אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות דיינים › סימן ח

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות דיינים · סימן ח

סימן ז

שלא למנות דיין שאינו הגון וגורל שכר הדיין ועונשו ובו ה' סעיפים.

א אין למנות דיין שאינו הגון לדיין אע"פ שהוא בעל מדות טובות וכולו מחמדים אלא שאינו חכם בתורה ובקי בדיני' אין למנותו דכל שממנה דיין אפי' דיין כזה עובר בלא תעשה דלא תכירו פנים במשפט דהאי לא תכירו ע"כ לא מיירי בדיין עצמו להזהירו שלא יכיר פני אחד מן הבעלי דינין להצדיקו שלא בדין ולעשות עול דהא בפרשת מינוי הדיינים כתיב שופטים ושוטרים תתן לך וגומר ועוד שכבר נאמרו כמה לאוין ואזהרות על זה לא תעשה עול לא תטה משפט ודל לא תהדר ולא תהדר פני גדול וכמה לאוין אלא ע"כ אינו מדבר אלא בסנהדרין או מלך או ראש גולה או בכל מי שיש כח בידו למנות דיינין שלא יכיר פני אדם ויאמר איש פלוני נאה הוא אושיבנו דיין או איש פלוני גבור הוא אושיבנו דיין או איש פלוני קרובי אושיבנו דיין או איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע לכך נאמר לא תכירו פנים במשפט ואפי' ע"מ שישאל כל דין ודין שיבא לפניו מפי דיין חכם שבעיר אסו' להושיבו שכיון שאינו בקי בדינים א"א לו להציע ולהטעים דברי טענות הבעלי דינים לפני החכם בשאלותיו על נכון ואפשר לי לומר שעל כיוצא בזה אחז"ל כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון כאלו נוטע אשרה בישראל שנ' שופטים ושוטרים תתן לך וסמוך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ ועץ דיין הוא דכתיב כי אדם עץ השדה ומוקמינן ליה בתלמיד ואמר רב אשי ובמקום שיש ת"ח כאלו נטעה אצל המזבח שנ' אצל מזבח ה' אלקיך ות"ח מכפרין כמזבח ע"כ ונ"ל שכוונת רב אשי לומר על זה הדרך שימנה אותו אפי' ע"מ שישאל את החכם אפ"ה הוא כנוט' אשרה אצל המזבח דאל"כ מאי קמ"ל רב אשי דמה לי נוטע אשרה סתם או נוטעה אצל המזבח בתרווייהו חד לאו הוא אלא ע"כ כוונתו לומ' על זה הדרך שישאלנו ודריש אצל המזב' כלו' שיהיה אצלו תמיד שישאלנו לת"ח הנמשל למזבח אפ"ה אסו' מיהו באותן העיירות הקטנות שאין בהם חכמי' הראויי' להיות דיינים או שכולם עמי הארץ וצריכים להם דייני' שלא ילכו בפני הערכאות של גוי' מוטב שימנו הטובי' והחכמים שבהם אע"פ שאינם ראויי' לדין משילכו בפני הערכאו' שיש בו עון גדול וחלול השם וכיוון שקבלו עליהם אין אחרי יכולין לפוסלן. וה"ה בכל צבור בעת הצורך יכולין למנות עליה' אפי' שאינן ראויים מדין תורה ובלבד שיכוונו לשם שמים אך לא ימנו שום דיין בשביל עשרו וכל המתמנה בשביל עשרו אסור לעמוד לפניו ולא עוד אלא שמצוה להקל בו ולזלזלו ואסמכוהו אקרא דכתיב לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב ודייקינן הא דעץ שרי בתמי' ומשנינין אלקי הוא לשון דיין וה"ק קרא לא תעשו דייני כסף ודייני זהב כלומ' בשביל עושר כסף וזהב אשר עמהם והוקשו לאלקי בסף וזהב לומר שמצוה להקל בו ולזלזלו כמו האלילי בסף ואלילי זהב. וע"ל סוף סי' ג'.

ב וכל ב"ד מישראל שהוא הגון שבינה עמהם שנ' אלקים נצב בעדת אל לפי' צריכים הדיינים לישב באימה וביראה מאימת השכינה שעמהם ובכובד ראש ובעטיפת טליתן כדי שלא יפנו ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושב' עליהן ומטעם זה ג"כ אסור לדיין להקל ראש ולישב ולספר בדברי' בטלים בב"ד כדי שלא יסיח דעתו מן הדין רק ידבר בד"ת וחכמה ויראה הדיין כאילו חרב מונחת לו על צוארו וכאלו גיהנם פתוחה לו מתחתיו שאם יעוות הדין יפול בחרב או בגיהנם ואסמכוהו אקרא דכתיב הנה מטתו של של שלמה פירוש מקום שכינתו של מקום הנקרא שלמה מלך שהשלום שלו וקרא לו מטתו מפני שהוא שוכן שם בין הדיינים כמ"ש אלקי' נצב בעדת אל ששים גבורים סביב לה כולם אחוזי חרב ר"ל להפחיד הדיינים ומסיים מפחד בלילות ר"ל גם מפחד הגיהנם הדומה ללילה וידע את מי הוא דן את בני ישראל שנ' בהם כי ה' יריב ריבם ולפני מי הוא דן שהרי הקב"ה יושב עמו ורואה ומי הוא עתיד ליפרע ממנו אם הוא נוטה מקו הדין שנאמר ובקרב אלקים ישפוט ר"ל שהוא י"ת דן בין הדיינים איזה שיטה מקו הדין וכתיב ראו מה אתם עושי' כי לא לאדם תשפוטו כי לאלקים ר"ל מפני שמטריח אותו ית' להחזיר הממון לבעלים אם יטלו ממונו שלא בדין, וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנא' משוד עניים מאנקת אביוני' וגו' עתה אקום יאמר ה' ר"ל אסתלק משער ב"ד ואם נוטל ממון מזה שלא כדין ונותן לזה הקב"ה נוטל ממנו את נפשו שנאמר וקבע את קובעיהם נפש ושמא יאמר הדיין מה לי לצרה הזאת שאם אטעה איענש ת"ל ועמכם בדבר המשפט כלומר אמר להם יהושפט לדיינים אין לכם לירא ולמנוע מן הדין בשביל זה כי לא תיענשו כי עמכם בדבר המשפט כלומר אם תשפטו מה שעם לבבכם על פי טענותיהם ודבריהם לצדקם ולאמתם שוב לא תיענשו כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולא עוד אלא שכל דיין שדן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתשרה בישראל שנא' אלקים נצב בעדת אל ונעשה שותף להב"ה במעשה בראשית אפילו אינו דן אלא שעה אחת ביום וילפינן לה מקרא דכתיב גבי משה ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להב"ה במעשה בראשית דכתיב הכא ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ונ"ל דהכי דריש לקרא ויעמוד העם על משה וגו' ר"ל דקאי אפסיק של מעלה ממנ' וישב משה לשפוט את העם ר"ל שישב משה שעה אחת או שתים לדון ביניהם ואמר הכתוב הזה ומה היה שכרו של משה בזה שהיה לו ולכל העם עמידה וקיום בזכותו בכל מה שנאמר בו ערב ובקר דהיינו כל מעשה בראשית נתקיים בשביל זכות המשפט שדן לאמתו אפי' שעה אחת.

ג ופני שגודל ב"כ עונש הדיין המטה הדין כמו שאמרנו אף על פי שגם שכרו מרובה כשיתכוין לש"ש היה דרך החכמים הראשונים בורחין מלהתמנות ודוחקין עצמם הרבה שלא לישב בדין פן יכשלו ואשמו ויצא שכרם בהפסדם ע"כ נמנעו עד שידעו שאין שם ראוי כמותן ואם ימנעו עצמן מהדין תתקלקל השור' ואעפ"כ לא היו יושבין בדין עד שהיו מכבידי' עליהם העם והזקנים ומפצירים בם.

ד ואסור לדיין להתנהג בשרר' וגסות הרוח על הצבור אלא בענוה ויראה וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים אינו רואה בן ת"ח לעולם שנאמר לכן יראוהו אנשי' לא יראה כל חכמי לב ר"ל מי שגורם שייראו ממנו האנשים שלא לשם שמים לא יראה בן שיש לו חכם לב וכן אסור לנהוג בהם קלות ראש אע"פ שהם עמי הארץ ולא יפסיע על ראשי עם קדש פירוש כשהצבור יושבין צפופין לא ילך הדיין דרך עליהם על האצטבאו' לישב במקומו שנר' כמפסיע על ראשן דרך גאוה ואסמכוה אקרא דכתיב לא תעלה במעלו' וסמוך ליה ואלה המשפטי' כלומר אף לשופטים אני מזהיר לא תעלה וגו' כי אע"פ שהם הדיוטו' ושפלים בני אברהם ויצחק ויעקב הם וצריך שיסבול טורח הצבור ומשאן כמו שדרשו ז"ל ויצום אל בני ישראל ע"מ שיהיו מקללין אתכם וסוקלין אתכם באבנים וכשם שנצטוה הדיין לנהוג במדה זו כך מצוה בצבו' לנהוג כבוד בדיין ויהיה אימתו עליהם דכתיב ואצוה את שופטיכ' בעת ההיא דמשמע שהזהיר החכמים להדריך הצבור ע"כ וכתיב ואצוה אתכם בעת ההיא דמשמע שהזהיר הצבור עצמם ומה הוצרך להזהירן אלא ה"פ אזהרה לדיין שיסבול את הצבור ואזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהם וגם הוא לא יתבז' ולא ינהוג קלות ראש לפניהם ואחז"ל שכיון שנתמנ' אדם פרנס על הצבור אסור לו לעשות מלאכה בפני ג' כדי שלא יתבזה בפניהם לפיכך דיין שאין לו מי שישמשנו אסור לו לקבל עליו להיות דיין. ומעתה הרי ק"ו אם מלאכה ברבי' אסור לו ק"ו לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים ובכניסיו' ע"ה ובסעודת מריעים אוי להם לאותם הדיינם שנהגו בכך ומועלין בתור' משה רבינו ע"ה שביזו דיניה והשפילוה עד הארץ והגיעוה עד עפר וגרמו להם רעה ולבניהם בע"הז ובעה"ב.

ה ואף בשליח ב"ד ששולחין להזמין הבעלי דיני' לדין אסור לנהוג בו קלות ראש והמצערו והמבזה אותו ומביישו יש להם לבית דין רשות להכותו מכות מרדו' ומותר לשליח ב"ד להגיד לב"ד שזה ציער אותו או הקלה את הבית דין ואין בזה משום לישנ' ביש' דכתיב גבי משה העיני האנשים תנקר וגו' ומהיכן ידע משה שהם אמרו כן אלא ודאי השליח הגיד לו כן ש"מ שמות' שאם היה בו משום לישנא בישא לא היה משה מקבלו ולא היה כותבו בתורה, והשליח נאמן כשנים להגיד לב"ד שהקלה אות' כדי שינדוהו וגם השליח בעצמו אם ירצה יכול לעשות דין במסרב בו להכותו ואם הזיקו פטור אפי' היה יכול לכופו או להציל בדבר אחר שע"מ כן שלחוהו הבית דין וע"ל סימן י"א סעיף א'.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה