אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות גזילה › סימן שע

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות גזילה · סימן שע

סימן שסט

דברים שהם גזל מדבריהם כגון מפריחי יונים והמשחקים בקוביא ובו ד' סעיפים:

א יש דברים רבים שאינם גזל מן התורה אבל חכמים אסרוהו משום שהם קרובים לגזל והעובר עליהם הרי הוא כגזלן מדבריה' ופסול לעדות מדרבנן כגון מפריחי יונים ומשחקים בקוביא מפריחי יונים כיצד כגון שמשלח יונה זכר שלו ביישוב של שוכני יונים להביא עמו נקבה משם או משלח נקבה שתביא עמה זכר ונמצא גוזל מאחרים ואין זה גזל גמור שגם בעל השובך לא זכה בהם קנין גמור דממילא קא אתו להתם ורבו לשם מ"מ חכמים אסרוהו משום שהוא קרוב לגזל ולא ביונים לבד אמרו אלא ה"ה בכל שאר עופות או חיה או בהמ' שעושה כן הרי הוא גזלן מדבריהם ועד היכן מגיע איסורן ע"ל בדיני הרחקת נזיקין סי' קנ"ה.

ב משחקי בקוביא כיצד כגון אלו שמשחקים בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצא בהם ועושים תנאי ביניהם שכל הנוצח את חבירו באותו שחוק יקח כך וכך וכן המשחקים בבהמה או חיה או בעופות ועושים שכל שמנצח בהמתו או תרוץ יותר יקח מחבירו כך וכך וכן כל כיוצא בזה בדברים א לו הכל אסור מדבריהם וגזל מדבריהם הוא שאין השחוק אלא אסמכת' ולא זכה במה שנוטל ויש בו משום גזל מדבריהם.

ג ולפי מה שאמרנו שמשחק בקוביא שאמרו טעמא הוא משום שהוא אסמכתא ואסור משום גזל מדבריהם י"א אפי' יש לו אומנו' אחרת פסול דהא מ"מ כשמשחק גוזל הוא מדבריהם ומה"ט נמי אמרו שהמשחק בקוביא עם הגוי אינו פסול שהרי אין בו משו' גזל ומ"מ יש בו איסור משום שעוסק בדברי' בטלים שאין ראוי לאדם לעסוק כל ימיו אלא בדבר חכמה ובישוב של עולם אבל אינו פסול עדות משום זה וי"א מה שאסרו ופסלו משחק בקוביא לא אסרו משום גזל כלל שאין בו אסמכתא כמ"ש לעיל סי' ר"ז ולא פסלוהו אלא כשאין לו אומנו' אחרת אלא זו שאינו עוסק ביישובו של עולם שכיון שאינו עוסק ביישובו של עולם אינו יודע במה טורח האדם אחר הממון ונקל בעיניו להעיד שקר כמ"ש לעיל סי' ל"ד סעיף ט"ז אבל אם יש לו אומנו' אחרת אפי' משחק עם ישראל אינו פסול שהרי אין בו משום גזל שאינו אסמכתא ואם אין לו אומנות אחרת אפי' משחק עם גוים פסול וכבר פשט המנהג כסברא האחרונה לשחוק בקובי' אפילו ישראלים זה עם זה ואינו פסול אלא מי שאין לו אומנות אחרת אלא הוא ואם שחק עמו באמנה אם חייב לשלם ע"ל סי' ר"ז.

ד הפורש מצודה וצד חיה או עוף אי דגים אם יש למצודה בית קבול שעשויה בכלי אז קונה לו כליו והנוטלו ממנו הרי הוא גזלן גמור דאורייתא ומוציאין מידו ואם אינה עשויה ככלי אין על הנוטל ממנה דין גזלן דאורייתא ואין מוציאין אותן מידו אבל גזלן מדרבנן מיהא הוי.

ה עני המנקף פירות של שכחה מן האילן ונפלו לארץ אם לא באו ליד העני קודם שהגיעו לארץ אין בהן גזל דאורייתא ואין מוציאין אותן מידו אבל הוא אסרו מדרבנן.

ו הדבורים אינם ברשותו של אדם כמו אווזין. ותרנגולי' ומ"מ יש להם לבעלים קניין בהם מדבריהם לפיכך מי שיצא לו נחיל של דבורים שלו מרשותו לרשות חבירו יכול בעל הנחיל ליכנס בתוך שדהו של חבירו ליקח נחילו ואם מנעו בעל השדה ליכנס לרשותו כדי שיחזיק הוא בדבורים ה"ז גזל מדבריהם ולא גזל גמור שהדבורים הם כמו הפק' דמעלמא אתו ואין לבעליהם קניין בהם אלא מדבריהם.

ז כל גזל דאורייתא יוצא בדיינים וכל מי שיש בידו גזל מדבריהם אינו יוצא בדיינים.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה