לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות גזילה · סימן שעג
דין מכרה הגזלן והשביחה הלוקח מה דינו של לוקח עם הגזלן ובו ג' סעיפים:
א מכר הגזלן את הקרקע ולא ידע הלוקח שהיא גזולה והשביחה כשבא הנגזל לטורפה טורף אותה מיד הלוקח כמו שהיא עם שבחה בין אם השביח' הוא בהוצאתו בין בשבחא דממילא והקרן חוזר הלוקח וגובה אותו מן הגזלן מנכסים משועבדים אפי' לא כתב לו אחריות דאחריות טעות סופר הוא ובשבח יש חלוק כיצד אם השביח' הלוקח בהוצאתו אם השבח יותר מההוצ' סברא הוא שנוטל הלוקח כל ההוצא' מהנגזל שהרי השביח שדהו והוא נהנה ממנו י"א אפי' לא היתה השדה עכשיו טובה יותר מבשעה שהיתה בשעה שגזלה אלא שהגזלן הכסיפה וחזר הלוקח והשביחה עד שהיתה כך טובה כמו שהיתה בשעה שגזלה הגזלן אפ"ה נוטל הלוקס היציאה דהא על כל פנים נמצא נהנה מהוצאת הלוקח לכך מחזירו לו ומותר השב' נוטל הלוקח מן הגזלן שהרי קבל עליו אחריות וגובה מבני חורי שאינו אלא כמלוה על פה ואם ההוצאה יתירה על השבח אין לו ללוקח אלא הוצאה שיעור שבח מן הנגזל ומותר ההוצאה הוא מפסיד ואינו גובה לא מהנגזל ולא מן הגזלן הנגזל פשיטא דפטו' דמה לו מהוצאות לוקח והגזלן לא הוי אלא גרמא גבי' בהוצאותיו ואע"פ שחייב באחריות לא קבל אחריות אלא בגוף השדה לא על ההוצאות ואם הוא שכחא דממילא כגון דיקלא ואלים ארעא ואסקא שירמון נוטלו הנגזל ואינו נותן ללוק' כלום דארעא דנגזל הוא דאשכח שהרי שלו היתה בכ"מ שהיא והלוקח יחזור ויטול מן הגזלן מבני חודי ואם ידע הלוקח שהיא גזולה ואעפי"כ לקחה כשבא הנגזל לטורפה טורפה עם שבחה בין בשבחא דממילא בין בשבחא דע"י הוצאה בין היציאה יתירה על השבח בין השבח יתר על היציאה ואינו נותן ללוקח כלום והלוקח יחזור ויטול מהגזלן רק קרנא ולא שבחא ונוטל הקרן מנכסים משועבדים ובשבח לא יטול כלום דכיון דידע דגזולה היתה מסתמא לא נתן הדמים בשבילה בתורת מקח אלא בתורת הלואה ואם היה נוטל יותר ממה שנתן לו היה מחזי כרבית וי"א אפי' ידע שהיא גזולה אם השביחה ע"י יציאותיו אם השבח יתר על היציאה נוטל היציאה מן הגזלן ואם היציאה יתירה על השבח נוטל יציאה כשיעור שבח ואין זה רבית כיון שאינו נוטל אלא הוצאותיו.
ב הפירות שאכל הלוקח בעוד שהיתה בידו צריך לשלם אותם לנגזל ודינו בהם עם הגזלן כדינו של שבח שאם לא ידע שהיא גזולה גובה אותם מן הגזלן שהרי קבל עליו אחריות וגובה אותה מנכסים בני חורין שאינו אלא כמלוה על פה ואם ידע שהיתה גזולה משלם כל הפירות שאכל לנגזל ואינו מנכה לו כלום וגם אינו נוטל כלום מהגזלן.
ג אם יטעון הגזלן שהלוקח כשלקחה ממנו ידע שהיתה גזולה ואין לו אצלו שבח והלוקח טוען שלא ידע על הגזלן להביא ראייה שידע הלוקח ואם אין לו ראייה נשבע הלוקח שלא ידע ונוטל דחזקה הוא שלא ידע דלא שדי אינש זוזי בכדי. שעד