אם התובעים הם רבים שהם שותפין בדבר אחד והנתבע אומר אני חפ' שישבו אוהבי וקרובי אצלי כשאני טוען עמכם כדי שלא יסתתמו טענותי כי אתם הרבים הדין עמו והשותפין יבררו להם אחד מהם לטעון בשביל כולם והנתבע יטעון גם כן לבדו ולא יסייעוהו קרוביו או יטעון כל אחד לעצמו זה אחר זה וגם הנתבע לא יקח אוהביו וקרוביו אצלו.

ה אסור לדיין לשמוע בעל דין אחד שלא בפני בעל דין חבירו דכתיב שמוע בין אחיכם שיהיו שניהם יחד משמע וכתיב לא תשא שמע שוא וסתמא שכל מה שטוען אחד שלא בפני חבירו הוא מטעים אה דבריו ואינו בוש מלומ' שקר ומכיר ששמע דבריו לבדו לב הדיין נוטה אליו לזכותו ושוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך ודוקא שיודע הדיין שיהיה דיין בדבר זה אבל אם שמע טענות האחד ולא ידע שיהיה דיין בדבר זה ואחר כך נתרצו השנים לדון לפניו מותר להיות דיין בדבר. וכן לא יכתוב שום חכם פסק דין לאחד מבעלי דעי' בדרך אם כן או שיכתוב לו דעתו בלא פסק דין כל זמן שלא שמע דברי שניהם שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר וכתיב מדבר שקר תרחק ועוד שמא אחר כך יטעין השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להפך הדי' על פי הטענות השניות ואיכא זילותא לחכם. וכן הבעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שבא חבירו מדכתיב לא תשא שמע שוא קרי ביה נמי לא תשיא ועוד שיחשדוהו לדבר שקר וכתיב מדבר שקר תרחק לפיכך תלמיד שיש לו דין לפני רבו לא יקדים לבא קודם בעל דינו שלא יהא נראה שמקדים כדי לסדר טענותיו שלא בפני חבירו ואם יש לו עת לבא ללמוד לפניו ובא העת ההיא מותר שלא יחשדוהו שיאמרו עכשיו עת קבוע הוא לו ללמוד.

ו לא יהא הדיין שומע הטענות מפי מתורגמן אלא אם כן היה מכיר לשון הבעלי דינין ושומע טענותיהן דכתיב גבי העדאת העדים על פי שנים עדים וגומר דמשמע על פיהם ולא על פי מתורגמן הוא הדין הכא גבי טענות ויהא מכיר בלשונם שידע ויבין עיקר דקדוקי טענותיהם ואם אינו מכיר בלשונם כל כך שידע להשיב להם ולהודיע להם פסק הדין מבואר יעמיד תורגמן שיודיע אות' הפסק דין ומאיזה טעם חייב את זה וזכה את זה ואם אחד רוצה לטעון לטעון בלשון זה והאחר בלשון אחר אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו שיטעון בלשונו שלא יוכל כל אחד לדבר לשון חבירו אלא כל אחד טוען בלשונו הרגיל לו והדיין או המתורגמן מודיע ומטעי' לכל אחר דברי חבירו להשיב עליו וע"ל סימן י"ג סעיף ג' אם טוענין בכתב.

ז צריך הדיין לשמוע דברי הבעלי דינין ולשנות אותם שנ' ויאמר המלך זא' אומר זה בני החי וגו' ומצדיק את הדין בלבו ואחר כך חותכו שנ' ושפטתם צדק צדק את הדין בלבך ואחר כך חתכהו.

ח דיין שדן את הדין ולבו נוקפו לומר שהוא טעה לא יחזיק דבריו בטענות וראיות להעמידם מפני שהוא בוש לחזור בו שזה הוי בכלל לא תעשו עול במשפט אלא לכל הצדדין שאפשר יחזור כדי להוציא הדין לאמתו וכן לא יהיה מליץ לדבריו של בעל דין אלא יאמר הבעל דין מה שיראה לו והדיין ישתוק וכ"ש שלא ילמד הדיין לטעון אחד מן הבעלי דינין אפילו הביא אחד מן הבעלי דינין עד אחד לא יאמר לו הדיין אין מקבלין עד אחד אלא יאמר לנטען הרי זה העיד עליך ומה אתה אומר עד שיטעון ויאמר עד אחר אינו נאמן עלי וכן כל כיוצא בזה.

ט מיהו אם ראה הדיין זכות לאחד מהם ורואה שהבעל דין מבקש לאומרו אלא שאינו יודע לחבר הדברים או שראוהו מצטער להציל עצמו בטענת אמת ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו או נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחלת הדבר ועל זה נאמר פתח פיך לאלם וגומר ויש חולקים ואומרים אפי' אינו רואה שהבעל דין מבקש לאומרו מותר לדיין לאומרו משום פתח פיך לאלם אבל צריך להתיישב בדבר זה הרבה כדי שלא יהא בעורכי הדיינים.

י אין לו לדיין לרחם בדין על דל שלא יאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר וחייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד ועל זה נאמר לא תשא פני דל וכן לא יהדר פני גדול שאם בא לפניו עשי וחכם גדול עם עני והדיוט לא יכבדנו ולא ישאל בשלומו שלא יסתתמו דברי בעל דינו וכל שכן שלא יזכנו ויאמר היאך אחייבנו בדין ונמצא מתייבש אלא אפטרנו ואחר כך אומר לו שיתן לו את שלו אלא יחתוך הדין מיד לאמתו דכתיב ולא תהדר פני גדול וכן אם באו לפניו אפילו אחד רשע ואחד כשר לא יאמר הואיל וזה רשע יחזקתו משקר וזה בהזקה שאינו משנה בדבורו אטה הדין על הרשע אלא לעולם יהיו הב' בעלי דינין בעיניו כרשעים ובחזקה שכל אחד מהם טוען שקר וידון לפי מה שיראה לו מן הדברים ויחתוך הדין על פי דברים וכשיפטרו מלפניו אז יהיו בעיניו בכשרים בשקבלו עליהם את הדין וידון כל אחד לכף זכות.

יא צריך הדיין שיפסוק הדין מיד אחר שיתברר לו בלבו שאם מענ' הדין ומאריך בדברים הברורים כדי לצער אחד מבעלי דיינין הרי זה בכלל לא תעשו עול במשפט.

יב כשאחד מבעלי דיניין מגזם לחבירו בפני הדיין ואומד לו כך וכך תתחייב לי בדין אם אין הדין כך צריך הדיין לומר לו שקר אתה דיבר כי לא יתחייב לך כך מדכתיב מדבר שקר תרחק בעל דין שתובע את חבירו בעד דבר מועט והדיין רואה שיתחייב לו ע"פ הדין יתר ממה שתבע אין לדיין לפסוק לומר לו שיתחייב לו יותר ממה שתבע ואם פסק לו הוי טעות בדין וחוזר וטעמא דשמא דתובע כבר הצדיק הדין בעצמו ויודע על פי חשבונו שאינו חייב לו יותר אע"פ שעל ידי טענתו נתגלה שחייב לו יותר אינו רוצה לגלות או שמא מנכה לו מה שחייב לו ממקום אחר או שמא מחל לו ועכשיו שרואה שהדיין פוסק לו יותר הוא חוזר בו ומראה לו התר שיקח כל מה שפוסק לו הדיין כי יאמר הרי הכל רואין שהדין עמי ומה שחשבתי כבר ודאי טעיתי.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה