אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גזילה › סימן שעד

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גזילה · סימן שעד

סימן שעג

מכרה הגזלן וחזר וקנאה מן הנגזל או נתנה לו במתנה ובו ו' סעיפים:

א גזל שדה ומכרה או נתנה לאחר שאין מעשיו כלום שהרי נגזל יכול לטורפה מיד הלוקח או מן המקבל מתנה כמ"ש אם אחר שמכרה הגזלן קודם שטרפה הנגזל הלך הגזלן וקנאה מן הנגזל נתקיים המכר ביד הלוקח או המתנ' ביד המקבל דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ולא אמרי' שקנ' הגזלן כחו של נגזל וכמו שהנגזל היה יכול להוציאו מיד הלוקח או המקבל כן יכול גם הגזלן להוציאו מהם ויחזיר להם מעותיו דאמרינן אדרבה משום הכי קנאה הגזלן כדי שיעמוד בנאמנותו ותשאר ביד הלוקח או מקבל המתנה לפיכך אם לא קנאו הגזלן עד שתבע אותו הלוקח בדין שמכר לו שדה שאינה שלו וחייבוהו ב"ד לשלם לו והתחילו ב"ד להכריז על נכסיו להגבות מהם לשלם ללוקח ואח"כ הלך הגזלן וקנאה מן הנגזל אז לא אמרינן שנתקיימה ביד לוקח שקנאו כדי לעמוד בנאמנותו שהרי ראינו שלא חשש לעמוד בנאמנותו שאם היה חושש לנאמנותו למה המתין עד עכשיו מלקנותו ויכול אפילו הגזלן בעצמו או יורשיו להחזיר מעותיו ללוקח ולהוציא מידו כמו הנגזל שקנאה ממנו.

ב וכן אם אחר שמכר' הגזלן ללוקח ראשון קודם שלקחה מן הבעלים חזר הגזלן ומכרה לאיש אחר לבד מן הראשון או הורישה לאחד מבניו או יהבה במתנה ואח"כ קנאה מן הבעלים האי ודאי אגלאי דעתיה דלאו לאוקמי קמי לוקח ראשון בעי ולא ניחא ליה למיקם בהימנותיה גבי לוקח ראשון אלא אמרינן לקיימה ביד השני לקחה והשני מוציאה מיד הראשון והגזלן מחזיר לו מעותיו וי"א דה"ה נמי אם קנאה הגזלן מהנגזל קודם שמכרה או נתנה לאחר ואחר שקנאה מיד מכרה ונתנה לאחר דאמרינן נמי שלא כיון לקיימ' ביד הראשון ולא אמרינן דהא מיד שקנא' ונגמר המקח נתקיימה ביד הלוקח הראשון ולא יוכל הגזלן למכר' אח"כ דלא אמרינן שלקחה כי היכי דליקום בהימנותיה אלא היכא דלא זבנה או אורתה מיד בתר הכי אבל אי זבנה או אורתה מיד אחר שלקחה גליא דעתיה דלאו לאוקמי קמי לוקח ראשון לקחה. א"נ אפילו לא זבנה או אורתה מיד אלא זמן ארוך אח"כ אפ"ה לא אמרינן לקיימה ביד לוקח ראשון לקחה דהא דאמרינן דניחא ליה דליקום בהימנותיה אומד דעתא בעלמא הוא וכל היכא דזבנה או יהבה במתנה בתר הכי אפילו זמן ארוך הא גלי דעתיה דליתיה לאומדן דעתא דידן וכיון שהוא מוחזק בקנין השדה מבעליו לוקח ראשון שרוצה להוציאה מחזקתו עליו הראיה זו היא סברת הי"א אבל דבריהם נ"ל תמוהים. ואינם נראים כלל דהא לפי דבריהם אפילו לא מכר' או לא נתנה אלא שהוא עצמו בא לערער להוציאה מיד הלוקח וטוען שלעצמו קנאה ולא כי היכי דליקום בהימנותיה רשאי כמו שסיימו דבריהם כן בפירוש ואם כדבריהם מה הוצרכו לאפלוגי בה בגמרא ואסיקנא הלכתא שנתקיים המכר ביד הלוקח כמ"ש בסעי' הראשון הא האי דינא דלא פסיק הוא דהא ברצון הגזלן תליא מלתא אם יאמר דלמיקם בהימנותיה קנאה אם לא אלא מחוור כסברא הראשונה דדוקא כשמכרה הגזלן לאיש אחר קודם שלקחה מן הבעלים וקים לן דלאו לאוקמי קמי לוקח ראשון בעי אבל אם קנאה קודם שמכרה לאחר שנתקיימה ביד הלוקח ראשון ואינו יכול למכרה עוד לאחר נ"ל כל זה לא מיירי אלא כשלא הכיר בה הלוקח שהיא גזולה אבל אם הכיר בה הלוקח שהיא גזולה לא שייך למימר ביה למיקם בהימנותיה בעי ולא קנה הלוקח.

ג נפלה לפני הגזלן בירושה מן הנגזל אחר שמכרה או נתנה לאחר אין כאן הוכחה לקיום המכר והמתנ' שהרי לא טרח אחרי' דממילא נפל לו ויכול להוציא מיד הלוקח או מיד המקבל המתנה גבאה הגזלן מהנגזל בחובו אם היה לנגזל קרקע שהיה יכול לגבות חובו ממנה ולא רצה אלא זאת ודאי נתכוין להעמיד' ביד הלוקח או מקבל מתנה ואם אין לנגזל קרקע אחר לגבות ממנה חובו אלא זו אין כאן הוכחה לקיום המכר והמתנה ויכול להוציאה מהם.

ד נתנה הנגזל לגזלן במתנה י"א שקנאה הלוקח דאמרינן אלו לא היה טורח ומפייס לבעלים שיתנוה לו לא היו נותני' לו וזה בודאי טרח בדי שיזכה בה ויעמוד בהימנותו נגד הלוקח שתתקיים בידו ויש חולקין וס"ל דלא ברירא לן דטרח למיקם בהימנותיה דשמא הבעלים נתנוה לו מעצמן והוה ליה כירושה לפיכך על הלוקח להביא ראוי" שכיון שטרח להעמידה בידו ואין מוציאין מיד הגזלן מספק שהרי הוא כמוחזק בה שעומד במקום הבעלים והמע"ה.

ה דין גזלן שמביא עדים שלקח השדה מהנגזל ע"ל סימן קנ"א.

ו גוי שאנס שדה מישראל ומכר' לישראל אחר ע"ל סי' רל"ו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה