לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות גניבה · סימן שנב
דין טוען טענת גנב בפקדון וכו סעיף א':
א כתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלי' לשמור וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים ואם לא ימצא הגנב ונקרב ב"ה אל האלוקי' אם לא שלח ידו במלאכת רעהו וגומר אשר ירשיעון אלקים ישלם שנים לרעהו ודקדקו חז"ל דפשטיה דהאי קרא דאם לא ימצא הגנב על כרחך בטוען טענת גנב משתעי בגנב עצמו מאי קאמר אם לא ימצא הגנב וגומר אשר ירשיעון אלוקים ישלם שנים וגומר מי ישלם שנים אם לא ימצא הגנב למי קנסה התורה אם אין כאן גנב אלא ע"כ הכי פירושו דפרשה זו כי יתן איש וגומר וגנב מבית האיש כלומר שטוען הנפקד שנגנב ממנו הפקדון אם ימצא הגנב כמו שטען אז ישלם הגנב שנים ואם לא ימצא הגנב כמו שטען אלא הפקדון שטען עליו שנגנב עדיין הוא בידו וברשותו ונקרב בעל הבית עמו אל האלקים וישביענו אם לא שלח ידו וגומר אז על כל דבר פשע כלומר שימצא שפשע והיה שקרן בשבועתו שיעידו עדים שהוא עצמו גנבו וירשיעוהו על פי אותן העדים אז ישלם הוא שנים לרעהו שכיון שטען שנגנבה ממנו והוא עדיין אצלו הרי עשה עצמו בגנב ויש עליו דין גנב לשלם כפל ודוקא שנשבע קודם שבאו העדים אבל אם לא נשבע אע"ג שבאו עדים ששקר טען והפקדון עדיין בידו אינו חייב כפל דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלקי' שפירושו לשבועה אתה אומר לשבועה או אינן אלא לדין שכיון שבא לדין וכפר לומר נגנבה מיד נתחייב כפל אם באו עדים שהוא בידו א"א לומר כן שיש בידינו קבלה ג"ש נאמר כאן בש"ח שליחות יד שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו' ונאמ' למט' בש"ש שליחו' יד שבוע' ה' תהי' בין שניה' אם לא שלח ידו וגו' מה להלן שבועה דבפי' כתיב בה אף כאן שבועה והרי למדנו שהטוען על פקדון שבביתו שנגנב ונשבע על זה ואח"כ באו עדי' שנשבע לשקר ושהיה הפקדון בידו בשעה שנשבע דינו כגנב וחיי' בכפל ואם טבח או מכר משלם ד' וה' כדין גנב ממש אבל אם לא נשבע קודם שבאו עדים לא ודוקא טוען טענת גנב ונשבע ובאו עדים חייב כפל שכן משמע וגונב וגו' ואם לא ימצא הגנב אלא הוא עצמו הגנב ישלם שני' שעשה בטענתו את עצמו גנב אבל טוען טענת אבד ונשבע ובאו עדים לא חייבתו התורה כפל ואם טען טענת אבד ונשבע על זה ונפטר והודה ששקר נשבע שאבד וחזר וטען נגנב ובא בפני ב"ד אחר שלא ידעו שנשבע כבר וחייבהו שבועה ונשבע ואח"כ באו עדים והכחישוהו פטור מכפל דכיון שכבר נפטר מן הבעלים בשבוע' ראשונה שנשבע שאבד ואע"ג דעכשיו מודה שלשקר נשבע במה שאמר שאבד אלא שאומר נגנ' נאמן בלא שבועה לומר שנגנ' אלא שהב"ד שלא ידעו שנשבע כבר שאינה ברשותו אלא שנאבדה השביעוהו שנגנב שבועה זו האחרונה לאו שבועת הדיינן היא לחייבו כפל דכיון דנשבע בתחלה שוב לא מהני שבועה זו לבעלי והיתה השבועה האחרונה כשבועת חנם ושבועה כזו א נה מביאו לידי כפל י"א שאם שלח בו יד תחלה ואח"כ טען טענת גנב אע"פ שנשבע ובאו עדים פטור דכיון ששלח בו יד נעשה עליו גזלן וחייב באונסין וא"כ כשטוען אח"כ שנגנב ממנו ונשבע לא פטר עצמו בשבועתו מכלום דאפי' היה האמת כן שנגנב לא היה פטור מלשלם שהרי חייב באונסין לפיכך גם השבועה שנשבע על זה לשקר הוי כשבועת חנם ואינו מביאתו לידי כפל ומפרשים לקרא ג"כ הכי ונקרב בעל הבית אל האלקים להשביעו אם לא שלח ידו וגו' ואז אם נשבע לשקר על הגניבה ישלם שני' אבל אם שלח ידו וגומר אע"פ שנשבע לשקר לא ישלם שנים וי"א אע"ג דשלח בה יד תחלה ונתחייב באונסין אפ"ה אם נשבע אח"כ לשקר שנגנ' ובאו עדים כפל וה"ק קרא ונקרב בעל הבית אל האלקים לישבע שנגנ' וגם צריך לישבע שלא שלח בה יד והקיש הכתוב השבועה דשלא שלח בה יד לשבועה שנשבע שנגנבה ממנו מה שבועה שנגנבה אם נתגלה אח"כ שלא נגנבה אלא הוא עצמו גנבה ישלם שנים אף שבועה שלא שלח בה יד אפי אם נתגלה אח"כ ששלח בה יד תחלה אע"ג דמשליחות יד ואילך קאי עליה באונסין אפ"ה צריך לשלם שנים בשביל שבועת שקר שנשבע שנגנבה. ואם מתחלה טען טענת גנב ונשבע ובאו עדים וחזר וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים וכן אפי' כמה פעמים זה אחר זה חייב כפל על כל שבועה ושבועה שאם כפר ונשבע ה' פעמים משלם הקרן וה' פעמים כפל על ה' שבועת שכן מצינו בחומש שריבת' התורה חמישיות הרבה לקרן אחר שנשבע עליו והודה וחזר וכפר ונשבע והודה דכתיב וחמשתו יוסיף עליו וקרינן חמישיתיו בקמץ תרת התיו ומסיק שפירושו חמשיות הרבה ה"נ ה"ה לכפל. הפקיד לשנים וטענו נגנב ונשבעו שניהם והודה א' שנשבע לשקר וחרי חייב עצמו בחומש ועל השני באו עדים שלשקר נשבע הקרן משלמין בין שניהם ובכפל מבעי' לן כגמרא מי אמרינן דהא דאמר' התורה בטוען טענת גנב ובאו עדים שחיי' כפל על הגניבה ולא חייבתו גם בחומש משום השבועת שקר כמו שחייבה חומש בכל הנשבע לשקר היינו בחד גברא שלא רצה התורה לחייב חומש על ממון אחד לאיש אחד אבל בתרי גברי כגון הכא האחד משלם חומש על הודאתו והשני משלם כפל על חלקו שבאו עדים או נימא התורה הקפידה שלא לשלם חומש וכפל על ממון אחד והכא כיון שהאחד שהודה פטור מכפל וחייב בחומש גם השני אין צריך לשלם כפל במקום חומש של השני וחומש פשיטא שלא ישלם השני דהא חומש כפרה הוא וזה אינו חפץ בכפרה דהא לא הודה ונשאר בתיקו וכתב הרמב"ם לפיכך אין מחייבין אותו כפל ואם תפש לא מפקינן מיניה ור"י בעל הטורים ורבינו כתב דלישנא דגמרא לא משמע הכי אלא משמע דבכפל פשיטא דמחייב אותו שבאו עליו עדים ולא מבעיא ליה אלא בחומש משום דגבי חומש כתיב בראשו הקיש החומש לראש שחוא הקרן לומר ממון המשתלם בראש דהיינו שאינו משלם אלא הקרן שהוא נקרא ראש מוסיף חומש אבל ממון שאין משתלם בראש כלומר אלא דאיכא כפל בהדיה אינו צריך לשלם חומש ומבעיא ליה ממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש או דילמא שבועה המחייבתו כפל פטרתו מן החומש כלומר בהפקיד אצל שנים ונשבעו ואחד הודה והשני באו עליו עדים באותו שבאו עליו עדים פשיטא ליה דמשל' כפל ואינו משלם חומש כדאמרן דממון שאינו משתלם בראש הוא ול"מ ליה אלא אם אותו שהודה משלם חומש אם לא מי נימא ממון דאיכא כפל בהדיה אינו מוסיף חומש וה"ג גבי האי ממונא שאיכא כפל בהדיה וא"צ להוסיף חומש או דילמא שבוע' המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש וה"מ דפטור מחומש היכא דאיכא כפל בחד גברא אבל בתרי גברי דהאי שלא באו עליו עדים אינו משלם כפל צריך להוסיף חומש ולא איפשיטא תבע המפקיד פקדונו לנפקד ונשבע שנגנב והוכר הגנב ותבע הנפקד לגנב והודה שגנבו ואח"כ תבעו המפקיד לגנב וכפר ונשבע ובאו עדים אם באמת נשבע הנפקד כשנשבע שנגנבה ונמצא שהוא כן נמצא שבדין היה מוטל עליו לתבוע הגנב שאע"פ שכבר יצא מידי בעלים בשבועתו מ"מ עליו מוטל להחזיר אחריה להודיע שנשבע באמת וגם כשנתברר שנשבע באמת מסתמא ניחא ליה למפקיד דתיהוי בידיה דהיאך דהא נמצא שהוא איש נאמן וא"כ ה"ל הוא כבעל וכשהודה לו הגנב נפטר מן הכפל ואין לו לגנב עוד עסק עם המפקיד לפיכך כשתבעהו המפקיד לא היה צריך להשיב לו דלאו בעל דבדים דידיה הוה וכפירתו שכפר לו אינה כלום ולא היה צריך לישבע וכשהשביעוהו ה"ל כמו שבועת חנם שאינה מביאתו לידי כפל ומשלם הגנב הקרן ואם לשקר נשבע הנפקד כגון שטען נאנסה או נגנבה באונס ונמצא שנגנבה בפשיעתו כיון דמגלי' מילתא דשקרן הוא אנן סהדי דלא ניחא ליה למרה דליהוי האי תו שומר עליה הרי אינו כבעל ותביעותו שתבע לגנב לאו תביעה היא וגם הודאתו לו אינה הודאה וכשתבעו אח"כ המפקיד לגנב וכפר ונשבע משלם הגנב קרן וכפל למפקיד וי"א שהנפקד אע"ג שלשקר נשבע כיון שיש להסתפקנו שמא היה מתחרט והיה משלם למפקיד עדיין בעל הפקדון מיקרי לפיכך הבעלי' אין מוציאן הכפל ואם תפשו אין מוציא' מידם תבע המפקיד לנפקד ושלם ואח״ הוכר הגנב תבעו הנפקד והודה לו פשיט' שפטור מיד מן הכפל שהרי הוא הבעל שכבר שלם למפקיד אבל אם תבעו המפקיר תחלה והודה לו שגנב ואחר כך תבעו הנפקד וכפר ונשבע ובאו עדים שגנב ותבעו הנפקד בעד קרן וכפר בהא מבעיא לן אם ההודאה שהודה למפקיד פוטרתו מן הכפל או לא מי מצי אמר ליה שומר לבעלים אתון כיון דשקליתו דמי אסתליקתו לכו מהכא ואין ההודאה שהודה לכם פוטרתו או דילמא בעלים מצו אמרי ליה כי היכי דאת עבדת לן מילתא כלומר הואיל ועשית עמנו טובה ששלמת לנו לפנים משורת הדין עלן דידן נמי רמיא למיעבד לך מילת' דטיבות' לאהדורי בתר גנבא ולמתבעיה ותביעתן תביעה וא"כ גם הודאתו הודאה ופוטרתו מן הכפל ולא איפשיטא לפיכך אין מוציאין הכפל מיד הגנב ואם תפש הנפקד אין מוציאין מידו הטוען טענת גנב בפקדון של קטן פטור דכתיב כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום לפיכך גם אין שבועתו מביאתו לידי כפל ול"מ נתנו לו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן שפטור אלא אפי' נתנו לו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול נמי פטור דכתיב כי יתן איש וגו' עד האלקים יבא דבר שניהם שתהא הנתינה והתביעה כשהוא איש הטוען טענת גנב באבידה שמצא אבידה וטען נגנבה ונשבע ואח"כ באו עדים שהיתה בביתו דינו כטוען טענת גנב בפקדון להתחייב בכפל וד' וה' דכתי' בפרשה זו על כל אבידה אשר יאמר וגומר אשר ירשיעון אלקים ישלם שנים.