אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות דיינים › סימן ט

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות דיינים · סימן ט

סימן ח

שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה ובו ה' סעיפים

א מאד מאד צריך ליזהר הדיין שלא ליקח שוחד אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב שכן ארז"ל לא תקח שוחד מה ת"ל אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי פשיטא הרי כבר נאמר לא תטה משפט וכמה לאוין שלא לעשות עול במשפט אפי' בלא שוחד אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב לכך נאמ' לא תקח שוחד ואם לקח צריך להחזירו כשיתבענו הנותן שיאמר שלא מחלו לו אלא שירא ממנו שלא יקלקל דינו לכך נתנו לו אבל אם אינו תובעו אינו צריך להחזירו שודאי בלב שלם נתנו לו ומחלו לו וכשם שהלוקחו עובר בלאו דלא תקח שוחד כן הנותנו עובר בלאו דלפני עור לא תתן מכשול שהרי מכשיל את הדיין לקבלו ממנו ואין פי' שוחד שוחד ממון לבד דא"כ הוה ליה למכתב בצע לא תקח אלא אפי' שוחד דברי' שאין לשון שוחד אלא שהוא חד כלומר שעושה הבעל דין עמו דבר שלבו מתקרב' ומתאחדת להטותו אליו להצדיקו לפיכך אפי' לא דבר לו דברים טובים אלא שעשה מעשה לפני הדיין שרוצה להחניף לדיין כגון דמנח גדפא ארישא דדיינא ואתא איהו ושקיל ליה או דשדי רוקא קמי דיינא ואתא איהו וכסייה וכל כיוצא בזה צריך הדיין להרחיק עצמו מדינו של זה לכן כל דיין שצריך לשאול כלים משכניו ורגיל הוא לשאול מהם תמיד פסול להם לדין אבל אם אינו רגיל לשאול מהם אלא באקראי בעלמא או שגם הוא יש לו להשאילם כשר שמה שמשאילים לו אינו אלא פירעון על מה שמשאיל הוא להם ואם הוא באופן שהשכנים מתהנין בזה במה שהוא שואל מהם שיש להם חשיבי' לשכנים ומתחשבות במיני הבריות שהחכם יש לו עסק עמהם אפי' אינו חוזר ומשאילם כשר להם ואפי' מדות חסידו' ליכא להרחיק מדינא.

ב ואם הוא מפורסם באחד שיש לו דין עם חבירו וקדם התובע קודם שיזמין את הנתבע לדין ושלח מנח' לדיין אין הנתבע יכול לפוסלו מ"מ אם מרגיש הדיין בעצמו ויודע שנתקרב דעתו לזה מחמת המנחה הזאת מדת חסידות הוא לדיין שירחיק עצמו מדין זה.

ג נהגו ברוב מקומות לעשות קופה לב"ד שפוסקין ממון לפרנסת ב"ד כמה עולה בשנה ומגבין אותה בתחילת השנה או בסופה ואין בזו משום תורת שוחד או תורת אגרא ולומר דהוה ליה כדיין הנוטל שכר לדון שדיניו בטלין שאין זה נקרא שכר כי חובה הוא על ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם שנאמר והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו וגם אם יש שם נדבות או הקדשות סתם לוקחין מהן שאין צדקה והקדש גדול מזה אבל יותר טוב הוא לגבות אותו בתחלת השנה שיהא מוכן להם כדי שלא יצטרכו להחניף או להחזיק טובה לשום אדם שיגבו אותו להם.

ד כל דיין שיושב ומגדיל שכר החזנים ולסופרים ולשמשים הרי זה ' בכלל הנוטים אחרי הבצע שנאמר בבני שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו איירי הבצע ופירושו שלא הלכו בדרכי אביהם שהיה אביהם שמואל הצדיק מחזיר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם והם לא עשו כך רק ישבו בבתיהם ושלחו אחריהם כדי להרבות שכר לסופריהם ולשלוחיהם המזמינים לדין והכתוב קראו בצע.

ה הנוטל שכר לדון קנסוהו חז"ל שכל דיניו שידין יהיו בטלים שכך אמר להם משה לישראל ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וגו' כאשר צוני ה' אלקי ולשון ראה משמעו ראה ממני וגם אתם תעשו כמוני מה אני למדתי בחנם אף אתם תלמד ותשפטו בחנם ולאו דוקא אותו הדין שידוע לנו שנטל בו שכר שבטל אלא כל דיניו שדן בטלים שסתמו נטל שכר על כולם לפיכך סתמא כל דיניו הם בטלים אבל אם ידוע שלא נטל בהם שכר דיניו דין ואפי' אם לאחר שדן את הדין אם בא בעל הדין ליתן לו מתנה על שהיפך בזכותו אסור לו לקבלו כ"כ מורי מהרמא"י ז"ל והא דקבל רב פפי מבר חמא כרגא דכולי שני בפ' זה בורר משום שהפך בזכותו רב פפי לא היה דיין אלא הלי' בעדו נגד ריש גלותא שהי' דיין וזה שרי נ"ל וכן לא אסר הכתוב אלא בנוטל שכר הדין אבל אם אינו נוטל שכר הדין אלא שכר בטלתו מותר והוא שיהיה ניכר לכל שאינו נוטל אלא שכר בטלתו כגון שיש לו מלאכה ידוע לעשות בשעה שמבקשין ממנו לדון ואומר לבעלי הדין תנו לי מי שיעשה מלאכתי במקומי או תנו לי שבר פעולה של אותה מלאכה שאתבטל ממנה אז הוא מותר אבל אם נוטל יותר מכדי ביטול מלאכתו מה שהו' יותר מכדי ביטול מלאכתו הוה שכר דינו וכבר אמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלים והוא שיקבל שכרו משניהם בשוה שאם נוטל מא' יותר מחבירו הוי כמו שוחד אפי' אינו נוטל אלא שכר בטלה ואם אינו ניכר שנוטל שכר בטלתו כגון שאין לו מלאכה ידועה אלא שאמר שמא יזדמן לי שכר בקניית סחורה או בסרסרות ובשביל זה מבקש שכר אסור.

ו אין לדיין להניח תלמיד בור לישב לפניו בשעה שדן שלא ישא ויתן עמו ויטהו מדרך האמת מתוך בורותו ועל זה נאמר מדבר שקר תרחק.

ז וכן תלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני והרב רוצה לחייבו צריך התלמיד ללמד עליו זכות ואם שותק עובר משום מדבר שקר תרחק ואל יאמר אשתוק מפני כבוד הרב שעל זה נאמר לא תגורו מפני איש שפירושו לא תכניס דבריך שלא לאומרם מפי כבוד איש דהאי תגורו לשון כניסה הוא כמו אוגר בקי' וגומר. ח וכ"ש שלא ישתוק וכוונתו לבזיון וגנאי הרב או הדיין כגון תלמיד היושב לפני רבו ורואה שרבו טועה בדין אל יאמר אשתוק עד שיגמור הדין ואסתרנו ואחזור ואבננו כדי שיקרא על שמי שזה ג"כ הוא בכלל מדבר שקר אלא קודם יגמור הדין יאמר לו דרך כבוד ר' כך וכך למדתני.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה