לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות דיינים · סימן ג
בכמה דיינים דנין ובו ד' סעיפים.
א מן התורה אין נקרא ב"ד אלא ג' מומחין דג"פ כתיב אלקים בפ' משפטי' ואין אלהים אלא דיין מומחה כמו שכתבנו אבל משום תקון העולם אחז"ל שכל ג' יקראו בית דין וכשרי' לדיני ממונו ואפי' ג' הדיוטו' ואלו הג' דנין לאדם בעל כרחו. בד"א כשהנתבע מסרב לירד לדין או שאינו רוצה לדון עם התובע בעירו ורוח' אותו אבל אם רוצה לדון עמו בעירו אלא שאין חפץ באלו הג' שיברור התובע אז זה בורר לו אח' וזה בורר לו אחד כו' כמו שיתבאר בע"ה סי' י"ג ודוקא בדיינים שאינם קבועים אבל אם ישנן דיינים קבועין בעיר לא יוכל לומר לא אדון בפניהם אלא בפני זה בורר לו אחד כו' דאל"כ כל א' ידחה חברו וימשיכנו כדי לישמט מדינו.
ב וכיון דמקראי ילפינן שצריכין להיות ג' מדכתיב ג' פעמים אלהים בפרשה לפיכך פחות מג' אין דיניהם דין אם לא קבלום עליהם ואפי' הם סמוכין בא"י ואפי' אם לא טעו וההודאה שמודים בפניהם הוי כמי שמודה חוץ לב"ד בפני שאר עדים דעלמא שאינה הודאה אלא א"כ שיאמר אתם עדים כמו שיתבאר בע"ה סימן ל"ב וסימן פ"א ויכולין להחליף טענותיהן שטענו בפניהם וכן הכופר בפניהם ואח"כ באו עדים לא הוחזק כפרן משא"כ כשהם ג' שאע"פ שאינם סמוכים ההודאה בפניהם הוי הודאה בב"ד וכן הכופר בפניהם ואח"כ באו עדים הוחזק כפרן ואינו יכול לחזור ולטעון כמו שיתבאר בע"ה סי' פ'.
ג וכמו שתקנו חז"ל שג' הדיוטות יכולין לדון האדם בעל כרחו כן תקנו שיחיד מומחה לרבות יכול ג"כ לכוף את האדם לדין בפניו בעל כרחו מיהו אע"ג שמותר לו ליחיד מומחה לדון יחידי מ"מ אפי' קבלוהו עליהם מצות חז"ל הוא שיושי' עמו אחרים שאין דן יחידי אלא אח' ב"ה.
ד וכן אפילו הם שלשה שהוא ב"ד שלם כ"ז שהם רבים הרי זה משוב' ומוטב שיחתך הדין בי"א מב"י וטוב שיהיו כל היושבים בב"ד ת"ח וראוי' ואסור לאדם חכם שישב בדין עד שידע מן שישב עמו שמא ישב עם אנשים שאינם הגונים ונמצא הוא בכלל קשר בוגדים ולא בכלל ב"ד דכתיב לא יסור שבט מיהוד' ומחוקק מבין רגליו וגו' ולא יסו' משמע לעולם אפי' בזמן הגלות שאין מלכי יהודה לישראל מ"מ יהיה לאותו שבט שררה וממשלה על ישראל לפיכך אמרו לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליו' שבבבל שרודין את ישראל בשבט ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה ברבי' ובני בניו של הלל הם נשיאי אר' ישראל ואלו ואלו הם מזרע דוד אלא שאלו שבבבל הם מן הזכרים מבניו של דוד ואלו שבא"י הם מן הנקבות בנות דוד ולכך דרשו מלת שבט שהוא לשון שררה יותר על אותם שבבבל ואמרו שאלו שבבבל הם חשובים בשררותם יותר מאלו שבא"י ונקראים ראשי הגולה אע"פ שאלו שבא"י גדולי' בתור' יותר אבל מ"מ בזמן הגלות אין שררתם וממשלתם שהיתה להם אלא ע"י כח ורשות שהיה להם ממלכי האומות כמו ממלכי פרס אשר היו תחת ממשלתם ולמדו רז"ל מפסוק זה שע"י אותו הכח יש להם כח ורשות לאותו ראש הגולה שבבבל ולנשיא שבא"י לדון את ישראל ולהשתרר עליהם בכל מיני ממשלה וגם יש להם כח להושיב דיינים עליהם כפי רצונם אפילו אינם מומחים והגונים כ"כ ודוקא אלו שהם מזרע דוד שיש להם להשתרר ע"י רשות שיש להם ממלכי האומות שהתורה התירה להם מן הפסוק הזה אבל לשאר בני אדם אסור להם לדון ע"י רשות המלך אם לא שקבלו אותם הקהל ברצונ' ע"פ כתב המלך ואפי' הם מומחים אבל המתמנה ע"פ ראש הגולה או ע"פ הנשיא מותר לו לדון אפי' אינו מזרע דוד ואפי' אינו מומחה כל כך מ"מ צריך להיות מומחה קצת כגון דגמי' ולא סביר אבל אם אינם מומחים כלל ולא קבלום עליהם בעלי הדינים הרי הם בעלי זרוע ולא ב"ד ואין דיניהם דין אפי' נתמנה מפי ראש הגולה ואפילו אם לא טעו וכל אחד מבעלי דינין אם ירצה חוזר ודן בפני ב"ד אחר דלאו כל כמינייהו דראשי גולה להכשירם לדיינים והתורה פסלתם שהמקדש בעל מום למזבח אין קדושת הגוף חלה עליו.